דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

21 במאי 2019

"התחלתי לשכוח איך אחי נראה": ישראל ממשיכה להחיל הגבלות קיצוניות על ביקורי תושבי הרצועה אצל קרוביהם הכלואים בישראל

נכון לסוף חודש אפריל 2019, ישראל מחזיקה 5,152 אסירים ועצירים (להלן אסירים) המוגדרים כ"ביטחוניים". רובם המכריע מוחזק במתקני כליאה הנמצאים בתוך שטחה הריבוני של ישראל והמדינה מנצלת עובדה זו כדי להטיל הגבלות קיצוניות על ביקורי משפחות האסירים הפלסטינים, ובמיוחד על משפחות האסירים מרצועת עזה. בין היתר, נאסרו ביקורים של אחים ואחיות של אסירים מהרצועה, אלא אם כן הוריהם נפטרו או חלו במחלה קשה וגם אז רק פעם בשישה חודשים, בכפוף לתיאום מיוחד. בעדויות שמסרו לתחקירני בצלם סיפרו תושבי הרצועה שאחיהם כלואים בישראל על העומס הנפשי הקשה שמטיל איסור זה.

20 במאי 2019

שגרת התעמרות, מארס-אפריל 2019: הצבא חסם את דרכי הגישה לארבעה כפרים פלסטינים

חסימת כבישים בכפרי הגדה הפכה כבר מזמן לאחת משיטות הדיכוי השגרתיות בהן משתמשת ישראל נגד תושבי הגדה. כך, למשל, כאשר נטען שצעירים פלסטינים מכפר כלשהו יידו אבנים או בקבוקי תבערה על כלי-רכב ישראליים בכבישים באזור, הצבא מעניש את כל תושבי אותו כפר והכפרים הסמוכים לו באמצעות חסימת הדרכים. בחודשים מארס-אפריל חסם הצבא דרכים לארבעה כפרים בטענות כאלה. החסימות, שאינן חוקיות, משבשות באופן קיצוני את חיי התושבים, כופות על התושבים חיים בחוסר ודאות וגורמות לתסכול ולבזבוז זמן יקר. לפגיעה כזאת אין ולא יכולה להיות כל הצדקה מוסרית או משפטית.
17 באפריל 2019

יורים ואדישים: ארבעה פלסטינים נורו למוות ללא כל הצדקה

בארבעה מקרי הרג שתחקר בצלם מתחילת חודש מארס 2019 עולה בבירור מהתחקיר כי לירי הקטלני לא הייתה כל הצדקה. מקרים אלה ממחישים, שוב, עד כמה מועט הערך שמייחסת מערכת הביטחון לחייהם של פלסטינים. איש מההרוגים לא סיכן את חייהם של אנשי כוחות הביטחון ואף אחד מהאירועים לא צריך היה להסתיים במותו של אדם. כפי שבצלם התריע אינספור פעמים בעבר – אין מדובר במקרים חריגים או ב"עשבים שוטים" אלא באירועים שהתרחשו כחלק מהתנהלותם השגרתית של חיילים ושוטרים, מכוחה של מדיניות פתיחה באש קטלנית ומסוכנת שמיישמת ישראל.

25 במארס 2019

חיילים עיכבו צוות אמבולנס באיומי נשק בהפגנה בבית סירא

ביום שישי, ה-8.3.19, במהלך הפגנה בכפר בית סירא שבמחוז רמאללה במחאה על הריגת שני פלסטינים ועל החזקת גופותיהם, נקלע אמבולנס לאזור עימות בין מפגינים לחיילים, וכשניסה להתרחק קצין הורה לנהגו באיומי נשק לכבות את המנוע ולתת לו את המפתחות. האמבולנס עוכב במקום כ-15 דקות. הפרעה לעבודת צוות רפואי המבצע את תפקידו, או פגיעה באנשיו, אסורה לחלוטין. לא הייתה כל עילה לאיים על צוות האמבולנס, לעכב אותו ולהעמיד אותו בסכנה. התנהלות זו היא עוד ביטוי לזלזול המוחלט שמפגינים אנשי כוחות הביטחון ביחס לחיי פלסטינים, מבלי שיידרשו אי פעם לתת על כך את הדין.

14 במארס 2019

יורים ומפקירים: ישראל מונעת מפצועי ההפגנות בעזה גישה לטיפול רפואי

מדיניות הפתיחה באש שישראל מובילה נגד הפגנות הגדר בעזה מתירה ירי חי, ממרחק, במפגינים שאינם מסכנים איש. מדיניות לא חוקית זו הביאה למספר בלתי נתפס כמעט של אלפי נפגעים. אלא שהפגיעה במפגינים רק מתחילה ברגע פציעתם: ישראל מסרבת לאפשר ללמעלה מ-80% מפצועי ההפגנות לצאת מעזה, לקבלת טיפול רפואי בגדה או בישראל. זאת על אף שישראל היא האחראית הן לעצם הפציעה, והן למציאות בה מערכת הבריאות ברצועה נמצאת על סף קריסה ואינה מסוגלת להעניק את הטיפול הרפואי הנדרש לפצועים – כתוצאה ממדיניות המצור שישראל מטילה זה למעלה מעשור על הרצועה. בהתחשב בכל אלו, מובן כי החובה לשנות מציאות זו, על כל היבטיה, מוטלת על ישראל.

11 בפברואר 2019

תלויים על הקרס: על מצוקת דייגי עזה בשנת 2018, בעקבות חיסולו ההדרגתי של הענף בידי ישראל

"מאז שחיל הים הישראלי החרים לי את החסקה אני מובטל, ולא יכול לפרנס את המשפחה שלי. המצב ברצועה קשה מאוד בגלל המצור ואין עוד אפשרויות עבודה. בדיג הרווחתי בערך עשרים שקלים ביום, וזה אפשר לי לקנות אוכל ושתייה למשפחה שלי. עכשיו החיים שלנו קשים מאוד". תאמר זאייד, בית לאהייא, 27.8.18

17 בינואר 2019

שגרת כיבוש: הצבא חסם למשך יותר מחודש כביש ראשי מצפון לרמאללה המשרת יותר מ-20 כפרים

ב-5.12.18 חסם הצבא למשך יותר מחודש את הכביש המוביל מדיר איבזיע צפונה ומקשר בין הכפרים שמצפון-מערב לרמאללה לעיר רמאללה ובין אזור רמאללה כולו למחסום ניעלין, דרכו עוברים אלפי עובדים ומאות סוחרים מדי יום. החסימה פגעה בעשרות אלפי תושבי הכפרים, שנאלצו לנסוע בדרך צרה, משובשת ותלולה. הטלת הגבלות על תנועת פלסטינים בשטחים היא אחד הכלים הגורפים והשרירותיים ביותר בהם משתמשת ישראל לאכיפת משטר הכיבוש, תוך שיבוש קיצוני של שגרת חייהם של התושבים הפלסטינים. חסימת הכביש אינה חוקית ומהווה, בכוונת מכוון, ענישה קולקטיבית של תושבים שכל "חטאם" הוא מגורים בסמוך.

3 בינואר 2019

דצמבר 2018: כוחות הביטחון ירו למוות בשלושה פלסטינים בטענה שביצעו פיגועי דריסה – שלא היו

במהלך תשעה ימים בחודש דצמבר, אנשי כוחות הביטחון ירו והרגו שלושה פלסטינים בגדה המערבית בעילה של ניסיון לבצע "פיגועי דריסה" - שלא היו ולא נבראו. שלושתם נורו למוות מבלי שסיכנו את חייהם של אנשי כוחות הביטחון או של כל אדם אחר. מותם הוא תוצאה ישירה של מדיניות פתיחה באש מופקרת ובלתי חוקית, המתירה מראש, ומגבה בדיעבד, ירי קטלני במצבים שאינם מצדיקים זאת.

26 בדצמבר 2018

תושבים ממרכז העיר חברון מספרים על החיים במציאות הבלתי נסבלת שכופה עליהם הצבא

במרכז העיר חברון (אזור 2H) גרים כיום כ-40 אלף פלסטינים וכ-800 מתנחלים. הרשויות הישראליות מנהיגות באזור זה משטר המבוסס באופן מוצהר וגלוי על "עקרון ההפרדה", שמכוחו יצרה ישראל סגרגציה פיזית ומשפטית בין המתנחלים לבין התושבים הפלסטינים. משטר זה כולל הטלת הגבלות קיצוניות על תנועתם ברכב וברגל של הפלסטינים החיים באזור, כולל סגירת רחובות מרכזיים. באותה העת תנועת המתנחלים מתקיימת באופן חופשי וללא כל הגבלה. הגבלות אלה פוגעות בכל תחומי החיים של תושבי מרכז העיר הפלסטינים, מונעות מהם לנהל שגרת חיים סבירה והופכות את חייהם לבלתי נסבלים. להלן עדויות שגבו תחקירני בצלם בחודשים האחרונים, בהם מתארים התושבים את השפעת המחסומים על חייהם היומיומיים.

6 בדצמבר 2018

מסיק 2018: מתנחלים פגעו בחקלאים ובעצי זית וגנבו זיתים

עונת המסיק, שבה חגגו משפחות פלסטיניות בעבר את התוצרת החקלאית ואת הקשר לאדמה, מתקיימת כבר שנים רבות בצל ההשתלטות על קרקעות, ההגבלות שמטילה ישראל על הגישה לאדמות שנותרו, אלימות של מתנחלים כלפי מוסקים ופגיעתם בעצי הזית. מציאות זו, שבגללה נוטשים חקלאים בלית ברירה את אדמותיהם, אינה מקרית. זוהי התוצאה אליה מכוונת מדיניותה של ישראל, שכן היא מקלה עליה להשתלט על אדמות נוספות. השנה תיעד בצלם תקיפה גופנית של מוסקים בשני מקרים ופגיעה בעצי זית או גניבת היבול בתשעה מקרים באזורים שכם ורמאללה לקראת המסיק ובמהלכו. להלן תיאורם.