דילוג לתוכן העיקרי
תושבים בח'ירבת אל-מרכז שבמסאפר יטא. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 30.1.13
תפריט
מהשטח
נושאים

קהילות במסאפר יטא שהצבא הכריז על אזור מגוריהן "שטח אש"

בתחילת שנות השמונים הכריז צה"ל על שטח של כ-30 אלף דונם באזור דרום הר חברון, המכונה מסאפר יטא, "שטח אש 918". בעת ההכרזה, גרו כבר בשטח מזה שנים ארוכות עשרות משפחות בכ-12 כפרים קטנים. המשפחות חיו במערות טבעיות או חצובות, חלקן באופן קבוע וחלקן באופן עונתי. משפחות אלה גרו במסאפר יטא עוד לפני שישראל כבשה את הגדה המערבית, והתפרנסו מחקלאות ומרעיית צאן.

בשנים שלאחר ההכרזה התושבים המשיכו לגור בבתיהם כמעט באין מפריע. הצבא אמנם הגיע עמם להסדרים שונים שלכאורה הגבילו את גישתם לאדמותיהם, אך בפועל הסכמים אלה כמעט ולא מומשו והתושבים המשיכו לגור במקום, לעבד את אדמותיהם ולרעות את צאנם במשך כל ימות השנה, כמעט ללא הפרעה.

האזור שהוגדר כשטח אש 918
האזור שהוגדר כשטח אש 918

באוקטובר ונובמבר 1999 גירש הצבא את כ-700 תושביהם של 12 הכפרים באזור זה. העילה הרשמית לגירוש הייתה הטענה הקלושה של "מגורים בלתי חוקיים בשטח אש" – תוך התעלמות מהעובדה שתושבים אלה גרו בשטח במשך שנים ארוכות, לפני הכיבוש ולאחריו, בידיעתם המלאה של כל הגורמים הרשמיים. מעבר לכך, עילה זו סותרת את נוסח צו הסגירה, לפיו הוא לא יחול על תושבי השטח הסגור.

בעקבות הגירוש עתרו לבג"ץ כמאתיים משפחות מתושבי הכפרים, באמצעות האגודה לזכויות האזרח ועו"ד שלמה לקר. במארס 2000 הוציא בג"ץ צו ביניים שהורה למדינה להתיר לתושבי הכפרים לחזור לבתיהם ולרעות בשדותיהם עד להכרעה בעתירה. בעידוד בית המשפט, התקיים הליך בוררות בראשותו של ראש המנהל האזרחי לשעבר, תא"ל (מיל.) דב צדקה. במסגרת ההליך הציעה המדינה לתושבים לעבור לאזור אחר – קטן בהרבה – דרומית לעיר יטא, אולם התושבים דחו את ההצעה. בתחילת 2005 הסתיים ההליך ללא תוצאות ומאז, הגישה המדינה בקשות חוזרות ונשנות – 27 במספר – לדחיית המועד להגשת עמדתה המעודכנת. כך נותרו העתירות תלויות ועומדות במשך שנים.

תושבת הכפר ג'ינבה בתוך מערה המשמשת למגורים. צילום: בצלם, 7.8.12.

12 שנים לאחר הגירוש, ב-19.7.12, הגישה המדינה את עמדתה המעודכנת לבג"ץ. בהודעה הבהירה המדינה כי היא מתכוונת להרוס שמונה מתוך 12 הכפרים שבשטח האש, בהם גרו אז למעלה מאלף בני אדם. עם זאת, המדינה הודיעה שהיא מוכנה לאפשר לתושבים להמשיך לעבד את אדמותיהם שיוותרו בתחום שטח האש בסופי שבוע, בחגים יהודיים ובשני פרקי זמן של חודש כל אחד במהלך השנה. בעקבות הודעה זו מחק בית המשפט את העתירות, אך אפשר לעותרים להגיש עתירות חדשות שיתייחסו גם להודעה זו. עתירות חדשות אכן הוגשו בינואר 2013 על ידי האגודה לזכויות האזרח ועו"ד שלמה לקר, וגם בעקבותיהן הוציא בג"ץ צו ביניים שאסר על המדינה לגרש את התושבים. בג"ץ טרם הכריע בעתירות ועד היום חיים התושבים בבתיהם מכוחו של צו זה.

צו הביניים שנותר בתוקף במהלך כל השנים האלה אסר אמנם על המדינה לגרש את התושבים אך גם הקפיא את חייהם. הם המשיכו לחיות בבתיהם ולעבד את אדמתם אך האיום בהריסה, פינוי ונישול המשיך לרחף על ראשיהם. במקביל, נאסרו עליהם כל פיתוח או בנייה חדשה. בהעדר ברירה, בנו התושבים ללא היתר מבנים חדשים למגורים ואת התשתיות שנדרשו להם – כולל תשתיות של מים וחשמל. המנהל האזרחי הוציא צווי הריסה למבנים ותשתיות אלה, וכיום עומדים ותלויים צווים אלה נגד מבנים שבנו תושבי הקהילה. בחלק מהמקרים המנהל האזרחי הרס את המבנים והחרים את התשתיות. 

קהילות שלמות נמצאות בסכנת הריסה, מאות אנשים מאויימים בגירוש ובינתיים חייהם מוקפאים. המדינה נתלית בטיעונים פורמליים של "שטח אש" או של "חוקי תכנון ובנייה", ואולם בהתחשב במדיניותה ארוכת השנים ברור כי מדובר בטיעוני סרק, שנועדו להסתיר את שאיפות הסיפוח שלה.