דילוג לתוכן העיקרי
בית נטוש ליד גדר ההפרדה בעיירה ביר נבאלא, 24.9.12. צילום: אן פק, activestills.org. 
תפריט
נושאים

חיים בהפרעה: ההשפעות ארוכות הטווח של גדר ההפרדה

תקציר, אוקטובר 2012


לפני עשר שנים החלה מערכת הביטחון לבנות את גדר ההפרדה – פרויקט התשתיות הגדול ביותר והיקר ביותר שהקימה מדינת ישראל מאז בניית המוביל הארצי בשנות החמישים והשישים. בכל ההחלטות והמסמכים בנושא הודגש שהגדר אינה מסמנת גבול מדיני עתידי. אולם, גדר ההפרדה נבנתה במתכונת של קו גבול, והתוואי שלה נקבע, בין השאר, על פי מיקומן של התנחלויות ושאיפות להרחבתן.

85% מתוואי הגדר נמצא בתוך שטח הגדה המערבית. מערכת הביטחון הכריזה על 74% מהאזורים שנותרו בצדה ה"ישראלי" של הגדר, שבהם גרים כ-7,500 פלסטינים, כעל "מרחב התפר" והחילה בהם משטר היתרים נוקשה המתנה שהייה או מעבר של פלסטינים בקבלת היתר מהמנהל האזרחי. אזרחים ישראלים או יהודים שאינם אזרחים (אך "זכאים לעלות לישראל לפי חוק השבות"), רשאים להיכנס לאזורי מרחב התפר באופן חופשי. ההיתרים ניתנים רק לאחר הליך ביורקרטי סבוך, במהלכו הם נדרשים לספק שורה ארוכה של מסמכים.

ההיתרים שמנפיק המנהל האזרחי לפלסטינים ניתנים לתקופה שנעה בין יום אחד לשנתיים, לפי סוג ההיתר. המעבר לאזורי מרחב התפר נעשה במעברי "מרקם חיים" או בשערים חקלאיים שנבנו בתוך הגדר ובכפוף לבדיקה ביטחונית. המנהל האזרחי מאפשר כניסה למרחב התפר רק על-פי רשימה של צרכים המוגדרים מראש על-ידו. הדבר מצמצם את אפשרויותיהם של תושבי הגדה המערבית לשהות באזורי מרחב התפר ומחייב אותם להתאים את תוכניותיהם לנסיבות הספציפיות שבהן מכיר המנהל כעילות לגיטימיות לכניסה לאזורים אלה.

מאז הקמת הגדר איבדו הפלסטינים את האפשרות לעשות שימוש רווחי באדמותיהם – המשאב העיקרי שנותר בידיהם. כבר עתה, לאחר שהושלמה הבנייה של כמעט שני-שליש מתוואי גדר ההפרדה, צומצמו הפעילות החקלאית-כלכלית הפלסטינית באזורים שנחשבו בעבר ליציבים, ויכולתן של קהילות פלסטיניות לקיים את עצמן באופן עצמאי נשחקה. בנוסף, הפיצול המרחבי שיצרה הגדר בין קהילות שכנות ובין הקהילות לאדמותיהן שוחק את יכולתן לשרוד ומשתק כל אפשרות לפיתוח בר-קיימא. בחלק מהמקומות פיצול זה אף צמצם את הנוכחות הפלסטינית בשטחים שנותרו בצד ה"ישראלי" של הגדר ובאזורים המוקפים בגדר. הקמת הגדר מגבילה גם את הקשרים המסחריים שנוצרו במהלך השנים בין היישובים הפלסטיניים הסמוכים לקו הירוק לבין אזרחים ישראלים.

הקמת הגדר בתוך שטח הגדה, והחלת משטר היתרים נוקשה, פוגעים בשורה ארוכה של זכויות האדם של הפלסטינים. בין השאר, נפגעת זכותם לחופש תנועה – וכתוצאה מכך גם זכותם לעבודה, לחינוך, לטיפול רפואי, לחיי משפחה, לפרנסה ולרמת חיים נאותה. כן נפגעת הזכות הקולקטיבית של הפלסטינים להגדרה עצמית, מאחר שהתוואי שאושר על ידי הממשלה מבתר את הגדה: הגדר סביב "אצבע" ההתנחלויות שבאזור מעלה אדומים, אם תיבנה כמתוכנן, עלולה לקטוע את הרצף הגיאוגרפי שבין צפון הגדה לדרומה ולנתק את מזרח ירושלים משאר חלקי הגדה.

נוכח הפגיעות בזכויות האדם של הפלסטינים שגוררת הקמתה של גדר ההפרדה בתוואי הנוכחי, על ממשלת ישראל לפרק את כל הקטעים שכבר הוקמו בתוך שטח הגדה ולא להמשיך לבנותה שם. עד לפירוק הגדר, על ישראל להחזיר לפלסטינים את כל האדמות שנתפסו לצורך הקמתה במקומות שטרם נבנו, לבטל את משטר ההיתרים באזורי מרחב התפר ולאפשר גישה חופשית לאזורים אלה לכל הפלסטינים. אם ישראל מבקשת להקים מכשול פיזי בינה ובין שטחי הגדה, יהיה עליה להקימו על הקו הירוק או בתוך שטחה הריבוני. גם במקרה זה, יהיה עליה להימנע מהקמתו באופן שיחצה קהילות וינתק אותן.

מקרים לדוגמא:

ברטעה א-שרקייה

פלסטינים ממתינים במחסום שבכניסה למובלעת ברטעה-ריחן, 20.2.10. צילום: רותי תובל, מחסום watch.פלסטינים ממתינים במחסום שבכניסה למובלעת ברטעה-ריחן, 20.2.10. צילום: רותי תובל, מחסום watch.

תוואי גדר ההפרדה באזור ברטעה א-שרקייה כולא שטח של כ-32,000 דונם, ובתוכו הכפר ברטעה א-שרקייה ושבעה כפרים קטנים יותר בהם גרים 5,348 פלסטינים, 4,575 מהם בברטעה א-שרקייה. הגדר מנתקת את תושבי המובלעת מעיר המחוז ג'נין ומהעיירות יעבד שממזרח וקפין שמדרום. יישובים אלה סיפקו לתושבים מזון וסחורות אחרות וכן שירותי חינוך ובריאות, שהתושבים מתקשים כעת לקבלם. באוקטובר 2003 החיל הצבא על שטח זה את משטר ההיתרים.

המעבר המרכזי המאפשר תנועת אנשים וסחורות לתוך המובלעת ומחוץ לה הוא מעבר ריחן, שהופרט במאי 2007. הליך הבדיקה של אנשים ושל כלי רכב פרטיים העוברים במעבר ריחן ממושך, ובשעות העומס – בבוקר ואחרי הצהריים – הוא עלול להימשך כשעה. כל המבקשים להיכנס לשטח המובלעת – ובהם חולים כרוניים, חולים אחרי ניתוח, נשים בהריון, נכים וילדים – נאלצים לעבור בדיקות מחמירות, הכוללות כמה שלבי בדיקה לאורך מסלול של כ-200 מטרים. המנהל האזרחי הטיל הגבלות גם על כמות הסחורות שהוא מתיר להכניס לכפר וגם זאת בכפוף לבדיקות נוקשות. ההגבלות המוטלות על העברת הסחורות לכפר מייקרות את עלות הובלתן וגורמות לכך שמחירי הסחורות בכפר, לרבות מוצרי מזון בסיסיים, גבוהים במאות אחוזים בהשוואה למחירם בג'נין.

ג'יוס


פלסטינים עוברים בשער חקלאי בכפר ג'יוס, 24.9.12. צילום: אורן זיו,  activestill.org.פלסטינים עוברים בשער חקלאי בכפר ג'יוס, 24.9.12. צילום: אורן זיו, activestill.org.

בכפר ג'יוס, צפונית-מזרחית לקלקיליה, גרים למעלה מ-3,000 תושבים. סך השטחים החקלאיים של ג'יוס במרחב התפר גדול יותר משל כל כפר אחר, והוא מקיף 60% מאדמותיו החקלאיות של הכפר. כלכלת הכפר מבוססת על חקלאות אינטנסיבית הכוללת עצי פרי, עצי זית, חממות של ירקות, שדות תבואה, וגידול עדרי צאן. לפני הקמת גדר ההפרדה עסקו כ-90% מתושבי הכפר הבוגרים בחקלאות, והתוצרת החקלאית הגיעה לכ-9,000 טון בשנה. רובה נמכרה לשווקים הפלסטיניים והשאר לסוחרים ישראלים.

מאז הנהגת משטר ההיתרים מספר תושבי הכפר הזוכים לקבל היתרים לעבד את אדמותיהם שבצד ה"ישראלי" של הגדר נמוך בהשוואה למספר המועסקים בחקלאות לפני הקמת הגדר, ושיעור הסירובים לבקשות להיתרים גבוה. מספר ההיתרים המצומצם והעובדה שהם אינם ניתנים ברציפות לכל ימות השנה גרמו לצמצום התוצרת החקלאית של הכפר לכ-4,000 טון, פחות מחצי מהתוצרת בתקופה שלפני הקמת הגדר. מועדי פתיחת השערים מאפשרים אמנם עשר שעות עבודה חקלאית בשעות היום, אך הם מקשים על עיבוד הגידולים בחממות. תושבי הכפר עקרו כ-2,000 דונם של מטעי פירות (בעיקר עצי גויאבה והדרים) מתוך 3,500 דונם שעובדו לפני הקמת הגדר ובמקומם הם מגדלים חיטה ועצי לימון וזית, הדורשים השקעה פחותה אך גם מניבים הכנסה נמוכה יותר. גם מספר ראשי הצאן הצטמצם מ-9,300 לפני הקמת הגדר לכ-3,000 בלבד.

קלקיליה

חנויות סגורות בקלקיליה, 24.9.12. צילום: אורן זיו, activestills.org.
חנויות סגורות בקלקיליה, 24.9.12. צילום: אורן זיו, activestills.org.

בידודה של העיר קלקיליה, העיר הרביעית בגודלה בגדה המערבית, באמצעות גדר ההפרדה, חסם כל אפשרות להתפתחות משמעותית של העיר. כבר באמצע העשור הקודם מוצה רוב השטח שהוקצה לבנייה בעיר: 4,200 דונם בלבד. היקף השטח שאושר על ידי עיריית קלקיליה לבנייה חדשה בעיר בין נובמבר 2010 לנובמבר 2011 היה הנמוך ביותר בין ערי הגדה – 1.5% מכלל הבנייה שאושרה בשאר ערי הגדה. מיצוי אפשרויות הבנייה גם מונע מהעירייה פיתוח של מוסדות ומתקנים עירוניים כבתי ספר, מוסדות תרבות ואצטדיון.

ניתוקה של העיר בעקבות ההגבלות הקשות על חופש התנועה בזמן האינתיפאדה השנייה ובידודה משאר חלקי הגדה באמצעות גדר ההפרדה הביאו לכך ששיעור גידול האוכלוסייה בעיר, שהיא הרביעית בגודלה בגדה (לא כולל מזרח ירושלים), מפגר אחרי קצב שיעור הגידול של שאר אוכלוסיית הגדה המערבית. כ-10,000 תושבים שמוצאם מערים אחרות בגדה ואשר התגוררו בקלקיליה בשל קרבתה למקומות העבודה בישראל נטשו אותה בשל מציאות זו. הקמת הגדר ובידודה של העיר באמצעות המחסום במערבה הובילו לסגירתם של למעלה מ-600 חנויות, בתי מלאכה, תחנות דלק ועסקים נוספים בעיר – רובם באזור המסחרי שבצדה המערבי, הצמוד לקו הירוק.

ביר נבאלא

בתים נטושים ליד גדר ההפרדה בעיירה ביר נבאלא, 24.9.12. צילום: אן פק, activestills.org.
בתים נטושים ליד גדר ההפרדה בעיירה ביר נבאלא, 24.9.12. צילום: אן פק, activestills.org.

גדר ההפרדה באזור רמאללה יצרה מובלעת כפרית סגורה המוקפת מכל עבריה בגדר. אורך הגדר המקיפה את המובלעת הוא 18.3 ק"מ. בתוך המובלעת נכלאו ארבעה יישובים פלסטיניים, שהעיירה ביר נבאלא היא הגדולה בהם. לפני השלמת הגדר גרו בעיירה  6,090 אנשים שהיו רשומים כתושביה וכן, להערכת המועצה המקומית, כ-4,000 תושבי מזרח ירושלים שהתגוררו בדירות שכורות או בדירות שבבעלותם אך שמרו על כתובתם בירושלים. מאז שנות השבעים תפקדה העיירה כפרבר עירוני של מזרח ירושלים. בשנות התשעים נהנתה העיירה מפריחה כלכלית בשל מיקומה המרכזי והעובדה שוניתן היה להגיע ממנה בקלות לרמאללה ולשכונות מזרח ירושלים, ומשם אל ערי המרכז בישראל. מיקום מרכזי זה הפך את העיירה לנקודת מפגש בין סוחרים פלסטינים מהגדה לסוחרים ישראלים ותרם לשגשוג בתי העסק והמסחר בעיירה. 

גדר ההפרדה כפתה על העיירה ניתוק ממזרח ירושלים ולאחר הקמתה היא חוברה באופן בלעדי לעיר רמאללה באמצעות כביש "מרקם חיים" חדש. הגדר קטעה כמעט לחלוטין את הקשרים העסקיים של תושבי העיירה עם שאר ערי הגדה ועם גורמים עסקיים בישראל וכן את הקשרים המסועפים של תושבי מזרח ירושלים עם העיירה. עקב בידודה של העיירה נטשה אותה  כמעט מחצית מאוכלוסייתה: בשנת 2011, חמש שנים לאחר בניית הגדר, גרו בעיירה 5,140 איש, כולם תושבי הגדה. שכונת אל-מוואחל שבמזרח העיירה, שבה גרו כ-250 משפחות ממזרח ירושלים ואשר בה פעלו כשלושים בתי מלאכה, התרוקנה כמעט לחלוטין מתושביה וכיום היא שכונת רפאים. ברחוב הראשי בעיירה, א-לטרון, ששימש בעבר ציר תנועה מרכזי, עומדים כיום עשרות בתי עסק סגורים, בניינים גבוהים שקומות שלמות בהם ריקות ובניינים שבנייתם לא הושלמה. הנטישה ההמונית של תושבי מזרח ירושלים הביאה גם לצניחה דרמטית בהיקף הבנייה בעיירה ולצניחה במחירי הדירות לקנייה ולהשכרה.