דיווחים

ב- 3.9.20, בשעות הערב, חסמו עשרות מתנחלים את אחד הנתיבים של כביש 60, בסמוך לכניסה להתנחלות עלי. הם יידו אבנים על מכונית פלסטיניות שחלפו במקום ואף ניסו למנוע מהן לעבור. בכמה מקרים פגעו האבנים בנוסעים עצמם או במכונית. מעדויות שגבה בצלם עולה כי חיילים שהגיעו לאזור לא מנעו מהמתנחלים ליידות אבנים ולא הגנו על הנוסעים הפלסטינים. אין מדובר באירוע חריג אלא רק בחלק מההתנהלות השגרתית, היומיומית, וארוכת השנים של מתנחלים ושל כוחות הביטחון בגדה, כחלק מהמדיניות הישראלית שמאפשרת מעשי אלימות אלה.

באוגוסט תקפו מתנחלים מספר פעמים בתים ורכוש בכפר עסירה אל-קיבלייה שבמחוז שכם, לרוב בליווי חיילים, שלא עשו דבר כדי להגן על הפלסטינים. תושבי הכפר, שהוקף בהתנחלויות, סובלים מזה שנים מהתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים. תקיפות אלה – שכמותן מתרחשות בכל רחבי השטחים – הן חלק מאותה מדיניות מוכרת של ישראל, במסגרתה מעשי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים אינם נחשבים למעשים פליליים או אפילו למעשים לא לגיטימיים. להיפך: המדינה נותנת להם כמעט תמיד גיבוי מלא, בהיותם משרתים את מטרותיה. להלן עדויותיהם של כמה מתושבי הכפר.

מעשי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים בשירות המדינה הפכו מזמן כבר לחלק משגרת הכיבוש. בשני מקרים שתיעד בצלם בחודשים אפריל ומאי לא הסתפקו המתנחלים בפגיעה בפלסטינים וברכושם, אלא הגדילו עשות וטענו שהפלסטינים הם אלה שתקפו אותם. המתנחלים, בגיבוי הצבא, חיים בעולם בו חסינותם היא אוטומטית כמעט. פלסטינים, להבדיל, אשמים עד שתוכח חפותם: הגשת תלונה נגדם משמעה בדרך כלל מעצרם המיידי ותשלום ערבות גבוהה עבור שחרור מותנה – גם בהעדר ראיות כלשהן לטענות המתנחלים.

מאז החל משבר הקורונה, ועל אף הגבלות התנועה, הסגרים ושורת אמצעי הבידוד החברתי מרחיקי הלכת בהם נקטה ישראל, אלימות מתנחלים בשירות המדינה הלכה והתגברה ברחבי הגדה המערבית. בשלושת השבועות הראשונים של אפריל (עד ל-22.4) תיעד בצלם 23 אירועי אלימות מתנחלים; זאת בהמשך לחודש מארס, במהלכו תיעד בצלם 23 אירועים, 11 מהם במחציתו השנייה – לאחר שישראל כבר הטילה הגבלות חמורות על תנועה והתקהלות.

בעת שמיליוני בני אדם בישראל ובגדה המערבית מסוגרים בבתיהם, מתנחלים אלימים ממשיכים בשלהם, בחסות המדינה: תוקפים רועי צאן בשדות המרעה ואף נכנסים לכפרים פלסטיניים, תוקפים תושבים ומשחיתים את רכושם. למרות משבר הקורונה, בשבועות האחרונים נמשכת העלייה במעשי האלימות. שתיים מהתקיפות במארס בוצעו בכפרים הסמוכים בורין ומאדמא ב-7.3.20, בהפרש של שעה זו מזו. תושבי כפרים אלה חשופים כאמור להתקפות חוזרות ונשנות.

חסימת כבישים, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים בחסות החשיכה, הצתת מבנים ושדות, עקירת מטעים, פגיעה ברכוש, תקיפות פיזיות וירי: אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים הפכה כבר מזמן לעניין שבשגרה. האלימות הזו, הקשה והיומיומית, נועדה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם ולהבהיר מי לדעתם הריבון בשטח - התנהלות הזוכה לגיבוי מלא מהמדינה. כדי לשקף טוב יותר את תכיפות האירועים וחומרתם, החלטנו להשיק באתר האינטרנט שלנו בלוג חדש, המתעדכן מדי חודש בחודשו, שייתן ביטוי לקולות האנשים החשופים למעשי אלימות אלה.

הגזל והאלימות של המדיניות הישראלית בגדה מגיעים לשיא במהלך עונת המסיק. ענף הזיתים הוא מענפי הכלכלה העיקריים בגדה ובעבר חגגו משפחות פלסטיניות במהלכו את התוצרת החקלאית ואת הקשר שלהן לאדמה. ואולם כבר שנים שהוא מתקיים בצל מדיניות ההשתלטות של ישראל על אדמותיהם, הכוללת מעשי אלימות מצד חיילים ומתנחלים, פגיעה בעציהם וגניבה של יבול הזיתים. בחודשים ספטמבר - נובמבר תיעד בצלם תקיפות, גניבות, השחתת רכוש, איומים ועיכובים בכפרים שבאזור רמאללה, שכם, טול כרם, קלקיליה וסלפית. לפניכם מפה אינטראקטיבית של פגיעות אלה.

שכונת אל-חריקה נמצאת בחלקו הדרומי של מרכז העיר חברון (אזור H2) וגרים בה כ-3,000 תושבים פלסטינים. מאז הקמתה של ההתנחלות קריית ארבע בצמוד אליה בשנת 1972, סובלים תושבי אל-חריקה מהתנכלויות בלתי פוסקות של מתנחלים בחסות הצבא ושל חיילים. בחודשים יולי-נובמבר השנה תיעדנו חמש מהתקיפות הללו. אלה, כמו-גם מקרים שתיעד בצלם לאורך השנים מעידים עד כמה שבריריים, חשופים, ולא צפויים, הפכו חייהם של הפלסטינים בשכונה. מדיניותה של ישראל יוצרת מציאות חיים מייאשת ובלתי אפשרית עבורם וכך מובילה לנטישה של בתים ובתי עסק פלסטיניים.

דו"ח חדש שמפרסם היום בצלם, "בכסות ביטחונית: המדיניות הישראלית בחברון כאמצעי להעברה בכפייה של תושביה הפלסטיניים", מראה כיצד ישראל נתלית בתירוצים ביטחוניים כדי ליישם במרכזה העתיק של העיר מדיניות שהפכה את חייהם של התושבים הפלסטינים לבלתי נסבלים על-מנת לגרום להם לעזוב את ביתם. מדיניות זו מתבססת על משטר הפרדה קיצוני שישראל מיישמת בעיר מזה 25 שנים, מאז הטבח שביצע ברוך גולדשטיין, במטרה לאפשר לקומץ מתנחלים לגור במרכזה של עיר פלסטינית צפופה. מדיניות זו היא הפרה של האיסור על העברה בכפייה – המהווה פשע מלחמה.

במהלך יוני 2019 מתנחלים פגעו ברכושם של פלסטינים בעשרה כפרים לפחות בגדה המערבית, שרפו בהם כ-1,800 עצים ועשרות דונם של שדות דגנים, עקרו יותר מ-700 שתילי ירקות והשחיתו לפחות 55 כלי-רכב. מעשי אלימות אלה, הנעשים בגיבוי הצבא, חוזרים על עצמם מדי חודש מזה שנים כחלק ממדיניות הממשלה, החותרת לצמצום העיבוד החקלאי הפלסטיני ולהעברה הדרגתית של השטחים שנזנחו על בשל החשש ממעשי האלימות – לידי המתנחלים. כחלק ממדיניות זאת נמנעות הרשויות מחקירה של הפשעים, והסיכוי ושהפורעים יענשו על מעשים אלה אפסי. עובדה זו ידועה היטב למתנחלים, כמו גם לפלסטינים – שנותרים חסרי הגנה.