דילוג לתוכן העיקרי

חייל ירה למוות בעומר אל-בדווי בן ה-22 שניסה לכבות אש שהתלקחה במסגרת עימות בין חיילים לנערים

ביום שני, 11.11.19, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, יידו כמה עשרות ילדים ונערים ממחנה הפליטים אל-ערוב שמצפון לחברון אבנים לעבר כביש 60 שעובר בסמוך למחנה, כחלק מההפגנות שנערכו לציון יום השנה ה-15...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

חייל ירה למוות בעומר אל-בדווי בן ה-22 שניסה לכבות אש שהתלקחה במסגרת עימות בין חיילים לנערים

ביום שני, 11.11.19, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, יידו כמה עשרות ילדים ונערים ממחנה הפליטים אל-ערוב שמצפון לחברון אבנים לעבר כביש 60 שעובר בסמוך למחנה, כחלק מההפגנות שנערכו לציון יום השנה ה-15 למותו של יאסר ערפאת. חיילים שהיו בסמוך למגדל צבאי בכניסה למחנה ירו לעברם כדורי מתכת מצופים גומי ורימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם. בסביבות השעה 10:30 עברו חלק מהילדים והנערים לתוך המחנה, כשהחיילים רודפים אחריהם וממשיכים לירות רימוני גז וכדורי "גומי" ולהשליך רימוני הלם. חלק מהילדים והנערים עמדו בסמוך לארבעה בתים השייכים למשפחת אל-בדווי ויידו אבנים לעבר חיילים. בסביבות השעה 12:00 ירה לעברם אחד החיילים רימון גז, שנפל במעבר שבין הבתים. הגז חדר לבתים ועומר אל-בדווי, בן 22, וארבעה מבני משפחתו עברו לבית דודם, נור, בן 29, שמאחורי ביתם.

עומר אל-בדווי. התמונה באדיבות המשפחה

זמן קצר לאחר מכך, לאחר שהגז התפזר, יצאו נור ועומר אל-בדווי מהבית ועמדו במעבר. כמה נערים שהיו בסמטה סמוכה לשם השליכו כמה בקבוקי תבערה לעבר החיילים, שירו אש חיה באוויר ברצף של יריות מהירות. לפחות אחד מבקבוקי התבערה פגע בחזית הבתים של משפחת אל-בדווי, וגרם להתלקחות של צמח מטפס וכבל חשמל. עיתונאי שעמד בסמטה מול הבית, עבד א-רחמאן חסן, נפגע מהאש ועומר אל-בדווי קרא לו להיכנס למעבר, משם המשיך חסן לתעד את המתרחש.

עומר אל-בדווי רצה לכבות את האש. בתיעוד וידיאו של האירוע הוא נראה עומד במעבר כשבידו מגבת ומתקדם לאטו אל חזית הבתים, כשהוא מנופף בידיו לחיילים כדי לאותת להם שהוא מתקדם. כשהגיע עומר אל-בדווי לכניסה למעבר ירה בו אחד החיילים שעמד במורד הרחוב ופגע בחזהו.

בעת שתושבים, עיתונאים וקרובי משפחה פינו את אל-בדווי הפצוע מהמקום, חיילים השליכו לאזור רימון הלם. אל-בדווי נלקח למכונית פרטית והוסע למרפאת אונר"א במחנה, משם פונה לאחר כרבע שעה באמבולנס לבית החולים "אל-אהלי" בחברון. מותו נקבע כשעה לאחר הגיעו לבית החולים.

תחקירן בצלם מוסא אבו השהש גבה עדויות מכמה מתושבי המחנה ומעיתונאים שנכחו במקום והיו עדים לירי באל-בדווי.

טארק אל-בדווי, קרוב משפחתו של עומר, בן 25, סטודנט לתקשורת ולעיתונות, עקב אחרי המתרחש מחלון ביתו. בעדות שמסר ב-14.11.19 סיפר:

טארק אל-בדווי. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 20.11.19

ילדים שהיו בסמטאות הצרות ומאחורי הבתים השליכו מדי פעם אבנים לעבר קבוצת חיילים שעמדו על הכביש מתחת לבית שלי ולבית של היית'ם אל-בדווי, אבא של עומר וקרוב משפחה שלי. בתגובה, החיילים השליכו לעברם רימוני הלם וגז מדמיע וירו כדורי "גומי". בסביבות השעה 12:00 חיילים ירו גז מדמיע לתוך המעבר שמפריד בין הבית שלנו לבית של היית'ם. אמא שלי סגרה את הדלת כדי שהגז לא יחדור לתוך הבית.

הסתכלתי דרך החלון שמשקיף מערבה על הכביש וראיתי בערך שבעה חיילים בפינת הרחוב. שלושה חיילים נוספים עמדו בפינה שמול הסמטה שעוברת לפני הבתים שלנו.

בקבוק תבערה פגע בחלון שלידו עמדתי והווילון התלקח. גם צמח נוי שנמצא בחוץ התלקח. רציתי לצאת החוצה אבל באותו רגע שמעתי הרבה יריות של אש חיה, בקצב מהיר. אמא שלי לא הסכימה שאצא. שמעתי את עומר מבקש מים כדי לכבות את האש. פתחתי את הדלת והוצאתי את הראש כדי לראות מה קורה. באותו רגע שמעתי יריה אחת וראיתי את עומר מתגלגל במדרגות. יותר לא ראיתי אותו.

צעקתי לעומר "נפגעת?", אבל הוא לא ענה לי. יצאתי מהר ואז ראיתי את עומר מוטל על הקרקע ומסביבו שלושה עיתונאים וקרובת משפחה. הוא דימם מהחזה ומהגב. ניסיתי לעצור את הדימום עם מגבת. הרמנו אותו והלכנו דרומה כשאנחנו צועקים ומבקשים שיגיע רכב לפנות את עומר. הפגיעה של עומר הייתה חמורה. התקדמנו כמה מטרים ואז שמעתי פיצוץ קרוב של רימון הלם. הבנתי שהחיילים חזרו כדי לקחת את עומר הפצוע. ניסינו להכניס את עומר לאחד הבתים ואז הגיע שכן במכונית שלו. נכנסנו למכונית ועומר שכב על הרגליים שלי. שמתי את הברך שלי מתחת לפצע המדמם בגב שלו, בניסיון לעצור את הדימום. הגענו מהר למרפאה של אונר"א. הרופאים והאחות שם ניסו לטפל בעומר ולעצור את הדימום, אבל כעבור 15 דקות בערך הגיע אמבולנס שפינה אותו לבית החולים "אל-אהלי" בחברון.

הצמח המטפס שהתלקח בחלון הבית. צילום: איל שגיב, בצלם, 20.11.19

דודו של עומר, נור אל-בדווי, פקיד במכללה, נשוי ואב לשניים, עמד מאחורי עומר בשעה שנורה. בעדות שמסר ב-17.11.19 תיאר את מה שאירע:

נור אל-בדווי. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 17.11.19

כמה דקות אחרי השעה 12:00 שמעתי הרבה ירי של אש חיה, רצוף ומהיר. באותו זמן ראיתי אש שאחזה בקיר הבית של אחי היית'ם ובצמח נוי על חלון בבית של חוסיין בדווי. שמעתי את עומר מבקש מאנשים להביא מים כדי לכבות את השריפה. עמדתי מאחוריו. הוא הניף בשתי הידיים מגבת שהחזיק כדי להתגונן מהגז המדמיע ואמר לחיילים שהוא רוצה לכבות את השריפה. פתאום שמעתי יריה וראיתי את עומר נופל ומתגלגל למטה על המדרגות עד למטה. רצתי אליו, ויחד עם עוד אנשים הרמנו אותו והתקדמנו בכביש שפונה דרומה. תוך כדי שמעתי פיצוץ של רימון הלם. רצינו להבריח את עומר הפצוע וניסינו להכניס אותו לאחד הבתים כי חששנו שהחיילים ינסו לקחת אותו מאיתנו. באותם רגעים הגיעה מכונית של שכן והוא פינה את עומר למרפאה של אונר"א במחנה.

עבד א-רחמאן חסן, צלם עיתונות בן 36, תושב בית לחם, סיפר בעדות שמסר לעובדת בצלם רימה עיסא ב-18.11.19:

החיילים התכוננו להשליך רימון הלם, והיה נראה שהם מתכוננים לעצור את הילדים שהיו קרוב אליהם. פתאום צמח שצמוד לבית של עומר התלקח. אני לא יודע למה, אולי פגע בו בקבוק תבערה או רימון גז. נכוויתי מהאש בכתף ובראש ועומר קרא לי להתקדם אליו כדי שלא אפגע יותר.

ברגע שהגעתי לכניסה של הבית החיילים התחילו לירות אש חיה. לרגע היה שקט ואנשים צעקו שצריך לכבות את האש שאחזה גם בכבל חשמל, ואז ראיתי את עומר יוצא עם מגבת ביד. הוא ניגש לכבות את האש וסימן לחיילים שזה כל מה שהוא רוצה לעשות, אבל אחד מהם ירה בו מיד, לפני שהוא הספיק לכבות אותה. הוא נפגע כשעמד בראש המדרגות, ואז נפל והתגלגל ארבע או חמש מדרגות. בני המשפחה שלו התחילו לקרוא לעזרה אבל אנשים פחדו להתקרב בגלל נוכחות החיילים.

נגשתי לעומר וניסיתי לעצור את הדימום עם המגבת. הוא דימם מאוד, ומהניסיון שלי כצלם הבנתי שהוא כנראה לא יישרוד.

ניסינו להגיש לו עזרה ראשונה, וחילקנו את המשימות בינינו העיתונאים – מי ימשיך לצלם ומי יעזור לפנות את עומר. בזמן שניסינו לעזור לו, החיילים השליכו רימון הלם.

המדרגות שבראשן עמד עומר אל-בדווי כשנורה. צילום: איל שגיב, בצלם, 20.11.19

מראם אל-בדווי, אחותו של עומר, סיפרה לתחקירן בצלם מוסא אבו-השהש בעדות שמסרה ב-14.11.19:

מראם אל-בדווי. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 14.11.19

בסביבות השעה 12:00 הירי נפסק לרגע ואז שמעתי את עומר מבקש מים. אחר כך שמעתי עוד יריה. יצאתי מהבית של הדוד נור והסתכלתי במעבר אבל לא ראיתי שם את עומר. צעקתי לו "נפגעת?" אבל הוא לא ענה. יצאתי לרחוב וגם שם לא ראיתי את עומר. ראיתי אנשים רצים ואומרים שעומר נפגע. כמה אנשים הרימו את עומר והתקדמו איתו דרומה לאורך הרחוב. בכיתי וצעקתי. אנשים שהתקהלו ברחוב ניסו להרגיע אותי ואמרו שהפגיעה של עומר קלה.

לא ראיתי חיילים ברחוב כי הם כבר נסוגו אחרי הירי. עשרות נשים קרובות משפחה ושכנות התקהלו בפתח הבית שלנו.

אחרי שעה בערך נודע לנו שעומר נפטר. לא האמנתי. צעקתי ובכיתי וכולם בכו. עד עכשיו אני לא מאמינה שאיבדתי את אחי עומר. הוא בסך הכול עמד בפתח הבית וניסה לכבות את האש.

חייל ירה למוות ממרחק באדם שניסה לכבות דלקה שפרצה בחזית ביתו. אלו הנסיבות המופרכות, המקוממות, הבלתי מוסריות והבלתי חוקיות, שבהן הרג הצבא את עומר אל-בדווי בן ה-22, כך סתם וללא כל הצדקה, במחנה הפליטים אל-ערוב. אל-בדווי לא היה מעורב כלל בעימותים, והתקדם באיטיות מבית דודו כדי לכבות אש שאחזה בחזית ביתו כשהוא מסמן לחיילים שלא יירו בו. אל-בדווי לא יכול היה לנהוג אחרת, שכן האש עלולה הייתה להתפשט ולשרוף את ביתו. החייל, לעומת זאת, יכול היה – וחייב היה – לנהוג אחרת. בתחילה פורסם בכלי התקשורת כי אחד החיילים "חש סכנה בשל הקרבה אל מיידי האבנים". ואולם עוד באותו היום פורסמה כבר גרסה אחרת לפיה החייל ירה מכיוון שאל-בדווי הגיע מהאזור "בו נזרקו בקבוקי תבערה כשהוא עומד ליד אש כשבידו מגבת. לפי הבדיקה הראשונית, החייל סבר שמדובר בבקבוק תבערה ולכן ירה לעברו".

לפי אותם פרסומים, גם "בדיקה ראשונית בצה"ל [...] מעלה כי הוא לא סיכן את החיילים בעת שנורה למוות, וכי הכוח לא היה צריך להשתמש בירי חי" וכן פורסם כי נפתחה חקירת מצ"ח. תושבים במחנה אף מסרו לבצלם כי למחרת הירי הגיעו למקום חוקרי מצ"ח יחד עם החייל החשוד בירי וכי חלק מבני המשפחה מסרו את עדויותיהם למצ"ח.

אולם למרות פרסומים אלה, הניסיון שנצבר לאורך שנים מלמד כי מטרתן של החקירות – בין אם חוקרי מצ"ח מגיעים באופן חריג למקום האירוע ובין אם לאו – אינה ירידה לחקר האמת וחקירות אלה הן רק חלק ממנגנון הטיוח שמפעילה הפרקליטות הצבאית. היות שכך, אין בהן כדי להשפיע על מדיניות הפתיחה באש ובוודאי שאין בהן כדי להרתיע את אנשי כוחות הביטחון מירי קטלני ובלתי מוצדק בפלסטינים – כמו במקרה הנוכחי. בהתחשב בכך, האחריות למותו של אל-בדווי אינה מוטלת רק על החייל שירה בו והרגו אלא גם על כל אלה המאפשרים לירי כזה לחזור על עצמו שוב ושוב, באין מחיר ובאין מפריע.

עדכון:

ב-11.11.19 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. 

סרטונים אחרונים