דיווחים

ביום שבת, 26.1.19, הגיעו כ-20-15 מתנחלים חמושים לפאתי אל-מור'ייר וירו על תושבי הכפר שניסו להדוף את המתקפה באבנים. מהירי נהרג חמדי נעסאן, בן 38, שנפגע בגבו, ותשעה תושבים נפצעו. לכל אורך האירוע נכחו בקרבת מקום כוחות הביטחון, שלא ניסו למנוע מהמתנחלים להגיע למקום ולירות על תושבים. ההתקפה הקטלנית של "כיתת הכוננות" של ההתנחלות עדי עד, שהתרחשה בנוכחותם כוחות הביטחון, אינה מקרה חריג והיא חלק ממדיניות אלימה המגובה על ידי הדרג המדיני והצבאי, שבה המדינה – באמצעות הצבא והמתנחלים – פועלת לאורך זמן ובכוח כדי לנשל כמה שיותר פלסטינים, לגרום להם "לעזוב מרצון" את אדמותיהם ולהשתלט עליהן.

ב-13.12.18, בעקבות הפיגוע שבו הרג פלסטיני שני חיילים ופצע באורח קשה חייל נוסף ואשה ליד ההתנחלות גבעת אסף, יצאו מתנחלים בהמוניהם לתקוף פלסטינים, בעיקר במחוזות חברון ושכם. תקיפות אלה היו צפויות, אך מערכת הביטחון לא נערכה למנוע אותן. במחצית מהמקרים שתחקר בצלם נכחו חיילים במקום אך ברובם לא עשו דבר כדי למנוע מהמתנחלים לתקוף פלסטינים ולא עצרו איש מהם. התנהלות כוחות הביטחון גם היא, צפויה: תקיפות של פלסטינים על ידי מתנחלים, בנוכחות אנשי כוחות הביטחון ובחסותם, הפכו זה מכבר לשגרה ברחבי הגדה המערבית. לפלסטינים בגדה ברור היום כי אין מי שיגן עליהם ועל רכושם, וכי איש לא ייתן את הדין על הפגיעה בהם.
 

שוב מתנחלים פגעו ברכושם של פלסטינים, שוב הצבא לא ראה דבר, שוב המשטרה מתקשה לחקור ולאתר את האשמים. שוב – כי הפוגעים הם מתנחלים והנפגעים – פלסטינים. צפו בתיעוד בבלוג הצילום של בצלם.

בתחילת ספטמבר פרסמנו סקירה של מעשי אלימות של מתנחלים מיצהר ומאחזיה, שנעשו בליווי או בהשתתפות פעילה של הצבא, נגד תושבי הכפר עוריף. בחודשים אוקטובר ונובמבר נמשכו מעשי האלימות ביתר שאת. מקרים אלה אינם "עשבים שוטים", כפי שיש המנסים לטעון, אלא הם חלק ממדיניות אלימה ומכוונת, בה המדינה – באמצעות הצבא והמתנחלים – פועלת לאורך זמן ובכוח כדי לנשל כמה שיותר פלסטינים מאדמותיהם, לפגוע ברכושם ובפרנסתם ולגרום להם "לעזוב מרצון" את אדמותיהם. הדבר מקל על המדינה להשתלט על האדמות ולספחן – לפחות בפועל – להתנחלויות.

בלילה ה-17.11.18 הזעיקה פריאל אבו הייכל, תושבת תל רומיידה בת 72 אמבולנס לאחר שחשה ברע. מתחקיר בצלם עולה כי לאחר שהסהר האדום תיאם את הדבר באמצעות הצלב האדום, יצא אמבולנס ובו שני פרמדיקים לפנותה. אולם, כשהגיע האמבולנס לכיכר גרוס, הוא הותקף על-ידי כ-15 מתנחלים, שחבטו בו, ניקבו באבנים חורים בחלונותיו האחוריים וקיללו את אנשי הצוות. מעשי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים בחברון הם עניין שבשגרה במסגרת משטר ההפרדה תוך אפליה שמנהיגה ישראל בעיר, ולרוב אינם נחקרים כלל. בהעדר הרתעה כלשהי, הישנותם של מקרים כאלה, כמו המקרה הנוכחי, היא צפויה וידועה.

עונת המסיק, שבה חגגו משפחות פלסטיניות בעבר את התוצרת החקלאית ואת הקשר לאדמה, מתקיימת כבר שנים רבות בצל ההשתלטות על קרקעות, ההגבלות שמטילה ישראל על הגישה לאדמות שנותרו, אלימות של מתנחלים כלפי מוסקים ופגיעתם בעצי הזית. מציאות זו, שבגללה נוטשים חקלאים בלית ברירה את אדמותיהם, אינה מקרית. זוהי התוצאה אליה מכוונת מדיניותה של ישראל, שכן היא מקלה עליה להשתלט על אדמות נוספות. השנה תיעד בצלם תקיפה גופנית של מוסקים בשני מקרים ופגיעה בעצי זית או גניבת היבול בתשעה מקרים באזורים שכם ורמאללה לקראת המסיק ובמהלכו. להלן תיאורם.

ביום שישי, 26.10.18, ניסו עשרות מתנחלים לפלוש לאתר עתיקות בשטח הכפר אל-מזרעה אל-קיבלייה, בליווי כוחות הביטחון, כמנהגם מזה מספר חודשים. לאחר זמן קצר נסוגו המתנחלים ובאזור נמשכו עימותים בין תושבי הכפר לכוחות הביטחון. מאוחר יותר, כשהתחילו גם אנשי כוחות הביטחון לסגת, רדפו אחריהם כמה עשרות צעירים, וכשהתקרבו פתח לעברם לפחות שוטר מג"ב אחד בירי חי ממנו נפגעו תשעה בני אדם, מהם שניים שמתו מפצעיהם מאוחר יותר. פלישות המתנחלים לאדמות פלסטינים בגיבוי כוחות הביטחון הפכו מזמן למחזה נפוץ, אך הירי הקטלני שבו הסתיים האירוע הנוכחי חריג וסותר כל אות שנכתבה בהוראות הפתיחה באש.

הכפר עוריף, שמדרום-מערב לשכם סובל כבר שנים רבות מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים מיצהר ומאחזיה. מאז חודש מארס תיעד בצלם שש תקיפות כאלה, חלקן בהשתתפות פעילה של חיילים, וכן השתלטות על קרקע פרטית בגיבוי הצבא. מעשים אלה נועדו לנשל את תושבי עוריף והכפרים הסמוכים מעוד ועוד קרקעות, ולספחן בפועל להתנחלויות. באופן הזה מנושלים הפלסטינים לא רק מאדמותיהם, אלא גם מפרנסתם. התנהלות כוחות הביטחון, הכוללת מתן שירותי אבטחה לתוקפים והשתתפות פעילה בתקיפות, מוכיחה שוב ושוב לפלסטינים שחייהם, ביטחונם ורכושם הם הפקר.

מתחילת מאי ועד ה-7 ביולי 2018, תיעד בצלם עשרה מקרים שבהם מתנחלים השחיתו בסך הכל יותר מ-2,000 גפנים ועצים ושרפו שדה שעורה וחבילות חציר. עבור חלק מהחקלאים מדובר בתקיפות חוזרות ונשנות בשנים האחרונות. על אף שהיקף הפגיעות בעת האחרונה חריג, תופעה זו הפכה מזמן לחלק משגרת החיים בגדה המערבית והיא מתרחשת בגיבוי מלא של הרשויות הישראליות: לפעמים חיילים משתתפים בתקיפה עצמה ולפעמים עומדים מנגד; המשטרה נמנעת מלחקור את הפגיעות בדיעבד, אינה מנסה למנוע אותן ואינה פועלת לעצור אותן בזמן אמת. המדינה נהנית מההשלכות של מעשי האלימות, התורמות לנישול פלסטינים מאדמותיהם ומקלים על ההשתלטות עליהן.

ב-2.6.18 תקפו מתנחלים רועה צאן בן 71 בפאתי הכפר עוריף. בינם לבין תושבי הכפר התפתחו עימותים ולמקום הגיעו חיילים שהצטרפו למתנחלים, זרקו על תושבי הכפר רימוני הלם וגז מדמיע, ירו עליהם כדורי "גומי" ואף הכו כמה מהם בקתות רוביהם. אירוע זה אינו חריג: לא תקיפתו של אדם בן 71 בידי מתנחל, לא הגעתם של מתנחלים לכפר פלסטיני כדי לתקוף את תושביו, ולא הצטרפותם של חיילים להתקפה זו. אירועים כאלה מתרחשים באופן שגרתי, בגיבוי מלא של קצינים בכירים בצבא ושל הדרג המדיני, כשאיש אינו טורח למנוע אותם – לא בזמן אמת ולא בדיעבד.