דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ירי, תקיפות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים, הצתת מבנים ושדות, השחתת מטעים ורכוש: אלימות קשה ויומיומית של מתנחלים כלפי פלסטינים מתקיימת כבר מזמן בשירות המדינה במטרה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם. במסגרת הבלוג שהושק בתחילת 2020 ניתן ביטוי לקולות האנשים החשופים לאלימות זו. לרקע בנושא

ספטמבר 2020

11

חברון: בני נוער מתנחלים מקרית ארבע מטרידים אישה וילדים קטנים, מקללים אותם, מתפשטים מולם ומיידים אבנים על ביתם

משפחת דענא גרה בשכונת אל-חריקה בחברון, שבצמוד אליה הוקמה בשנת 1972 ההתנחלות קרית ארבע. תושבי השכונה סובלים מהתקפות והטרדות חוזרות ונשנות של מתנחלים ופשיטות יומיומיות של חיילים, כפי שתיעד בצלם. ב-11 בספטמבר 2020 יידו בני נוער מההתנחלות אבנים על בית המשפחה. כשהחלה מאי תדענא לתעד את ההתקפה מחלון ביתה, קיללו אותה המתנחלים והתפשטו בפניה.

7

ח'ירבת א-טובא: חיילים מאבטחים מתנחל שנכנס לח'ירבת א-טובא בתואנה לחיפוש צאן גנוב

בליל ה-7.9.20 הגיעו כעשרה מתנחלים מלווים בחיילים לקהילת ח'ירבת א-טובא שבדרום הר חברון, בתואנה של חיפוש אחר ראשי צאן גנובים. אחד המתנחלים נכנס לשטח הקהילה כשהוא מאובטח על-ידי חיילים והסתובב בו כבתוך שלו. לבסוף, הסתלקו המתנחל והחיילים מבלי שמצאו דבר. במרחק של כקילומטר מקהילת ח'ירבת א-טובא הוקמה בשנת 2001 ההתנחלות מעון.

6

חווארה, מחוז שכם: מתנחלים חדרו לחצרות בתים, ניפצו שמשות וניקבו צמיגי מכונית

ב-6.9.20, בסביבות השעה 03:30 לפנות בוקר, תועדו שמונה מתנחלים במצלמות אבטחה כשהם נכנסים לחצר בית משפחת סעאדה, בשכונה המערבית של חווארה ומשחיתים בה כלי רכב. המתנחלים ניקבו שלושה צמיגים וניפצו את השמשות הקדמית האחורית במכונית המשפחה שחנתה בחצר וכן את השמשות הקדמית והאחורית בכלי רכב נוסף שחנה מול בית המשפחה.

סלאם סעאדה (44), אם לחמישה, סיפרה בעדות שמסרה ב-6.9.20 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי:

התעוררתי מרעשים בחוץ. קמתי מהמיטה, בחדר השינה שלנו שבקומה השנייה, ויצאתי למרפסת שמשקיפה על החצר. ראיתי בחצר קבוצה של מתנחלים, וכשיצאתי הם ברחו החוצה.

אחרי שהם הסתלקו ירדתי לקומה הראשונה והסתכלתי מהחלונות כדי לוודא שהם לא הציתו שום דבר. ראיתי שהכל בסדר, בדקתי שהילדים בסדר וחזרתי למיטה. לא הערתי את בעלי והבן הגדול שלי, קייסר, כי הם צריכים לקום מוקדם בבוקר לעבודה. ניסיתי לישון אבל לא הצלחתי, מרוב פחד שהמתנחלים יחזרו. כל פעם שנרדמתי התעוררתי כדי להסתכל החוצה ולוודא שהם לא חזרו.

בשעה 5:00 בבוקר, אחרי שהערתי את בעלי לעבודה, סיפרתי לו על מה קרה. יצאנו החוצה וגילינו שהשמשות הקדמית והאחורית באוטו שלנו שבורות. מסביב על הקרקע היו אבנים. ראינו גם כמה פגיעות בשלדה.

אני וקייסר בדקנו את התיעוד במצלמת האבטחה וראינו שמונה מתנחלים נכנסים לחצר. אחד המתנחלים ניקב שלושה צמיגים ואחר כך כמה מהם השליכו אבנים על האוטו וברחו. מול הבית שלנו חנה האוטו של השכן, והמתנחלים ניפצו גם את השמשות הקדמית והאחורית שלו.

בעלי התקשר בבוקר למועצה המקומית והודיע להם על מה שקרה, אבל אף אחד לא הגיע אלינו.

אני לא מסוגלת להאמין שזה קרה לנו. זאת פעם ראשונה שמתנחלים תוקפים אותנו. כל הזמן אני חושבתי לעצמי שהמתנחלים היו יכולים בקלות גם לשרוף את האוטו או את הבית! אני לא יכולה להפסיק לחשוב על בני משפחת דוואבשה שהמתנחלים שרפו בכפר דומא לפני 5 שנים. המתנחלים הכחידו משפחה שלמה: אמא, אבא ובן. ניצל רק ילד אחד.

כרגע הכי חשוב שיצאנו בריאים ושלמים, ולא מעניין אותי שום דבר אחר. אפשר לפצות על נזק, אבל לא על אובדן של בני אדם.

5
חייל מתעמת עם ילדי מתנחלים שהשליכו אבנים על פלסטינים בתל רומיידה, חברון, 5.9.20. צילום: נאדיה ג'אבר.
חייל מתעמת עם ילדי מתנחלים שהשליכו אבנים על פלסטינים בתל רומיידה, חברון, 5.9.20. צילום: נאדיה ג'אבר.

תל רומיידה, חברון: עשרות מתנחלים יידו אבנים על פלסטינים בפתח ביתם, פצעו שתיים והתגודדו סביב הבית במשך שעות

האחים מוחמד (12) ואחמד (14) ג'אבר הפריחו עפיפון ליד ביתם שבשכונת תל רומיידה ביום שבת, ה-5.9.20, בסביבות 17:00 אחר הצהריים. העפיפון התעופף מידיהם והגיע לתוך המחנה הצבאי שהוקם ברחוב א-שוהדאא הסמוך. כאשר חייל מהמחנה עמד להחזיר אותו לידיהם, ניגש אליו אחד מילדי ההתנחלות הסמוכה ושבר את העפיפון בעודו בידיו. החייל החזיר את העפיפון השבור לשני הילדים הפלסטינים, והרחיק מהמקום את הילד ששבר אותו. כמה דקות מאוחר יותר הגיע למקום נער כבן 15 מכיוון ההתנחלות, והחל ליידות אבנים על שני ילדי משפחת ג'אבר.

הורי הילדים, שצפו במתרחש מגג ביתם, צעקו לעבר הילד שיידה אבנים וירדו לרחוב כדי להגן על ילדיהם. בשלב זה הגיעו למקום עשרות מתנחלים והחלו ליידות אבנים לעבר בני המשפחה, שנאלצו להימלט לתוך ביתם, כמו גם לעבר בית שכן. לנא ג'אבר (15) נפגעה מאחת האבנים ברגלה ותושבת נוספת, זהרייה א-נתשה (60), שישבה מול ביתה, נפגעה מאבן שפגעה בחזה. עשרות חיילים שהוזעקו למקום הרחיקו את המתנחלים, אך אלו נשארו בקרבת מקום עד 22:00 בקירוב.

בשלב זה הגיעה למקום ניידת משטרה. השוטרים גבו עדויות מבני משפחת ג'אבר והציעו להם לגשת לתחנת המשטרה בקריית ארבע ולהגיש תלונה. אמבולנס של הסהר האדום פינה את שתי הנפגעות לבית חולים בעיר, שם נבדקו, טופלו ושוחררו לבתיהן.

איילה ג'אבר (41), נשואה ואם שישה, סיפרה בעדותה:

אני ובעלי, עבד אל-עזיז ג'אבר, גרים באזור כבר עשר שנים וסובלים כל הזמן מהתקפות מתנחלים. ההתקפות מתגברות במיוחד בימי שישי, שבת ובחגים יהודיים. יש לנו שישה ילדים, בני 17-8, והמתנחלים תוקפים אותם לעתים קרובות כשהם עוברים ברחוב א-שוהדאא בדרך לבתי הספר שלהם או כדי לקנות מצרכים לבית. בנוסף אנחנו סובלים מהטרדות של חיילים במחסומים, ובמיוחד במחסום בית הדסה (א-שוהדאא). במחסום הזה יש שער נעול שחוסם את המעבר לבית שלנו והחיילים נותנים לעבור בו רק אחרי שהם בודקים את השמות ברשימה.

בשבת אני ובעלי היינו על הגג של הבית ושני הבנים שלנו, אחמד ומוחמד, שיחקו עם עפיפון בחצר הבית. העפיפון נפל לתוך המחנה הצבאי שמול הבית שלנו, ברחוב א-שוהדאא. הילדים קראו לאחד החיילים וביקשו שיחזיר להם את העפיפון. כשהחייל רצה למסור להם את העפיפון, אחד מילדי המתנחלים, בן עשר בערך, שבר אותו. החייל הדף משם את הילד ונתן את העפיפון השבור לבנים שלי.

בשלב הזה הגיע ילד אחר מההתנחלות, בערך בן 15, והתחיל ליידות אבנים על הילדים שלי. בעלי התחיל לצרוח עליו ושנינו ירדנו מהר לרחוב. עשרות מתנחלים, בני 25-10 התחילו לתקוף אותנו באבנים ואז הגיעו עוד איזה 40 חיילים, שהחייל הראשון הזעיק כנראה, והתחילו להרחיק את המתנחלים.

ברחנו מהאבנים לכיוון הבית ובדרך הבת שלי, לנא, נפגעה מאבן ברגל. הרגל שלה כאבה והיה לה קשה ללכת. הצלחנו להיכנס לחצר, אבל למרות שהחיילים ניסו לגרש משם את המתנחלים, המתנחלים המשיכו ליידות אבנים על הבתים שלנו ועל בתים אחרים בשכונה.

השכנה שלנו, אום היית'ם, נפגעה מאבן בזמן שישבה מול הבית שלה. גם הבית של השכן שלנו הותקף באבנים. המתנחלים נשארו ברחוב עד השעה 22:00 בערך.  בסביבות השעה הזאת הגיעה לבית שלנו ניידת עם ארבעה שוטרים, שאחד מהם דיבר ערבית, והם גבו מאיתנו עדויות ואמרו לנו ללכת להגיש תלונה בתחנת המשטרה. אחרי חצי שעה בערך , הגיע אמבולנס של הסהר האדום כדי לקחת את לנא ואת השכנה שלנו, ואני נסעתי אתם באמבולנס לבית החולים "מוחמד עלי אל-מוחתסב" בעיר. בבית החולים בדקו אותן וטיפלו בהן ויצאנו משם בסביבות השעה 23:00. כשהגענו הביתה ראינו שהמתנחלים כבר הסתלקו אבל כמה חיילים נשארו בסביבת הבית.

אוגוסט 2020

28
רכבה השרוף של משפחת עסאיירה, עסירה אל-קיבלייה, 28.8.20. צילום: באדיבות מועצת הכפר
רכבה השרוף של משפחת עסאיירה, עסירה אל-קיבלייה, 28.8.20. צילום: באדיבות מועצת הכפר

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: מתנחלים הציתו רכב פרטי וריססו כתובת נאצה על קיר בית

ביום שישי, 28.8.20, בשעה 2:30 לפנות בוקר, הציתו מתנחלים את מכוניתה של משפחת עסאיירה, שחנתה ליד בית המשפחה, גם הוא בשכונה הדרומית של הכפר. למיא עסאיירה, בת ה-21, התעוררה לקול פיצוץ והעירה את הוריה ואאיל וסוהיר, בני 47. לשמע ההמולה התעוררו גם לנא בת ה-14 ולין בת החמש. בני המשפחה כיבו  את המכונית הבוערת ואז גילו שהמתנחלים גם ריססו על קיר ביתם את הכתובת "דם יהודי אינו הפקר".

ואאיל עסאיירה עדכן את מועצת הכפר על האירוע ובשעות צהריים הגיעו לבית המשפחה קציני צבא, אנשי מנהלת התיאום והקישור ושוטרים. האחרונים גבו את עדותו וצילמו את המכונית השרופה, שנקנתה רק כחודשיים קודם לכן.
 
למא עסאיירה, בת 21, תארה את שעבר עליה ועל משפחתה באותה לילה בעדות שמסרה ב-30.8.20:

התעוררתי משנתי בגלל רעשים מחוץ לחלון אבל חזרתי לישון. לאחר כמה שניות שמעתי רעש של פיצוץ, קפצתי מהמיטה והסתכלתי החוצה, וראיתי שהאוטו של אבא עולה באש. מיהרתי לחדר של ההורים שלי והערתי אותם. אחר כך יצאתי החוצה מבלי לחשוב על כלום, כדי להשתלט על האש לפני שמיכל הדלק יתפוצץ ויקרה אסון גדול.

הבאנו מים מהמיכל שעומד בחצר, כאשר גם האחיות שלי, לאנא ולין, התעוררו וכולנו עזרנו לאבא לכבות את האש. לאחר שכיבינו את האש שמנו לב לכתובת בעברית על הגדר, ואני נלחצתי והתחלתי לחשוב מה היה קורה לנו אם המתנחלים היו תוקפים אותנו כשיצאנו החוצה, כי הבית שלנו מרוחק משאר בתי הכפר.
לא הצלחתי לישון באותו לילה וגם לא בלילה שאחרי. בעיני דמיוני אני רואה שוב ושוב את הלהבות שהשתקפו על תקרת החדר שלי כאשר פקחתי את העיניים בליל השריפה. המחזה הזה לא מרפה ממני, וגם לא הצלילים ששמעתי בחוץ. מה שקרה הוא דבר מחריד, ואפילו לין הקטנה שאלה אם ישרפו לנו גם את הבית. היא מאוד לחוצה ממה שקרה.

אנחנו לא מרגישים בטוחים בבית שלנו. ביקשתי מאבא שיבנה חומה מסביב לבית כדי שאף אחד לא יוכל להגיע אלינו, וגם שיתקין מצלמות אבטחה בחוץ כדי שנוכל לראות מה קורה בסביבת הבית.

22
עצי זית כרותים בח'ירבת א-תוואמין, 22.8.20. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם
עצי זית כרותים בח'ירבת א-תוואמין, 22.8.20. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם

ח'רבת א-תוואמין, דרום הר חברון: מתנחלים כרתו קרוב ל-300 עצי זית והשחיתו מערכת השקיה וצילייה שהוצבה במקום

ברכאת מור (60), אב ל-11, הוא חקלאי המתגורר בח'ירבת א-תוואמין שבדרום הר חברון. בבוקר יום שבת, ה-22.8.20, הגיע מור לחלקת האדמה שלו דרומית מזרחית להתנחלות סוסיא. הוא גילה שמתנחלים ניסרו וכרתו כ-300 עצי זית נותני פרי, השחיתו חלק ממערכת ההשקיה המחוברת לבאר והרסו צילייה שהציב בחלקה לצורך מנוחה.

מור התקשר למשטרת ישראל ולאחר כרבע שעה הגיעו למקום שוטרים שגבו ממנו עדות וביקשו כי יגיע לתחנת המשטרה בקריית ארבע כדי להגיש תלונה. מור עשה כעצתם אך נכון ל-6.9.20 לא קיבל שום עדכון על חקירת האירוע.

15
עסירה אל-קיבלייה
עסירה אל-קיבלייה

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: מתנחלים מלווים בחיילים תוקפים את בתי הכפר שוב ושוב, פעמיים באותו יום

ביום שבת, ה-15.8.20, שוב תקפו מתנחלים את שני בתי משפחת עומרי בשכונה הדרומית של כפר עסירה אל-קיבלייה –  פעמיים במשך אותו יום. בסביבות השעה 16:00 הגיעו למקום שני מתנחלים, יידו אבנים במשך כמה דקות על ביתם של אניס ורפיק עומרי ואז נסוגו לכיוון התנחלות יצהר. בסביבות השעה 18:00 הגיעו למקום כ-15 מתנחלים והחלו ליידות אבנים לעבר אחד מבתי משפחת עומרי. כמה חיילים שליוו אותם ירו רימוני גז והשליכו רימוני הלם לעבר התושבים שיצאו להגן על בתיהם. החיילים המשיכו לירות גם לאחר שהמתנחלים עזבו את המקום, ורק בסביבות השעה 20:00 הסתלקו גם הם.

כך תארה מייסאא עומרי, את תקיפת ביתה בעדות שמסרה ב-16.8.20:

ביום שבת, ה-15.8.20, בסביבות השעה 16:00, הייתי על הגג של הבית עם בעלי והבנים שלי וראיתי שני מתנחלים במרחק של מטרים ספורים מהבית של הבנים שלי אניס ורפיק. הם יידו אבנים על הבית שלהם ואז ברחו לכיוון ההתנחלות. אחרי שעתיים בערך הגיעו כ-15 מתנחלים מכיוון ההתנחלות יצהר יחד עם 4-3 חיילים. המתנחלים זרקו אבנים על הבית שלנו והחיילים ירו רימוני גז וזרקו רימוני הלם לכיוון התושבים שיצאו להגן על הבתים. כמה רימוני גז נחתו על גג הבית שלנו ובחצר הבית. לא ידעתי מה לעשות. רפיק, אשתו ושלושת הבנים הקטנים שלהם, בני 3, 4 ו-5, היו אצלנו בבית, וגם אשתו של הבן שלי אניס,  בחודש תשיעי להריון. חיפשתי חדר בטוח, הכי רחוק שאפשר מריח הגז, ולקחתי איתי בצל, מים ושמרים. הפעלתי את המאוורר וסגרתי חלונות. החיילים המשיכו לירות לכיוון שלנו רימוני גז גם אחרי שהמתנחלים חזרו להתנחלות.

העניינים נרגעו רק אחרי 20:00, כשהחשיך וגם החיילים הסתלקו. לא יכולנו לישון כל הלילה מרוב פחד שהמתנחלים והחיילים יחזרו. בעבר מתנחלים כבר השחיתו את המכונית שלנו וחששנו שהם יעשו שוב משהו דומה. הילדים הצעירים שלי, וגם הנכדים הקטנים, ובתוכם רעד הקטן, בן שלוש, שואלים אותי כל הזמן אם הם יחזרו ושוב ישתמשו בגז מדמיע נגדנו.

בכל פעם שאנחנו מנסים לשכוח את כל הדברים הרעים שקרו לנו פה זה חוזר על עצמו, ובכל פעם המצב נהיה יותר גרוע.

13

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: מתנחלים השליכו אבנים על בתים, חיילים ירו רימוני גז והשליכו רימוני הלם לעבר תושבי הכפר

ביום חמישי, 13.8.20, כחצי שעה לאחר חצות, הציתו מתנחלים דחפור בכפר עוריף וריססו על סלע את הכתובת "הרס מביא חורבן!". אחמד ומייסאא עומרי, תושבי השכונה הדרומית של עסירה אל-קיבלייה, עלו על גג ביתם יחד עם ילדיהם כדי לעקוב אחר המתרחש. בזמן שבני המשפחה שהו על הגג, הם הבחינו בעשרות מתנחלים רעולי פנים שרצו לכיוון ביתם מכיוון ההתנחלות יצהר. בני המשפחה קראו לעזרה ועשרות תושבים הגיעו כדי לסייע להם להגן על ביתם ועל הבתים הסמוכים.

בינתיים התקרבו המתנחלים לבית משפחת עומרי והחלו ליידות אבנים עליו ועל הבית הסמוך, בו גרים שני בניהם הנשואים של אחמד ומייסאא. מיד הגיעו למקום שלושה ג'יפים צבאיים, מלווים ברכבו של קב"ט התנחלות. החיילים ירדו מהם והחלו לירות רימוני גז מדמיע לעבר התושבים והבתים. בשלב זה נסוגו המתנחלים לכיוון ההתנחלות יצהר ואילו החיילים נותרו במקום והמשיכו לירות ולהשליך רימוני גז והלם לעבר התושבים עד שאלו נכנסו לבתיהם. החיילים נשארו בפאתי הכפר עד השעה 03:00 לפנות בוקר.

כך תארה מייסאא עומרי, את תקיפת ביתה בעדות שמסרה ב-16.8.20:

כשעמדנו על גג הבית כדי לצפות במתרחש בעוריף, ראיתי הרבה מתנחלים מגיעים מכיוון ההתנחלות יצהר. פחדתי. המתנחלים נוהגים לתקוף אותנו במהלך היום, ובדרך כלל הם לא תוקפים בלילה. למרות החושך יכולתי לראות שהם רעולי פנים. הם רצו לכיוון הבית שלנו. התחלנו לשרוק ולהתקשר לתושבי הכפר והודענו להם שמתנחלים מתקרבים. עשרות תושבים נענו לקריאות והגיעו לעזור לנו.

המתנחלים יידו אבנים לעבר הבית שלנו והבית הסמוך שבו גרים הבנים שלי רפיק ואניס. מיד הגיעו שלושה ג'יפים צבאיים ורכב של קב"ט ההתנחלות. החיילים ירדו מהג'יפים שלהם ומיד ירו רימוני גז לעבר הבתים שלנו. לא היה אכפת להם שהמתנחלים הם אלה שתוקפים אותנו ושיש בבתים נשים, כולל אישה בהריון, ילדים ואנשים מבוגרים. לא היה אכפת להם מכלום. אמרתי לילדים שלי להיכנס לתוך הבית וביקשתי מהם לסגור את החלונות. התקשרתי לאשתו של בני אניס, הננצאת בחודש התשיעי להריונה, כי דאגתי לה. היא אמרה ששכחה לסגור את החלון של חדר האמבטיה וגז נכנס לבית. ביקשתי ממנה שתישאר בחדר בטוח ותשתמש בבצל ושמרים כדי להקל על הנשימה ולהפחית את הצריבה בפנים.

אחרי רבע שעה בערך, המתנחלים התחילו לסגת לכיוון ההתנחלות ונשארו רק החיילים, שהמשיכו לזרוק רימוני הלם ולירות רימוני גז. הם צעקו על התושבים להיכנס לבתים. ירדתי מהגג וברחתי מהריח של הגז. עקבתי אחרי מה שקורה מהחלון של הבית. בני אחמד, בן 20, הסובל מגמדות, נלחץ ומפחד מאוד באירועים כאלה. גם הבת שלי הדיל, בת 10, מפחדת מאוד כשהמתנחלים תוקפים אותנו. ניסיתי להרגיע אותם ונשארתי לידם.

החיילים המטירו על כל השכונה רימוני גז במשך בערך שעה, והתושבים נסוגו וברחו מהגז ומההתפוצצויות של רימוני ההלם. החיילים נשארו עד השעה 03:00 לפנות בוקר בפרברי היישוב וליד הבית שלנו. המשכתי לעקוב אחר מה שקורה עם בעלי והילדים כי חששנו שהמתנחלים יחזרו. הצלחתי להירדם רק בארבע לפנות בוקר, אחרי שהחיילים עזבו.

13.8.20, בשעה 14:00: מתנחלים שוב תוקפים בתי פלסטינים, גם הפעם בגיבוי חיילים.

בצהרי היום, האירוע חזר על עצמו: בסביבות השעה 14:00 שוב הגיעו לכפר כעשרה מתנחלים, בליווי כמה חיילים, ויידו אבנים על בית משפחת עומרי ובית משפחת סאלח הנמצא במרחק של כ-300 מטר ממנו וחלקו עדיין בשלבי בנייה. התושבים יצאו מבתיהם והחיילים ירו לעברם רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם. במהלך האירוע מספר תושבים הציתו עשבים שוטים הצומחים בצידי הדרך, כדי למנוע מהמתנחלים ומהחיילים להתקרב לבתיהם. לאחר כרבע שעה הגיע למקום קב"ט ההתנחלות ואז נסוגו המתנחלים לכיוון ההתנחלות והחיילים נשארו באזור.

לובנא סאלח (למעלה כתוב שזו משפחת סלאח), בת 44, אם לארבעה, תיארה את תקיפת ביתה בידי המתנחלים בעדות שמסרה ב-17.8.20:

ביום חמישי בצהריים, בסביבות השעה 14:00, מתנחלים חזרו לכפר ותקפו את הבית שלנו. הייתי בבית יחד עם בעלי ושלושה מהבנים שלנו. עבדנו בקומה השלישית שעוד בבנייה. פתאום בעלי אמר לי שהוא שומע קולות וביקש שאסתכל החוצה. הסתכלתי מהחלון שמשקיף על ההתנחלות וראיתי ג׳יפ של הצבא ובערך עשרה מתנחלים שזרקו אבנים על הבתים של משפחת עומרי.

החיילים ירו גז מדמיע לעבר התושבים שיצאו להגן על הבתים. כעבור כמה דקות המתנחלים התקרבו לבית שלנו והתחילו לזרוק גם עליו אבנים. גם החיילים שליוו אותם התקרבו והיה ברור שהם מאבטחים אותם.  אני ובעלי עלינו על גג הבית, ואני צילמתי חלק מהאירוע משם. בעלי אמר לי שהוא שמע את החיילים מדברים עם המתנחלים ומבקשים מהם להפסיק לזרוק אבנים כדי לא לגרום בעיות. בעלי צעק עליהם וגם קילל אותם, ואז החיילים ירו לעברנו רימוני גז מדמיע וגם זרקו רימוני הלם.

לא ידענו לאן לברוח. פחדתי לרדת לקומת הקרקע כי חששתי שהמתנחלים והחיילים ייכנסו ויתקפו אותנו. בסוף הסתתרנו בחדר המדרגות, זה היה המקום הכי מוגן כי אין שם חלונות ולא נכנס גז. אחרי רבע שעה הגיעו כמה תושבים מהכפר וג׳יפ של רבש"ץ ההתנחלות. הוא דיבר עם המתנחלים והם התרחקו וחזרו לכיוון ההתנחלות. נראה היה שהם מוכנים להישמע רק להוראות שלו.

הדחפור שהוצת במחצבת הכפר עוריף, 13.8.20. צילום: מחמד סאיל, מתנדב בצלם
הדחפור שהוצת במחצבת הכפר עוריף, 13.8.20. צילום: מחמד סאיל, מתנדב בצלם

עוריף ויאסוף, מחוז שכם: מתנחלים הציתו דחפור, ריססו כתובות נאצה וניקבו את צמיגיהם של חמישה כלי-רכב

קצת אחרי חצות הלילה, ביום חמישי ה-13.8.20, גילו תושבי הכפר עוריף כי מתנחלים הציתו דחפור שחנה במחצבה הפועלת בקרבת הכפר. כשהגיעו למקום כדי לכבות את השריפה, הבחינו התושבים בכתובת שרוססה על סלע: "הרס מביא חורבן!".

בחמש לפנות בוקר גילו תושבי השכונה המזרחית של הכפר יאסוף, שמדרום לעוריף, כי מתנחלים ניקבו את צמיגיהם של חמישה כלי-רכב. בנוסף, ריססו המתנחלים את הכתובות "עם ישראל חי" ו"לכו לאויב" על קירות בניין מועצת הכפר וגן ילדים באותה שכונה.

כתובת נאצה על קיר בניין בכפר יאסוף, 13.8.20. צילום: מחמד סאיל, מתנדב בצלם

הכפר יאסוף והכפר הצמוד לו - איסכאכא - מוקפים בהתנחלויות מכל עבריהם: כפר תפוח (במרחק של כ-800 מטרים מיאסוף, מצפון מזרח), רחלים (כקילומטר וחצי מדרום מזרח), נופי נחמיה (במרחק של קילומטר מדרום), ואריאל (במרחק של כשני קילומטר ממערב).
 
לילה קודם לכן תקפו עשרות מתנחלים כוחות של מג"ב שפינו את המאחז "שבח הארץ" ליד יצהר.

6
כבשים של משפחת אבו נעים שדרסו המתנחלים, תורמוסעיא, 6.8.20. צילום: באדיבות העדים
כבשים של משפחת אבו נעים שדרסו המתנחלים, תורמוסעיא, 6.8.20. צילום: באדיבות העדים

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים דרסו עדר צאן, הרגו שמונה כבשים ופצעו 12 נוספות

בני משפחת אבו נעים, המונה 13 נפשות, גרים בכפר אל-מור'ייר שבמחוז רמאללה ומתפרנסים מגידול צאן. מדי שנה, בחודש אפריל, עוברים בני המשפחה עם צאנם להתגורר בשטח המרעה שהם שוכרים, במרחק של כשני קילומטרים מזרחית לכפר תורמוסעיא. במהלך תקופה זו עדר הצאן של המשפחה ניזון משאריות דגנים וקש שנותרות בשטח עם תום עונת הקציר ובתחילת החורף חוזרת המשפחה לאל-מור'ייר.

בשעות הערב של ה-6.8.20 רעה אייהם אבו נעים, בן 29 ואב לשלושה, את 200 ראשי הצאן של המשפחה בשטח מרעה המשתרע במרחק של כקילומטר וחצי מערבית למאחז עדי עד. בסביבות השעה 19:00 הבחין אבו נעים בשריפה המשתוללת בשדות הסמוכים לקרוואנים של המתנחלים, במרחק של כחצי קילומטר מזרחית אליו, והחל לברוח עם צאנו לכיוון שטח המרעה של משפחתו, כ-150 מטר מהמקום.

בדרכו אל מקום מגורי המשפחה הבחין אבו-נעים בשני כלי-רכב שהגיעו מכיוון המאחז עדי עד. כלי-הרכב הראשון לא נשא לוחית רישוי, ומאחוריו נסע רכב הביטחון של המאחז. כלי-הרכב התקרבו אליו במהירות ודרסו כעשרים ראשי צאן - שמונה מהכבשים נדרסו למוות ו-12 נפצעו בדרגות חומרה שונות. בעקבות האירוע הפילו שבע כבשים הרות את הטלאים שברחמן.

אחיו של אבו-נעים, כמו גם אביו וחברו של האב, הבחינו במתרחש והתקדמו לעברו, ואילו המתנחלים הסתובבו ונסעו בחזרה לכיוון המאחז. אבו-נעים ובני משפחתו פינו את הכבשים המתות והפצועות מהמקום.

עשרות מתושבי האזור, ששמעו את הצעקות, הגיעו כדי לסייע בפינוי הכבשים אך כוח צבאי שהגיע למקום פיזר אותם באמצעות גז מדמיע ורימוני הלם. התושבים חזרו לבתיהם לאחר כחצי שעה.

אבו-נעים פנה אל המת"ק הישראלי והודיע על האירוע, אך עשרה ימים לאחר מכן איש לא יצר עמו קשר.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר אבו-נעים על הדריסה:

בזמן שרעיתי את העדר שמתי לב פתאום שאש משתוללת לא רחוק מחוות מתנחלים חדשה שיש בה שלושה קראוונים. חששתי שיחשדו בי בהצתה והתרחקתי עם העדר מהר בחזרה לדיר שלנו. כשהייתי במרחק של 150 מטרים מהבית ראיתי שתי מכוניות מגיעות במהירות מכיוון עדי עד. בהתחלה חשבתי שהמכוניות נוסעות לכיוון השריפה אבל במקום זה הן המשיכו לכיוון שלי. התחלתי לחשוש באמת וניסיתי להתקדם יותר מהר כדי להתרחק מהם. עליתי על החמור והתחלתי להאיץ בצאן. אחרי שהתקדמתי 100-70 מטרים המכוניות הגיעו אליי וראיתי שברכב הראשון יושבים ארבעה מתנחלים רעולי פנים. שלושה מהם הוציאו את פלג הגוף העליון מהחלון. שניים, שישבו במושב האחורי, החזיקו אלות וזה שישב ליד הנהג היה חמוש באקדח. הרכב השני היה רכב של ביטחון  ההתנחלות ובו  נהג "מאיר", מתנחל קיצוני שידוע באזור בתוקפנות שלו. הרכב הראשון התחיל לדרוס בכוונה, בצורה מטורפת, את הכבשים והטלאים. פשוט רדפו אחריהם והתנגשו בהם - בגוף, בראש וברגליים - בלי טיפת רחמים. הם המשיכו לפגוע בהם שוב ושוב.

השומר של המאחז נסע במרחק של לא יותר מ-30-20 מטרים מאחוריהם ונעצר. המכונית הראשונה המשיכה לדרוס כבשים ואני צעקתי והתחננתי בפניהם שיפסיקו. צעקתי: ״תתביישו לכם, מה הכבשים עשו לכם?? מספיק! מה אתם עושים? אין לכם רחמים״. אבל הקריאות שלי נפלו על אוזניים ערלות. נראה שהם נהנו מהדריסה וההרג.

אחרי שתי דקות בערך הם ראו את אחי ואת אבא שלי וחבר שלו שהגיעו אלינו, ואז המתנחלים הסתובבו וחזרו לכיוון עדי עד.

התחלנו לבדוק את הכבשים ולפנות אותן. ארבע כבשים נהרגו במקום ועוד ארבע גססו ומתו למחרת. פינינו אותן וטיפלנו ב-12 כבשים שנפצעו וסבלו מחבורות או שברים. 7 כבשים הפילו. אחרי כמה ימים ראינו שהמצב של הכבשים שנפגעו ממשיך להדרדר אז הזמנו וטרינר.

האירוע הזה הגביר את החרדה שאנחנו מרגישים כל הזמן כשאנחנו מסתובבים באזור הזה, שהפך למסוכן בשבילנו. אנחנו מגיעים לפה כבר עשרים שנה. המתנחלים השתלטו כבר על רוב השטחים בסביבה שלנו והם מונעים מאיתנו לרעות בהם את הצאן. לא נשארו לנו הרבה ברירות אחרות.

הצלחתי להשיג מספר טלפון של קצין בקישור הישראלי, והתקשרתי אליו בערך שעה אחרי המקרה. הוא הבטיח לי שהוא יגיע למקום ויעזור לי להגיש תלונה, אבל עד עכשיו הוא לא הגיע. זוהי רק עוד הוכחה לזה שאין למי לפנות. כל מה שנותר לנו הוא להתלונן לאללה על הבעיות שלנו.

2

ח'ירבת סוסיא, דרום הר חברון: הצבא ממשיך לאבטח פלישות של מתנחלים לח'ירבת סוסיא במטרה להטריד את תושביה

ב-2.8.20, בסביבות השעה 14:00 בצהריים, נכנסו שוב כ-15 מתנחלים מלווים בארבעה חיילים לשטח ח'ירבת סוסיא שבדרום הר חברון, והחלו להסתובב באדמות הקהילה כבתוך שלהם. כשמונה תושבים הגיעו למקום בכדי לגרשם מהמקום, אולם החיילים, שזכו בינתיים לתגבורת של ארבעה נוספים, סירבו לפנות את המתנחלים, ואבטחו אותם במקום עד רדת החשיכה.
 
הצבא גרש את תושבי ח'ירבת סוסיא מכפרם ב-1986 והם עברו לגור על אדמותיהם החקלאיות. מאז מנסים הצבא והמתנחלים לסלקם גם משם.

1

גם ביום חג: עשרות מתנחלים תקפו את בני משפחת אבו שמסייה בשכונת תל רומיידה שבמרכז העיר חברון

ביום שבת, 1.8.20, יומו השני של חג הקורבן, הגיעו לביקור חגיגי שני ילדיהם הנשואים של עימאד (50) ופאייזה (46) אבו שמסייה: עווני (21) ומדלין (22), לבית המשפחה שבשכונת תל רומידה, במרכז העיר חברון. הצטרפו אליהם בני זוגם וילדיהם. בצהרי היום יצאה מרווה אבו שמסייה (16) עם אחייניתה ריתאל (1.5) למכולת הסמוכה, כדי לקנות ממתקים לילדי המשפחה. בדרכן הביתה נתקלו השתיים בקבוצה של כעשרה ילדי מתנחלים, בני 15-10, שהטרידו אותן. כשלקחה מרווה את ריתאל בזרועותיה והמשיכה להתקדם לעבר ביתה, משך אחד מהם בשערותיה. שאר ילדי המתנחלים התאספו סביבה כשהם בועטים בה, מכים אותה ויורקים עליה - ואחד מהם אף ניסה למשוך את ריתאל מידיה.

למשמע צעקותיהן של ריתאל ומרווה נזעק למקום עווני, שישב בכניסה לבית הוריו, ודחף את ילדי המתנחלים כדי להדוף אותם מאחותו ואחייניתו. חייל שעמד במחסום גילברט הסמוך התערב רק בשלב הזה והורה לעווני לשוב הביתה עם בנות משפחתו. לשמע המהומה יצאו החוצה פאייזה, סאלח (14) ומדלין, שאף הם הותקפו על ידי אותם מתנחלים באבנים ובקבוקי זכוכית. המתנחלים פצעו את מדלין ברגלה ואת סאלח בידו. בינתיים התאספו ליד הבית עשרות מתנחלים וארבעה חיילים שהגיעו למקום וניסו להרחיקם. בני המשפחה נמלטו לתוך ביתם ובינתיים טיפסו חלק מהמתנחלים על גג הבית ואחרים הקיפו אותו. נוכח המצב המתוח הגיעו למקום כ-30 חיילים ואנשי המנהל האזרחי וכן חמישה כלי-רכב של המשטרה. אנשי כוחות הביטחון הרחיקו את המתנחלים מהבית, אך אלו נותרו בקרבת מקום. כרבע שעה לאחר מכן נכנסו חיילים לבית המשפחה, עצרו את עווני, הוציאו אותו מהבית לקול תרועות המתנחלים, ולקחו אותו לתחנת המשטרה בקרית ארבע. חיילים ומתנחלים נשארו בסביבת הבית למשך כשלוש שעות.

אחד החיילים תשאל את מרווה בביתה על מה שאירע ולאחר מכן הסיע אותה ואת אימה לתחנת המשטרה לצורך הגשת תלונה נגד המתנחלים. עווני הואשם בתקיפת מתנחלים ונדרש לשלם 500 ש"ח. הוא סירב לשלם ולאחר שהשוטרים צפו בתיעוד האירוע, החליטו לוותר על התשלום. לאחר כשלוש שעות שוחרר עווני ובני המשפחה שבו לביתם.

מרווה אבו שמסייה תיארה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, את שחוותה במהלך החג:

בסביבות 14:30 לקחתי את ריתאל למכולת שנמצאת בראש הגבעה בשכונה, מול התנחלות רמת ישי, וקניתי שם דברים לילדים. בדרך הביתה, מול מחסום גילברט שבו עמד חייל, ראיתי בערך 15 מתנחלים בני 15-10. נלחצתי, לקחתי את ריתאל על הידיים והמשכתי להתקדם הביתה.

המתנחלים התחילו לחקות את אבא שלי, שצולע. התעלמתי מהם כי חששתי לריתאל והמשכתי לכיוון הבית, ואז אחד המתנחלים משך לי בשיער מאחור, והם הקיפו אותי והתחילו לבעוט בי ולתת לי מכות. אחד מהם ניסה לקחת את ריתאל מהידיים שלי. ריתאל התחילה לבכות ולצרוח וגם אני צעקתי, עד שהגיע אח שלי, עווני, והתחיל לדחוף את המתנחלים כדי להרחיק אותם ממני. החייל שעמד ליד המחסום, שלא התערב כשהמתנחלים תקפו אותי, התערב כשעווני הגיע: הוא ניסה להרחיק אותו מהמתנחלים וציווה עליו לקחת אותי ולהסתלק.

כשניסינו לעזוב המתנחלים שוב תקפו אותנו. ברחתי הביתה עם ריתאל וסיפרתי לאימא שלי מה קרה. ביקשתי ממנה לצאת לעזור לעווני. היא, מדלין וסאלח יצאו לרחוב והתחילו לצעוק על המתנחלים. בסוף כולם חזרו ונכנסו לבית. פתאום חיילים נכנסו אלינו הביתה ועצרו את עווני. אחר-כך הגיע עוד חייל ושאל אותי על מה שקרה, סיפרתי לו שהמתנחלים תקפו אותי וניסו לחטוף את ריתאל. אז הגיע שוטר ואמר שהוא ייקח אותי לתחנת המשטרה בקריית ארבע. אימא שלי דרשה לבוא איתי והשוטר הסכים.

לקחו אותנו למשטרה בג'יפ והשאירו אותנו לחכות רבע שעה בערך, בחצר. הגיע שוטר שהכניס אותי לחדר שבו החזיקו את עווני, עם אזיקים על הידיים, ואז השוטר הוציא אותי משם ולקח אותי לחדר אחר. הוא תחקר אותי במשך חצי שעה בערך על מה שקרה, וכל הזמן הזה אימא שלי חיכתה לי בחוץ.

החוקר שחקר את עווני אמר לנו שאנחנו צריכים לשלם קנס של 500 שקלים. אימא שלי התעצבנה ואמרה להם שהמתנחלים תקפו אותנו, ושאנחנו רוצים להגיש תלונה נגדם. הגשנו תלונה והחוקר הביא תיעוד מהמצלמות, צפה בו וראה את המתנחלים תוקפים אותנו והסכים לשחרר את עווני בלי קנס.

אחרי שלוש שעות בערך ג'יפ הסיע אותנו לרחוב א-שוהדאא. חזרנו הביתה עייפים ועצובים כי הם הרסו לנו את החג.

עווני אבו שמסייה תיאר גם הוא את מה שאירע באוזני תחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי:

ישבתי יחד עם חבר שלי ברחוב מול פתח הבית שלנו. פתאום שמעתי את אחותי, מרווה, צועקת. רצתי אליה וראיתי בערך 15 מתנחלים בני 10-15 מקיפים את מרווה וריתאל. אחד מהם משך למרווה בשערות, וילד אחר ניסה לחטוף את ריתאל מהידיים שלה. שתיהן צרחו ובכו, ומרווה ניסתה להחזיק בריתאל בזמן שהמתנחלים בעטו בה (במרווה) וירקו עליה.

ניסיתי להרחיק את המתנחלים ממרווה וריתאל ואז חייל שישב במחסום גילברט, ולא התערב כשהמתנחלים תקפו את מרווה, הורה לי לקחת את מרווה וריתאל ולהסתלק. התחלנו לחזור הביתה והמתנחלים תקפו אותנו שוב. מרווה ברחה הביתה עם ריתאל ואחרי כמה דקות אימא שלי יצאה לרחוב עם מדלין וסאלח והם התחילו לצעוק על המתנחלים כדי להרחיק אותם. המתנחלים התחילו לזרוק עלינו אבנים ובקבוקי זכוכית ופצעו את מדלין ברגל ואת סאלח ביד. בשלב הזה הגיעו ארבעה חיילים שניסו להרחיק את המתנחלים.

בסוף אני ובני המשפחה הצלחנו להיכנס לבית ולסגור את הדלת הראשית, אבל כמה מתנחלים עלו על הגג וקרוב ל-50 מתנחלים הקיפו את הבית שלנו, צעקו וניסו להיכנס.

באותו זמן הגיעו כוחות גדולים של חיילים ושוטרים והצליחו להרחיק את המתנחלים מהבית. אחרי רבע שעה בערך הגיעו אלינו הביתה חיילים ושאלו אודותיי. הם אמרו שהם עומדים לעצור אותי. אימא שלי ניסתה למנוע מהם לעצור אותי אבל הם דחפו אותה ולקחו אותי החוצה לרחוב. אימא שלי, מרווה, מדלין וסאלח רצו אחריי אבל החיילים הובילו אותי לכניסה להתנחלות הקרובה, רמת ישי, ושם אזקו לי את הידיים בזמן שהמתנחלים ניסו שוב לתקוף אותי.

לקחו אותי בג'יפ של המשטרה לתחנת המשטרה בקריית ארבע, חקרו אותי והאשימו אותי שהרבצתי למתנחלים. אמרתי שזה לא נכון, וביקשתי מהם להביא את התיעוד ממצלמות החיילים כדי לראות את מה באמת קרה שם. אמרתי שהמתנחלים תקפו אותי ואת בני המשפחה שלי. החוקר אמר שהוא ישחרר אותי אחרי שאשלם קנס של 500 שקלים, אבל אימא שלי, שהגיעה לשם בינתיים, סירבה ואמרה להם שהמתנחלים הם אלו שתקפו אותנו ושלא נעזוב את תחנת המשטרה לפני שנגיש נגדם תלונה.

אחרי שהביאו את התיעוד מהמצלמות, החוקר צפה בו והחליט לשחרר אותי בלי קנס, ואחרי שלוש שעות בערך של חקירה והמתנה בחצר של המשטרה, בחום, ג'יפ משטרתי החזיר אותנו לרחוב א-שוהדאא, ומשם המשכנו הביתה. היו לי חבורות ופצעים ביד. היינו עייפים ועצובים שהרסו לנו את המפגש המשפחתי בחג.

הסרטון צולם על-ידי تجمع المدافعين عن حقوق الانسان - Human Rights Defenders.

 

יולי 2020

27
המסגד שהציתו מתנחלים באל-בירה, 27.7.20. צילום: איאד חדאד, בצלם
המסגד שהציתו מתנחלים באל-בירה, 27.7.20. צילום: איאד חדאד, בצלם

אל-בירה, מחוז רמאללה: מתנחלים הציתו מסגד

אימאם מסגד "אל-בר ואל-אחסאן" גילה שהמסגד שלו עולה באש. זה קרה בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, והאימאם מיהר להזעיק כוח כיבוי שהגיע תוך כעשר דקות. הכבאים כיבו את האש ומנעו את התפשטותה לשאר המבנה, אך בזמן שחלף הספיקו הלהבות לגרום נזק לקיר פנימי ולשרוף מספר רהיטים.
על אחד מקירותיו החיצוניים של המסגד הותירו המתנחלים, שהציתו אותו, כתובת גרפיטי: "מצור לערבים ולא ליהודים! ארץ ישראל לעמ"י!!".

הנזק שנגרם למקום מוערך בכמה אלפי שקלים.

בסביבות 10:30 בבוקר הגיעו למסגד חיילים ושוטרים, ערכו בו סריקה ובחנו את השלכות השריפה.

מחמוד עאבד (50), תושב העיירה, תיאר את רשמיו ותחושותיו בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד:

האירוע עורר פחד וחשש בקרב תושבי השכונה. אנשים פה מרגישים שהרכוש שלהם בסכנה. המתנחלים מנצלים את המצב שיצרה מגפת הקורונה כדי לפגוע ברכוש שלנו, כי הם יודעים שהרחוב נטוש וכולם סגורים בבתים.

20
הגדר של משפחת עוואד, אשר הושחתה בידי מתנחלים. תורמוסעיא, 20.7.20. צילום: באדיבות העד
הגדר של משפחת עוואד, אשר הושחתה בידי מתנחלים. תורמוסעיא, 20.7.20. צילום: באדיבות העד

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים גנבו 150 מוטות מגדר של חקלאי, שנתיים לאחר שעקרו שתילי זית והשחיתו את אותה הגדר בדיוק

סלים דאר עוואד (68), אב ל-14 מתורמוסעיא, מחזיק בחלקת אדמה המשתרעת על פני ארבעה דונם - כחמישה קילומטרים ממזרח לתורמוסעיא. ב-2018 עקרו מתנחלים קרוב ל-100 שתילי זית צעירים שנטע במקום, ובאותה שנה שב ונטע דאר עוואד 150 שתילי זית והקיף את חלקתו בגדר המתנשאת לגובה 2 מטרים ואורכה כ-300 מטרים. באפריל השנה השחיתו מתנחלים את הגדר, גנבו חלק מהמוטות ושברו ענפים של עצים. דאר עוואד שיקם את הנזקים והקים מחדש את הגדר.

ב-20.7.20, בסביבות שבע בבוקר, התקשר אליו רועה צאן מהכפר ועדכן אותו כי חלק מהגדר הושחת שוב ומוטות נגנבו. דאר עוואד נסע מיד לחלקתו וגילה כי מתנחלים גנבו 150 מוטות (עלות כל מוט 20 ש"ח), אך שמח לגלות שהמתנחלים חסו הפעם על השתילים ולא פגעו בהם.

כקילומטר מהחלקה המדוברת הוקם המאחז עדי עד.

דאר עוואד הגיש תלונה בתחנת משטרת בנימין, ושוטרים הגיעו לאדמתו וצילמו את הנזק.

18
סאמר כורדי, רוכב אופניים שהותקף על ידי מתנחלים ליד תורמוסעיא, 18.7.20. צילום:  באדיבות העדים
סאמר כורדי, רוכב אופניים שהותקף על ידי מתנחלים ליד תורמוסעיא, 18.7.20. צילום: באדיבות העדים

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים ארבו לרוכבי אופניים, השליכו עליהם אבנים והכו שניים מהם. הם גנבו שלושה זוגות אופניים והשחיתו אותם

"המתנחלים החריבו לנו את שגרת החיים השקטה שלנו ומונעים מאיתנו את הזכות הבסיסית לבלות בטבע באזור. בגללם אנחנו סובלים מחרדה, ועכשיו נחשוש לצאת שוב לרכיבות"

מתוך עדותו של עאמר כורדי (30), רוכב אופניים

חמישה רוכבי אופניים מביר זית, כפר השוכן במחוז רמאללה, יוצאים לרכיבה מדי סוף שבוע. גם בבוקר יום שבת, ה-18.7.20, הם יצאו מביר זית, עלו על כביש 60 וירדו ממנו ליד תורמוסעיא. הם רכבו כשלושה קילומטרים בשביל עפר המוביל לגבעות שמצפון-מזרח  לכפר, כקילומטר מהמאחז עדי עד.

עאמר כורדי (30) ודניס סובוח (30), הקדימו בכמאה מטר את חבריהם כשהבחינו  מרחוק במאהל הניצב על גבעה שהקימו מתנחלי עדי עד. תחילה חשבו שמדובר בבדואים, אך כשעברו למרגלות הגבעה נתקלו בטנדר לבן אזרחי, ובחור שיצא ממנו שאל אותם בעברית מהיכן הגיעו. כשענו שהם מרמאללה חזר הבחור לטנדר ונסע משם. השניים המשיכו ברכיבה.

כשהגיעו שאר חברי הקבוצה באותה נקודה הופיעו על ראש הגבעה כשבעה מתנחלים - רעולי פנים ומצוידים באלות ובמקלות - כשלצדם שומר ההתנחלות החמוש ברובה. המתנחלים החלו ליידות אבנים על הרוכבים ולגלגל לעברם סלעים ממרחק של כ-40 מטרים. כשעצרו כורדי וסבאח כדי לראות מה קורה עם חבריהם, ירדו שניים מהמתנחלים מהגבעה והחלו ליידות גם עליהם אבנים. כורדי וסבאח הצליחו להתרחק ולהימלט מהתוקפים, ושאר הרוכבים נטשו את אופניהם וברחו לשדות סמוכים תחת מטר אבנים. שני מתנחלים והשומר החמוש הצליחו לתפוס את סאמר כורדי, אחיו בן ה-28 של עאמר. מתנחל אחד החל להכותו עם אלה, בעוד השומר מאיים עליו בנשקו.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, תיאר סאמר כורדי את המארב והתקיפה:

פתאום הופיעו 10-7 מתנחלים על הגבעה, כשאנחנו היינו בוואדי למטה, 40 מטרים מהם בערך. הפנים של המתנחלים היו מכוסות בחולצות והם התחילו לזרוק עלינו אבנים גדולות וגלגלו אלינו סלעים גדולים. הם החזיקו מברגים, מקלות, אלות ואבנים, ואחד מהם, שהיה חמוש ברובה, שמר עליהם. הרגשנו בסכנה ופחדנו.

נטשנו את האופניים וברחנו ברגל. חטפתי אבן בירך שמאל אבל המשכחתי לרוץ כי פחדתי לעצור. תוך כדי ריצה מעדתי ואז שני מתנחלים, שרדפו אחרינו, השיגו אותי וחסמו לי את הדרך. אחד מהם היה המתנחל החמוש, שכיוון אליי את הנשק שלו, והשני החזיק אלה שחורה והתחיל לתת לי מכות ברגליים. הוא ניסה להרביץ לי בצלעות ובפלג הגוף העליון, ואני התגוננתי עם הידיים. כשהמכות התגברו ניסיתי לתפוס את האלה ולחטוף לו אותה, אבל המתנחל החמוש איים עלי והפסקתי. המתנחל הפסיק להכות אותי.

עמאר כורדי ודניס סובוח הבחינו על ראש הגבעה בשומר בו פגשו לפני האירוע, לצד הטנדר הלבן שלו. הם עלו כדי לבקש ממנו עזרה, אך הוא סירב להתערב וסימן להם להתרחק. השניים נשארו במקום ועקבו משם אחר המתרחש.

המתנחלים גנבו שלושה מזוגות האופניים שננטשו בשטח, וטלפון נייד שהוצמד לאחד מהם, והחלו לחזור לכיוון מאחז עדי עד. עאמר כורדי ודניס סובוח ירדו מהגבעה יחד עם השומר, והצטרפו לשלושת חבריהם שעמדו ליד השומר השני, שנשאר בשטח. הם גילו שהמתנחלים פצעו שניים מהרוכבים: סאמר כורדי סבל מחבלות ושריטות בכל גופו ולואאי מסלח (28) נפצע ברגלו הימנית ובאיברים אחרים מהאבנים שזרקו המתנחלים.

שומרי המאחז הורו לרוכבים ללהסתלק מהמקום, אך הם סירבו לעזוב ללא האופניים שלהם. אחד השומרים חזר לעדי עד וכעבור שעה שב למקום עם שלושת זוגות האופניים הגנובים, שהושחתו בינתיים. בשלב זה עבר במקום סיור צבאי והחיילים שאלו את השומרים על מה שהתרחש, מבלי לפנות לרוכבים שהותקפו. הם צילמו את האופניים ואת פציעותיהם של סאמר כורדי ולואאי מסלח, וגם הם הורו לרוכבים להסתלק מהמקום. כשענו הרוכבים שאינם יודעים איך לחזור הביתה בשל השחתת האופניים ביקשו החיילים משומר התנחלות להסיע אותם בתא המטען של הטנדר. השומר הסיע את שלושת הרוכבים שאופניהם הושחתו לתורמוסעיא כששני הרוכבים האחרים רוכבים אחריו.

עם הגיעם לתורמוסעיא, בסביבות 12:00 בצהריים, קיבלו את פני הרוכבים ראש המועצה ותושבים נוספים. הפצועים קיבלו עזרה ראשונה ושבו לביר זית במונית. לאחר שהמשטרה יצרה קשר עם סאמר, הגיעו חמשת הרוכבים לתחנת משטרת בנימין והגישו תלונה נגד המתנחלים שתקפו אותם.

9
כתובת אותה ריססו מתנחלים  על דופן אוטובוס בא-לובן א-שרקייה, 9.7.20. צילום: באדיבות מועצת כפר א-לובן א-שרקייה
כתובת אותה ריססו מתנחלים על דופן אוטובוס בא-לובן א-שרקייה, 9.7.20. צילום: באדיבות מועצת כפר א-לובן א-שרקייה

א-לובן א-שרקייה, מחוז שכם: מתנחלים ניקבו צמיגי מכוניות וריססו כתובת על דופן של אוטובוס

ביום חמישי, 9.7.20, גילו תושבי השכונה הדרומית של הכפר א-לובן א-שרקייה כי מתנחלים השחיתו את צמיגיהן של 13 מכוניות ושברו את השמשה הקדמית של אחת מהן. בנוסף, הם ריססו על דופן של אוטובוס את הכתובת "ארצנו בידינו".

יוני 2020

30
מג'די עיסא במקום בו הותקף על ידי מתנחלים, בידייא, 30.6.20. צילום: באדיבות העד
מג'די עיסא במקום בו הותקף על ידי מתנחלים, בידייא, 30.6.20. צילום: באדיבות העד

בידייא, מחוז סלפית: מתנחלים תקפו מטיילים פלסטינים, ירו לכיוונם ואיימו להרוג אותם אם יעזו לשוב למקום

שני תושבי בידיא, מג'די עיסא וא.א., בשנות החמישים לחייהם, ביקשו לבלות באזור חקלאי בו נוהגים תושבים האזור לנפוש ולערוך פיקניקים. האזור, הנקרא ח'ילת חסאן וח'לאייל בידייא, נמצא כקילומטר וחצי מצפון לכפר.

ב-30.6.2020, בסביבות שמונה בערב, הגיעו השניים למקום במכוניתם. כשבעה מתנחלים חמושים, שעמדו כ-70 מטר מהם, הבחינו בהם והתקרבו. כשהיו כ-50 מטרים מהמכונית הם ירו באוויר, ומכיוון שהמכונית שלהם אינה מותאמת לתנאי שטח - א.א. ועיסא נטשו אותה וניסו להימלט רגלית.

המתנחלים רדפו אחריהם, בעודם יורים באוויר ובאדמה סביב רגליהם, ולאחר כמאה מטרים השיגו אותם. הם אחזו בקורבנותיהם והחלו להכות אותם, כאשר אחד המתנחלים הצמיד אקדח לראשו של עיסא ולאחר שזה ניסה להרחיקו - ירה ירייה בסמוך לאוזנו. המתנחלים תשאלו את קורבנותיהם בנוגע למעשיהם ולתחום עיסוקם, והובילו אותם חזרה למכונית בעודם אוחזים בהם ובחולצותיהם. תוך כדי הליכה ירה המתנחל באקדחו קליעים שחלפו לא רחוק מהשניים. לפני שהסתלקו משם, איימו המתנחלים על עיסא ועל א.א. לבל יעזו לחזור לאזור, והורו להם להפיץ בקרב תושבי בידייא את המסר הבא: מתנחלים יירו בכל פלסטיני שיעז להגיע לח'ילת חסאן או ח'לאייל בידייא.

א.א. תיאר את אירועי אותו ערב בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי:

אני וחברי, ד"ר מג'די עיסא, נסענו לטייל באזור ח'לאייל בידייא הנמצא במרחק חמש דקות מהכפר שלנו. יש שם נוף יפה, המשרה רוגע,.ואנחנו תמיד הולכים לטייל שם כדי לברוח מדאגות היום יום וליהנות בחיק הטבע. פתאום נתקלנו בערך בשבעה מתנחלים, שחלקם החזיקו נשק אוטומטי ואקדחים.

המתנחלים התקרבו אלינו והתחילו לירות באוויר. פחדנו מאוד והיינו בהלם. מג'די ניסה לעשות רוורס ולברוח משם, אבל הוא לא הצליח בגלל תנאי השטח הקשים. לא הייתה לנו ברירה אלא לרדת מהאוטו ולנסות לברוח ברגל. הייתי בנעלי בית והן נשמטו מרגליי כשרצתי. נשארתי יחף. המתנחלים רדפו אחרינו כשהם יורים באוויר ובאדמה מסביבנו, עד  שהם הצליחו לתפוס אותנו. הייתי בטוח שאלו רגעיי האחרונים.

שלושת המתנחלים שתפסו אותי התחילו ישר להכות אותי ולבעוט בי. אחר כך הם תפסו אותי והובילו אותי בכוח בחזרה למכונית שלנו, מרחק של 100 מטר בערך, תוך כדי שהם המשיכו להכות אותי בכל הגוף. מתנחל אחר, שהחזיק אקדח, תפס את מג'די וירה ליד הראש שלו וגם ליד ראשי וגופי.

מג'די עיסא תיאר את האירוע גם הוא, בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי:

המתנחלים תקפו אותנו והכו אותנו באגרופים בכל חלקי הגוף ובמיוחד את חברי א.א. אחד המתנחלים, שהחזיק אקדח, הצמיד אותו לראש שלי. דחפתי לו את היד כדי להרחיק ממני את האקדח ואז הוא ירה ליד האוזן שלי, כדי להפחיד אותי.

ניסיתי לדבר איתם אבל הם לא התייחסו למה שאמרתי. אחד מהם שאל אותנו מה אנחנו עושים שם. עניתי לו שאני וחבר שלי באנו לטייל וליהנות מהטבע. הוא שאל אותי אם אני עובד עם המשטרה הפלסטינית ועניתי לו שאני מרצה באוניברסיטה ושהחבר שלי הוא איש עסקים.  הם אמרו לנו שאנחנו משקרים והורו לנו להרים את החולצות כדי לבדוק אם יש לנו נשק. המתנחל עם האקדח אמר לי שהקרקע הזו לא שלנו אלא של היהודים.

לפני שהם שחררו אותנו הם איימו להרוג אותנו אם נחזור לאזור. המתנחל הורה לי להודיע לתושבי בידייא שלא יגיעו לאדמות האלה כי הוא יהרוג כל אדם שיגיע לשם, בגלל שזו קרקע של יהודים. אחר-כך המתנחלים התירו לנו לחזור למכונית שלנו ולנסוע לבידייא.

עיסא וא.א. חזרו למכוניתם ונסעו למרפאה בכפר, ממנה הועבר א.א. באמבולנס לבית החולים הערבי בשכם, שם עבר בדיקות ושוחרר לביתו לאחר כמה שעות מנוחה.

25
חלקת העצים העקורים של משפחת סולטאן. חארס, 25.6.20. צילום: באדיבות המשפחה
חלקת העצים העקורים של משפחת סולטאן. חארס, 25.6.20. צילום: באדיבות המשפחה

חארס, מחוז סלפית: מתנחלים עקרו קרוב ל-150 עצי זית וקברו אותם באדמה. אמג'ד סולטאן: "אנחנו מותשים מהניסיון לשמור על האדמה שלנו".

העקירה התגלתה ביום שני. שניים מתושבי חארס, האחים איהאב (40) ואמג'ד (46) סולטאן, הגיעו לחלקת האדמה שלהם, באזור ח'לת אבו אל-עולא, וגילו כי קרוב ל-150 עצי זית, בני עשר שנים, נעלמו.

מטע הזיתים של האחים משתרע על-פני  42 דונם, ומלבד העצים שנעלמו הם מגדלים כ-300 עצים, בני 40 שנה. החלקה המדוברת ממוקמת בצידה המערבי של העיירה, בסמוך לכביש הראשי (505).

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי, סיפר אמג'ד סולטאן על האירוע:

אחי הודיע לי שעצים נעלמו, והגעתי לאדמה שלנו במהירות. לא יכולתי להבין איך 150 עצי זית בני 10 שנים נעלמו פתאום! במטע שלנו יש בערך 300 עצי זית, שאבא שלי זכרונו לברכה נטע ב- 1980,  ולפני עשר שנים אני ואחי נטענו בערך 150 עצים נוספים. אנחנו מגיעים לשם כמעט כל יום ומטפלים בעצים.
חיפשנו את העצים ומצאנו אותם קבורים באדמה.

התקשרתי למשטרה הישראלית ואחרי חצי שעה הגיעו שוטרים. הם אמרו שאכן רואים שהמטע הושחת. איש המנהל האזרחי, שהגיע עם שוטרים וחיילים, אמר לי לדבר עם אנשי המת"ק הפלסטיני. היה ברור שהם לא רוצים לטפל במקרה.

אנחנו מותשים מהניסיון לשמור על האדמה שלנו ולעבד אותה - כי כבר עשר שנים שאנחנו נאבקים. בשלוש השנים הראשונות אחרי הנטיעה צריך להשקות הרבה את עצי הזית, והיינו מביאים איתנו את המים ברכב. עבדנו מאוד קשה כדי שהמטע ישגשג.

כל פעם היה מגיע השומר של ההתנחלות רבבה, ודורש מאיתנו היתר להיות באדמה שלנו. התעלמנו ממנו אבל לפעמים המתנחלים היו מגיעים וגונבים את החביות שהגנו על העצים. כשדרשנו אותן בחזרה, לפעמים הם החזירו. לא תיארנו לעצמנו שזה יגיע למצב הזה, שהם יעקרו לנו את העצים ויקברו אותם באדמה.

שמשה שבורה במכוניתו של מוחמד רובוע, לאחר שמתנחלים זרקו עליה אבן. דומא, 25.6.20. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם
שמשה שבורה במכוניתו של מוחמד רובוע, לאחר שמתנחלים זרקו עליה אבן. דומא, 25.6.20. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם

דומא, מחוז שכם: מתנחלים תקפו רכב באבן

מוחמד רובוע (27) הוא רואה חשבון העובד ביריחו ומתגורר בכפר סיר שממזרח לקלקילה. לקראת ערב יום חמישי, 25.6.20, כשנסע על כביש 458 לביתו והגיע לצומת דומא, הבחין במכונית שעצרה בצד הנגדי של הכביש. מאחורי המכונית עמדו שלושה אנשים, וכשהמשיך רובוע בנסיעה - רצו שניים מהם לעבר מכוניתו והשלישי השליך עליה אבן גדולה, שפגעה בשמשה השמאלית האחורית.

רובוע נבהל, עצר את מכוניתו באופן פתאומי וראשו נחבט בהגה. לאחר מכן המשיך בנסיעה, כשמונה קילומטרים, עד שהגיע לצומת עקרבא ועצר.

פלסטינים שעברו בכביש הבחינו בו מדמם והזמינו אמבולנס, שפינה אותו לבית החולים רפידיא בשכם. לאחר שנבדק, שוחרר רובוע לביתו, ובני משפחתו הגיעו לצומת עקרבא ולקחו משם את מכוניתו.

21
מוחמד כעאבנה שהוכה בראשו על ידי מתנחל. ואדי אל-קלט, 21.6.20. צילום: עאמר עארורי, בצלם
מוחמד כעאבנה שהוכה בראשו על ידי מתנחל. ואדי אל-קלט, 21.6.20. צילום: עאמר עארורי, בצלם

ואדי אל-קלט, מזרחית לירושלים: מתנחלים פלשו לקהילת ערב אל-כעאבנה, ואחד מהם הכה תושב במוט ברזל

ב-21.6.20 לקראת ערב, הגיעו כחמישה מתנחלים לקהילת ערב אל-כעאבנה שבוואדי אל-קלט. המתנחלים הגיעו מכיוון מאחז שהקימו לפני כשנתיים, במרחק של כחצי קילומטר מהקהילה, והחלו להסתובב בין אוהלי התושבים בטענה שהם מחפשים רועה צאן שתקף אחד מהם.

בשעה שבין התושבים למתנחלים התפתח ויכוח, הגיע למקום מתנחל נוסף שהחזיק מוט ברזל. המתנחל, שהגיע ברגל מהכביש הראשי הסמוך, החל לחבוט בעזרת המוט בכבשים של הקהילה. כשהתקרב אליו מוחמד כעאבנה (48), היכה אותו המתנחל בראשו ונמלט עם שאר המתנחלים.

תושבי הקהילה לקחו את כעאבנה לכביש הראשי ועצרו ג'יפ צבאי שעבר במקום. החיילים התקשרו למשטרה והזמינו אמבולנס ישראלי, אך לאחר שכעאבנה סירב לעלות עליו הוזמן אמבולנס של הסהר האדום. כעאבנה פונה לבית החולים הממשלתי ביריחו.

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.