דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

443 - כביש בגדה לישראלים בלבד

כביש 443 הוא עורק תנועה ראשי המחבר את ירושלים והתנחלויות הגדה המערבית עם גוש ערי מודיעין והשפלה. כביש זה משרת כ-40,000 כלי רכב מדי יום ומשמש אלטרנטיבה לכביש ירושלים - תל אביב (כביש מספר 1), העמוס בדרך כלל. ישראל סללה את הכביש בשנות השמונים של המאה הקודמת, כשמקטע של 14 ק"מ ממנו, המהווה כמחצית אורכו, עובר בתוך הגדה המערבית. מקטע זה שימש, עוד בימי המנדט הבריטי, ציר התנועה המרכזי בדרום מחוז רמאללה שעבר בכפרים פלסטיניים מדרום-מערב לרמאללה ושירת עשרות אלפי פלסטינים למעבר בינם לבין העיר.

לצורך סלילת הכביש במקטע זה, ישראל הרחיבה את הציר על-ידי הפקעת אלפי דונמים של קרקעות ציבוריות ופרטיות מתושבי הכפרים הפלסטיניים הסמוכים אליו. בעלי הקרקעות עתרו לבג"ץ נגד ההפקעות ובית המשפט אישר את חוקיותן לאחר שקיבל את טענת הצבא כי סלילת הכביש נעשית גם לצרכי התושבים הפלסטינים, ולכן עומדת בקריטריונים של דיני הכיבוש. לפי הצבא, מערכת הכבישים באזור לא ענתה עוד על צרכי התושבים בשל הגידול המשמעותי במספר כלי הרכב ובמספר הפועלים שנסעו בהם על מנת להגיע למקומות עבודתם בישראל.

חסימת הכביש לתנועת פלסטינים

בשנת 2002, בעקבות כמה מקרים שבהם ירו פלסטינים על כלי רכב ישראליים שנסעו בכביש, ושבהם נהרגו שישה אזרחים ישראלים ותושב מזרח ירושלים, אסרה ישראל על פלסטינים לנוע בכביש ברכב וברגל לכל מטרה שהיא, ובכלל זה לצורך העברת סחורות או לצרכים רפואיים דחופים. במקום זאת, נאלצו הפלסטינים לנסוע אך ורק באותם כבישים שעשרים שנה קודם לכן, ישראל טענה שאינם יכול לעמוד בתעבורה הגדלה. הדרך חלופית משובשת ומפותלת, ועוברת במנהרה מתחת לכביש, בין הכפרים השונים ובתוכם. דרך זו, הארוכה פי כמה מהכביש המקורי, אמורה הייתה לשרת את כל 35 אלף תושבי הכפרים באזור.

האיסור על נסיעת פלסטינים בכביש 443 יושם בתחילה באמצעות חסימות פיזיות- שערי ברזל, קוביות בטון ומחסומים, או שילוב של אמצעים אלה - ולאחר מכן גם באמצעות סיורים של חיילים שהענישו פלסטינים שהפרו את האיסור. מאוחר יותר החלה המשטרה לרשום דו"חות ולהטיל קנסות בעילות שונות על פלסטינים שהשתמשו בכביש. בשני קצותיו של הכביש הוצבו מחסומים - מחסום מכבים בכניסה לשטח מדינת ישראל, ומחסום עטרות בכניסה לשטח השיפוט של ירושלים.

התנועה בכביש 443 חיונית ביותר לתושבי הכפרים הסמוכים אליו. עבור רבים מהם, זוהי הדרך לאדמותיהם החקלאיות, המצויות משני צידי הכביש. בנוסף, זהו ציר התנועה המרכזי לעיר המחוז רמאללה, שבה מקבלים תושבי הכפרים שירותים מסחריים ושירותי בריאות וחינוך. בין תושבי הכפרים לתושבי רמאללה קיימים גם קשרים משפחתיים וחברתיים. איסור התנועה על הכביש גרם גם לפגיעה בפרנסה של תושבי הכפרים ולמעלה ממאה עסקים קטנים שפעלו בכפרים שלאורכו, בהם חנויות לאריחי ריצוף, צמחי נוי ורהיטים ומסעדות, נסגרו מאז 2002.

בעקבות הביקורת הרבה שנמתחה על סגירת הכביש, סללה ישראל בשנים 2007 ו-2008 שלושה כבישים אותם כינתה "כבישי מרקם חיים". כבישים אלה נועדו לפלסטינים בלבד והיו אמורים לחבר את כפרי האזור לרמאללה. אולם, סלילת כבישים אלה גררה פגיעות נוספות בזכויות האדם, שכן לצורך כך הפקיעה ישראל אדמות נוספות מהכפרים ומתושביהם. בנוסף, הכבישים החלופיים אמנם שיפרו את יכולת הגישה של תושבי הכפרים לרמאללה, אולם הם נסללו בסטנדרטים נמוכים מאד בהשוואה לכביש 443 . כך, חלקים מכביש "מרקם החיים" שנסלל בין הכפר בית עור אל-פוקא לביתוניא התמוטטו בגשמי החורף האחרון והובילו לסגירתו לתנועה.

העתירה לבג"ץ

בחודש יוני 2007 עתרו תושבים משישה כפרים הסמוכים לכביש 443 לבג"ץ, באמצעות האגודה לזכויות האזרח, בדרישה לפתוח אותו לפלסטינים. התושבים טענו בעתירתם כי חסימת הכביש פוגעת בזכויות האדם של הפלסטינים, סותרת פסיקה קודמת של בג"ץ, חורגת מסמכותו של המפקד הצבאי ואינה חוקית מכיוון שהיא מבוססת על אפליה אסורה.

בסוף דצמבר 2009, כשנתיים וחצי לאחר שהוגשה העתירה, קבע בג"ץ ברוב דעות כי יש לבטל את האיסור המוחלט על תנועת פלסטינים בקטע מכביש 443 העובר בתוך הגדה המערבית. השופט עוזי פוגלמן קבע כי המפקד הצבאי חרג מסמכותו בהטלת האיסור הגורף על תנועת פלסטינים בכביש 443 ובכל מקרה, איסור כזה הוא בלתי מידתי נוכח הפגיעה הממשית בחייהם של תושבי הכפרים הפלסטיניים הסמוכים לכביש. השופטים הקציבו לצבא חמישה חודשים על-מנת לגבש פתרון אחר שיספק הגנה לישראלים הנוסעים בכביש.

יישום החלטת בג"ץ

על אף הקביעות העקרוניות החשובות של השופט פוגלמן, ההחלטה לא כללה הנחיות ברורות לצבא כיצד עליו ליישם את פסק הדין. בנוסף, בית המשפט דחה את דרישת התושבים לקבוע כי על הצבא לפתוח לתנועה את המעבר לביתוניא, המקשר בין הכפרים לבין העיר רמאללה.

הסדרי התנועה החדשים שהציע הצבא רוקנו את פסק הדין מתוכן והם עדיין מדירים את הפלסטינים מהכביש. ההסדרים כוללים הקמת שני מחסומים חדשים - ליד מחנה עופר וליד מכבים, שבהם יתבצע על-פי הודעת הצבא בידוק קפדני לכלי-רכב פלסטיניים שיבקשו לנוע בכביש. בנוסף, ייפתחו ארבע יציאות מהכביש לכפרים פלסטיניים. הסדרים אלה אמנם מאפשרים תנועה פלסטינית בין הכפרים, אך מונעים את השימוש בכביש כדרך מרכזית לרמאללה, כפי שהיה בעבר. באמצעותם, ממשיך הצבא להפלות באופן פסול את תושבי האזור הפלסטינים, שאפשרותם לנוע בכביש מוגבלת מאוד, בעוד שאזרחי ישראל רשאים לנוע עליו בחופשיות.

לישראל הזכות ואף החובה להגן על חייו של כל אדם הנמצא בשטח הנתון לשליטתה האפקטיבית, ונתונה לה גם הסמכות להטיל הגבלות על חופש התנועה של תושבי השטחים. עם זאת, הדבר מותר רק כאשר הגבלות אלה נחוצות לחלוטין בשל צרכים צבאיים ממשיים ומיידיים ובכפוף לעקרון המידתיות. נראה כי האיסור הגורף על תנועת פלסטינים בכביש 443 בעבר והסדרי התנועה החדשים אינם עונים על תנאים אלה, בעיקר בהתחשב בכך שכבישים אחרים בגדה נפתחו לתנועת פלסטינים, גם אם התרחשו בהם פיגועים בעבר. בנוסף, נראה כי איסור זה לא נועד לשרת אינטרסים ביטחוניים בלבד, וכי ההגבלות מבוססת גם על אינטרסים זרים. לו שאפה ישראל בתום לב רק להגן על חייהם של ישראלים הנוסעים בכביש, היא יכולההייתה להגביל או אף לאסור את נסיעתם שם, תוך פיתוח כבישים ואמצעי תחבורה חלופיים בתוך שטחה שלה.

כביש 443 הינו דוגמה אחת מתוך רבות למשטר איסורי התנועה שישראל מטילה על כלי רכב פלסטיניים בגדה. עם זאת, בניגוד לכבישים כאלה המצויים בעומק הגדה, כביש 443 הפך לעורק תחבורה המשרת מדי יום אלפי ישראלים הנעים בין ערים בתוך ישראל. בצלם קורא לרשויות הישראליות להסיר לאלתר את ההגבלות על הנסיעה בכביש 443 ולאפשר לפלסטינים שימוש חופשי בקטע הכביש העובר בתוך הגדה המערבית, במשך כל שעות היממה.