דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

גדר לאורך כביש מס' 317

לפי החלטת הממשלה מאוקטובר 2003 אמור תוואי גדר ההפרדה באזור דרום הר חברון לעבור מצפון לכביש המרכזי באזור, המחבר בין ההתנחלות כרמל ובין מעבר מיתר, כך שההתנחלויות והמאחזים באזור יישארו בצד ה"ישראלי" של הגדר. בפברואר 2005 – בעקבות פסיקת בג"ץ בפרשת בית סוריכ מיוני 2004, שחייבה את ישראל להתחשב בעת קביעת התוואי גם בפגיעתו בתושבים הפלסטינים – החליטה הממשלה להצמיד את תוואי הגדר באזור אל הקו הירוק, מלבד חריגה אחת לתוך תחום הגדה המערבית באזור ההתנחלות מצדות יהודה.

מעקה הבטון בדרום הר חברון. צילום: האגודה לזכויות האזרח, פברואר 2006. במקום הגדר המקורית, החל הצבא להקים בדצמבר 2005 מעקה בטון בגובה 82 ס"מ לאורך 41 ק"מ של הכביש, מההתנחלות כרמל ועד דרומית להתנחלות טנא. עיריות א-ד'אהרייה, א-סמוע, יטא וא-תוואני, יחד עם האגודה לזכויות האזרח וארגון שומרי משפט, עתרו לבג"ץ נגד הקמת הגדר, בטענה כי היא חוסמת את המעבר בין השטח שמדרום לה – שבו ישנם כעשרים כפרים ובהם כ-2,000 תושבים, אדמות מרעה ואדמות חקלאיות – ובין שאר הגדה המערבית. בדצמבר 2006 קיבל בג"ץ את העתירה לאחר שקבע שהקמת הגדר אינה עומדת במבחני המידתיות והורה לצבא לפרקה בתוך שישה חודשים. הצבא נמנע מלקיים את פסק הדין של בג"ץ וניסה להציג חלופה הכוללת הצבת פתחים בגדר במרחקים של בין מאה למאתיים מטרים זה מזה. לאחר שהעותרים פנו שוב לבית המשפט ביולי 2007, הפעם לפי פקודת ביזיון בית המשפט, הורה בג"ץ לצבא לפרק את הגדר בתוך 14 יום וזו אכן פורקה באוגוסט אותה שנה.