דילוג לתוכן העיקרי

פברואר 2018: עשר תקיפות מתנחלים במחוז שכם בעקבות הפיגוע ליד ההתנחלות אריאל

ב-5.2.18, בשעות הצהריים, דקר פלסטיני למוות את הרב איתמר בן גל, בן 29 (תושב ההתנחלות הר ברכה) ליד ההתנחלות אריאל שבמחוז שכם. האירוע הצית גל של פעולות נקם מצד מתנחלים ברחבי הגדה ובפרט באזור...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

פברואר 2018: עשר תקיפות מתנחלים במחוז שכם בעקבות הפיגוע ליד ההתנחלות אריאל

ב-5.2.18, בשעות הצהריים, דקר פלסטיני למוות את הרב איתמר בן גל, בן 29 (תושב ההתנחלות הר ברכה) ליד ההתנחלות אריאל שבמחוז שכם. האירוע הצית גל של פעולות נקם מצד מתנחלים ברחבי הגדה ובפרט באזור שכם. מאותו יום ועד סוף פברואר, תיעד בצלם עשר התקפות אלימות של מתנחלים בשישה יישובים ואתרים שונים מדרום לשכם. בשניים מהאירועים פצעו מתנחלים פלסטינים: ב-5.2.18 נפצע תושב מחנה הפליטים בלאטה מאבן שהשליכו מתנחלים על מכוניתו בכביש 60 וב-21.2.18 הכו מתנחלים רועה צאן באדמות הכפר עינבוס.

התקפות אלימות כאלה אינן אירוע נדיר בגדה המערבית והן חלק משגרת הכיבוש האלימה שבצילה נאלצים הפלסטינים לחיות. במקרים רבים כוחות הביטחון מודעים לתקיפות ואף נוכחים בהן, בסמוך לתוקפים, ואינם עושים דבר כדי למנוע או לעצור אותן. בחלק מהמקרים החיילים אף משתתפים בתקיפות בעצמם. לאחר מעשה, הרשויות נמנעות לרוב מחקירת האירועים, וגם כאשר נפתחות חקירות, ברוב המכריע של המקרים הן נסגרות בלא כלום. מדיניות זו מותירה את הפלסטינים ללא כל הגנה מפני התקפות אלה. הסכמה שבשתיקה זו מצד הרשויות הישראליות מביאה לנישולם של פלסטינים מאזורים נרחבים בגדה, שכן הם חוששים כי אם יגיעו אליהם יותקפו וייפגעו. מציאות זו מקלה על המדינה להשתלט על שטחים בגדה ועל משאביה.

להלן תיעוד האירועים שהתרחשו במהלך פברואר 2018. כל העדויות נגבו על-ידי תחקירנית בצלם סלמא א-דבעי וכמה מהאירועים תועדו גם בווידיאו שלעיל על-ידי מתנדבים בפרויקט המצלמות של בצלם. 

חווארה

ב-5.2.18, מיד לאחר הפיגוע, הציב הצבא חיילים במחסומים באזור חווארה וזעתרה, מדרום לעיר שכם, שאינם מאוישים בדרך כלל. עשרות מתנחלים שהגיעו לאזור נעמדו לאורך כביש 60, בקטע שבין חווארה לזעתרה וכביש חווארה-ג'ית, וזרקו אבנים על כלי-רכב פלסטיניים. איסמאעיל אבו עלפה, בן 30, תושב מחנה הפליטים בלאטה, נפצע בעינו מאבן בעת שעבר במקום במכונית עם שני חבריו. החיילים הזמינו אמבולנס שפינה אותו לבית החולים בילינסון שם טופל ושוחרר למחרת עם הוראות להמשך טיפול. אבנים שהשליכו המתנחלים פגעו בכמה כלי-רכב נוספים והסבו להם נזק.

בעדות שמסר ב-14.2.18 סיפר איסמאעיל אבו עלפה:

Thumbnail
איסמאעיל אבו עלפה. צילום: סלמא א-דיבעי

ביום שני, 5.2.18, חזרתי עם שני חברים, חסן רשוד ואחמד סרוג'י מרמאללה הביתה במכונית של חסן. בערך בשעה 20:30 הגענו לאזור כיכר חווארה, דרומית לשכם והופתענו לראות ליד המחסום עשרות חיילים ומתנחלים. החיילים סימנו לנו לעצור 50 מטר לפני הכיכר, ואחד מהם אמר בערבית "תלכו מכאן, יש בעיות". חסן הסתובב כדי לחזור, ואז מתנחלים שהיו ליד הכביש התחילו לזרוק עלינו אבנים. אחת האבנים פגעה בי בעין שמאל. צעקתי מכאב וירד לי הרבה דם. חסן המשיך לנסוע עד שהגענו לכיכר יצהר וחיילים עצרו אותו. הוא סיפר להם מה קרה. החיילים הסתכלו עלי דרך החלונות ואז הוציאו אותי מהאוטו והשכיבו אותי על הקרקע. אחד מהם שם לי תחבושת על העין ואמר לי להחזיק אותה שם כדי שהדימום ייפסק. אחרי כמה זמן הגיעו פרמדיקים של הסהר האדום ורצו להכניס אותי לאמבולנס אבל החיילים אמרו שיפנו אותי לבית חולים ישראלי. אחרי שחיכיתי שם חצי שעה בערך הגיע אמבולנס צבאי עם ארבעה חיילים והם לקחו אותי לבית החולים בילינסון.

Thumbnail
הכפר בורין. צילום: סלמא א-דיבעי

בורין

ב-5.2.18, בסביבות 17:00, מתנחלים מההתנחלות הסמוכה הר ברכה גלגלו צמיגים בוערים וזרקו אבנים על בית משפחת זיבן בכפר בורין שמדרום לשכם. תושבי הבית יצאו במהירות וכיבו את הצמיגים. האירוע תועד במצלמת אבטחה שהוצבה בעבר על גג הבית, לאחר תקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים.

בהמשך החודש הגיעו מתנחלים שלוש פעמים נוספות לשטח הכפר בורין, ב-9.2.18, ב-10.2.18 וב-24.2.18, כשחלקם חמושים, ובפעמים אחרות החזיקו מוטות מברזל, ומלווים בחיילים. בכל המקרים ניסו תושבי הכפר למנוע מהם להכנס אל הכפר ובמקום התפתחו עימותים שבהם ירו חיילים ירי חי ואמצעים לפיזור הפגנות על הפלסטינים וב-24.2.18 אף פצעו נער באופן קל בידו.

עוריף

ב-9.2.18 הגיעו לאדמות הכפר עוריף כ-15 מתנחלים כשהם מלווים בחיילים. חלק מהמתנחלים אחזו במוטות ואחרים יידו אבנים על תושבים מהכפר שבאו לקראתם. כאשר הפלסטינים ניסו להרחיקם באמצעות יידוי אבנים ירו לעברם החיילים ירי חי וכדורי מתכת מצופים בגומי והשליכו עליהם רימוני גז.

Thumbnail
הכפר עסירה אל-קיבלייה. צילום: סלמא א-דיבעי

עסירה אל-קיבלייה

Thumbnail
מבט על המגדל הצבאי המאויש מבעד לחלון הבית

ב-14.2.18, בסביבות השעה 5:00, התעוררה משפחת שחאדה מחבטות אבנים שהושלכו על ביתה בפאתיו הדרומיים של הכפר. בסמוך לאזור זה הוקם אחד ממאחזיה של יצהר ובינו לבין הכפר ניצב מגדל צבאי המאויש באופן קבוע. בשל התקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים מגנו בני המשפחה את החלונות הפונים להתנחלות, אך שאר חלונות הבית אינם ממוגנים. ג'וואד והווידה שחאדה, שהבינו כי הם נתונים למתקפה, ריכזו את ארבעת ילדיהם הקטנים, בני שבעה חודשים עד עשר, במסדרון הבית והזעיקו לעזרתם שכנים וקרובי משפחה. המתנחלים ניפצו באבנים את כל חלונות הבית זולת אלה הממוגנים בצדו הדרומי. כמו כן ניקבו המתנחלים באבנים את דוד השמש שעל הגג.

הווידה סאלח-שחאדה, בת 32, סיפרה בעדות שמסרה ב- 15.2.18 על שעבר עליה ועל בני משפחתה במהלך התקיפה ולאחריה:

Thumbnail
שניים מילדי המשפחה לאחר הההתקפה

כשהבאנו את הילדים למסדרון, בעלי ביקש ממני להתקשר לקרובים שלנו בכפר, אבל הטלפון הנייד שלי היה בחדר השינה ופחדתי להגיע אליו. גם עדן הבת שלי, בת 4, לא רצתה שאתרחק ממנה. היא רעדה מפחד והחזיקה אותי. התקשרתי בטלפון הקווי לאמא שלי ולאחי מואאיד, כי אני יודעת את המספרים שלהם בעל-פה. הזגוגיות התנפצו בכל הבית והרעש היה כל כך נורא שהרגשתי שהבית עומד להתמוטט עלינו.

אחרי התקיפה, הילדים היו מבוהלים וסירבו ללכת לבית הספר. בלילה עדן סירבה לישון בחדר עם האחים שלה, והתעקשה לישון אתנו. שמעתי אותה מדברת כמה פעמים מתוך שינה על הצבא והמתנחלים. בבוקר היא סיפרה לי שהיא חלמה שהחיילים דחפו אותה ושהיא מפוחדת. היא לא רוצה עכשיו להישאר לבד בשום מקום בבית, אפילו לא בשירותים, ונצמדת אליי כל הזמן.

Thumbnail
זכוכיות מנופצות בביתם של ג'וואד והווידה שחאדה. צילום: סלמא א-דיבעי, 15.2.18

זעתרה

ב-14.2.18, בסביבות השעה 20:30, יידו כשמונה מתנחלים אבנים על כלי-רכב פלסטיניים שעברו בסמוך למחסום תפוח ליד הכפר זעתרה שמדרום לשכם, בנוכחות חיילות. נהג המונית עאאיד זין א-דין, בן 53, נשוי ותושב הכפר מג'דל בני פאדל עבר במקום עם חברו בדרכו לעיירה חווארה.

Thumbnail
עאאיד א-דין ליד מכוניתו. צילום: סלמא א-דיבעי, 14.2.18

בעדות שמסר עאאיד זין א-דין ב-20.2.18 הוא סיפר:

הגענו למחסום תפוח שליד זעתרה ועברנו ליד הטרמפיאדה של המתנחלים שמימין לכביש. בטרמפיאדה היו בערך שמונה מתנחלים וכמה חיילות. אחד מהם זרק עלינו אבן שפגעה בשמשה הקדמית. השמשה התנפצה והרסיסים עפו עלינו. למזלנו לא נפצענו. היינו בדרך לבילוי במסעדה והחלטנו להמשיך בכל זאת כי היינו רעבים ולא רצינו לחזור הביתה. מאחורינו הייתה עוד מכונית שהשמשה הקדמית שלה נופצה אבל אני לא יודע למי היא שייכת. בדרך חזרה הביתה היו שם עדיין מתנחלים אבל הם לא עשו לנו כלום. למחרת בבוקר הלכתי לתקן את הנזק והתברר שהעלות היא 550 שקלים. לא היה לי כסף לתקן את זה ולכן אני מובטל כרגע, בלי המונית.

לא הגשתי תלונה כי זה לא יעזור. התקיפה הייתה בהסכמה של הצבא והיו שם חיילות שלא עצרו אותה. אם המתנחלים היו מפחדים מהחיילות הם לא היו עושים את זה. אם היה קורה ההפך ואני הייתי זה שזורק אבנים, החיילות היו יורות בי.

יתמא

בבוקר יום חמישי, 15.2.18, גילו שלושה מתושבי הכפר יתמא כי צמיגי מכוניותיהם נוקבו וכתובות נאצה כמו "מוות לערבים" ו"נקמה" רוססו עליהן.

Thumbnail
הישאם סנובר ליד מכוניתו. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 20.2.18

הישאם סנובר, בן 48, נשוי ואב ל- 11 סיפר בעדות שמסר ב-20.02.18:

ביום חמישי בבוקר עמדתי להסיע את הבן שלי ודוד שלו לעבודה שלהם באיסוף גרוטאות במרכז הכפר. ניגשנו לאוטו גילינו שיש עליו כתובות בעברית וששני צמיגים נוקבו. הלכתי וקניתי צמיגים חדשים ב-650 שקלים כל אחד, חזרתי הביתה והחלפתי אותם.

בשעה 11:00 הגיעו אנשים מהמשטרה הישראלית, מנהלת התיאום הקישור הישראלית וג'יפ צבאי. הם חקרו אותי ואת וליד, שגם המכונית שלו הושחתה. עבדאללה, הבעלים של המכונית השלישית שהושחתה כבר לא היה בכפר. הם גם צפו בווידיאו ממצלמת האבטחה שמותקנת על אחד הבתים, אבל רואים בו רק את המכונית של המתנחלים, עם לוחית ישראלית, נכנסת לכפר בשעה 3:30 בבוקר, ויוצאת לאחר כעשרים דקות.

תודה לאל שהם רק השחיתו מכוניות וכתבו סיסמאות ולא שרפו אותנו חיים כמו שעשו למשפחת דוואבשה.

Thumbnail
הכפר עינבוס. צילום: סלמא א-דיבעי

עינבוס

ב-21.2.18, בסביבות השעה 14:30, התקרבו כ-15 מתנחלים לאדמות הכפר עינבוס שבמרחק של כארבעה קילומטר מהן הוקמה ההתנחלות יצהר. כמה מהם תקפו באבנים ובצינור ברזל את זאפר ריאן, בן 27, שרעה במקום את עדר הצאן שלו, המונה 110 כבשים. חלק מהמתנחלים רדפו אחרי כבשים ודקרו אותן בסכין. ריאן שהיה לבד בזמן התקיפה, ברח לכיוון הכפר להזעיק עזרה. לאחר מכן הוא חזר למקום וראה מתנחלים הורגים כמה מכבשותיו. התפתח עימות בינו ובין שלושה מתושבי הכפר שבאו לעזרתו לבין המתנחלים ובסופו שבו המתנחלים חזרו ליצהר. תושבי הכפר הודיעו על התקיפה למת"ק הפלסטיני ולמקום הגיע כוח צבאי שחקר את ריאן על האירוע וצוות זיהוי פלילי שחיפש במקום את הכלים ששימשו את המתנחלים לתקיפה.

Thumbnail
אחת הכבשים שהרגו המתנחלים. צילום: סלמא א-דיבעי, 21.2.18

ריאן, שהוכה על-ידי המתנחלים, סבל מכאבים בראשו, בצווארו, במפרק יד שמאל ובכתף ימין ופונה לבית החולים רפידיה שם קיבל עזרה ראשונה ועבר בדיקות. המתנחלים הרגו שבע מכבשותיו ופצעו שבע נוספות בדרגות שונות ותושבים בכפר נאלצו להמית שתיים מהן בשל חומרת מצבן. השאר טופלו על-ידי וטרינר. כבשים נוספות נמלטו במהלך התקיפה לכיוון ההתנחלות יצהר. החיפושים אחריהן לא העלו עד כה דבר וריאן חושד כי הן נלקחו להתנחלות.

בעדות שמסר ב-21.2.18 בבית החולים ריפידיא בשכם סיפר זאפר ריאן:

Thumbnail
זאפר ריאן. צילום: סלמא א-דיבעי

בסביבות 14:30 התקשר אלי חבר שלי, ג'וואד אל-ג'באר שגר מול האזור שבו רעיתי את הצאן ואמר לי שיש מתנחלים באזור ואני צריך להיזהר. הסתכלתי לכיוון ההתנחלות וראיתי לפחות 15 מתנחלים במרחק של 180 מטר ממני. הם היו רעולי פנים. לא הספקתי לאסוף את הכבשים שלי ולברוח משם, כי אחד מהם רץ אליי מהר מאוד והכה אותי בראש עם צינור ברזל, ומיד אחר-כך נתן לי עוד כמה מכות. ברחתי לכיוון הכפר וקראתי לקרוב משפחה שלי, יזן חמד, שיבוא לעזור לי להגן על הכבשים. חזרתי מיד לכבשים ונדהמתי לראות את המתנחלים שוחטים אותן עם סכינים. השתגעתי! הכבשים היו בהריון מתקדם. התחלתי לצרוח. ארבעה או חמישה מתנחלים התחילו לזרוק עליי אבנים וניסו להכות אותי עם מקלות. בינתיים הגיע יזן והתחיל לקרוא לעזרה. המתנחלים התרחקו לכיוון של ההתנחלות. הסתכלתי מסביב וראיתי שהרבה כבשים נעלמו. הלכתי בעקבות המתנחלים וראיתי שהרבה מהכבשים ברחו לכיוון ההתנחלות ואני חושב שהמתנחלים גנבו אותן.

יעקוב, השומר של ההתנחלות, שמוכר באזור, הגיע בג'יפ פרטי. היו אתו כמה מתנחלים, אחד מהם אמר שגם הוא שומר של ההתנחלות. התנהל בינינו ויכוח שבסופו הוא אמר לי "אני אירה בך אם לא תתרחק". אמרתי לו "תהרוג אותי עכשיו, לא אכפת לי. אני רוצה את הכבשים שלי בחזרה, ולא עוזב בלעדיהן. הם גנבו את הכבשים שלי אחרי שהרגו חלק מהן". הוא שוב הורה לי להתרחק וכשסירבתי והוא איים שוב לירות בי.

בינתיים הגיעו בערך 15 חיילים מהכיוון ההתנחלות, כמה תושבים מהכפר וגם ניידות משטרה. השוטרים לקחו ממני עדות והסתכלו על הכבשים השחוטות. בשלב הזה התחלתי להרגיש סחרחורת וחולשה בכל הגוף, ואיבדתי את ההכרה. אחד התושבים הסיע אותי לפה, לבית החולים רפידיא בשכם. נתנו לי עזרה ראשונה ועשו לי בדיקות. אמרו לי שאשתחרר בעוד כמה שעות.

אני עדיין בהלם ממה שקרה. כבשים הן חיות עדינות מאוד, ומעבר לכך שזאת הפרנסה שלי, אני אוהב אותן מאוד וקשור אליהן. עצוב לי מאוד שהם הרגו אותן בצורה פראית כל כך, יחד עם העוברים שלהן.

תיעוד וידיאו: מתנדבים בפרויקט המצלמות של בצלם.