הורגים ומבזים: תופעת ביזוי הגופות בידי כוחות ישראליים היא חלק מדה ההומניזציה של פלסטינים בישראל

בחודשים האחרונים תיחקר בצלם כמה אירועים שבהם תועדו אנשי כוחות ישראליים שביזו והשחיתו את גופותיהם של פלסטינים בגדה המערבית. במקביל פורסם תיעוד רב מהלחימה המתמשכת ברצועת עזה המלמד כי תופעה זו נפוצה מאוד גם שם, וכוללת דריסת גופות בכלי רכב צבאיים, גריפתן, הטמנתן בקרקע באמצעות דחפורים ועוד. התרחבותה של תופעה זו היא ביטוי נוסף לתהליכי דה ההומניזציה שעוברים הפלסטינים בדעת הקהל הישראלית ואשר הואצו מאוד מאז החלה המלחמה באוקטובר 2023.

ב-19.9.24 פורסם סרטון שמתעד קבוצת חיילים המשליכה מגג בניין ארבע גופות של פלסטינים שנהרגו בחילופי אש עם כוחות צבא שפלשו לעיירה קבאטיה במחוז ג'נין. לאחר שהסרטון פורסם בכלי-תקשורת מרכזיים בעולם, נאלץ הצבא הישראלי להגיב על האירוע באומרו ש"מדובר באירוע חמור שאינו עומד בקנה אחד עם ערכי צה"ל והמצופה מלוחמי צה"ל. האירוע מתוחקר". תוצאות התחקיר, שפורסמו כחודשיים מאוחר יותר, העלו כי השלכת הגופות מגג הבניין נעשתה באישור מפקדיהם של החיילים ובהתאם להנחית שב"כ, שדרש כי הגופות יובאו לישראל. עוד עולה מהתחקיר כי הצבא אינו רואה בעיה חוקית או מוסרית בחטיפת הגופות או בשימוש המבזה בכף דחפור לצורך העברתן ממקום למקום. ואכן, תיעוד מאירועים נוספים של הרג פלסטינים ממחיש כי הצבא הישראלי ממשיך לפעול באופן דומה.

מעבר לשפל המוסרי שתופעה זו מייצגת, ביזוי הגופות והפגיעה בכבוד המת הם גם עבירה על החוק הבינלאומי ועלולים לעלות לכדי פשע מלחמה. באחד מהמקרים שיובאו להלן, קדם להשחתת הגופות "וידוא הריגה" שביצעו חיילים באחד הנפגעים, גם זאת בניגוד לחוק הבינלאומי, שאינו מתיר ירי במי שאינו מהווה עוד סכנה.

תופעת הביזוי וההשחתה של גופות מתווספת למדיניות ישראלית ארוכת שנים של חטיפת גופותיהם של הרוגים פלסטינים והחזקתן כקלפי מיקוח עתידיים, תוך פגיעה חמורה בכבוד המת ותוך שלילת זכותם הבסיסית של בני המשפחות להיפרד מיקיריהן ולהביאן לקבורה בדרך ראויה ומכובדת. על אף שפרקטיקה זו אושרה על-ידי הרכב מורחב של בג"ץ ב-2019, היא אינה עולה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי, שאוסר הן על לקיחת בני ערובה – ובמשתמע גם גופות, והן על ענישה קולקטיבית. בנוסף, בחוק הבינלאומי ישנה העדפה ברורה להחזרת גופות.

האיסורים הברורים שמטיל החוק הבינלאומי על ביזוי והחזקת גופות לצורכי מיקוח, ההיסטוריה ארוכת השנים של טיפולה המבזה של ישראל בגופות פלסטינים והמוסר האנושי הבסיסי אמורים היו למנוע יישום של פרקטיקות מעוררות חלחלה שכאלה. אך תהליכי דה ההומניזציה המתמשכים שעוברים הפלסטינים, לצד התנערותה של ישראל מכל חוק ונורמה בינלאומית מקובלת, הובילו לכך שלא זו בלבד שישראל נוקטת בהן , אלא שיישומן הולך ומתרחב.

פירוט האירועים:

הריגתם של שתי נשים ושלושה חמושים באמצעות ירי טיל במחנה טול-כרם וחטיפת גופותיהם של ארבעה מהם באמצעות דחפור, 23.7.24

בשעות המוקדמות של יום שלישי, 23.7.24, פשטו כוחות צבא, מג"ב ושב"כ על מחנה הפליטים טול-כרם. בסביבות 7:00, לאחר שדחפור צבאי הרס תשתיות ברחובות שכונת אל-מסאלמה שבמרכז המחנה ואז עזב את המקום, יצאו לרחוב כמה אנשים. זמן קצר לאחר מכן, ירה הצבא טיל מכלי טיס על קבוצת פלסטינים שנכחה ברחוב, הרג חמישה מהם: מוחמד אבו עבדו (31) בכיר בגדוד חללי אל-אקצה, אשרף נאפע (18) בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ומוחמד רדוואן (36) בכיר בגדוד חללי אל-אקצה, כולם חמושים ושתי נשים – אימאן עבייד (50), ובתה ביאן (22); ופצע כמה אנשים נוספים. אימאן עבייד, שנהגה לסייע לפצועים במחנה, לבשה אפוד של שירותי הצלה. זמן קצר לפני ההפצצה היא הצטלמה עם נשקו של אחד החמושים ואז החזירה לו מיד את הנשק. במקום לא התנהלו חילופי אש.

לאחר הריגת החמישה, הגיע למקום דחפור צבאי שהעמיס על כפו את גופותיהם של שלושת החמושים וביאן עבייד ולקח אותן מהמקום, מכוסות בעפר ושברי בניין. גופותיהם מוחזקות עד היום בידי ישראל. אימאן עבייד, שהייתה מעט רחוקה יותר, פונתה לבית חולים, שם נקבע מותה.

באותו יום התפתחו חילופי אש באזור אחר במחנה בין הכוחות הישראליים לחמושים פלסטינים ובמהלכם הרגו הכוחות את יזן עבדו (31) פעיל בגדוד חללי אל-אקצה, פצעו כמה פלסטינים נוספים ועצרו את חלקם. את אחד הפצועים שעצרו, זאהר רדאד (19) פעיל בזרוע הצבאית של חמאס, קשרו החיילים למכסה המנוע של רכב צבאי ואז נסעו במחנה כשהם משתמשים בו כמגן אנושי – הוא מת מפצעיו בבית חולים ישראלי שבו הוחזק במשמורת שב"ס, כיומיים לאחר מכן.

אימתית'אל סאלם, בת 30, שנפצעה אף היא מירי הטיל, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי ב-30.7.24:

בחצות שבין יום שני לשלישי, כוחות הצבא הישראלי פשטו על מחנה טול כרם. שמעתי יריות ופיצוצים בכל המחנה. הלכתי לישון והתעוררתי בערך בשש בבוקר. בזמן שהכנתי לעצמי משהו לשתות, שמעתי רעש של דחפור מתקרב לשכונה שלנו.

הסתכלתי דרך החלון בקומה השנייה של הבניין וראיתי את הדחפור הורס חזיתות של בתים ברחוב. אחר-כך הוא נסע לכיוון אחד הכבישים המרכזיים במחנה. בסביבות השעה 6:30, ראיתי מהחלון את חברתי אימאן והבת שלה ביאן באמצע הכיכר של השכונה. שמחתי לראות אותן בחוץ ויצאתי להצטרף אליהן. אחרי שיצאתי הגיעו שלושה חמושים מהשכונה שאנחנו מכירות: אשרף נאפע, מוחמד אבו עבדו ומוחמד רדוואן.

הלכנו קצת ברחוב וליד הכניסה לסמטה שמובילה לבית של אימאן, ראיתי את שתי הבנות האחרות שלה, רוזה וענוד, והצטרפתי אליהן. באותו זמן, ראיתי שאשרף נאפע נתן לאימאן את הנשק שלו. היא החזיקה את הנשק שלו במשך בערך 30 שניות, ואז החזירה אותו. אימאן הייתה אחות במקצועה והתנדבה באופן עצמאי בסיוע לנפגעים במחנה.

פתאום פגע טיל בפינה שבה עמדו אימאן, ביאן החמושים והכול התמלא עשן ולהבות. רוזה וענוד, שעמדו לידי, נפצעו מרסיסים בבטן וברגליים, ואני נפצעתי מרסיס בעפעף ובראש. הצלחנו להיכנס לבית שלידו עמדנו. נשארנו שם בערך שעתיים עד שהצליחו לקחת אותנו לבית החולים.

אחרי פגיעת הטיל, הדחפור חזר לאותו רחוב, גרף את הגופות של החמושים ושל ביאן והצבא לקח אותן. את הגופה של אימאן התושבים הצליחו לסחוב ולהרחיק אחרי הפיצוץ, אז החיילים לא מצאו אותה.

הריגתו של תוופיק קנדיל, בן 83, מאש הצבא ודריסת רגליו בכלי-רכב צבאי בעיר ג'נין, 30.8.24

ב-28.8.24, פתחה ישראל במבצע "מחנות קיץ" שבמהלכו פלשו כוחותיה למספר רב של ערים ומחנות פליטים פלסטיניים בצפון הגדה המערבית. בשלב הראשון של המבצע, הכוחות פשטו על כמה מחנות במקביל אך עיקר הפעילות התמקדה בעיר ג'נין ובפרט במחנה הפליטים ג'נין, שם פעלו הכוחות במשך כעשרה ימים. במהלך פרק זמן זה הרגו הכוחות עשרות פלסטינים וגרמו נזק כבד לתשתיות במחנה.

כבר ביומו הראשון של המבצע, השתלטו כוחות ישראליים על גגותיהם של כמה בתים בשכונה המזרחית של העיר ג'נין, ביניהם בית משפחת קנדיל. הכוחות גירשו את בני המשפחה שגרו בקומות העליונות לקומה הראשונה. יומיים לאחר מכן, בשעות אחר הצהריים של יום שישי, 30.8.24, יצא תוופיק קנדיל, קשיש בן 83 שלקה באלצהיימר, להלך בשכונה כהרגלו. כשעתיים מאוחר יותר ירו אנשי כוחות ישראליים בקנדיל והרגו אותו. לאחר מכן שקנדיל נהרג, דרס לפחות רכב צבאי אחד את רגליה של גופתו שהייתה שרועה ברחוב ההרוס.

בנו של תוופיק, ערפאת קנדיל, בן 48 ואב לארבעה, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי ב- 8.9.24:

ביום שישי, 30.8.2024, בשעות אחרי הצהריים המאוחרות, אבא שלי, שסבל מאלצהיימר, יצא מהבית. הוא רגיל לצאת מהבית ולהתהלך בעיר. אבא יצא בסביבות 16:30 אחר הצהריים. בסביבות 18:45 קיבלתי שיחה מחבר שאמר לי שראו את אבא הולך ליד מסגד ח'אלד אבן אל-וליד בשכונה המזרחית של ג'נין ושכעבור כמה רגעים נשמע צרור יריות, החבר לא ראה את מקור הירי.

התחלתי להתקשר לבתי החולים בעיר ולברר אם הגיעו נפגעים מבוגרים, אבל אמרו לי שלא. אחרי חצי שעה קיבלתי שיחה מחובש מתנדב שאמר לי שהם פינו את אבא שלי, שנהרג ועל גופו היו סימני ירי. גופתו של אבא הועברה לבית החולים א-ראזי, שקרוב לאזור שבו אנחנו גרים. אבל בגלל הנוכחות של הצבא באזור, אף אחד מבני המשפחה לא הצליח להגיע לבית החולים מיד כשנודע לנו.

מאוחר יותר באותו ערב, הנהלת בית החולים הודיעה שזרם החשמל של תאי הקירור בבית החולים נותק בגלל הפגיעה בתשתיות באזור. הגעתי לבית החולים והצלחתי, יחד עם חברים, להעביר את הגופה של אבא למרכז רפואי בעיירה קבאטיה, שם תאי הקירור פעלו. הוא נשאר שם עד לסוף המבצע הצבאי בעיר ג'נין ובמחנה ג'נין, ביום שישי, 6.9.24 לפנות בוקר, ובאותו יום בצהריים הבאנו אותו לקבורה. לפני הקבורה הגופה שלו נבדקה על-ידי רופא והיו סימני ירי בראש, בעין, בפה ובחזה. הרגליים שלו היו מעוכות בגלל שלפחות כלי רכב צבאי אחד דרס אותן כשהוא שכב מת על הקרקע. פורסם גם סרטון ווידיאו שבו רואים את הגופה של אבא שרועה על הקרקע וכלי רכב צבאי נוסע ועולה על הרגליים שלו.

הריגתו של מאג'ד אבו זינה, בן 16, וההתעללות בגופתו באמצעות דחפור צבאי במהלך פשיטה על טובאס ומחנה הפליטים אל-פארעה ב-5.9.24

ביום חמישי, 5.9.24, בסביבות השעה 1:00 אחרי חצות, פשטו כוחות צבא, שב"ס ושב"כ על מחנה הפליטים אל-פארעה מכמה כיוונים. זמן קצר לאחר מכן, מאג'ד אבו זינה (16), ואדם נוסף הלכו ברחוב בדרכם לבית של קרוב משפחה של אבו זינה, במרחק של כמה עשרות מטרים מהמקום ונתקלו באנשי יחידה מיוחדת של שב"ס במרחק של כ-30 מטרים מהם. אחד מאנשי היחידה ירה לעבר השניים כדור אחד ואז נמלט האדם השני בעת שאבו זינה נשאר במקומו. אנשי הכוח הורו לו להתקרב אליהם וכשציית להם ירה אחד מהם ברגלו והוא נפל ארצה.

אחד מאנשי הכוח תשאל בערבית את אבו זינה, ששכב פצוע על הקרקע, על נשק ועל האדם שנמלט. בנוסף, הוא הורה לו להסיר חלק מבגדיו, ואז, זמן קצר לאחר-מכן, ירה בו בפלג גופו העליון והרג אותו. אנשי הכוח מנעו מאמבולנס שהגיע למקום לפנות את אבו זינה. לאחר כחצי שעה תועד בווידיאו דחפור צבאי שהגיע למקום ונהגו ניסה כמה פעמים להרים את גופתו של אבו זינה, טלטל אותה ממקום למקום והיא נשמטה שוב ושוב ארצה. במהלך טלטול הגופה נשרו ממנה המכנסיים. לאחר-מכן נסע הדחפור ברחבי המחנה כשהגופה בכפו ולמחרת בבוקר היא נמצאה ליד תחנת דלק, במרחק של שני קילומטרים ממקום האירוע.

באותו לילה ירה הצבא טיל מכלי טיס על קבוצת חמושים פלסטינים באזור טובאס, הרג חמישה מהם: אחמד אבו דוואס (22), מוחמד אבו ג'ומעה (30), קוסאיי עבד א-ראזק (26), מוחמד אבו ערה (22) ומוחמד זביידי (21) – כולם פעילים בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. בתקיפה נפצעו פעילים נוספים ואחד מהם, סיף מת'קאל אבו דוואס (31) גם הוא פעיל בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, מת מפצעיו ב-16.9.24.

י.ס, בן 41, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עארף דראר׳מה ב-10.9.24:

ראיתי חיילים ברחוב שליד האזור שאני גר בו ואז ראיתי את מאג׳ד יוצא לרחוב והולך לכיוון הבית של סבא שלו והדודים שלו, שגרים באותו אזור. היה איתו עוד מישהו וכשהם יצאו מהסמטה הם נתקלו בחיילים שהיו במרחק של בערך 30 מטרים פחות מהם, או אפילו פחות. ואז, אחד החיילים ירה כדור לעבר השניים, ואני חושב שאחד הרסיסים פגע בבחור שהיה עם מאג׳ד והוא ברח אחורה מהר ונעלם.

אחד החיילים הורה למאג'ד לעצור, בערבית ברורה, ומאג׳ד עצר במקום, במרחק של 25-30 מטר מהחיילים. החייל שדיבר בערבית סימן למאג׳ד בידיים שלו להתקרב אליהם. אחרי שמאג׳ד התקרב עד למרחק של בערך 10 מטרים מהם, אותו חייל ירה בו כדור ברגל ומאג׳ד נפל על הקרקע. החייל התקרב למאג׳ד הפצוע, ושאל אותו יותר משלוש פעמים ״איפה הרובה? איפה הרובה?״ ובכל פעם מאג'ד ענה לו ״אני לא יודע, אין לי רובה״. אחר כך החייל שאל אותו לאן הוא רצה להגיע, ומאג׳ד ענה לו שהוא היה בדרך לבית של סבא שלו. החייל אמר לו שהוא משקר וגם שאל אותו על מי שהיה איתו קודם.

אחר כך, החייל הורה למאג'ד להתפשט, אבל מאג'ד לא היה מסוגל להוריד את המכנסיים, והוא אמר לחייל שהוא לא יכול. החייל השיב לו: ״אז אני אירה בך״. מאג׳ד התחנן שלא ירה בו, והצליח בינתיים להוריד את החולצה. שמעתי חייל אחר אומר לאותו חייל דובר ערבית ״אל תירה בו, מסכן, הוא ילד קטן״. אבל החייל דובר הערבית אמר לו גם בעברית וגם בערבית ״הוא מחבל״, ואז הוא ירה כדור אחד בצוואר של מאג׳ד והשתררה דממה.

ראיתי אמבולנס מגיע והפרמדיקים קראו לחיילים בעברית וביקשו מהם לאפשר להם להגיע למאג׳ד ולהגיש לו עזרה ראשונה, אבל החיילים לא נתנו להם להתקרב. נדמה לי שאחד החיילים גם ירה כדור אחד באוויר, כדי להפחיד את הפרמדיקים.

מאג'ד שכב שם בערך חצי שעה ואז הגיע דחפור צבאי גדול והתקרב לגופה שלו. נהג הדחפור ניסה להעמיס את מאג'ד על הכף במשך יותר משבע דקות. בכל פעם הוא תפס את מאג'ד במכנסיים שלו, ואז הוא נפל, עד שבסוף נשמטו לו המכנסיים והוא נשאר ערום. הדחפור דחף את הגופה שלו לקיר כדי להרים אותה. אחרי שהוא הצליח, חצי מהגופה של מאג׳ד הייתה תלויה מחוץ לכף עם הראש כלפי מטה. הוא גרר אותה לכיוון גדר במרחק של בערך 50 מטר, ואז הגופה שוב נפלה על האדמה, והדחפור שוב הרים אותה והתקרב לקיר. הראש של מאג׳ד היה בין כף הדחפור לבין הקיר של הבית כשהדחפור התקרב לקיר. זה היה מראה מזעזע, פשע שלא ראיתי בחיים שלי. הגופה נשמטה והדחפור הרים אותה שוב וחלקים מקיר הבטון נפלו עליה. אחר-כך הוא התחיל לנסוע עם הגופה בשכונות המחנה ומאחוריו נסע ג׳יפ צבאי. לדעתי זה נועד להפחיד את התושבים.

בבוקר, אחרי שהצבא כבר יצא מהמחנה, נודע לי שהם זרקו את גופתו של מאג׳ד קרוב לתחנת הדלק, במרחק של לפחות שני קילומטרים מהמקום שבו הוא נהרג.

הריגתם של שבעה פלסטינים בקבאטיה וביזוי גופותיהם של שלושה מהם, 19.9.24

ביום חמישי, 19.9.24, בסביבות השעה 11:30, כיתרו כוחות מיוחדים של יחידת דובדבן את בית משפחת לובאני בשכונת א-זכארנה שבקבאטיה. ארבעה פעילים חמושים עלו לגג הבית באמצעות מדרגות חיצוניות ונורו למוות על-ידי הכוחות. אחד מהם, אחמד לובאני (27), פעיל בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי – נפל כשנורה מגג הקומה השנייה לגג נמוך יותר. גופותיהם של היתר, עומר אבו א-רוב (24), פאדי חנאישה (27) ומוחמד אבו א-רוב (28) – שלושתם פעילים בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי - נותרו על הגג. חיילים שעלו לגג ביצעו "וידוא הריגה" באחד הפעילים לפחות.

לאחר מכן ירדו החיילים מהגג והכוח המשיך לירות על הבית אש חיה וטילי כתף. במהלך חילופי הירי נהרג שאדי זכארנה (36), בכיר בגדוד חללי אל-אקצה. כמה שעות לאחר מכן עלתה קבוצה נוספת של חיילים לגג. בתיעוד שצולם בידי תושבי השכונה נראים החיילים כשהם בועטים בגופות שנותרו עליו ומשליכים אותן לרחוב. לאחר-מכן הרים דחפור צבאי את הגופות בכפו ולקח אותן משם. גופתו של זכארנה חולצה מהמבנה רק לאחר שהכוחות עזבו את העיר.

במהלך כיתורו של בית משפחת לובאני ירו הכוחות גם בנער בן 16 שצפה במתרחש יחד עם אביו מחלון ביתו הסמוך ופצעו אותו קשה. במהלך הפשיטה על העיירה התפתחו עימותים במקומות נוספים בשכונה ומחאמיד כמייל (20), פעיל בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, נהרג בחילופי אש עם הכוחות. בסביבות 19:30, ירה הצבא טיל מכלי טיס על רכב שבו נסע בעיירה מוסטפא זכארנה (23), בכיר בגדוד חללי אל-אקצה, והרג אותו. כמו כן נפצעו במהלך הפשיטה כ-10 תושבים נוספים בעיירה שחלקם לא היו מעורבים בשום צורה בעימותים. צעיר נוסף נפצע כשיידה אבנים אך לא נשקפה ממנו סכנה ממשית.

א.ז סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי ב-22.9.24:

בסביבות 11:30 שמענו צרחות של נשים מהבית של שכנים שלנו. הסתכלתי דרך החלון והופתעתי כשראיתי אנשי יחידות ישראליות מיוחדות מכתרים את בית משפחת לובאני, שהם שכנים וקרובי משפחה שלנו. הבית שלהם נמצא במרחק של 25-20 מטר בלבד מהבית שלנו. ראיתי ארבעה צעירים עולים על גג הבית, ואז הבנתי שהם מכותרים ואין להם דרך מילוט.

בדרכם לגג אחד מהם נפגע מירי ונפל לגג עשוי פח של מבנה צמוד לבית. ראיתי שגם שלושת הצעירים האחרים נורו כשהיו על גג הבית, התמוטטו ונפלו על הגג. ראיתי שהיה להם נשק, אבל אני לא חושב שהם הספיקו להשתמש בו, כי החיילים שהיו פרושים מסביב לבית פגעו בהם ישר. בערך חצי שעה אחרי שהצעירים נורו על גג הבית, ראיתי חיילים עולים לאותו גג, ואז ראיתי את אחד מהם יורה ירייה אחת לעבר הצעירים. החיילים עזבו את הגג אחרי כמה דקות.

המשכתי לשמוע ירי חי וירי של טילי כתף. ראיתי גם דחפור צבאי כבד מגיע ומנסה להגיע לגופות ההרוגים שעל גג הבית עם הכף שלו, אבל הוא לא הצליח. אחר כך, בסביבות השעה 18:30-18:00, ראיתי חיילים עולים שוב לגג. לתדהמתי הם התחילו לבעוט בגופות של שלושת הבחורים ולגלגל אותן ברגליים שלהם כדי להפיל אותן מגג הבית, למרות שבבית הזה יש רק שתי קומות והם היו יכולים לסחוב אותן למטה. בסוף הם הפילו את שלוש הגופות, ונהג הדחפור שהיה למטה התחיל לגרוף אותן בצורה ברברית מאוד עם הכף הקדמית של הדחפור.

באותו זמן אני והבן שלי, בן ה-16, צפינו במתרחש מהבית שלנו. פתאום, אחד החיילים ירה לעברנו אש חיה. שני כדורים פגעו בפלג הגוף העליון של הבן שלי. אני וכמה צעירים פינינו אותו מיד לבית החולים בעיר ג'נין. הוא עדיין מאושפז שם במצב קשה, במחלקת טיפול נמרץ. אנחנו לא השתתפנו בלחימה, רק עמדנו על מרפסת הבית שלנו וצפינו במתרחש.

הריגתם של שני פלסטינים בטמון וביזוי גופתו של עארף בני עודה, 5.11.24

בלילה שבין יום שלישי לרביעי, 5-4.11.24, פשטו כוחות ישראליים על העיירה טמון ומחנה הפליטים אל-פארעה במחוז טובאס. במהלך הפשיטה התפתחו בין הכוחות הישראלים לחמושים פלסטינים עימותים שכללו חילופי אש, פיצוץ מטענים בידי פעילים פלסטינים בניסיון לפגוע בכלי רכב ישראליים והפצצות ישראליות מהאוויר. ב-5.11.24, בסביבות 3:00 לפנות בוקר, כיתרו הכוחות הישראליים בית בטמון ובמקום התפתחו חילופי אש. הכוחות הישראליים גם ירו טיל מהאוויר לעבר הבית והשתמשו בדחפור צבאי כדי להרוס חלקים ממנו. במהלך חילופי האש נהרגו האני בני עודה (51), בכיר בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי ועארף בני עודה (40) פעיל בזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי, לאחר מכן העמיס נהג של דחפור צבאי את גופתו של עארף בני עודה על כף הדחפור ונסע כל הדרך החוצה מהעיירה כשהגופה חשופה לכל.

מחמוד בני מטר, בן 31 ואב לארבעה, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עארף דראר׳מה ב-17.11.24:

באותו בוקר הבנתי שיש פלישה לעיירה, ואף אחד לא יכול לצאת מהבית עד שהצבא יעזוב. נודע לי גם שהכוחות הישראליים כיתרו את אחד הבתים ויש שני הרוגים, שהכוחות לקחו אחד מהם. שמעתי ירי אבל זה היה רחוק מהבית שלי.

בסביבות השעה 6:30, הייתי על גג הבית והסתכלתי מעבר למעקה. ראיתי שהג'יפים של הצבא התחילו לצאת מהעיירה בדרך שעוברת קרוב לבית שלי. ואז ראיתי דחפור של כוחות הכיבוש נושא גופה של איש, שהיה חצי עירום, עם חולצה קצרה ומכנסיים קצרים. ראיתי שהוא חטף מכה בראש וברגל. הוא היה רק במרחק של כמה מטרים ממני.

לא הייתי בטוח, אבל היה נדמה לי שההרוג בכף הדחפור הוא עארף. אנחנו שכנים והחולצה שלו נראה לי כמו חולצה של עארף. לא הודעתי את זה לאף אחד כי לא הייתי בטוח במאה אחוז ולא רציתי ליצור בלבול.

הדחפור נסע ופנה מזרחה כשהוא נושא את עארף בכף שלו, ומאחוריו נסעו הג'יפים הצבאיים. המראה הכאיב לי מאוד. לקחת ככה בן-אדם שנהרג. למה לא פינו אותו באמבולנס או אפילו בג'יפ של הצבא? החיילים כנראה רצו להראות את זה לתושבים כדי להפחיד אותם. הם הרגו אותו והתעללו בגופתו. זה לא אנושי. אני נזכר במראות האלה כל הזמן.