דילוג לתוכן העיקרי
סאג'ד מוזהר. התמונה באדיבות המשפחה
תפריט
נושאים

אנשי כוחות הביטחון ירו למוות בפרמדיק המתנדב סאג'ד מוזהר, בן 17, כשניסה לטפל בפצוע במחנה הפליטים א-דוהיישה

ביום רביעי, 27.3.19, בסביבות השעה 2:30 בלילה, נכנסו חיילים למחנה הפליטים א-דוהיישה שמדרום לבית-לחם. במהלך הפשיטה, שארכה כ-15 דקות, צעירים יידו אבנים לעבר החיילים, שירו לעברם רימוני גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי והשליכו רימוני הלם. החיילים עצרו במהלך הפשיטה תושב אחד, ואז יצאו מהמחנה.

סאג'ד מוזהר. התמונה באדיבות המשפחה

כמה שעות מאוחר יותר, בסביבות השעה 6:00, נכנסו שוב כ-50-40 חיילים ושוטרים למחנה, לשכונת אל-ולג'ייה, במשאית בעלת לוחית זיהוי פלסטינית ובכלי רכב צבאיים שהמתינו להם מחוץ לשטח המחנה. בעימותים שהתפתחו במקום צעירים יידו אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, שירו לעברם אש חיה, כדורי "גומי" ורימוני גז והשליכו רימוני הלם. לטענת כוחות הביטחון, במהלך העימותים צעירים השליכו בקבוקי תבערה ובלוקים על אנשיהם. בפשיטה זו, שנמשכה כשעה, נפצעו שלושה תושבים מירי אש חיה – אחד בכתפו, אחד בכף ידו ואחד ברגלו. צוות פרמדיקים ומתנדבים תושבי המחנה של עמותת "אל-איר'את'ה א-טבייה" (PMRS), נכח בשתי הפשיטות.

במהלך הפשיטה עצרו כוחות הביטחון שני תושבים נוספים ולאחר כ-40 דקות החלו לסגת מהמחנה, כשכעשרה צעירים רודפים אחריהם ומיידים לעברם אבנים. במהלך נסיגתם אשי כוחות הביטחון עיכבו את אחד הפרמדיקים, שעמד ברחוב ממנו יידו צעירים אחרים אבנים, והשליכו על הקרקע את מכשיר הקשר שלו. בעת שאנשי כוחות הביטחון התקדמו במעלה סמטה שהובילה לכלי הרכב צבאיים שהמתינו להם, ירה אחד מהם בתושב המחנה, מ.ג'., בן 20, ופצע אותו ברגלו. סאג'ד מוזהר, פרמדיק מתנדב בן 17, שעמד במרחק של כמה עשרות מטרים מאחורי הפצוע, רץ לעברו, כשלגופו אפוד מזהה של אנשי צוות רפואי ונורה בבטנו בידי איש כוחות הביטחון מתוך הסמטה אליה נסוגו הכוחות. נהגי האמבולנסים לא התקרבו לאזור בגלל העימותים ומוזהר פונה ברכב פרטי וממנו הועבר לאמבולנס שלקח אותו לבית חולים אל-חוסיין בבית ג'אלא. מבית ג'אלא הועבר מוזהר לבית החולים של העמותה הערבית לשיקום בבית לחם שם נותח בבטנו, אולם כעבור יותר משעה נקבע מותו.

מ.ג'., תושב מחנה הפליטים בן 20, היה ברחובו הראשי של המחנה בסביבות השעה 7:00 וראה כ-40 חיילים נכנסים לרחוב. בעדות שמסר ב-6.4.19 לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש סיפר:

פתאום ראיתי בערך 40 חיילים יורדים מהכביש שיוצא משכונת אל-ולג'ייה ופונים לכביש הראשי. כשראיתי אותם ברחתי לכיוון הבית שלי.

כשרצתי הצצתי אחורה וראיתי את הפרמדיקים סאג'ד מוזהר וחמזה סראסרה ועוד פרמדיק. שלושתם היו במדים של פרמדיקים, במרחק של בערך 70 מטרים ממני. לפניהם היו כמה צעירים שזרקו אבנים לעבר החיילים, שרקו וצעקו לעברם.

תוך כדי ריצה ירו עליי שני כדורים שפגעו בקיר של סופר מרקט אל-אח'רס שלידי. כנראה השתמשו במשתיק קול כי הצליל של הירייה היה חלש. מרוב פחד עצרתי. העדפתי שהחיילים יבדקו אותי ויתפסו אותי במקום לירות בי. הסתובבתי וראיתי חייל כורע ברך עם נשק מכוון עליי ואז הוא מיד ירה בי כדור אחד, שפגע בחלק התחתון של רגל ימין. המרחק ביני לבין הצלף היה לא יותר מ-7 מטרים.

חמזה סראסרה, פרמדיק בצוותו של סאג'ד מוזהר, סיפר בעדות שמסר ב-28.3.19 לתחקירן בצלם מוסא אבו-השהש מה אירע באותו יום:

בסביבות השעה 6:00 בבוקר, התקשר אלי סאג'ד מוזהר ואמר לי שהצבא פשט על שכונת אל-ולג'ייה במחנה. גם עבד אל-מהדי ר'ריב, האחראי צוות הפרמדיקים, התקשר אלי ואמר לי ללבוש מדי עזרה ראשונה, לקחת תיקי עזרה ראשונה ולהגיע אל שכונת אל-ולג'ייה. מהר מאוד נפגשנו בשכונה. גם סאג'ד היה שם. כשהגענו חיילים ירו אש חיה ו"גומי", רימוני גז ורימוני הלם. העימותים היו אלימים יותר מאלה של מוקדם יותר בבוקר. ראיתי את חבר שלי, עבד אל-מהדי, מגיש עזרה ראשונה לאדם שנפצע מאש חיה וניגשתי לעזור לו. אחרי שטיפלנו בפצוע פינו אותו לבית חולים במכונית פרטית. אחרי בערך עשר דקות נפגע עוד אדם בכתף שלו. נתנו לו עזרה ראשונה ופינו אותו במכונית פרטית לבית החולים.

שמעתי ירי מסיבי של אש חיה. החיילים עצרו אדם בשם מעאלי מעאלי, ואז הם התחילו לסגת. זה היה אחרי שהם היו בשכונה במשך 40-50 דקות. הם נסוגו לכיוון הכביש הראשי (כביש בית לחם-א-דוהיישה) ותוך כדי כך עיכבו חבר שלי, הפרמדיק ח'. מ., וזרקו על הקרקע את מכשיר הקשר שלו.

חלק מהצעירים רדפו אחרי החיילים הנסוגים, שחצו את הכביש מול לשכת התנועה במעלה סמטה, וראיתי בסוף הסמטה כמה כלי-רכב רכבים צבאיים שחיכו להם. הלכנו אחרי הצעירים. היו כמה צעירים שעמדו באמצע הכביש מול הדרך העולה שבה נסוגו החיילים. החיילים התרחקו בערך 80-100 מטרים במעלה הסמטה. סאג'ד, שעמד לידי, רץ לכיוון אדם שנפצע באותו רגע. אחר-כך נודע לי ששמו מ.ג'. אני פחדתי לרוץ כי כמה צעירים עדיין זרקו אבנים. פתאום ראיתי את סאג'ד נופל על הקרקע. הפרמדיק עבד אל-מהדי היה לידו. רצתי אליהם. סאג'ד, שלבש מדי פרמדיקים, שכב על הגב. שמעתי אותו אומר שהוא נפגע ברגל. אני ועבד אל-מהדי חיפשנו את הפצע אבל לא ראינו פציעה ברגל. מהר מאוד הבנו שהוא פצוע קשה כי הוא התחיל לאבד את ההכרה.

הצעירים עצרו מכונית שעברה בכביש. אני, עבד אל-מהדי ונהג המכונית הכנסנו את סאג'ד לתוכה ונסענו איתו לבית החולים אל-חוסיין. באמצע הדרך לבית החולים עצרנו את האמבולנס שפינה את הפצוע השני מהמחנה, מ.ג'., והכנסנו אליו גם את סאג'ד.

עבד אל-מהדי ר'רייב, אחראי צוות הפרמדיקים בן 23, תיאר בעדות שמסר ב-27.3.19 לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש את השתלשלות האירועים:

בסביבות השעה 6:00 התקשר אלי הפרמדיק המתנדב סאג'ד מוזהר וסיפר לי שהצבא פשט שוב על המחנה. יצאתי למקום, ותוך זמן קצר הגיעו שאר חברי הצוות - סאג'ד, חמזה סראסרה, ח'ליל מוחמד, אח שלי עבד ועוד שניים או שלושה פרמדיקים. שאר חברי הצוות התייצבו במקומות אחרים. אנחנו הגענו לשכונת אל-ולג'ייה. עקבנו אחר האירועים במשך כ-40 דקות, והצבא ירה רימוני הלם, גז מדמיע וכדורי "גומי" על הצעירים, שיידו אבנים. לא ראיתי שהם זרקו שום דבר אחר. כדי להגן על עצמנו הקפדנו על ההוראות ושמרנו מרחק גם מהחיילים וגם ממיידי האבנים.

שמעתי שהצבא עצר שני בחורים, שאחד מהם נקרא מעאלי מעאלי. החיילים התחילו לסגת משכונת אל-ולג'ייה לכיוון הכביש הראשי ואז נודע לי שהם עצרו בחור שלישי. בשלב זה לא ידעתי מה שמו. תושבי השכונה סיפרו שבהתחלה הגיעו חיילים במשאית פלסטינית, וכעבור כמה זמן פשט על האזור כוח גדול של חיילים ושוטרי משמר הגבול במדים שחורים. הערכתי שמספר החיילים הנסוגים היה יותר מ-50. הבחורים הלכו אחרי החיילים הנסוגים, וכשאלה הגיעו עד לכביש הראשי נפצע בחור בכתף מכדור חי. אני והצוות הגשנו לו עזרה ראשונה בשטח ואז פינו אותו במכונית פרטית לבית החולים. אחרי כמה דקות נפצע עוד בחור באצבע, ופינו גם אותו לבית החולים. ראיתי את החיילים עולים בסמטת אל-ברנס ובקצה שלה ראיתי בערך 9 כלי רכב צבאיים שחיכו להם.

הצעירים שהיו בכביש הראשי יידו אבנים לעבר החיילים הנסוגים - ממרחק של לפחות 50 מטר. אני וצוות הפרמדיקים היינו מאחורי הצעירים. אחד מהם נפצע ברגל ורצנו אליו. סאג'ד רץ לידי ואז פתאום הוא נפל ארצה - עוד לפני שהגענו לפצוע. הוא אמר שהוא נפצע ברגל. ניגשנו אליו לבדוק את הפציעה שלו, אבל לא מצאתי ברגל שלו שום סימן לפציעה. בדקתי את החזה שלו, את הידיים ואת הרגליים ולא מצאתי את מקום הפציעה. למרות זאת הערכתי שהוא פצוע קשה, כי הוא הפסיק לדבר והתחיל לומר את "השהאדתין". עצרתי מהר אוטו פרטי שעבר ברחוב, ובעזרת העמיתים שלי הכנסנו לתוכו את סאג'ד לאוטו שנסע ישר לבית חולים אל-חוסיין בבית ג'אלא. נסעתי איתו. בדרך הוא היה כמעט מחוסר הכרה. הוא רק הרים את האצבע וקרא את ה"שהאדתין".

נכנסתי אתו לחדר המיון. הרופאים קרעו את הבגדים שלו ומצאו את הפציעה בתחתית הבטן. לא היה שום דימום חיצוני. הרופאים העריכו שיש לו דימום פנימי חזק.

אביו של סאג'ד, עבד אל-חכים מוזהר, נשוי ואב לארבעה, בן 53, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ב-6.4.19 על בנו:

סאג'ד הוא הבן הבכור שלי. לפני שנתיים בערך הוא התחיל להתנדב כפרמדיק. הוא היה מאוד מחויב לעבודה זאת. הזהרתי אותו כמה פעמים שהוא מסתכן, אבל הוא אמר שהוא לובש אפוד של פרמדיקים ואף אחד לא יעז לירות עליו ככה. למרות שפחדתי שהוא ייפגע, במיוחד אחרי שבן דוד שלו ארכאן נהרג לפני שמונה חודשים, התגאיתי בו מאוד.

בימים האחרונים סאג'ד ניגש לבחינות בבית הספר סאליזיאן. הוא למד הרבה לבחינות והיה בטוח שתהיה לו בגרות טובה והוא יוכל ללמוד באוניברסיטה. זה הרגיע אותי.

ביום האירוע סאג'ד שכח את הטלפון בבית. כמה דקות אחרי השעה 7:00 הטלפון שלו צלצל ואחיו ח'ליל, בן 16, ענה. מישהו בצד השני שאל "איפה נפגעת יא סאג'ד?", ואז השיחה התנתקה. ככה נודע לנו שהוא נפגע. אשתי התלבשה מהר ואמרה שהיא הולכת לברר מה קרה. אני הקשבתי לחדשות והסתכלתי ברשתותהחברתיות וככה התברר לי שפרמדיק נפגע קשה במחנה והועבר לבית החולים א-חוסיין. הבנתי שזה כנראה סאג'ד אבל לא רציתי להאמין. בכל זאת נסעתי מיד לבית החולים.

הגעתי לשם בסביבות השעה 7:30. גם אישתי ובני משפחה אחרים הגיעו. כולם ניסו להרגיע אותי ואמרו שסאג'ד רק נפצע קל ומטפלים בו. ראיתי את סאג'ד יושב בכיסא טיפולים במחלקת טיפול נמרץ. הבנתי שהמצב שלו חמור אבל לא הבנתי כמה. כולנו יצאנו כדי לאפשר לרופאים לטפל בו, ואז העבירו אותו באמבולנס לבית חולים בבית לחם ואנחנו נסענו אחריו.

בסביבות השעה 9:30 נודע לנו שסאג'ד נפל כשהיד. כולנו בכינו. שמעתי את אשתו של אחי, צועקת: "הוי אלוהים, לא מספיק שלקחת את ארכאן?"

עד עכשיו אני לא מאמין שסאג'ד נהרג. כל הזמן אני נזכר בפרטים שונים מהחיים שלו. אני לא מאמין שהחיילים ירו בו בזמן שמילא חובה אנושית של מתן עזרה ראשונה ולבש מדים של פרמדיק. למה? למה הם ירו בתקוות שלו ובאהבה שלו לחיים ולבני אדם? אין לי תשובות לשאלות האלה.

שעות ספורות אחרי מותו של סאג'ד מוזהר פרסם דובר צה"ל בערבית סרטון בו נראה, לכאורה, פרמדיק המסיר את האפוד המזהה שלו ומיידה אבנים מגג בית כשלגופו חולצה לבנה. זאת, ככל הנראה בניסיון תעמולתי להצדיק בדיעבד את הירי הקטלני במוזהר. אולם, מתחקיר בצלם עולה בבירור כי ממילא הירי במוזהר התרחש במקום אחר לחלוטין – על הכביש הראשי במחנה הפליטים. כך שאפילו הערך התעמולתי של הסרטון שפרסם הצבא – קלוש, ובוודאי שהוא אינו מהווה הסבר או הצדקה לירי למוות בפרמדיק מתנדב בן 17. אירוע זה הוא אחד מארבעה מקרי הרג שתחקר בצלם מתחילת חודש מארס 2019, בהם עולה בבירור כי לירי הקטלני לא הייתה כל הצדקה.

* ב-21.4.19 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח.