דילוג לתוכן העיקרי
ירי גז בהפגנה ממזרח לעיר עזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 27.4.18
תפריט
מהשטח
נושאים

סיכום שנת 2019: כוחות הביטחון הרגו 133 פלסטינים, בהם 28 קטינים

במהלך שנת 2019 הרגו כוחות הביטחון 133 פלסטינים, בהם 28 קטינים. 104 מהם נהרגו ברצועת עזה, 26 בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) ושלושה בתוך ישראל. רובם המכריע נהרגו כתוצאה ישירה של מדיניות פתיחה באש מופקרת שמיישמת ישראל, באישור הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר ובגיבוי מערכת המשפט.

הודעת התובעת הראשית בהאג לפיה קיים בסיס לחקירה נגד ישראל בחשד לביצוע פשעי מלחמה בנוגע לחלק מהיבטיה של מדיניות זו היא מחויבת המציאות, על רקע סירובה של ישראל לשנות את מדיניותה הקטלנית והבלתי חוקית.

ברצועת עזה הרגו כוחות הביטחון 104 פלסטינים, בהם 7 נשים ו-22 קטינים.

56 מההרוגים – למעלה ממחציתם – לא השתתפו בלחימה, 46 מההרוגים השתתפו בלחימה, ולגבי שניים - לא ידוע לבצלם האם השתתפו בלחימה. שני פלסטינים נוספים מרצועת עזה, אחד מהם נער בן 15 שלא השתתף בלחימה, נהרגו בשטח ישראל, ליד גדר המערכת, לאחר שחצו אותה.

במהלך שנת 2019 תקפה ישראל ברצועת עזה פעמים רבות. בשני סבבי לחימה שהתנהלו בחודשים מאי ונובמבר הרגה ישראל 60 בני אדם. 27 מהם – כמעט מחצית – לא השתתפו בלחימה, בהם שש נשים ועשרה קטינים. בתקיפה אחת, ב-14.11.19, נהרגו תשעה מבני משפחת א-סווארכה.

במהלך 2019 נמשכו כמעט מדי שבוע ההפגנות בסמוך לגדר המערכת, וישראל הרגה במהלכן 32 פלסטינים, 12 מהם קטינים, בהם שישה בני פחות מ-16. מאז החלו ההפגנות בשנת 2018 כוחות הביטחון מיישמים במהלכן מדיניות פתיחה באש לא חוקית ולא מוסרית, במסגרתה הם יורים ירי חי על מפגינים לא חמושים, העומדים מצידה השני של הגדר. השנה נהרגו כתוצאה מיישומה של מדיניות זו 27 מפגינים, בהם אישה ו-9 קטינים. ארבעה מפגינים נוספים נהרגו מפגיעה של רימון גז מדמיע בראשם ומפגין חמישי נהרג מפגיעה של רימון הלם שנורה ממטול בראשו.

בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) הרגו כוחות הביטחון 26 פלסטינים, בהם 5 קטינים.

שלושה פלסטינים נהרגו במהלך אירועי יידוי אבנים או זמן קצר לאחר שהסתיימו, בהם סאג'ד מוזהר, פרמדיק מתנדב בן 17, שנורה למוות כשניגש לטפל בפצוע במחנה הפליטים א-דוהיישה. אדם נוסף – מוחמד עבייד, בן 21 מעיסאוויה – נורה למוות בידי שוטרים כשירה לעברם זיקוקים. כל הארבעה נורו למוות כשלא סיכנו את חייהם של מי מאנשי כוחות הביטחון או אנשים אחרים.

שישה מההרוגים נהרגו במהלך אירועים שכללו השלכת בקבוקי תבערה או מטען (או שנטען שהיו מעורבים במעשים כאלו), או מיד לאחר שהסתיימו. בצלם תיחקר שלושה מהמקרים הללו, ומכולם עלה כי ההרוגים לא סיכנו את חייו של אף אדם כשנורו למוות. אחד מהם, עומר אל-בדווי, בן 22, ממחנה הפליטים אל-ערוב, כלל לא השתתף בעימותים במחנה. הוא נורה על ידי חייל כשניסה לכבות אש שהתלקחה בסמוך לביתו כתוצאה מבקבוק תבערה, ומת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.

בנוסף, עבדאללה ר'יית', נער בן 15, נורה למוות בידי שוטר מג"ב כשניסה להיכנס לישראל כדי להתפלל בירושלים. אחמד מנאסרה, בן 22, נורה למוות כשניסה לסייע למשפחה שמכוניתה נעצרה באמצע הכביש וחיילים ירו ללא הצדקה באב שנהג בה ופצעו אותו.

12 פלסטינים נהרגו בזמן שתקפו, ניסו לתקוף או שנטען כי ניסו לתקוף אנשי כוחות ביטחון או אזרחים ישראלים – באמצעות דריסה או דקירה. לגבי חמישה מהם לפחות הוברר כי לא היוו סכנת חיים מיידית לאנשי כוחות הביטחון או לאדם אחר, וניתן היה לעצרם בדרך אחרת. נסיבות הריגתם של שניים מהם, אמיר דאר דראג' ויוסף ענקאווי, מעוררות חשד כי הירי הקטלני בוצע זמן רב לאחר הדריסה בה נחשדו.

אזרחים ישראלים הרגו שני פלסטינים שיידו אבנים לעבר אזרחים ישראלים או שהשתתפו בעימותים. אחד מהם, חמדי נעסאן, בן 38, נשוי ואב לשניים, נורה בגבו בידי מתנחלים שתקפו את כפרו, בעת שאנשי כוחות הביטחון שהיו בסמוך לא עשו דבר כדי להגן על תושבי הכפר שנאלצו להדוף את התקיפה בעצמם.

במהלך 2019 פלסטינים הרגו 7 אזרחים ישראלים, שלושה מהם בגדה המערבית, בהם רינה שנרב, נערה בת 17. ארבעת האזרחים הנוספים נהרגו מפגיעת רקטות בתוך ישראל. בנוסף, פלסטינים הרגו שני חיילים בגדה המערבית.

שלושה פלסטינים, בהם אישה ואחייניתה הפעוטה, נהרגו ברצועת עזה מרקטות ששיגרו פלסטינים לעבר ישראל ואשר נחתו בשטח הרצועה.

תחקיר בצלם לגבי מקרי ההרג של פלסטינים במהלך שנת 2019 מעלה כי רובם המכריע היו תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש המופקרת שמיישמת ישראל בשטחים. ברצועת עזה מדיניות זו כוללת הפצצת אזורים מאוכלסים בצפיפות ומתן פקודות בלתי חוקיות בעליל המתירות ירי אש חיה על מפגינים לא חמושים בסמוך לגדר המערכת. הוראות אלה – אשר הוכשרו על ידי בג"ץ – מיושמות עד עתה, גם לאחר שביולי 2019 הצבא הודה כי אפילו לשיטתו, הוא הרג בדרך זו אנשים ללא סיבה וללא צורך. בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים), כוללת מדיניות זו ירי על מנת להרוג באירועים שהוגדרו כ"אירועי תקיפה", גם כאשר אין לירי כזה כל הצדקה, וירי אש חיה במקרים שבהם לא נשקפת סכנת חיים לחיילים או לבני אדם אחרים.

מדיניות פתיחה באש זו מיושמת על ידי ישראל מזה שנים ארוכות, ולמרות תוצאותיה המחרידות והידועות מראש היא נותרה בעינה, וזוכה לגיבוי מלא של הדרג המדיני, הדרג הצבאי הבכיר ומערכת המשפט – האזרחית והצבאית. בנסיבות אלה, טענתה של ישראל כאילו הצבא פועל כחוק וכי כל חריגה ממנו נחקרת – אינה אלא לעג לרש: הן מאחר שאיש אינו חוקר את המדיניות עצמה ואת האחראים לגיבושה ומערכת אכיפת החוק הצבאית עוסקת רק באותם מקרים בודדים שהוגדרו "חריגים", והן מאחר שבחקירות הבודדות המתקיימות – המערכת עסוקה בעיקר בטיוחן.

על רקע זה – כאשר ישראל מסרבת לשנות את מדיניותה הקטלנית והבלתי חוקית – הודעת התובעת הראשית בהאג לפיה קיים בסיס לחקירה נגד ישראל בחשד לביצוע פשעי מלחמה בנוגע לחלק מהיבטיה של מדיניות זו היא מחויבת המציאות.

* הנתונים עודכנו ב-22.1.19.