דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ירי, תקיפות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים, הצתת מבנים ושדות, השחתת מטעים ורכוש: אלימות קשה ויומיומית של מתנחלים כלפי פלסטינים מתקיימת כבר מזמן בשירות המדינה במטרה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם. במסגרת הבלוג שהושק בתחילת 2020 ניתן ביטוי לקולות האנשים החשופים לאלימות זו. לרקע בנושא

אפריל 2020

30
כתובת נאצה שריססו מתנחלים על גדר בסרה, 30.4.20
כתובת נאצה שריססו מתנחלים על גדר בסרה, 30.4.20

סרה, מחוז שכם: מתנחלים ריססו כתובות נאצה על גדרות וניקבו צמיגים של 16 כלי-רכב

כשני קילומטרים מכפר סרה הוקם המאחז חוות גלעד. בבוקר יום חמישי, ה-30.4.20, גילו תושבים המתגוררים בחלקו הדרומי של הכפר כי רכושם הושחת: מתנחלים ריססו על שתי גדרות את הכתובות "כשאנחנו וחיילינו נדקרים יש יהודים שלא שותקים!", וניקבו את צמיגיהם של 16 כלי-רכב. גם במקרה הזה, תיקון התקרים וניקוי הכתובות הושת על התושבים שניזוקו.

המתנחלים שנקלטו במצלמות האבטחה בסרה, 30.4.20

מצלמת אבטחה תיעדה שלושה מתנחלים, רעולי פנים, מסתובבים ברחבי הכפר בשעה 2:20 לפנות בוקר. 

ידו החבולה של עבדאללה סלמאן בעקבות התקפת מתנחלים בפרעתא, 29.4.20
ידו החבולה של עבדאללה סלמאן בעקבות התקפת מתנחלים בפרעתא, 29.4.20

פרעתא, מחוז קלקיליה: מתנחלים מכים חקלאים באלות מפלסטיק, ביום בו הותר להם סוף סוף להגיע לאדמות שבבעלותם

ביום רביעי, ה-29.4.20, הודיעה מועצת פרעתא לחקלאי הכפר כי המת"ק התיר להם לעבד את חלקותיהם לראשונה מאז המסיק. האישור תקף ליום אחד בלבד: ליום המחרת. 

בבעלותם של עבדאללה סלמאן ובני משפחתו מטע זיתים המשתרע על-פני 42 דונם, ולמחרת בבוקר הוא הגיע למטע בחברת אשתו, בניו וקרוב משפחתם - בראא סלמאן בן ה-28. בראא הביא עמו את הטרקטור החקלאי שלו, ובני המשפחה התפזרו בין החלקות והחלו לעבוד.
 
בסביבות 10:30 סיימו עבדאללה ובראא לחרוש חלקה אחת ועשו את דרכם לחלקה סמוכה, כאשר עבדאללה מכוון רגלית את בראא בנסיעתו, במסלול בטוח. בעת שצעד, הבחין עבדאללה ברבש"צ חוות גלעד המשקיף עליהם מגבעה סמוכה. הרבש"צ נעלם ובמקומו הופיעו שני מתנחלים, חמושים באלות שחורות מפלסטיק, כשאחד מהם רעול פנים. 

המתנחלים דחפו את עבדאללה לקרקע והכו אותו באלותיהם, חובטים בראשו ובכל גופו עד אובדן הכרה. בראא, שראה את המתרחש, עצר את הטרקטור וירד ממנו. כשהמתנחלים זיהו קורבן חדש, הם עברו להכות גם אותו -ולאחר שבאו על סיפוקם עזבו את קורבנותיהם ונמלטו מהמקום.
 
הכרתו של עבדאללה שבה אליו, ובראא סייע לו לקום. למרות מצבם הגופני הירוד, השניים החליטו להמשיך ולעבוד היות שהוקצב להם רק יום מתואם אחד. לאחר מספר דקות הגיע למקום רבש"צ ההתנחלות וטען בפניהם כי היה עליהם ליידע את החיילים לפני שעברו מחלקה לחלקה. מאוחר יותר הגיעו למקום חיילים ונציגי המת"ק הישראלי, שחלפו באזור, וגבו מהשניים עדויות אודות התקיפה.


 כאשר הכריע הכאב את בראא, הוא חזר לביתו עם הטרקטור וביקש  מאביו להחליפו בחריש.  האב הצטרף עם הטרקטור לבני המשפחה, שהמשיכו לעבוד עד 15:30, וחזרו לביתם.

עבדאללה ובראא החבולים נבדקו בבית החולים ע"ש דרוויש נזאל בקלקיליה, ונמצא כי הם סובלים מחבורות כתוצאה מהמכות. מבית החולים נסעו השניים להגיש תלונה במשטרה הפלסטינית בקלקיליה.
 
בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, תיאר עבדאללה סלמאן את רגעי התקיפה:

עבדאללה סלמאן. התמונה באדיבות העד
עבדאללה סלמאן

המתנחלים דחפו אותי. נפלתי על הקרקע והם התנפלו עליי במכות - על הראש, על הכתפיים ועל כל שאר הגוף. איבדתי הכרה לזמן קצר ומאוחר יותר התברר לי שהם תקפו גם את בראא.

אחרי כמה דקות, הופיע במטע שומר ההתנחלות ובא אלינו בטענות. הוא אמר שהיינו צריכים להודיע לחיילים לפני שאנחנו עוברים בין החלקות, כדי שיבואו להגן עלינו. אני חושב שהוא ידע מראש שהמתנחלים עומדים לתקוף אותנו.

מעשי התוקפנות האלה רק יגבירו את ההיצמדות שלנו לאדמות. אנחנו לא נוותר עליהן! המתנחלים רוצים לסלק אותנו כדי להשתלט עליהן. 

בסמוך לאדמות פרעתא הוקם המאחז חוות גלעד בשנת 2002.

25
שער שהושחת בתורמוסעיא, 25.4.20
שער שהושחת בתורמוסעיא, 25.4.20

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים השחיתו גדרות שנועדו להגן על מטעים מפני פלישותיהם-הם

ביום שבת, ה-25.4.20, גילו ריאד ג'ברה (45) ומחמוד עלי (80), תושבי תורמוסעיא, כי גדרות המקיפות את חלקות האדמה שלהם, כמו גם השערים שהתקינו בגדרות, הושחתו על-ידי מתנחלים. מדובר בחלקות הנמצאות באזור א-דהראת, כשלושה קילומטרים ממזרח לכפר.

בחלקה של עלי הושחתו שער וגדר שאורכה כ-20 מטרים, ובאדמתו של ג'בארה הושחתו שער וגדר שאורכה כ-50 מטרים –שאותה מתח סביב שטח שהכין לנטיעת עצי זית. 

לפני כשש שנים נטע ג'בארה עצי זית בחלקת האדמה שלו, אך בשנת 2019 חלקם הושחתו על ידי מתנחלים ובסוף מארס, 2020, הושחתו 40 העצים ששרדו את המתקפה הקודמת.

כ-500 מטרים מהחלקות של השניים הוקם, ב-1998, המאחז עדי עד.

חקלאים מתרמוסעיא סובלים מזה שנים מהתנכלויות בלתי פוסקות מצד מתנחלים, כאשר במהלך חודש אפריל בלבד תיעד בצלם ארבעה מקרים נוספים של השחתת עצים, ומקרה נוסף של השחתת גדר. מדובר בגדרות שנמתחו סביב החלקות ב-2018, כחלק מיוזמה של הצלב האדום הבינלאומי ובניסיון להגן על שטחים חקלאיים באזור.

לאור הקושי הגדול להגן על הגידולים מפני פולשים, חשוב לזכור מכשול משמעותי נוסף העומד בפני החקלאים: הצבא אוסר על בעלי האדמות באזור להגיע לאדמותיהם באופן יומיומי, ומאפשר גישה במהלך ימים ספורים בשנה. המת"ק הישראלי מאפשר את הגישה רק בעונות המסיק והחריש. 

24
עצי זית שהושחתו בראס כרכר, 24.4.20
עצי זית שהושחתו בראס כרכר, 24.4.20

ראס כרכר, מחוז רמאללה: 50 עצי זית נעקרו ונשברו, תלונה עקרה הוגשה

ראדי אבו פח'יידה, חקלאי בן 65, הגיע ב-24.4.20 לחלקת האדמה שלו וביקש לחרוש אותה. הוא גילה שבהיעדרו השחיתו מתנחלים 50 עצי זית, אותם נטע לפני עשור: חלקם נעקרו וענפיהם של אחרים נשברו. אבו פח'יידה עדכן את המת"ק הפלסטיני בנוגע להשחתה. 

כ-200 מטר מהחלקה המדוברת הוקמה ההתנחלות נריה.

העצים שנכרתו בא-סאוויה, 24.4.20
העצים שנכרתו בא-סאוויה, 24.4.20

א-סאווייה, מחוז שכם: מתנחלים כרתו 35 עצי זית בחלקתו של חמדי ג'אזי, אותם גידל למעלה מארבעים שנה

"המת"ק הישראלי מחפש את העבריינים בסוף העולם", אומר בחוסר אונים חמד ג'אזי בן ה-56, "בזמן שהם נמצאים ממש מולם!". הפעם סירב לפגוש את אנשי לשכת הקישור, שהגיעו לחלקת האדמה שלו כדי לבחון את הנזק וכריתת העצים על ידי מתנחלים, מכיוון שנואש מהסיכוי שהעבריינים ייתפסו וייענשו.

על הכריתה שמע בבוקר ביום שישי, ה-24.4.20. הודעה טלפונית הגיעה מתושב הכפר, שדיווח על מראות קשים במטע הזיתים שלו. ג'אזי, בחברת בניו, מיהר להגיע למטע וגילה כי מתנחלים כרתו 35 מהעצים שלו, בני 40 שנה ויותר, והותירו ללא פגע חמישה עצים בלבד.

בינואר השנה כרתו מתנחלים 80 עצי זית צעירים יותר, אותם נטע בשנת 2013.

שני דונם אדמה נמצאים בבעלותו של ג'אזי, בסמוך לכביש 60, במרחק של כקילומטר מצפון-מערב לכפר. במרחק של כ-600 מטרים מהמקום, על אדמות הכפר, הוקמה בשנת 1991 ההתנחלות רחלים.

בעדות שמסר ב-25.4.20, לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי, תיאר ג'אזי את תחושותיו:

הייתי בשוק כשראיתי 35 עצי זית מונחים על הקרקע. הם כרתו אותם מהגזע. כנראה שהכריתה הייתה טרייה, עוד מאותו לילה, כי העצים היו עדיין ירוקים. הרגשתי כאילו צפיתי בהוצאה להורג! הם רצחו את העצים האלה. לא יכולתי לשאת את המראות והלכתי משם.

כל יום מתרחש פשע נגד חקלאים פלסטינים בגדה, ומהמעשים של המתנחלים ברור שהם סימנו את האזור והורסים אותו בצורה מכוונת. בשנים האחרונות הם פגעו בעצים שלי ובעצים של בעלי חלקות סמוכות. הם לא פוסחים על שום דבר והורסים את הכול. במה אשמים העצים?!

כבר לא נשארו לי עצים, ואני גם מפחד להגיע למטע בגלל תוקפנות המתנחלים. 

21
מכוניתו של המתנחל שגנב עיזים מאבו עראם, קוואוויס
מכוניתו של המתנחל שגנב עיזים מאבו עראם, קוואוויס

קוואוויס, מסאפר יטא, דרום הר-חברון: מתנחלים תוקפים רועה בגז פלפל וגונבים את העיזים שלו

ג'ברין אבו עראם, בן 56 ואב לתשעה, יצא לרעות את צאנו בצהרי יום שלישי, ה-21.4.20. המרעה התנהל בניחותא, על אדמותיו שממערב לקוואוויס, ואשתו של אבו עראם עסקה בחקלאות לא רחוק. 

מכונית עם לוחית רישוי ישראלית הגיעה מכיוון מאחז מצפה יאיר, ועצרה על הכביש. שני מתנחלים ירדו ממנה, התקרבו לאבו עראם, ואחד מהם ריסס לעברו גז פלפל. אבו עראם נסוג והחל ליידות אבנים לעבר המתנחלים, בניסיון להרחיקם. 

בעדות שמסר ב-27.4.20, לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר:

שני בחורים ירדו מהרכב, דיברו ביניהם בעברית ואחד אמר לשני: "אין כאן אף אחד חוץ ממנו, אנחנו יכולים לשחוט אותו ולקחת את העיזים שלו". אחד מהם התקדם לעברי, בעודו אוחז בחפץ שנראה כמו אקדח. חשבתי שהוא יירה בי. צעקתי כדי להזעיק עזרה וקיוויתי שאשתי תשמע אותי.

המתנחלים יידו אבנים על אבו עראם, ואחד מהם לקח עז והכניס אותה למכונית. אחר כך חזר ולקח עז נוספת. אשתו של אבו עראם הגיעה והתחילה לצעוק, והמתנחלים נכנסו למכונית ועזבו את המקום עם העיזים. 

אבו עראם צילם את המכונית ויצר קשר עם פעילי זכויות אדם באזור, שהזמינו את המשטרה. שוטרים שהגיעו לאחר כמה דקות הסיעו את אבו עראם לתחנת המשטרה, שם הגיש תלונה. 

בהמשך עדותו סיפר אבו עראם על החקירה, וסיפק את מסקנותיו מהאירוע:

החוקר הבטיח לי שיחפש את המתנחלים ויחזיר לי את העיזים, ואני אמרתי לו שזה לא קשה כי המתנחלים נסעו למאחז מצפה יאיר. החוקר ענה שהוא יודע את העבודה שלו וייצור איתי קשר... חלף שבוע ויותר מאז האירוע, ואף אחד לא התקשר. לא החזירו לי את העיזים שלי ואני בספק שאקבל אותן אי פעם. אני לא חושב שהמשטרה תיצור איתי קשר כי הם לא מעוניינים לרדוף אחרי המתנחלים. 

אנחנו כאן, על האדמה שלנו, עם הצאן שלנו, וכל מה שאנחנו רוצים זה לחיות. אבל אין לנו הגנה ואנחנו חיים בפחד וחרדה תמידיים מפני התקפות המתנחלים. הם פועלים מחוץ לחוק והאיום הוא ממשי. אין לנו ברירה אלא לחיות במציאות המסוכנת הזאת.

בסמוך לאדמותיה של משפחת אבו עראם עובר כביש 317. שביל עפר מוביל מהכביש למאחז מצפה יאיר, שהוקם בשנת 1998. 

20

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: עשרות עצי זית נכרתו והושחתו בחסות הגבלות הגישה המוטלות על חקלאים

השחתת ציוד חקלאי ופגיעה קשה בעצים מניבים תפסה לאחרונה תאוצה באזור תורמוסעיא. 
 
בבוקרו של יום שני, ה-20.4.20, הגיעו חקלאים לחרוש את אדמותיהם, הממוקמות ממזרח לכפר. הצבא אוסר עליהם להגיע לחלקות אלו ללא תיאום, ולאחרונה אישר להם המנהל האזרחי שני ימי עבודה נדירים – לראשונה מאז מסיק הזיתים. מה רבה הייתה עגמת הנפש של בני משפחת חמזה, משהגיעו סוף סוף לחלקתם וגילו בה קרוב ל-100 עצי זית כרותים. רבאח חמזה דיווח על האירוע למת"ק הפלסטיני.

העצים שנכרתו היו בני 30 שנה.
 
חיג'אזי חיג'אזי, חקלאי בן 46 מתורמוסעיא, נחשף למראות דומים למחרת: הוא הגיע לחלקת האדמה שלו, הסמוכה לחלקה של משפחת חמזה, וגילה כ-40 עצי זית שהושחתו. 

חיג'אזי גידל את העצים המדוברים במשך 35 שנה. 

באותו יום הגיעו גם חקלאים מהכפר אל-מור'ייר לאדמותיהם, לאחר תיאום מול המנהל האזרחי, וביקשו לחרוש אותן. אחד מהם, ג'מאל נעסאן בן ה-40, גילה כי 40 עצי זית הושחתו בחלקתו.

העצים שהושחתו היו בני 25 שנה.

הפגיעה הסיטונאית בעצים הינה סימפטום לתופעה רחבה יותר: מסוף שנת 2019 מציבים מתנחלים שוב ושוב מבנים יבילים על קרקעות בבעלות פרטית של חקלאים מתורמוסעיא, בניסיון להשתלט עליהן. אמנם הרשויות הישראליות מפנות את המבנים, אך המתנחלים שבים ומציבים אותם - בעודם משחיתים גידולים חקלאיים של פלסטינים באזור כ"פעולות תגמול". בשנים 2018-2019 תיעדנו תשעה אירועים באזור, במהלכם ניזוקו מאות עצים ונגנבו זיתים מאדמות תורמוסעיא. 

כ-500 מטרים מחלקות האדמה המוזכרות הוקם המאחז עדי עד.

16
שיניים שבורות בפיו של עיסא קטאש, 16.4.20. הצילום באדיבות המשפחה
שיניים שבורות בפיו של עיסא קטאש, 16.4.20. הצילום באדיבות המשפחה

ג'יביא, מחוז רמאללה: מתנחלים מתנפלים על שני אחים, סודקים לאחד מהם רגל ושוברים את שיניו הקדמיות. חיילים המקבלים את הפצוע לידיהם, "חוקרים" אותו ומפקירים אותו בשטח

ביום חמישי, 16.4.20, לאחר ששהו יותר מארבעים יום בבית, רצו בני משפחת קטאש ממחנה הפליטים אל-ג'לזון להתאוורר, לערוך פיקניק בחלקת האדמה שלהם וללקט עשבי בר. הם התארגנו ובסביבות השעה 11:30 יצאו לדרך ושמו פעמיהם אל אדמותיהם שבכפר ג'יביא, מצפון-מערב למחנה הפליטים. 

לשטח יצאו עיסא קטאש, בן 40 ואב לחמישה, בנו חמזה בן התשע, אחיו מוסא, בן 38 יחד עם אשתו חנאן, בת 32, ושלושת ילדיהם – סאלח בן השמונה, ג'נא בת השש, ואחמד בן השנתיים. אמם של עיסא ומוסא, פאטמה בת ה-72, הצטרפה גם היא.

לאחר שבני המשפחה סיימו לאכול את ארוחת הצהרים, בסביבות השעה 13:00, יצאו האחים עיסא ומוסא ללקט עשבי בר.  שאר בני משפחתם נשארו במקום בו התקיים הפיקניק. עיסא ומוסא התרחקו מהם כמאתיים מטרים ואז התפצלו. 

בעדותו לבצלם מסר מוסא שבעת שחיפש עשבי בר הופיעו מולו פתאום שני מתנחלים, שאחד מהם אחז מקל בידו, ועמם פרה. השניים דרשו ממנו למסור להם את תעודת הזהות שלו, ולאחר שקיבלו אותה לידיהם שאלו מאיפה הוא, חטפו מידו את הטלפון הנייד, השליכו אותו ואת התעודה שלו על הקרקע, קיללו ותקפו אותו. מוסא שמע את אחד המתנחלים מודיע לשני כי הוא הולך להביא חבל כדי לקשור אותו, וראה אותו מתרחק מהמקום. הוא ניצל את ההזדמנות, דחף את המתנחל שנשאר לידו, אסף במהירות את חפציו מהקרקע ונמלט. מאחר שעבר שני ניתוחים ברגליו, הצליח להתרחק רק כמאה מטרים ומצא מחסה בין ענפיו הסבוכים של עץ אלון.

מוסא קטאש אחרי האירוע. התמונה באדיבות המשפחה
מוסא קטאש אחרי האירוע. התמונה באדיבות המשפחה

בעדות שמסר בטלפון לתחקירן בצלם, איאד חדאד, הוא סיפר:

שמעתי את אחי עיסא קורא לי - "מוסא! מוסא!" - ופחדתי מאוד. הרגשתי שסופי קרב והתחלתי להיפרד מהחיים. דקות ארוכות לא היה לי מושג מה קורה אתי, הרגשתי שאני מתמוטט ואולי איבדתי את ההכרה. לא הייתי בטוח אם אני חולם או שזה אמיתי, הופתעתי שהייתי בחיים. הסתכלתי מסביב ולא ראיתי את המתנחלים.

פילסתי את דרכי מתוך העץ ורצתי לכיוון המשפחה שלי, שישבה במרחק של 150 מטרים בערך. הגרון שלי היה יבש, הייתה לי סחרחורת והלב שלי דפק חזק. ברגע שהתקרבתי אליהם צעקתי להם שהמתנחלים תקפו אותנו, שיביאו לי מים ושיתקשרו לאנשים בג'יביא כדי שיחפשו את עיסא. פחדתי שחטפו או הרגו אותו.

מוסא צדק: גם עיסא נפל קורבן לאלימות מתנחלים. בו בזמן, קפצו מול עיסא שני מתנחלים אחרים, שקיללו והיכו אותו באגרופים. אחד מהם דיבר ערבית שוטפת. תחילה עיסא חמק מהם ורץ מרחק של כמאה מטר, אך אז נפל והמתנחלים התנפלו עליו, היכו אותו באגרופים ובעטו בו בעודו שרוע על הקרקע. שני מתנחלים נוספים, אחד מהם חמוש ברובה, הגיעו למקום והצטרפו לתקיפה.

בעדות שמסר בטלפון לתחקירן בצלם, איאד חדאד, תיאר עיסא אל-קטאש את רגעי האימה שעברו עליו במהלך ההתעללות:

בקושי הצלחתי להגן על הראש והפנים שלי מהמכות. חטפתי מכה חזקה בפה והרגשתי שנשברו לי השיניים הקדמיות. התחיל לרדת לי דם שנזל לתוך הפה ועל הפנים. צעקתי וקראתי לעזרה: ״למען השם, מה עשיתי לכם, אין לכם רחמים, אתם הורגים אותי, תרחמו עליי״. אבל אף אחד לא הקשיב לי. בשלב כלשהו התמוטטתי ונגמר לי הכוח לחלוטין, ואז הם קשרו לי את הידיים מאחורי הגב עם חבל. המתנחל החמוש כיוון את הרובה שלו לראש שלי ודרך אותו כאילו הוא מתכוון לירות לי בראש. בשלב הזה התחלתי לחזור שוב ושוב על ה״שהאדה״ – ״אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא נביאו של אללה״. הבנתי שככל הנראה הגיעה השעה שלי למות.

הם המשיכו להכות ולקלל אותי, ואיימו להרוג אותי, ואז הם הקימו אותי על הרגליים. בקושי הייתי מסוגל לעמוד והרגשתי שרגל שמאל שבורה אבל הם הכריחו אותי ללכת. צלעתי והם המשיכו להוליך אותי בין השיבולים והסלעים, בין שיחים וקוצים. מדי פעם נפלתי על הרצפה אבל הם הרימו אותי והמשיכו להוליך אותי כנגד רצוני. הייתי במצב נורא, דיממתי מהפה ובקושי הייתי מסוגל לפקוח את העיניים, שהתחילו להתנפח עם כל צעד נוסף. הגרון שלי היה יבש והרגשתי שאני מת מצמא. הייתי שבור נפשית. זה היה מצב קשה מאוד, רק אללה מסוגל לדמיין זאת. לאורך כל הדרך הם המשיכו לתת לי סטירות ובעיטות ולקלל אותי והם גם ירקו עליי.
[לעדות המלאה]

המתנחלים מסרו את עיסא לחיילים שעמדו במרחק של כ-300 מטר משם, ואלו נתנו לו מים כדי לשטוף את הדם מראשו. לאחר כחצי שעה, במהלכה החיילים חקרו אותו בנוגע לנסיבות שהותו במקום, הם הורו לו להסתלק וסירבו להסיע אותו אל בני משפחתו, למרות מצבו הקשה. עיסא נאלץ לעשות את כל הדרך לכפר ג'יביא, כשהוא זוחל חלק מהדרך. רק כשהגיע לכפר הוא הצליח להבין היכן הוא נמצא, התקשר לבני משפחתו ותושבים מהכפר אספו אותו. במהלך היעדרו, ניסו בני משפחתו לאתר אותו באמצעות המת"ק הפלסטיני, עד שנודע להם שהוא בידי הצבא. 

האחים קטאש הועברו למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה, שם קיבעו הרופאים את רגלו הסדוקה של עיסא בגבס. הם אמרו לו שהוא יצטרך להגיע למרפאת שיניים כדי לטפל בשיניו הקדמיות שנשברו. לאחר מספר שעות שוחרר מוסא לביתו ואילו אחיו עיסא הועבר למחרת לבידוד רפואי באחד ממתקני הבידוד הממשלתיים, באל-באלוע שברמאללה, על מנת לנקוט משנה זהירות שמא נדבק מיריקות המתנחלים או מהמגע עם החיילים.

בעדותו, אותה מסר ממתקן הבידוד, סיפר:

אני מרגיש עכשיו כמו אסיר: כלוא בחדר קטן, בין ארבעה קירות, במקום זר, מבודד מהעולם החיצון פרט לשיחות טלפון. אני בקושי יכול לזוז עם הגבס, ועדיין מחכה שייקחו אותי לרופא שיניים כדי שיטפל בשיניים שהמתנחלים שברו לי. יש לי חבורות ונפיחות מסביב לעיניים בגלל המכות, וחבורות בכתף ובגב. אני במצב נפשי קשה. מיואש ולחוץ ויש לי סיוטים בלילה.

* עדכון: לאחר קבלת תוצאותיה של בדיקה לגילוי קורונה, שיצאה שלילית, שוחרר עיסא קטאש לביתו, להמשך בידוד ביתי. 

 

14
עץ זית כרות בקריות
עץ זית כרות בקריות

קריות, מחוז שכם: רבש"ץ התנחלות עלי מפעיל חיילים כדי לסלק פלסטינים מאדמתם בטענות שווא

את חלקות האדמה השייכות לכפר קריות אין הצבא מאפשר לעבד ללא תיאום מראש. אי לכך, פנו החקלאים למת"ק הישראלי והתבשרו כי הם מורשים לעבד אותן במהלך שלושה ימים. בבוקר יום שלישי, ה-14.4.20, הגיעו שניים מהתושבים לאדמותיהם, הממוקמות בצידה השני של גדר התנחלות עלי, ונדהמו לגלות 30 עצי זית שנכרתו בידי מתנחלים.

דקות ספורות מאוחר יותר הגיע למקום רבש"ץ ההתנחלות, בליווי חיילים, ואלו הורו לחקלאים להסתלק. הם טענו כי התיאום אינו חל על החלקות בהן עבדו התושבים, והצהירו כי בימים הקרובים המת"ק הפלסטיני יתאם עבורם ימים חלופיים. החקלאים ניסו לשכנע את החיילים ורבש"ץ ההתנחלות לעבוד ולו שעה אחת, כדי לקדם את החריש, אך החיילים התעקשו שהם יעזבו את המקום.

עלי הוקמה על אדמות קריות בשנת 1984.

גדר שהושחתה בתורמוסעיא, 14.4.20
גדר שהושחתה בתורמוסעיא, 14.4.20

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים שוברים עצים, עוקרים גדר ומבהירים שהם מתכוונים לחזור

חקלאי תורמוסעיא סובלים תדיר מביקורים עוינים ופוגעניים של מתנחלים בחלקות האדמה שלהם, מכיוון שבקרבתן הוקמו התנחלויות ומאחזים מהם מגיחים המשחיתים.
 
אחד מהחקלאים הללו הוא סלים דאר עוואד, בן ה-68. דאר עוואד הגיע לחלקת האדמה שלו בבוקרו של יום שלישי, ה-14.4.20, וגילה שמתנחלים השחיתו 70 מטרים מהגדר שהקים סביבה כדי להגן עליה. באותה הזדמנות הם גנבו את מוטות הגדר ושברו את ענפיהם של מספר עצי זית. דאר עוואד דיווח על האירוע לעיריית תורמוסעיא, שהעבירה את התלונה למת"ק הפלסטיני.

בשנת 2018 עקרו מתנחלים קרוב ל-100 שתילי זיתים צעירים במטעו של דאר עוואד, והוא החליט לנסות ולהגן על גידוליו באמצעות הגדר שהקים.

בעדות שמסר ב-15.4.20 לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר:

בתקופה האחרונה מתנחלים הקימו מאחז נוסף בקרבת האדמות שלי, והם מגרשים חקלאים ומנסים להשתלט על שטחים באזור. עכשיו הם מנצלים את העובדה שאנשים נשארים בבית, בגלל החשש ממגפת הקורונה, ומחריבים גידולים בלי רחמים וללא היסוס. אין בהם טיפת אנושיות. 

לא מדובר רק בנזק כלכלי בתקופה קשה, אלא בתחושת איום מתמיד ותקיפות חוזרות ונשנות. 

כקילומטר מהחלקה המדוברת הוקם בשנת 1998 המאחז עדי עד. 
 

12
חיילים מורים לפלסטינים לעבור לצדה השני של גדר ההפרדה בשכונת ריית' בחברון
חיילים מורים לפלסטינים לעבור לצדה השני של גדר ההפרדה בשכונת ריית' בחברון

לב חברון: מתנחלים התנפלו על צעירים ששיחקו כדורגל, ריססו אותם בגז פלפל והכו אותם

משחק כדורגל ספונטני, שנערך במרכז העיר, הסתיים בבית החולים לאחר שקבוצת צעירים הותקפו בברוטאליות על ידי מתנחלים שחיפשו אקשן. האירוע התרחש בערבו של יום ראשון, ה-12.4.20, בסביבות השעה 20:00: כ-15 צעירים, המתגוררים בשכונת ר'יית' שבמרכז חברון, שיחקו כדורגל מול מחסום מאפיה (דרומית-מזרחית לאל-חרם אל-איבראהימי ומערת המכפלה). המשחק נפסק באחת כשמכונית בעלת לוחית רישוי ישראלית שעטה לעבר הנערים מכיוון רחוב א-שוהדאא, ועצרה לידם בחריקת צמיגים. מהמכונית יצאו ארבעה מתנחלים והחלו לדחוף את הצעירים, וכשאלו ניסו להתגונן - שלפו שני מתנחלים גז פלפל, התיזו אותו על שני צעירים והתנפלו עליהם במכות.

שוטר ושוטרת מג"ב הגיעו לזירת האירוע מכיוון מחסום מאפיה, ושלושה מהמתנחלים הספיקו להימלט לפני שנתפסו. המתנחל הרביעי עוכב על ידי השוטרת. 

קרוב ל-15 שוטרי מג"ב נוספים הגיעו למקום והרחיקו את תושבי השכונה שהחלו להתקהל. הם הורו להם לעבור לצדה השני של הגדר ונעלו מאחוריהם את השער. את הגדר הציב הצבא בשכונה ב-2017, כדי להעמיד את הרחוב לרשותם הבלעדית של המתנחלים ולהותיר לפלסטינים רק מעבר צר ומשובש.

שני הצעירים שנפצעו, בני 16 ו-21, פונו באמבולנס של הסהר האדום לטיפול בבית החולים על שם מוחמד אל-מוחתסב שבמרכז העיר חברון. 
 

11
עין קינייא
עין קינייא

"הם נסעו בשדה שלנו כאילו זה משחק": מתנחלים רכובים על אופנועים וטרקטורון משמידים תוצרת חקלאית בעין קינייא, מחוז רמאללה

משפחת אל ח'טיב מגדלת מלפפונים על פני שטח בן שבעה דונמים, ותכננה למכור את התוצרת לקראת חג הרמדאן. למתנחלי האזור היו תוכניות אחרות: שלושה מהם, רכובים על אופנועים וטרקטורון, החליטו להשתולל בחלקת המלפפונים ורמסו בשיטתיות את התוצרת. זה קרה ביום שבת, ה-11.4.20 - חקלאי מהכפר עין קינייא הבחין במתרחש, והזעיק למקום את כאייד אל-ח'טיב ותושבים נוספים. עד שכולם הגיעו, הספיקו המתנחלים להשחית יותר מחצי מהתוצרת החקלאית.  

שישה תושבים, הצליחו להניס את הפולשים לכיוון ההתנחלות טלמון, והודיעו למת"ק הפלסטיני על האירוע. כשהגיע למקום כוח צבאי, כעבור כמחצית השעה, ירו החיילים רימוני הלם וגז מדמיע לעבר התושבים ופינו את המתנחלים להתנחלות דולב.

דולב הוקמה בשנת 1983, במרחק של כ-800 מטרים מאדמות משפחת אל ח'טיב. 

שדה המלפפונים המדובר נזרע בתחילת מארס, כמדי שנה, ופרנסת המשפחה המורחבת, המונה 24 נפשות, תלויה במכירת היבול בשוק ברמאללה.

על עגמת הנפש ושברון הלב סיפר כאייד אל ח'טיב לתחקירן בצלם, איאד חדאד:

כשראיתי את המתנחלים נוסעים הלוך ושוב בשדות שלנו - כאילו שהם משחקים במשחק - השתגעתי. הם הרסו לנו את יבול העונה הנוכחית דווקא עכשיו, כשכולם סגורים בבתים והכל מושבת. גם ככה המצב הכלכלי שלנו קשה מאד, והמתנחלים האלו באו והרסו את מעט התקווה שנשארה לנו.

הפסדנו קרוב ל-10,000 שקלים שהוצאנו על שתילים ודשן, שלא לדבר על העבודה הקשה והטיפול היומיומי בקרקע. עכשיו אנחנו חורשים שוב, כדי לזרוע זרעים חדשים, ומתפללים לאלוהים שירחיק את המתנחלים. סבלנו מספיק.
 

7
עבד אל-פתאח סאלח, לאחר שהותקף על אדמתו בידי מתנחלים. כובר, 7.4.20
עבד אל-פתאח סאלח, לאחר שהותקף על אדמתו בידי מתנחלים. כובר, 7.4.20

כובר, מחוז רמאללה: מתנחלים חוטפים שני צעירים, מתעללים בהם ומעבירים אותם לידי חיילים. אלו מחזיקים בהם שעות בלי שום סיבה

על עשרת הדונמים של משפחת סלאח מכובר גדלים עצי זית. ביום שלישי, ה-7.4.20, יצאו אחמד סאלח (64) ושני בניו, עבד אל-פתאח (32) ומחמוד (29), לחרוש חלקה המשתרעת כארבעה קילומטרים ממערב לכובר. כחצי שעה לאחר הגעתם למקום, התנפלו עליהם שלושה מתנחלים, בשנות העשרים לחייהם, ואת שקרה אחר כך לא ישכחו הקורבנות לעולם:

אחד המתנחלים היה חמוש ברובה, השני באקדח והשלישי החזיק בידו סכין או אולר. הם כיוונו את נשקם אל בני המשפחה, ואחד מהם סטר לאב והורה לו להסתלק מהמקום. לאחר שהאב התרחק, נדחף עבד אל-פתאח אל הקרקע וידיו נקשרו בחבל. המתנחלים לקחו מהאחים את מכשירי הטלפון שלהם והובילו אותם מהמקום באיומי נשק, כשאחד מהם אוחז בחבל שבו נכבלו ידיו של עבד אל-פתאח. אחמד סלאח שב לביתו והודיע למת"ק הפלסטיני על חטיפת בניו.

המתנחלים הוליכו את השניים כקילומטר, בעודם חולפים דרך שדות קוצים מסולעים וחוצים גדרות, הכו את האחים וקיללו אותם ללא הרף. מסע הייסורים הסתיים כחצי קילומטר מההתנחלות חלמיש, ליד ג'יפ סיור צבאי, חמישה חיילים ורכב ביטחון של ההתנחלות.

החוטפים טענו באוזני החיילים שהאחים סלאח תכננו לגנוב מהם פרות, וכתגובה למידע הזה הסירו החיילים את החבל מידיו של עבד אל-פתאח, העלו את השניים לרכב הביטחון של ההתנחלות ואזקו את ידיהם באזיקונים. רכב הביטחון, בו נהג קב"ט ההתנחלות, נסע למחנה צבאי מול הכפר דיר ניזאם בליווי הג'יפ הצבאי. במהלך הנסיעה קילל הקב"ט את האחים, ועם הגיעם למחנה - הושיבו החיילים את האחים והציבו חייל כדי לשמור עליהם. הם שוחררו לאחר כמה שעות ומכשירי הטלפון שלהם הושבו לחזקתם.

מחוץ למחנה הצבאי פגשו האחים קבלן פלסטיני שהסיע אותם למחסום עטארה הסמוך, ומשם אסף אותם הביתה אחיהם מוחמד. בבית ציפו להם בני משפחה ותושבים מהכפר שדאגו מאז דיווח אביהם על התקרית. האחים החבולים נבדקו במרכז הרפואי פלסטין שברמאללה, שם בחנו את החבורות שלהם, סיפקו להם משככי כאבים ושחררו אותם לביתם. עבד אל-פתאח סאלח, שסבל מכאבים באוזנו, נבדק לאחר מספר ימים על-ידי רופא אף אוזן גרון, ובעור התוף שלו התגלו נקב וקרע, ככל הנראה כתוצאה ממכה חזקה שחטף באוזנו.

בעדות שמסר ב-14.4.20 לתחקירן בצלם, איאד חדאד, תיאר עבד אל-פתאח סאלח את מה שאירע באותו יום:

עבד אל-פתאח סאלח. התמונה באדיבות העד
עבד אל-פתאח סאלח

ניצלתי את זה שלא עבדתי בתקופת ההסגר, בגלל הקורונה, והלכתי עם אבי ואחי לחלקת האדמה שלנו, כדי לעשב ולחרוש אותה. היה יום נעים ומתאים לעבודה, וכשהגענו שמחנו שלא היו מתנחלים בסביבה – למשל המתנחל שמשחרר לעיתים קרובות את הפרות שלו במטעים שלנו, וגר במאחז חמישה קילומטרים מאתנו.

התחלנו לעבוד ופתאום, מבין העצים, הופיעו שלושה מתנחלים חמושים. הם ניגשו אלינו בצורה מאיימת ונבהלנו מאוד. אחד מהם מיד נתן לאבא שלי סטירה והורה לו להסתלק. הגבוה דחף אותי לקרקע, השכיב אותי וקשר לי את הידיים מקדימה עם חבל ארוך. הוא בעט בי בירך והכאיב לי מאוד.

הם הכריחו אותי ללכת לפניהם, כשהמתנחל הגבוה מחזיק בקצה החבל שקשור לידיים שלי, כמו שמובילים בהמה. הוא הוליך אותי בלי להתחשב אם מעדתי או נפלתי. כל הדרך הוא הכה אותי, בעט בי, קילל אותי וצעק עליי ונראה שהוא נהנה מזה. מתנחל אחר הוביל את אחי מחמוד, שלא היה קשור כי לא היה להם עוד חבל, ושמעתי אותו מקלל ומכה גם אותו.

בכל פעם ששאלנו לאן הם לוקחים אותנו ומה הם רוצים מאתנו חטפנו רק צעקות: שקט, שקט ומכות. הם קיללו וצעקו בעברית ולא הבנו שום דבר. המכה האחרונה שחטפתי הייתה סטירה חזקה מאוד באוזן ימין מהמתנחל הגבוה. המכה הייתה כל-כך חזקה שהרגשתי סחרחורת, טנטון חזק וממש ראיתי ניצוצות בעיניים. השתגעתי, רציתי להגיב אבל הוא איים עליי בנשק והורה לי לציית ולהמשיך ללכת.

הם לא הזדהו ולא הציגו שום תעודות והרגשנו שזו חטיפה. לא ידענו לאן הם לוקחים אותנו ופחדנו מאוד, במיוחד מפני שהם התנפלו עלינו כשעבדנו במטע ולא היה בינינו שום עימות קודם. כל הדרך הם צילמו אותנו, תמונות ווידאו, אבל בגלל שהם לקחו לנו את הטלפונים לא יכולנו להתקשר לאף אחד.

בעדות שמסר אחיו מחמוד לתחקירן בצלם, איאד חדאד, הוא סיפר:

מחמוד סאלח. התמונה באדיבות העד
מחמוד סאלח

בערך קילומטר מחלמיש חיכה למתנחלים רכב של שומר ההתנחלות וג'יפ סיור צבאי. הם העבירו אותנו אליהם ודיברו עם החיילים על "הוכחות" שיש להם לגניבת הבקר שלהם. אחר-כך לקחו אותנו ברכב של שומר ההתנחלות למחנה צבאי והושיבו אותנו על ספסל ליד קונטיינר של החיילים. אף חייל לא דיבר עמנו ולא שאל אותנו שום דבר. אחרי חמש שעות של עיכוב הגיע קצין שהחזיר לנו את הפלאפונים ואמר לנו ללכת משם. 

6
רגלו של איסמאעיל חלאייקה, שננשך בידי כלב במהלך האירוע
רגלו של איסמאעיל חלאייקה, שננשך בידי כלב במהלך האירוע

א-שויוח', מחוז חברון: מתנחלים מנסים להקים "מיני מאחז" על קרקע חקלאית והודפים באלימות תושבים מאדמתם

עוד ניסיון לקבוע עובדות בשטח: מתנחלים ערמו חומרי בניין על חלקת האדמה של בני משפחת חלאייקה, הקימו אוהל ותקעו מוטות לצורך מתיחת גדר. ניסיון ההשתלטות התגלה ביום שני, ה-6.4.20, בסביבות 11:00 בצהריים, כשבני המשפחה גילו את הציוד שהושאר במקום. החלקה המדוברת משתרעת על פני 350 דונם, וממוקמת בפאתי העיירה א-שויוח' - לא רחוק מחברון. 

מזרחית לעיירה הוקמה בשנת 1983 ההתנחלות אספר. 

כחמישים איש מקרב המשפחה המורחבת הגיעו למקום, יחד עם תושבים נוספים, עקרו את המוטות ושרפו את האוהל. כמה דקות מאוחר יותר באו לקראתם חמישה מתנחלים, חלקם חמושים בנשק חם ואחרים בשוקרים חשמליים או בגז פלפל, בחברת שני כלבים. המתנחלים צעקו על התושבים וניסו לגרשם מהמקום, ומשלא נענו - דחף אחד מהם את איסמאעיל חלאייקה, בן 52, והפיל אותו ארצה. 
אחד הכלבים נשך אותו ברגלו. 

דקות ספורות מאוחר יותר הגיעו למקום כ-15 מתנחלים נוספים, מצוידים אף הם בשוקרים חשמליים ובגז פלפל, והביאו עמם עוד שלושה כלבים. המתנחלים שיסו את הכלבים בתושבים, ובמקום התפתחו עימותים ויידוי אבנים הדדי. מתנחל תקף את נביל אל-משני, בן 41, והמם אותו באמצעות שוקר חשמלי.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, סיפר אל-משני על מה שאירע:

לפני שהספקנו לדבר איתם, הם שיסו בנו את הכלבים. אחד המתנחלים דחף את איסמאעיל לקרקע, כלב נשך אותו ברגל וירד לו דם. התחלתי להרביץ לכלב כדי להגן על איסמאעיל ואחד המתנחלים נתן לי מכת חשמל בחזה.

לאחר כחצי שעה, במהלכה נמשך העימות, הגיעו לזירה כ-20 חיילים מכיוון ההתנחלות אספר. החיילים התחילו לירות על התושבים רימוני הלם וגז, ודרשו מהם לעזוב את המקום. התושבים, שחלקם סבלו משאיפת גז, עשו כמצוותם והשקיפו על החלקה ממרחק של כקילומטר. 

חלאייקה, שננשך ברגלו, פונה ברכב פרטי לבית החולים הממשלתי "ריהאם דוואבשה", שם פציעתו טופלה. מאוחר יותר הועבר למרפאה בחלחול וחוסן נגד כלבת.

המתנחלים והחיילים עזבו את האזור והתושבים שבו לבתיהם.

חלון מנופץ במשאיתו של מוחמד שרייתח. התמונה באדיבות העד
חלון מנופץ במשאיתו של מוחמד שרייתח. התמונה באדיבות העד

עין אל-חראשה, מחוז רמאללה: מתנחלים מיידים אבנים על ילדים, מאיימים על שלומו של תושב ומנפצים זגוגיות של משאית

המעיין באזור עין אל-חראשה, הנמצא מדרום לעיירה אל-מזרעה אל-קיבלייה, מושך אליו רבים.  ביום שני, ה-6.4.20, טיילו ליד המעיין ארבעה ילדים פלסטינים בני 12, כאשר נרגמו באבנים על ידי שישה מתנחלים רעולי פנים, שאחד מהם היה חמוש. הילדים נמלטו מהמקום בבהלה ורצו לעבר העיירה. 

ביתו של מוחמד שרייתח, בן ה-57, עומד לא רחוק מעין אל-חראשה. שרתייח יצא מהבית לשמע הרעשים, וראה ילדים נמלטים ומתנחלים רודפים אחריהם עם אבנים בידיהם. לאחר שהילדים הצליחו להימלט, התפנו המתנחלים לרגום באבנים את שרייתח, שתפס מחסה מאחורי המשאית שלו, שחנתה מול ביתו. לאחר שניפצו באבנים את שמשות המשאית וסיפקו את תאבונם, פנו המתנחלים לכיוון המאחז חרשה. 

מאחז חרשה הוקם על אדמות פרטיות של תושבי האזור בשנת 1997, והוא שוכן כ-400 מטרים מהעיירה. 
 
מחשש פן המתנחלים ישובו, הזעיק שרייתח את אנשי העירייה ודיווח למת"ק הפלסטיני אודות התקיפה. כשהגיעה למקום קבוצת חיילים, שירדה מכיוון המאחז, מיהר לגשת אליהם כדי להתלונן - אך החיילים גירשו אותו מהמקום:

חשבתי שהחיילים הגיעו בגלל התלונה שלי למת"ק וניגשתי אליהם, אבל הם הורו לי להתרחק ואחד מהם צעק עליי כאילו אני האשם. צייתי להם בלב כבד. אני לא יודע איך אוכל לתקן את המשאית, כי התיקון יעלה לפחות 2,000 שקל. אני מובטל מתחילת מארס, ואנחנו משפחה בת תשע נפשות. נשארו לי בכיס 300 שקלים שלא יספיקו אפילו לשבוע. 


אף אחד לא מפצה אותנו על הנזקים של המתנחלים וגם הביטוח לא מכיר באירועים כאלה. מה אני יכול לעשות! 
 

רימון גז מדמיע שירו חיילים, בין בתי הכפר קוסרה. צולם על-ידי תושבי הכפר
רימון גז מדמיע שירו חיילים, בין בתי הכפר קוסרה. צולם על-ידי תושבי הכפר

קוסרה, מחוז שכם: אלימות מתגלגלת - מתנחלים רוגמים בתים באבנים, וחיילים מצטרפים בירי גז ו"גומי"

תושבי קוסרה, המתגוררים בחלק הדרומי של הכפר, טעמו לא פעם את נחת זרועם של "השכנים" ממאחז אש-קודש, אך הם לא ציפו לתקיפה בשעה בה הם מסוגרים בביתם, בעקבות אבחונם של שלושה תושבים כחולי קורונה. המתנחלים חשבו אחרת: ביום שני, ה-6.4.20, בסביבות השעה 16:30, החלה מתקפת אבנים על הבתים. 

מאחורי התקיפה עמדו כ-12 מתנחלים, שהגיעו לקוסרה מכיוון המאחז אש קודש. בעלי הבתים הזעיקו לעזרה תושבים נוספים, ועשרות מהם מיהרו להגיע והבריחו את המתנחלים לכיוון המאחז (שהוקם בשנת 2000, באופן לא מפתיע, על אדמות הכפרים קוסרה וג'אלוד – כשני קילומטרים מהבתים שהותקפו). 

כמה דקות מאוחר יותר הגיעו למקום כחמישה חיילים, ובעקבותיהם חזרו גם המתנחלים. החיילים ירו רימוני גז וכדורי מתכת מצופים גומי לעבר התושבים, ובמקום התפתח עימות שנמשך עד שעות החשכה. בשעה בה המתנחלים נסוגו שוב לכיוון מאחז אש קדוש, נפגע ילד מהכפר משאיפת גז ושני מבוגרים נפצעו מכדורי מתכת מצופים גומי, שנורו לעברם. שלושתם טופלו במקום.
 

5
חקלאי מקריות על רקע מאחז היובל. ינואר 2020, צילום באדיבות משפחת מוסא
חקלאי מקריות על רקע מאחז היובל. ינואר 2020, צילום באדיבות משפחת מוסא

קריות, מחוז שכם: מתנחלים מגרשים חקלאים מאדמתם באמצעות רימוני הלם וגז, גז פלפל ושקרים

שוב ושוב נעזרים מתנחלים בחיילים כדי לסלק פלסטינים מאדמתם החקלאית: ביום ראשון, ה-5.4.20, עיבדו שניים מתושבי קריות את חלקת האדמה שלהם, הממוקמת ממערב לכפר. למקום הגיע רבש"ץ ההתנחלות עלי, חמוש בחיילים, ובעלי האדמות גורשו מהשטח באמצעות רימוני הלם וגז.

החלקה המדוברת נמצאת בשטח B, כ-500 מטר מבתי התושבים וכ-300 מטרים מכביש הגישה המוביל למאחז היובל – מאחז שהוקם ב-1998. החיילים טענו באוזני החקלאים כי עיבוד הקרקע מצריך תיאום - טענה שקרית, שכן לא נדרש תיאום עבור קרקעות הנמצאות בשטח B.

 עד לאחרונה, בעלי קרקעות באזור עיבדו אותן ללא הפרעה. במהלך חודש מארס התחילו רבש"צים של ההתנחלויות עלי ומאחז היובל, בליווי חיילים, לגרשם מאדמותיהם: ב-11.3.20 הגיע לחלקות רבש"ץ מאחז היובל, בליווי שלושה חיילים, וסילקו מהמקום תושב מהכפר ושני עובדים שעסקו בנטיעת שתילים של עצי זית. ב-13.3.20 הגיעו לחלקות כחמישה חיילים, והשליכו רימוני הלם לעבר בני משפחה שעיבדו את אדמתם. על מנת להבהיר את כוונותיהם, ריססו אחד מהם בגז פלפל ואילצו את כולם לשוב לבתיהם. 

2
תורמוסעיא. צילום: פתחי שבאנה
תורמוסעיא. צילום: פתחי שבאנה

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים מהלכים אימים על בעלי אדמות ופוגעים ברכושם

שלוש פעמים, בזו אחר זו, נתקל ג'מאל ג'בארה מתורמוסעיא במתנחלים שניסו לסלקו מהשטח: בפעם הראשונה נגחו הפולשים במכוניתו, בפעם השנייה אבנים התעופפו ויריות נורו באוויר, ובפעם השלישית המתנחלים הסתפקו בקללות ואיומים. 

ההיתקלות הראשונה התרחשה ב-2.4.20, ביום חמישי אחר הצהריים. ג'בארה בן ה-50 נסע לחלקת האדמה שלו, עליה הוא מגדל עצי זית ודגנים, הממוקמת כחמישה קילומטרים מזרחית לכפר. בדרך הוא נתקל במכונית בעלת לוחית זיהוי ישראלית, שנסעה לקראתו - ועצר. מכיוון שהמכונית הגיעה מכיוון מאחז חדש שהקימו מתנחלים כקילומטר מאדמותיו, ג'בארה מיהר לעשות רוורס, כי הדרך הייתה צרה והחששות היו ממשיים. המתנחלים, לעומתו, חתרו למגע: הם נסעו לעברו במהירות ונגחו במכוניתו שש פעמים, בעודם צועקים ודורשים ממנו להסתלק מהמקום. 
 
ג'בארה המשיך לנסוע לאחור עד שהצליח להסתובב ולהימלט מהמקום. הוא עדכן את מועצת הכפר בנוגע לאירוע, וזו מצידה דיווחה למת"ק הישראלי. 

ג'בארה, שנבהל מאוד מהאירוע, החליט שלא כדאי לו לשוב לבד לאדמתו, והפעם יצא אליה בחברת כמה מתושבי הכפר. הוא צדק: דקות ספורות לאחר הגעתם לחלקה, הגיעו אליה כ-20 מתנחלים, במכוניות, בהם גם רבש"ץ אחת ההתנחלויות בסביבה, שהיה חמוש. המתנחלים יידו אבנים לעבר התושבים והרבש"ץ ירה כמה יריות באוויר. 
 
רבע שעה לאחר תחילת המתקפה, הגיעו למקום כעשרה חיילים ובמקום להרחיק את המתנחלים ולהיענות לבקשת התושבים להגנה הם ירו גז מדמיע לעבר התושבים. כמה דקות לאחר מכן הגיע לזירת העימות גם ג'יפ של משמר הגבול. המתנחלים הסתלקו ושוטרי מג"ב הבטיחו לתושבים להגן עליהם מפני המתנחלים והשיאו להם עצה נבובה: להגיש תלונה במשטרת בנימין. 

ומה בנוגע להיתקלות השלישית? ג'בארה סיפר אודותיה בעדות שמסר למחרת לתחקירן בצלם, איאד חדאד:

למחרת האירוע, בשעות הבוקר, חזרתי לחלקה עם האחים שלי והילדים שלנו – כי החלטנו לעבוד, להפגין נוכחות ולשמור על זכויותינו בקרקע. חששנו שהמתנחלים ינסו לקבוע עובדות בשטח ולהשתלט עליה, ובאמת הם הגיעו והתקרבו אלינו שוב ושוב, צעקו עלינו וקיללו אותנו. אנחנו התעלמנו מהם. 

למרות שהשוטרים הבטיחו להגן עלינו, ראינו באזור רק רכב סיור אחד של הצבא, וגם הוא לא הרחיק אותם מהשטח שלנו. 

אנחנו חוששים מאוד שהניסיונות להפריע לנו ולסלק אותנו מהאדמה יימשכו, ושהמצב ילך ויתדרדר. נכון לעכשיו אני צריך לתקן את הנזק שהם גרמו למכונית שלי, ולמרות שמדובר רק במכות ושריטות בפגוש, התיקון יעלה יותר מ-1,000 ש״ח - כי זה אוטו חדש. בכל מקרה, הנזק הנפשי חמור יותר מהנזק הכספי, כי התקיפות היו טראומטיות ומאז אני בחרדה. 
 

מארס 2020

29
שמשה מנופצת במכוניתה של משפחת אבו עלייא. התמונה באדיבות המשפחה
שמשה מנופצת במכוניתה של משפחת אבו עלייא. התמונה באדיבות המשפחה

אל-מור'ייר: מתנחלים נכנסו למטעי הכפר ותקפו משפחות שבילו בהם

ב-29.3.20, בסביבות השעה 15:30, נפגשו שלוש משפחות מהכפר אל-מור'ייר באזור א-דהראת שמצפון לכפר בכוונה לערוך פיקניק במטעי הזיתים. במרחק של כחמישה קילומטרים מהמטעים הוקם המאחז עדי עד.

מיד לאחר שהגיעו למקום ויצאו ממכוניותיהם ראו בני המשפחות שבעה מתנחלים חמושים באלות וסכינים, שהתקרבו אליהם מכיוון ההתנחלות. שתיים מהמשפחות הצליחו להימלט מהמקום בעגלת הטרקטור של חקלאי שעבר באזור. המתנחלים החלו ליידות אבנים על מכוניתה של המשפחה השלישית, משפחת אבו עלייא, בעת שבני המשפחה, אב אם ושני ילדים, היו לידה. האם, אנוואר אבו עלייא, בת 27, בחודש רביעי להריונה,  נמלטה מהמקום ברגל בעצת בעלה.

המתנחלים המשיכו ליידות אבנים על המכונית, חתכו את צמיגיה בסכינים ודרשו מהאב, מונזר אבו עלייא, בן 36, את מפתחות הרכב. כשסירב למסור אותם חטפו המתנחלים את המפתחות בכוח. אבו עלייא ושני ילדיו נמלטו מהמקום ברגל כשהם מותירים מאחוריהם את המכונית ובתוכה מכשיר הטלפון הנייד שלו. המתנחלים רדפו אחריהם והוא יידה לעברם אבנים בניסיון להדוף אותם ולהגן על ילדיו.

לאחר כעשר דקות הגיעו למקום תושבים מהכפר שהוזעקו על-ידי בני המשפחות והדפו את המתנחלים באמצעות אבנים. אבו עלייא הצליח לגרור את מכוניתו מהמקום.

הנזק שהוסב לה מוערך בכאלפיים ש"ח.

אל-מור'ייר, מחוז רמאללה, 29.3.20: מתנחלים נכנסו למטעי הכפר ותקפו משפחות שבילו בהם.

 


 

28

א-תוואני, דרום הר חברון: מתנחלים פלשו לשטח בבעלות תושבי הכפר

ב-28.3.20 עברו שלושה תושבי א-תוואני מדרום-מערב למאחז חוות מעון בדרכם לח'ירבת א-טובא. כשהיו במרחק של כשני קילומטרים מכפרם תקפו אותם כמה מתנחלים באבנים. השלושה החלו לרוץ בחזרה לכפר ובדרכם הזעיקו תושבים מהקהילה, שפגשו אותם בדרך. התושבים והמתנחלים יידו אבנים זה על זה. לאחר כחצי שעה הגיע למקום כוח צבאי וכולם התפזרו. 

כשעה לאחר מכן התקרבו כמה מתנחלים לאזור אל-חומרה שמדרום לא-תוואני, השייך לתושבי הכפר. תושבי א-תוואני הגיעו למקום בכדי לגרשם ובמקום התפתח יידוי אבנים הדדי. כוח צבאי שהגיע למקום ירה גז מדמיע על תושבי א-תוואני, שהיו בשטחם שלהם, ועצר שלושה מהם. שניים מהעצורים שוחררו למחרת האירוע, לאחר שאחד מהם נדרש לשלם ערבות של 1,000 שקל. התושב השלישי עדיין מוחזק במעצר.

א-תוואני, דרום הר חברון,  28.3.20: מתנחלים פלשו לשטח בבעלות תושבי הכפר.

א-תוואני, דרום הר חברון,  28.3.20: מתנחלים פלשו לשטח בבעלות תושבי הכפר. בעימות שהתפתח ירה הצבא גז מדמיע על התושבים ועצר שלושה מהם. 

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.