דיווחים

ביום שני, 7.5.18, לפנות בוקר, הגיעו חיילים עם כלבי תקיפה למחנה הפליטים ג'נין ונכנסו בכוח לשני בתים. החיילים העירו את כל יושביהם ותקפו באמצעות הכלבים ארבעה אנשים – בהם נער בן 14 ואדם בן למעלה מ-70. כניסות הצבא לבתי תושבים בגדה המערבית באישון לילה הפכו כבר מזמן לחלק מהשגרה האלימה של הכיבוש. במקרה הנוכחי החיילים אף צוידו בכלבים ותקפו באמצעותם את הדיירים ואף נהגו באדישות מופגנת ולא הגישו להם עזרה ראשונה. התנהלות זו אינה יוזמה פרטית של החיילים או של המפקדים בשטח, אלא חלק ממדיניות הצבא בגדה. בהתחשב בכך, ברור שגם הפעם איש לא יידרש לשלם מחיר כלשהו על שאירע במחנה הפליטים ג'נין לפני כחודש.

ב-17.6.18 ייכנס לתוקף צו צבאי חדש, המבטל לחלוטין את האפשרות של פלסטינים לערער על צווי הריסה שהוציא המנהל האזרחי למבנים חדשים. מהותית, זהו רק נדבך נוסף במדיניות התכנון והבנייה של ישראל, שנועדה בעיקר למנוע פיתוח פלסטיני ולנשל את הפלסטינים מאדמותיהם כדי לנצלן לצרכיה. משמעותו העיקרית של הצו היא ביטול מראית העין של ביקורת שיפוטית על צווי ההריסה ועל מדיניות זו. נכונותה של ישראל לוותר על מראית העין מעידה על שאיפתה להאיץ את קצב הנישול ועל ביטחונה כי לא תאלץ לשאת בתוצאות משמעותיות של הפרת החוק – לא במישור המקומי ולא במישור הבינלאומי.

יותר מ-300 נבחרי ציבור, מומחים למשפט, אנשי אקדמיה, אמנים, מנהיגי דת ופעילים מרחבי העולם ומישראל פרסמו מכתב בו הם מביעים את התנגדותם לתכניתה של ישראל להעביר בכפייה אלפי פלסטינים תושבי קהילות המתפרנסות מרעיית צאן ומחקלאות בגדה המערבית. המכתב מתמקד בקהילת ח'אן אל-אחמר, שלה נשקפת סכנה מיידית של הרס וגירוש.

בצלם מותח ביקורת חריפה על הפרקליטות בעקבות החלטתה לבטל את כתבי האישום בפרשת הריגתו של הנער סמיר עווד, בן ה-16, שנורה בגבו ובראשו בעודו לכוד בין גדרות תיל. אין פשע נגד פלסטינים שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט והפצ"ר שרון אפק לא ימצאו דרך לטייח. במקרה הנוכחי ההחלטה מחפירה במיוחד וחושפת את קלונם של ראשי מערכת אכיפת החוק – האזרחית והצבאית: ברגע שההגנה החלה לטעון בדבר ״אכיפה בררנית״ והאש הוסטה מהחיילים בשטח אל האנשים המובילים את מדיניות הטיוח – נמלטה התביעה מהזירה, אפילו במחיר ויתור על מראית העין שכה יקרה לה. ואולם לא ניתן להסתיר את המציאות: הנורמה הגורפת היא אכן סגירתם של מאות תיקי חקירה ושל אי העמדה לדין של חיילים שהרגו פלסטינים, הכל כחלק מתאטרון החקירות המפואר שמתפעלת הפרקליטות הצבאית.

ביום שני, 14.5.18, בשעה 23:40, נכנסו חיילים לבניין המשותף של בני משפחת דענא המורחבת בחברון, בשכונת אל-חריקה והעירו את הדיירים. החיילים דרשו מבני המשפחה להעיר את ילדיהם, בטענה שהם מחפשים מיידי אבנים. בבית חיות שש משפחות, המונות 40 נפשות. בחצות עזבו החיילים את הבית, וכשעה לאחר מכן, הגיע כוח צבאי נוסף לבית המשפחה והתמקם על הגג, שם שהו החיילים עד לשעה 6:00 בבוקר. בסמוך לשכונת אל-חריקה הוקמה ההתנחלות קריית ארבע, ובני משפחת דענא, כמו גם תושבים אחרים בשכונה, סובלים מהתנכלויות תכופות של מתנחלים ואנשי כוחות הביטחון.

בשני לילות במארס ובאפריל נכנסו חיילים לארבעה בתים בכפר אל-מור'ייר שבמחוז רמאללה. החיילים העירו את דיירי הבית, ובהם ילדים קטנים וכלאו אותם למשך שעות ארוכות בבתיהם. במהלך שעות אלה פיקחו החיילים על כל תזוזה שלהם וכלאו בבית גם אנשים נוספים שהגיעו לשם במהלכן. החיילים אף הורו באיומי נשק לאדם שעצרו ברחוב לבצע "נוהל שכן". מעדויות התושבים עולה תמונה של פגיעה קשה בפרטיותם ובזכויותיהם. ההתנהלות הפסולה ומטילת האימה ממחישה את הקלות שבה יכולים חיילים לשבש את שגרת חייהם של התושבים, שאינם מוגנים אפילו בבתיהם שלהם, אפילו באישון לילה.

אתמול, 4.6.18, בשעות הצהריים, הגיעו אנשי המנהל האזרחי לח'ירבת חומסה שבצפון בקעת הירדן ומסרו צווי פינוי זמניים לחמש המשפחות שהמנהל כבר פינה שלוש פעמים בחודשיים האחרונים. המשפחות נדרשו להתפנות מבתיהן היום, 5.6.18, מהשעה 6:00 בבוקר ועד 12:00 בצהריים, בטענה שיתקיימו אימונים צבאיים באזור מגוריהן. הבוקר, הגיעו אנשי המנהל האזרחי וחיילים לח'ירבת חומסה וליוו את בני חמשת המשפחות, שהתפנו בכוחות עצמם – חלקם בכלי-רכב אחד וחלקם ברגל. המשפחות, המונות 29 נפשות, בהן 19 קטינים, כולל תינוק וילד עם תסמונת דאון - נאלצו להגיע שוב עם חלק מהצאן שלהן לאזור מבודד המרוחק כעשרה קילומטרים מבתיהן, ולשהות שם ללא מחסה, למרות צום הרמדאן, עד שיורשו לשוב לבתיהן.

מאז ה-7.12.17, עורך הצבא סיורים יומיומיים בסמוך לכניסה הראשית לקמפוס המכללה הטכנולוגית באל-ערוב ומעכב סטודנטים. בשל נוכחות צבאית זו בכניסה למכללה, חלק מהסטודנטים – ובהם כאלה הגרים במחנה הפליטים עצמו – מעדיפים להגיע ללימודים בדרכים חלופיות שמאריכות את דרכם, כדי שלא להיתקל בחיילים. עיכוב הסטודנטים והטרדתם בדרכם למכללה פוגע בזכויותיהם הבסיסיות לנוע, ללמוד, ולנהל חיי חברה שגרתיים. עבור מאות הסטודנטים בקמפוס אל-ערוב, גם הזכויות הבסיסיות ביותר נתונות לחסדי הצבא, הרואה בהן פריווילגיות אותן החיילים רשאים לשלול בכל עת שיחפצו, ללא כל סיבה ומבלי שמישהו יידרש לשלם על כך מחיר כלשהו.

מאז ה-30.3.18 נפצעו מירי חי בהפגנות ליד גדר המערכת יותר מ-3,600 פלסטינים ונהרגו עשרות בני אדם, בהם לפחות 12 קטינים. מערכת הבריאות ברצועה, הנמצאת בקריסה מתמשכת לאחר יותר מעשר שנות מצור ישראלי, אינה מסוגלת להעניק להם את הטיפול הנדרש. אפשרויות השיקום מעטות ורק בודדים יכולים לעמוד בעלותן הגבוהה. ישראל היא האחראית למציאות זו: היא שהורתה על הירי הבלתי חוקי בעליל במפגינים, היא הביאה לקריסת מערכת הבריאות והיא שמונעת כעת מהפצועים את השיקום הנחוץ להם – ברצועה או מחוץ לה. להלן סיפוריהם של שלושה נערים שנפצעו בהפגנות, ושניים מהם אף איבדו אחת מרגליהם. חייהם כבר לא ישובו לקדמותם.

בשנה האחרונה, שלל המנהל האזרחי ממאות פלסטינים את היתרי התעסוקה שלהם בישראל ובהתנחלויות. זאת, רק בשל העובדה – שהיא חסרת משמעות כשלעצמה – ששם משפחתם זהה לשמו של פלסטיני שביצע פיגוע. ההיתרים, שנשללו לפני חודשים ארוכים, טרם הוחזרו לעובדים, התלויים בהם לפרנסתם ולפרנסת משפחותיהם. זוהי רק דוגמא נוספת, אחת מני רבות אחרות, לשרירותיות המוחלטת בה ישראל פועלת בגדה. שרירותיות זו מנהלת את חיי הפלסטינים והיא חלק מאלימות המדינה המאורגנת, שתכליתה המשך השליטה הישראלית באוכלוסייה אזרחית חסרת זכויות פוליטיות.