דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

פסק הדין של בג"ץ בפרשת בית סוריכ

ב-26.2.04, עתרו התושבים של קבוצת כפרים שמצפון מערב לירושלים, בהם הכפר בית סוריכ, לבג"ץ, נגד תוואי גדר ההפרדה שנקבע באזור יישוביהם. לעתירה הצטרפה "המועצה לשלום ובטחון" אשר הגישה לבית המשפט את חוות דעתה לגבי התוואי שנקבע על-ידי מערכת הביטחון, וכן הציעה תוואי חלופי הקרוב יותר לקו הירוק והמצמצם במידה ניכרת את הפגיעה בתושבים.

בפסק הדין שניתן ב-30.6.04, קבעו השופטים אהרון ברק, אליהו מצא ומישאל חשין כי 30 מתוך 40 ק"מ של תוואי גדר ההפרדה שנידונו במסגרת העתירה (בין גבעת זאב למכבים), אינם חוקיים ועל כן על המדינה להציג תוואי חלופי. במסגרת פסק הדין נבחנו שתי שאלות מרכזיות: האם למפקד הצבאי סמכות לתפוס קרקעות פרטיות לשם הקמת גדר ההפרדה והאם תוואי הגדר באזור הספציפי שנדון העתירה נקבע כדין.

לשם בחינת אותן השאלות דן פסק הדין בשיקולים היכולים, מבחינה חוקית, להנחות את פעולותיה של מערכת הביטחון בעניין הקמת הגדר. נקודת המוצא של דיון זה היתה כי הגדה המערבית מהווה שטח כבוש, עליו חלים הוראותיו של המשפט ההומניטארי הבינלאומי העוסק בשטחים כבושים: תקנות האג משנת 1907 ו"הסעיפים ההומניטאריים" של אמנת ג'נבה הרביעית (כהגדרתה של ישראל). בהקשר זה קבעו השופטים כי

המפקד הצבאי אינו מוסמך להורות על הקמת גדר ההפרדה אם טעמיו הם מדיניים-פוליטיים. גדר ההפרדה אינה יכולה לבוא מטעמים של "סיפוח" שטחים מהאזור למדינת ישראל... אכן על המפקד הצבאי של השטח המוחזק בתפיסה לוחמתית למצוא איזון בין צרכי הצבא מזה לבין צרכי התושבים המקומיים. במסגרת איזון עדין זה אין מקום למערכת שיקולים נוספת, שעניינה שיקולים מדיניים, סיפוח שטחים או קביעת גבולות הקבע של המדינה... (סעיף 27)

על סמך קביעה זו מצאו השופטים כי "הקמת הגדר נופלת למסגרת זו" שכן ההחלטה התקבלה לנוכח צרכים צבאיים לגיטימיים. עם זאת, כהרגלם מזה שנים רבות, התעלמו השופטים בפסק דינם משאלת אי-חוקיותן של ההתנחלויות שהקימה ישראל בגדה המערבית לפי המשפט הבינלאומי. כתוצאה מכך, נמנעו מלבחון את השלכותיה של אי-חוקיות זו על לגיטימיות השיקולים שעמדו מאחורי הקמת הגדר.

לפי פסק הדין, עצם העובדה שהשיקולים מאחורי הקמת הגדר אכן היו שיקולים צבאיים לגיטימיים, אינה משחררת את המפקד הצבאי מחובתו לבחור תוואי "מידתי" המאזן בין שיקולי הביטחון לבין צרכי התושבים. בפסק הדין נקבע כי רוב התוואי באזור שנבחן במסגרת העתירה אינו מידתי, כיוון שהוא פוגע פגיעה קשה במרקם החיים של התושבים:

פגיעתה של הגדר אינה מצטמצמת אך בפגיעה באדמות התושבים ובגישתם אליה. הפגיעה היא רחבה יותר. היא משתרעת על מירקם החיים של האוכלוסייה כולה. בחלקים רבים גדר ההפרדה עוברת סמוך לבתיהם. במקומות מסוימים (כגון בית סוריכ) גדר ההפרדה עוטפת את הכפר ממערב מדרום וממזרח... (סעיף 84)

לאחר פסק הדין הורה ראש הממשלה, אריאל שרון, למערכת הביטחון לבחון מחדש את כל תוואי הגדר ההפרדה ולהתאימו לרוח פסיקת בג"ץ. התוואי החדש, שהוצע על-ידי מערכת הביטחון בספטמבר 2004 , אושר על-ידי הממשלה ב 20.2.05.