דילוג לתוכן העיקרי

בניגוד לעובדות, בסתירה להוראות: הפרקליטות הצבאית קבעה שהחייל שהרג את מוסטפא תמימי פעל כחוק

ב-15.2.16 הודיעה אל"ם שרון זוגי-פנחס, התובעת הצבאית הראשית, לבצלם על דחיית ערר שהגיש הארגון על ההחלטה לסגור את תיק החקירה. בצלם הגיש את הערר לפרקליט הצבאי הראשי ולפרקליט המדינה כמעט שנה ק...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

בניגוד לעובדות, בסתירה להוראות: הפרקליטות הצבאית קבעה שהחייל שהרג את מוסטפא תמימי פעל כחוק

מוסטפא תמימי. צילום: אקטיבסטילס, 10.9.10

ב-15.2.16 הודיעה אל"ם שרון זוגי-פנחס, התובעת הצבאית הראשית, לבצלם על דחיית ערר שהגיש הארגון על ההחלטה לסגור את תיק החקירה. בצלם הגיש את הערר לפרקליט הצבאי הראשי ולפרקליט המדינה כמעט שנה קודם לכן, ב-26.2.15.

תמימי נפגע מרימון גז שחייל ירה עליו מטווח קצר מאוד ב-9.12.11, בעת שיידה אבנים על ג'יפ צבאי במהלך הפגנה בכפר א-נבי סאלח. הוא נפצע קשה מאוד, הועבר לטיפול בבית החולים בילינסון ומת מפצעיו למחרת. חקירת מצ"ח בפרשה נפתחה מיד אולם התארכה מאוד: רק כשנתיים לאחר מכן, ב-5.12.13, הודיע הפרקליט הצבאי לעניינים מבצעיים סא"ל רונן הירש לבצלם על החלטתו לסגור את התיק. במכתב נמסר כי הפרקליטות קיבלה את טענתו של החייל היורה – סמל א' – כי לא ראה את תמימי בעת שירה מתוך הג'יפ, טענה שקיבלה חיזוק בחוות דעת של מומחה שקבע גם הוא כי החייל לא יכול היה לראות את תמימי בעת הירי. לפיכך, קבע הפרקליט, הירי שממנו נהרג תמימי "בוצע בהתאם לכללים ולהנחיות הרלבנטיים, ולא היה בביצועו משום עבירה כלשהי".

התובעת הצבאית הראשית דחתה את הערר שהגיש בצלם וקבעה גם היא כי בחומר החקירה אין די ראיות כדי לקבוע כי ירי רימון הגז הקטלני היה בלתי חוקי. התובעת גם דחתה טענות אחרות שהעלה בצלם בערר, ובהן הקביעה כי החייל היורה ראה את תמימי, או שהיה עליו להיות מודע להימצאות מיידי אבנים בקרבתו בעת שירה; ואם לא היה מודע לכך, הרי שהוא ביצע ירי "עיוור" ועבר בכך על פקודות הצבא. התובעת גם דחתה את הטענות אודות חשש לשיבוש חקירה בידי חבריו של החייל היורה וקבעה שאין צורך לדון באחריות המפקדים למותו של תמימי.

בתשובתה, נאחזה התובעת הצבאית הראשית בכל בדל תרחיש, בלתי סביר ככל שיהיה, גם כאשר הוא עומד בסתירה לראיות או אפילו לתרחישים אחרים שהציגה קודם לכן, בכדי להימנע מלהטיל אחריות פלילית על החייל היורה א' ועל מפקדיו.

הערר ודחייתו

בערר טען בצלם כי החלטת הפרקליט לעניינים מבצעיים שלא להעמיד לדין איש בתיק זה היא בלתי סבירה שכן חומרי החקירה שהועברו לבצלם מלמדים כי ישנן ראיות המוכיחות מעבר לכל ספק סביר את אחריותם הפלילית של החייל היורה ושל מפקדיו למותו של תמימי. עיקרי הטענות בערר היו כי בהסתמך על ראיות אובייקטיביות ועל חוות דעתם של שני מומחים מטעם מצ"ח, אין ספק שהירי הקטלני בוצע בכינון ישיר ובניגוד להוראות הפתיחה באש: החייל היורה היה מודע, או לכל הפחות היה עליו להיות מודע, להימצאותם של מפגינים בקרבת הג'יפ, ולפיכך היה עליו להימנע מלירות רימוני גז בכינון ישיר, באופן מסכן חיים. אף לשיטתו של הפרקליט לעניינים מבצעיים, הגורס כי א' לא ראה ולא יכול היה לראות את תמימי בעת ביצוע הירי הקטלני, הירי בוצע באופן רשלני ומסוכן, למעשה "על עיוור", ובניגוד גמור להוראות הפתיחה באש לירי מטולי גז. בדחייתה את הערר קיבלה התובעת הצבאית הראשית את גרסתו של החייל וקבעה כי הוא "בדק את השטח והביט מהחלון ומפתח הדלת על מנת לוודא כי איש אינו נמצא בקו הירי או בקרבת מקום. אף לפני סחיטת ההדק, עת כיוון את נשקו, בדק כי אין אנשים בקו האש ופקח את עינו השנייה כנדרש בהוראות השימוש במטול לרימוני גז". מומחים צבאיים שחיוו את דעתם במסגרת החקירה העלו את האפשרות כי למרות זאת, תמימי נפגע מהירי משום שרץ במהירות לעבר הג'יפ הצבאי. כלומר, שבין רגע הלחיצה על ההדק לרגע ההיפגעות תמימי נכנס לקו הירי של א'. התובעת אמרה בעניין זה כי "מדובר אמנם בהתרחשות שאינה שכיחה, אך חוות דעת המומחה מוכיחה כי הדבר הינו אפשרי, ולכל הפחות, נוצר ספק סביר בעניין". התובעת הצבאית הראשית ציינה בתשובתה כי ירי רימוני גז בכינון ישיר אינו בלתי חוקי כשלעצמו, והיות וא' בדק בטרם הירי כי איש לא עלול להיפגע ממנו, הרי שהוא פעל בהתאם להוראות. מאחר שפעל כחוק, ממילא אין טעם לבחון את תרומת המפקדים לירי הבלתי חוקי.

כשלים בתשובת התובעת

תשובתה של התובעת הראשית מבוססת על פרשנות מעוותת של העובדות ושל הוראות הפתיחה באש, שנועדה להבטיח שאף חייל או קצין לא ייאלצו לשאת באחריות פלילית למותו של תמימי. להלן כמה דוגמאות:

  • האם סמל א' ראה את תמימי לפני הירי? התיאור שמציעה התובעת לנסיבות הירי הקטלני במוסטפא תמימי עומד בסתירה לראיות שחקירת המצ"ח עצמה העלתה. כך, בניגוד לקביעתו של המומחה הצבאי לפיה בעת הלחיצה על ההדק שדה הראייה של סמל א' דרך חרך הפתיחה של דלת הג'יפ היה ריק ורק לאחר-מכן נכנס תמימי לקו הירי, הרי שזווית הראייה של החייל היורה מהג'יפ כלל אינה מוגבלת לחרך הג'יפ. אדם שראייתו תקינה לא יכול היה שלא לראות, דרך חלון הג'יפ, אדם אחר המתקרב אליו בריצה ממרחק של כעשרה מטרים, ביום בהיר ומבלי שיש כל מכשול בדרך. התובעת הצבאית הראשית בחרה להתעלם מעובדות אלה ובמקום זאת העדיפה את הגרסה המשונה שהציע המומחה הצבאי, הגם שהודתה שזוהי "התרחשות בלתי שכיחה".

שדה הראייה מהג'יפ הצבאי - מחרך פתיחת דלת הג'יפ ומהחלון האחורי. מתוך שחזור האירוע שבוצע במסגרת החקירה.
שדה הראייה מהג'יפ הצבאי - מחרך פתיחת דלת הג'יפ ומהחלון האחורי. מתוך שחזור האירוע שבוצע במסגרת החקירה.

  • האם הירי הקטלני נעשה על פי ההוראות? גם אם נקבל את התרחיש הלא סביר לפיו סמל א' לא יכול היה לראות את תמימי כאשר לחץ על ההדק, אין משמעות הדבר שהירי היה חוקי. לשיטתה של התובעת, ירי במטול גז בכינון ישיר אינו בלתי חוקי, אם כי על היורה לוודא שאיש לא ייפגע מירי זה. היות שסמל א' טוען שהוא אכן וידא זאת, והיות שאין ראיות שמאפשרות לסתור את טענתו, מגיעה התובעת למסקנה שלא היה שום דבר בלתי חוקי בירי. אלא שפרשנות זו של ההוראות מרוקנת אותן מתוכן: על-פי ההוראות, ירי בכינון ישיר הוא החריג וכל ירי כזה מחייב שורה של צעדים כדי להבטיח שאנשים לא ייפגעו כתוצאה ממנו. בוודאי שלחייל אסור לירות "על עיוור", כששדה הראייה שלו מוגבל. במקרה הנוכחי, לא רק שסמל א' לא הציג כל ראיה לכך שהוא נקט את אמצעי הזהירות הנדרשים, הוא אף הסביר בעצמו ששדה הראייה שלו בעת הירי היה מוגבל. טענה זו התקבלה כלשונה וללא כל הסבר על-ידי התובעת הצבאית הראשית, למרות התוצאה הקטלנית של הירי. בהתחשב בכך, לא ברור מהם אמצעי הזהירות שיש לנקוט, לשיטתה של הפרקליטות הצבאית, לפני ביצוע ירי בכינון ישיר, ובאילו נסיבות ירי כזה יהיה אסור.

  • האם הייתה בכלל הצדקה לירי?בצלם טען בערר, כי עולה חשד שהחיילים בג'יפ תיאמו את עדויותיהם בניסיון לספק הצדקה לירי רימון הגז. בעדויותיהם של כל ארבעת החיילים הופיע פרט זהה, שעומד בסתירה לתיעוד האירוע בצילומי סטילס. לפי הגרסה שמסרו כל החיילים, החייל היורה פתח את הדלת האחורית של הג'יפ כדי לאפשר לנהג לנסוע ברברס מבלי לפגוע באיש, היות ומצלמת הג'יפ האחורית הייתה מקולקלת. משנפתחה הדלת, נפגע החייל היורה בחזהו מאבנים שיודו עליו, ולפיכך ביקש מנהג הג'יפ שיעצור, כדי שיוכל לירות רימוני גז כדי להרחיק את מיידי האבנים. אלא שכל קטע הנסיעה של הג'יפ ברברס תועד בצילומי הסטילס, ונקל להבחין שדלתות הג'יפ כלל לא נפתחו במהלכו. אמנם התובעת הצבאית הראשית לא הסתמכה על גרסה זו של החיילים בכדי לדחות הערר, אך היא דחתה את הראיות הברורות בנושא בטענה כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מה אכן אירע.

    התובעת דחתה טענות נוספות בערר לפיהן לא הייתה הצדקה לירי. הירי בוצע על ידי הכוח בכלי הרכב האחרון בשיירה, שכבר הסתובבה על עקביה לאחר שהשלימה את משימתה – פינוי מחסום אבנים על הכביש. התובעת קבעה כי "אף אם ניתן לומר שהירי שביצע סמל א' לא היה הכרחי בנסיבות העניין, לא ניתן לקבוע כי מדובר בירי בלתי סביר לאור האבנים שנזרקו על הג'יפ". אך קביעה זו עומדת בסתירה לקביעה אחרת של התובעת במכתבה, לפיה א' התכוון לירות לעבר קבוצת מפגינים שעמדה על הטרסות במרחק של כמאה מטרים מהג'יפ. נראה כי לדידה של התובעת הצבאית הראשית, גיבוש תרחיש האירוע נקבע לפי עקרון מקסום הטיוח: כשהשאלה היא האם החייל היורה התכוון לפגוע במיידי האבנים שבקרבתו, התרחיש הנבחר הוא שהוא כיוון למרחק; וכשהשאלה היא האם הייתה הצדקה לירי, התרחיש הנבחר הוא יידוי האבנים מטווח קצר. התובעת גם התעלמה מכך שככל שנשקף סיכון כלשהו ממיידי האבנים, שהצדיק לכאורה את ירי רימון הגז, הרי שגם סיכון זה היה מתאיין לו נקטו החיילים בדרך פעולה מסוכנת פחות, וסגרו את הדלת האחורית של הג'יפ הממוגן שבו נסעו.


הקליקו על התמונה לצפייה במצגת תמונות: תיעוד הירי במוסטפא א-תמימי. צילום: חיים שוורצנברג, 9.12.11

  • אחריות מפקדיםבצלם טען כי המפקדים התרשלו בהעברת הוראות השימוש במטול רימוני גז ואף עודדו ירי בלתי חוקי ומסוכן, ולפיכך גם הם נושאים באחריות להריגתו של תמימי. התובעת הצבאית הראשית דחתה טענה זו וקבעה כי היות והירי אינו בלתי חוקי, לא יכולה להיות אחריות פלילית של המפקדים לירי. אולם, אחריותם של המפקדים גדולה מאחריותם של פקודיהם. אפילו אם החייל הפשוט אינו נושא באחריות פלילית כלשהי, עדיין ייתכן שהמפקדים יישאו באחריות פלילית – לאופן ההכנה, לפקודות, לניהול האירוע ועוד.

טיפולה של הפרקליטות הצבאית ומצ"ח במקרה זה שב וממחיש את מגבלותיה של מערכת אכיפת החוק, המכוונת תמיד לאירוע הבודד ולא להיבטים המערכתיים ולשאלות של מדיניות, ולחיילים הזוטרים ביותר במקום לבכירים ביותר. אולם, השלכות התנהלותה של התביעה הצבאית בתיק זה החורגות מהמקרה הנוכחי. ראשית, הגמישות הפרשנית שמפגינה התובעת הצבאית הראשית ביחס להוראות השימוש בכלי הנשק השונים ולמתחם הפעולה הסבירה מרוקנת הוראות אלה מכל מתוכן וככזו היא מאפשרת פגיעה באחרים גם בעתיד. שנית, ההחלטה בנוגע לסגירת התיק בלי לנקוט צעדים כשליהם נגד מי מהמעורבים מעבירה מסר ברור לחיילים כי הם ייהנו מחסינות כמעט על כל מעשה שיעשו בשטחים. ואכן, הריגתו של מוסטפא תמימי לא הייתה האירוע הראשון שהסתיים במוות או בפציעה חמורה של אדם מפגיעת רימון גז. הימנעותה החוזרת ונשנית של הפרקליטות הצבאית מאכיפת הוראות הצבא בנוגע לירי רימוני גז על החיילים תורמת להישנותם של מקרים כאלה.

. . . . . . . . . . . . . . . . . . .

סרטונים אחרונים