דילוג לתוכן העיקרי

עלייה חדה במקרי אלימות מתנחלים בחודש מארס, במהלך מגפת הקורונה. תושבים ובתיהם חשופים להתקפות חוזרות ונשנות

בעת שמיליוני בני אדם בישראל ובגדה המערבית מסוגרים בבתיהם, מתנחלים אלימים ממשיכים בשלהם, בחסות המדינה: תוקפים רועי צאן בשדות המרעה ואף נכנסים לכפרים פלסטיניים, תוקפים תושבים ומשחיתים את רכ...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

עלייה חדה במקרי אלימות מתנחלים בחודש מארס, במהלך מגפת הקורונה. תושבים ובתיהם חשופים להתקפות חוזרות ונשנות

בעת שמיליוני בני אדם בישראל ובגדה המערבית מסוגרים בבתיהם, מתנחלים אלימים ממשיכים בשלהם, בחסות המדינה: תוקפים רועי צאן בשדות המרעה ואף נכנסים לכפרים פלסטיניים, תוקפים תושבים ומשחיתים את רכושם. למרות משבר הקורונה, בשבועות האחרונים נמשכת העלייה במעשי האלימות.

מתחילת ינואר 2020 תיעד בצלם חמישים מקרי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים ברחבי הגדה. 21 מתוכם התרחשו במהלך חודש מארס לבדו. מתוך המקרים שהתרחשו מאז תחילת השנה, ב-13 מקרים הותקפו בתי תושבים, שמונה מהם במארס. מקרי אלימות נוספים של מתנחלים בחודש מארס כללו שבע תקיפות גופניות של פלסטינים ו-15 מקרים של השחתת או גניבת רכוש על ידי מתנחלים.

חמש מתוך שמונה תקיפות הבתים במארס נעשו בנוכחות חיילים, שאיפשרו למתנחלים לעשות ככל העולה על רוחם והתמקדו דווקא בהרחקת התושבים שהגיעו להגן על בתיהם ועל משפחותיהם, לפחות בשלושה מהמקרים החיילים ירו לעבר תושבים רימוני גז מדמיע ובמקרים אחרים הם עצרו כמה מהתושבים. בשלושה מקרים, החיילים ליוו את המתנחלים התוקפים או הצטרפו אליהם בתחילת התקיפה. בשני מקרים אחרים תושבי הכפרים הזעיקו את המת"ק הישראלי, כדי לבקש הגנה מפני המתנחלים. באחד מהמקרים הללו חיילים הגיעו רק לאחר מספר שעות וגם אז הסתפקו בצפייה מרחוק, ובמקרה השני איש מאנשי כוחות הביטחון לא הגיע כלל.

הכפרים עוריף, חווארה, עינבוס, בורין, מאדמא ועסירה אל-קיבלייה שבמחוז שכם, שבסמוך אליהן הוקמו ההתנחלויות יצהר, הר ברכה ואיתמר, מהווים מוקד למעשי אלימות של מתנחלים. בשנים 2019-2018 תיעד בצלם בכפרים הללו 40 אירועים שבהם מתנחלים תקפו בתים, תושבים ורכוש בכפרים אלה. מאז, בשלושת החודשים הראשונים של 2020, בצלם כבר תיעד 11 תקיפות באותם כפרים, שבע מתוכן בחודש מארס.

שתיים מהתקיפות בחודש מארס בוצעו בכפרים הסמוכים בורין ומאדמא ב-7.3.20, בהפרש של שעה זו מזו. תושבי כפרים אלה חשופים כאמור להתקפות חוזרות ונשנות: בינואר דיווחנו על שתי תקיפות בתים בכפר מאדמא: ב-15.1.20 תקפו חמישה מתנחלים תושבות בכפר, אחת מהן הרה, שישבו בחצר ביתן. ב-31.1.20 תקפו כעשרים מתנחלים בית סמוך, בעת שעשרת דייריו, ובהם ילדים קטנים, היו בבית. המתנחלים זכו לליווי צבאי, וכשתושבי הכפר ניסו להגן על הבתים ויושביהם, ירו עליהם החיילים רימוני גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי. ימים ספורים לאחר התקיפות במאדמא תקפו מתנחלים בית בבנייה בכפר בורין, גם הפעם בחסות חיילים שירו רימוני גז מדמיע על תושבים שניסו להגן עליו. בצלם תיעד תקיפות של כפרים אלה גם בשנים קודמות, ובכלל זה תקיפת מוסקים, התפרעות ותקיפות בכביש הסמוך לבורין, ניסיונות לפלוש לתוך הכפר ולתקוף תושבים, גלגול צמיגים בוערים על בתי תושבים, ירי ליד בית ספר בבורין, והצתת שדה חקלאי.

התקיפות הללו הן רק דוגמאות למדיניות שמיישמת ישראל בשטחים מזה שנים ארוכות, במסגרתה מתנחלים מורשים לתקוף פלסטינים ולפגוע ברכושם כמעט ללא הפרעה. במסגרת מדיניות זו, חיילים מגנים על מתנחלים התוקפים פלסטינים, ולעיתים אף משתתפים בפועל בתקיפות; המשטרה מצידה מקפידה שלא לאכוף את החוק על האחראים לפגיעה בפלסטינים. מדיניות זו מיושמת כחלק מתפיסה אסטרטגית של ישראל שנועדה לעודד את נישולם של פלסטינים מאזורים גדלים והולכים בכל רחבי הגדה ולהקל בכך על המדינה להשתלט על אדמות הגדה ועל משאביה. העובדה שמצב דברים זה ממשיך – ואף מחריף – בזמן משבר רפואי בינלאומי חסר תקדים רק מוסיפה רובד נוסף של ברוטליות למדיניות הישראלית: יש נגיף או אין נגיף, כולם נדרשים להישאר בבתים או לא – בכל הנוגע לאלימות המתנחלים, זה לא משנה. האלימות, בגיבוי המדינה, נמשכת כמימים ימימה.

אבנים שהשליכו מתנחלים על גג בית משפחת עיד בכפר בורין. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 8.3.20

הכפר מאדמא ,7.3.20: מתנחלים תקפו בית בכפר, חיילים ירו ירי חי באוויר וגז לעבר תושבי הכפר ועיכבו מתנדבי בצלם

ב-7.3.20, בסביבות השעה 15:30, נכנסו כ-15 מתנחלים ובהם הרבש"ץ החמוש של ההתנחלות יצהר לכפר מאדמא והחלו ליידות אבנים על בתים. תושבים ששמעו המולה בחוץ יצאו מבתיהם. גם במקרה הזה, קרוב ל-15 חיילים, שהוזעקו למקום, ירו ירי חי באוויר וכדורי מתכת מצופים גומי, רימוני הלם ורימוני גז לעבר התושבים שהתאספו כדי להגן על בתיהם. במהלך חילופי הדברים שהתפתחו במקום, עצרו החיילים את אחד התושבים ועיכבו מתנדב בצלם שתיעד את האירוע, החרימו את מצלמתו ומצלמה של מתנדב נוסף, ומסרו אותן לרבש"ץ יצהר. הרבש"ץ מחק מהמצלמות חלק מתיעוד האירוע.

מועאוויה נסאר, בן 28, מתנדב בצלם נוסף מהכפר, שתיעד גם הוא את התקיפה, סיפר על עיכובו ועל ניסיון מניעת תיעוד על ידי החיילים ורשב"צ יצהר, בעדות שמסר ב-10.3.20, לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי:

בשבת, 7.3.20, בסביבות השעה 15:30, הייתי בבית ושמעתי בחוץ ירי ומהומה. הסתכלתי מהחלון וראיתי בערך 7 מתנחלים, באזור שנקרא א-רסם, מדרום לעיירה. ראיתי גם את הרכב של רבש"ץ יצהר בקצה הדרך שמובילה לאדמות של הכפר. היו שם גם 10 או 12 תושבים הכפר והבנתי שצפוי עימות. לקחתי את המצלמה הפרטית שלי ויצאתי לשם מהר כדי לתעד את האירועים. התקשרתי לאחמד זיאדה מבורין, שגם הוא מתנדב בבצלם וביקשתי ממנו לבוא והביא את המצלמה של בצלם כדי שגם הוא יתעד את האירוע.

הגעתי למקום האירוע, בקצה הכפר, ליד הבתים הכי דרומיים. אחמד הגיע אחרי. היו בערך 15 חיילים, מפוזרים בקבוצות של שניים שלושה. גם רבש"ץ יצהר היה שם. המתנחלים כבר הגיעו למבואות הכפר. גם הם היו בערך 15. ליד הרבש"ץ עמדו שני חיילים.

התחלתי לצלם. החיילים ירו אש חיה באוויר ורימוני גז לעבר צעירים שיצאו להגן על הכפר. אני ואחמד עמדנו במרחק של כמה עשרות מטרים מהצעירים וגם מהחיילים. נזהרנו לא להיות בטווח הירי או האבנים. אחד החיילים והרבש"ץ התחילו לרוץ לכיוון שלי ושל אחמד, כשראו שאנחנו מצלמים. החייל זרק עלינו רימון גז, למרות שאחמד לבש ווסט כחול עם הכיתוב "PRESS". הייתה לי מסכת גז שהגנה עליי אבל לאחמד לא הייתה והוא שאף גז והתחיל להחנק. ניסיתי לתת לו את המסכה שלי אבל הוא אמר שזה כבר לא יעזור בשלב הזה כי הראות שלו מלאות גז.

לקחתי ממנו את המצלמה תמכתי בו וניסינו להתרחק מהאזור עם הגז. אני עברתי לצלם במצלמה של בצלם. אחד החיילים הגיע אלינו ואחד צילם אותו בטלפון הנייד שלו. החייל הורה לנו בעברית ללכת משם. אני לא הבנתי אבל אחמד יודע קצת עברית. ניסיתי להגיד לחייל שאני מתנדב בבצלם, אבל הוא דחף אותנו וקרא לחיילים האחרים. נדמה לי שלאחד מהם קראו ארז.

הגיעו אלינו עוד חיילים והראשון תפס אותי בכתף, הוביל אותי למרחק של כמה מטרים משם והורה לי לשבת על הקרקע. אחד החיילים נעמד לידי לשמור עליי. בינתיים החייל הראשון המשיך לנסות להרחיק את אחמד מהאזור, ואז הוא חטף לי את שתי המצלמות ונתן אותן לרבש"ץ יצהר, שגם היה לידי. החייל הורה לי לתת לו את הטלפון הנייד שלי ואת תעודת הזהות ומסרתי לו. בינתיים כבר עמדו לידי ארבעה חיילים והרשב"ץ.

ראיתי את הרבש"ץ עובר בין קבוצות החיילים ומתדרך אותם, כאילו היה המפקד שלהם. הוא הדגים להם כמה פעמים תנוחת ירי. הוא הסתתר מאחורי הג'יפ שלו, אך החיילים עשו את מה שהוא רצה בלי התנגדות, כך למשל כשהוא ביקש מהחיילים את המצלמה שלי, הם מסרו לו אותה והוא מחק ממנה חומרים. אחרי שהחיילים שחררו אותי גיליתי שהוא מחק את החומרים המצולמים משתי המצלמות. משלי ומזו של בצלם.

הרבש"ץ אמר לי בערבית מעורבבת עם אנגלית להפסיק לצלם. אחרי זה החיילים רצו לכיוון הצעירים ולידי נשאר רק חייל אחד. בכל פעם ששאלתי אותו למה הם מעכבים אותי הוא הורה לי לשתוק.

הגיע אליי עוד חייל ושאל למה אני מצלם, ואז הוא הורה לי לקום וללכת עד לג'יפ צבאי שהיה במרחק של 150 מטר מאתנו, ליד הרכב של הרבש"ץ. החיילים הושיבו אותי ליד הג'יפ וראיתי שני חיילים מביאים צעיר מהכפר עם עיניים מכוסות וידיים כבולות. הרשב"ץ לקח אותו והכניס אותו לרכב שלו ואז שמעתי את הצעיר מבקש מים. הרבש"ץ שאל אותו: אתה צמא? אתה רוצה בירה?" והצעיר ענה לא. הרבש"ץ אמר, אם אתה רוצה לשתות תשתה בירה. הצעיר אמר שאסור והרבש"ץ התעקש: למה אסור? קח תשתה. הוא והחיילים הסתכלו עליי וצחקו.

אחרי שעתיים בערך אחד החיילים החזיר לי את המצלמות את הטלפון ואת תעודת הזהות שלי. ואז הגיע קצין ושאל אותי בן כמה אני ואיפה אני גר. עניתי לו ואז הוא אמר שאסור לצלם והורה לי לחזור לכפר. השמש כבר התחילה לשקוע והעימות נגמר. החיילים התחילו להסתלק. כשהגעתי למבואות הכפר פגשתי את אחמד ושנינו בדקנו את המצלמות. החיילים מחקו את הכל משתי המצלמות. שחזרתי את הצילום באמצעות תוכנה.

אחמד זיאדה, בן 29, תושב בורין, סיפר גם הוא בעדות שמסר ב-10.3.20 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי, על מה שהתרחש באותו יום:

החיילים ירו אש חיה באוויר ורימוני גז לעבר הצעירים, כדי להפחיד אותם. ראיתי את הרבש"ץ מכוון את הנשק שלו אל צעירים. כשניסיתי להתקרב כדי לצלם אותו הוא הסתתר מאחורי הרכב שלו. שמעתי חייל שואל מי אני ואז הרבש"ץ ענה: בצלם, למרות שאני לא אמרתי כלום. הוא כנראה זיהה אותי מאירועים קודמים. שמעתי אותו מבקש מהחיילים לירות לעברי גז והם באמת ירו לכיוון שלי כמה רימוני גז. ניסיתי להתרחק אבל הריח עדיין היה חזק. למעאוויה שהיה איתי הייתה מסכת גז ולי לא הייתה. הרגשתי שאני נחנק ושאני עומד ליפול. מועאוויה לקח ממני את המצלמה ורצה לתת לי את המסכה שלו, אבל אני אמרתי לו שזה כבר לא יעזור כי כבר שאפתי את הגז. הוא אמר לי להישען עליו.

בינתיים ניגשו אלינו החיילים ואחד מהם תפס את מועאוויה בכתף שלו, הוביל אותו למרחק של כמה מטרים משם והושיב אותו על הקרקע. חייל אחר ניסה לתפוס אותי אבל התרחקתי בשקט. ראיתי את החיילים לוקחים למועאוויה את המצלמות. אחד מהם תלה את אחת המצלמות על הצוואר שלו.

התחלתי לתעד בטלפון הנייד שלי ושידרתי ממנו בשידור ישיר. תוך כדי כך אנשים התקשרו אליי והשידור התנתק כל פעם. ביקשתי מכולם לא להתקשר.

במהלך העימות החיילים ירו יותר מ-40 רימוני גז. הם ירו כל פעם חמישה או שישה רימונים ביחד. הצעירים ברחו כדי לא לשאוף את הגז ובכל פעם חזרו בחזרה. זה היה יום קשה וזה נמשך בערך עד שהשמש שקעה, ואז הצעירים התרחקו וגם החיילים עזבו.

הכפר בורין ,באותו יום: מתנחלים תקפו בית הממוקם בשולי הכפר. חיילים ירו ירי חי על יושביו

כשעה לאחר הגעת המתנחלים למאדמא, בסביבות 16:30, הגיעו מתנחלים גם לבית משפחת עיד שבשוליו המזרחיים של הכפר בורין. אותה שעה שהו בבית עלי עיד, בן 16, ואחיו אוסאמה עיד, בן 20. לפתע תקפו כשמונה מתנחלים את ביתם באבנים, וניפצו שני חלונות ומצלמת אבטחה. בית משפחת עיד נמצא על כוונת המתנחלים בשל מיקומו בשולי הכפר. במרחק של כקילומטר ממנו הוקמו ההתנחלות הר ברכה והמאחז גבעת סנה יעקב, ובמרחק של כשני קילומטרים הוקמה ההתנחלות יצהר.

כשהחלו המתנחלים לסגת פתח עלי את חלון ביתו כדי לבדוק מה מתרחש בחוץ. בתגובה, השליך לעברו רימון הלם. תושבים מהכפר התאספו סביב הבית כדי לבדוק את מצבם של עלי ואחיו, והשניים עלו על הגג כדי להרגיע אותם ולהראות שלא נפצעו. ברגע שהבחינו בהם החיילים הם החלו לירות לעברם ירי חי. בנוסף, ירו החיילים רימוני גז והשליכו רימוני הלם על התושבים שהתאספו ליד הבית. עלי ואחיו נכנסו לתוך הבית ולמרבה המזל לא נפגעו מהירי.

עלי התקשר למת"ק הפלסטיני כדי לדווח על האירוע והתבקש לשלוח צילומים על הנזק שנגרם לו.

 

חלונות מנופצים בבית משפחת עיד. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 8.3.20

בעדות שמסר ב-8.3.20, לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבע סיפר:

ביום שבת ה-7.3.20, בסביבות השעה 16:30 למדתי בחדר ופתאום שמעתי רעשים מחוץ לבית. הקולות הלכו והתקרבו ושמעתי אבנים פוגעות בקירות שלנו. קראתי לאחי אוסאמה, שהיה איתי בבית ואמרתי לו שהגיעו מתנחלים. ניגשתי למכשיר ההקלטה של מצלמות האבטחה שמותקנות מסביב לבית שלנו. הבית שלנו הוא האחרון בכפר מצד מזרח והתקנו את המצלמות כדי שנוכל לדעת מה קורה בחוץ כשהמתנחלים והצבא מגיעים. הסתכלתי על המסך וראיתי בערך שמונה מתנחלים מיידים אבנים על הבית שלנו. בשלב הזה שמעתי זכוכית מתנפצת מכיוון המרפסת ואבנים שפגעו בחלקים אחרים בבית. לא ידענו מה לעשות. נשארנו בתוך הבית. פחדנו שאם נצא יפגעו בנו.

וידיאן עומראן, בת 38, תושבת בורין ומתנדבת בצלם, הייתה אותה שעה בבית הוריה במרחק של כ-100 מטרים מבית משפחת עיד. כששמעה את המהומה בחוץ עלתה על גג הבית כדי לראות מה מתרחש וראתה שמונה מתנחלים, חלקם רעולי פנים, מיידים אבנים לעבר בית משפחת עיד. וידיאן התחילה לתעד את האירוע במצלמתה. בינתיים הגיעו למקום כ-15 מתושבי הכפר וניסו להרחיק את המתנחלים מהבית באמצעות יידוי אבנים. לאחר כמה דקות הגיעו למקום חיילים שנעמדו לצד המתנחלים, וירו כדורי מתכת מצופים גומי ורימוני גז מדמיע לעבר תושבי הכפר. אחד מרימוני הגז נפל בחצר בית משפחת עומראן והגז חדר לתוך הבית. כמה מבני המשפחה שאפו אותו וסבלו מחנק.

בעדות שמסרה וידאן עומראן ב-8.3.20 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי היא סיפרה:

החיילים לא עצרו את המתנחלים. להפך, הם ירו אש חיה באוויר וגז מדמיע וכדורי "גומי" לעבר התושבים. אחד המתנחלים, איש גבוה וחסון שנראה קרוב לגיל שלושים ולבש בגדים לבנים, ראה אותי מצלמת וניסה להסתיר את הפנים שלו. אחר-כך אחד החיילים ירה רימון גז לעבר הבית שלנו. הרימון נפל בחצר הבית ואז אחותי שהד, בת 22, וגיסתי סונדוס, בת 26, יצאו כדי לשפוך עליו מים ולמנוע התפשטות של הגז. אבל הגז כבר התפשט והן כמעט נחנקו. שמעתי את הצעקות שלהן והרחתי את ריח הגז, שהתחיל להשפיע גם עליי. ירדתי מהר מהגג והכנסתי הביתה את אחותי וגיסתי ואת האחיינים שלי נדים, בן שנה וחצי, ואחמד, בן שלוש, שיצאו אחריהן לחצר. כל הבית התמלא בגז. נכנסנו לסלון כי יש לו חלון שפונה לכיוון השני והלכתי להביא בצל בתקווה שזה יעזור להן לנשום. בינתיים גם אני כבר התחלתי להיחנק ולהשתעל מהגז. העור שלי גרד מאוד, במיוחד באזור העיניים והאף, הרגשתי כאילו הם נשרפים. חששתי מאוד לשלומם של ההורים המבוגרים שלי, שגם היו בבית וסבלו מאוד מהגז.

כשנסוגו המתנחלים נשארו במקום כחמישה חיילים שהמשיכו לירות רימוני גז לעבר התושבים ולעבר בית משפחת עיד. האחים עיד עלו לגג ביתם כדי שהתושבים שהתאספו במקום יוכלו לראות שהם בסדר, ואז ירו לעברם החיילים ירי חי, ווכן ירו רימוני גז והשליכו רימוני הלם על התושבים שהתאספו ליד הבית. הם נכנסו חזרה לביתם והחיילים עזבו את המקום.

עלי סיפר עוד בעדותו:

לא הצלחתי לחזור ללמוד באותו יום. פחדתי שהמתנחלים יחזרו ושמשהו יקרה. פתחתי את הספר אבל לא יכולתי להתרכז בשיעורים והמחשבות שלי התפזרו. כל הזמן עלו לי מחשבות איומות והמראה של המתנחלים שיידו אבנים והחיילים שירו לעברנו. בלילה האחים הקטנים שלי פחדו להיות בחדר שלהם ובאו לישון איתנו. אחי הקטן מוחמד, בן 4, העיר אותי בלילה כדי שאלווה אותו לשירותים בגלל שהוא מפחד מהמתנחלים.

 

סרטונים אחרונים