חייל ירה מטווח קצר והרג את הנער ריאן אבו מעלא (סבאענה), בן 16, שלא סיכן איש

ביום שבת, 20.12.25, בשעות הערב המוקדמות, פשטו כמה ג'יפים צבאיים על מרכז העיירה קבאטיה שבמחוז ג'נין. מעט לפני השעה שבע בערב נסע אחד הג'יפים הלוך ושוב ברחובות שכונת א-סבאענה, הסמוכה למרכז העיירה, כשהוא צופר שוב ושוב ומטריד את מנוחת התושבים. קבוצה של נערים ליוותה את הג'יפ בצעקות ובשריקות, וחלקם יידו לעברו אבנים ממרחק.

בתיעוד שהגיע לבצלם, נראה הג'יפ בסמוך לשעה 19:00, כשהוא נוסע במורד הרחוב הראשי בשכונה, רחוב א-סבאענה, בסמוך לצומת בצורת Y שממנו מתפצל הרחוב לשתי סמטאות. בתיעוד, נראים שני חיילים העומדים בקצה אחת הסמטאות, מאחורי פינת הבית שבמרכז הצומת, כשהם נסתרים מעיני הבאים מהסמטה שממול. אחד מהם כורע על ברכיו ומכוון את נשקו לעבר הסמטה שממול, ואילו השני עומד מעט מאחוריו, בצמוד לקיר. חייל שלישי הולך לאחור בצמוד לג'יפ, כשגבו מופנה לכיוון הנסיעה, וגם הוא מכוון את נשקו לעבר אותה סמטה. החייל נעלם לרגע מהפריים, אך מיד לאחר מכן חוזר לצומת, הפעם ללא הג'יפ. הוא מתכופף ומסתתר מאחורי מכונית חונה, משם הוא צופה על הסמטה. פרט לשלושת החיילים, לא נראים במקום אנשים נוספים והאזור נראה שקט.

בשלב זה, בעת שהחיילים מציבים מארב לבאים מכיוון הסמטה, נראה הנער ריאן אבו מעלא (סבאענה), בן 16, מגיע מהסמטה, כאשר הוא פוסע לאיטו לכיוון החיילים שבצומת, ככל הנראה מבלי להבחין בהם כלל. בתיעוד, ניתן לראות בבירור כי אבו מעלא אינו מחזיק דבר בידיו ולא מהווה כל איום על החיילים. למרות זאת, כאשר אבו מעלא מגיע למרחק של כשני מטרים לכל היותר מהחיילים, החייל שכורע על ברכיו יורה לעברו מיד צרור יריות והוא נופל ארצה.

אבו מעלא נותר מוטל על הקרקע במשך כעשרים דקות, ואז כיסו החיילים את גופו ביריעה, וכמה דקות לאחר מכן, העלו אותו לרכב צבאי משוריין שהגיע למקום. בשעה 19:30, כחצי שעה לאחר תחילת האירוע, עזבו החיילים את המקום בשני הג'יפים כשהם לוקחים אותו איתם. מאוחר יותר באותו ערב עודכנה המשפחה על מותו. גופתו מוחזקת מאז בידי ישראל.

מרגע הירי ועד עזיבת החיילים, נותר אבו מעלא שכוב על גבו ללא תזוזה, במשך חצי שעה לפחות, מבלי שמי מהחיילים ינסה להגיש לו עזרה ראשונה. יתרה מכך, החיילים אף מנעו מצוות אמבולנס פלסטיני שהגיע למקום לעשות זאת. הוריו של אבו מעלא, שראו את האמבולנס עומד מחוץ לביתם אך לא ידעו שהנפגע הוא בנם, וסיפרו לבצלם כי שכנעו את צוות האמבולנס לנסות להתקרב למקום פעם נוספת, לאחר שכבר נחסם על ידי החיילים. אנשי הצוות אכן ניסו, ואז כיוונו לעברם החיילים את נשקם והורו להם לסגת. פרמדיק ששוחח עם בצלם אישר את הדברים.

הצבא טען כי אבו מעלא השליך לבנה זמן קצר לפני כן, והחזיק בידיו לבנה גם בזמן שנורה, וכי הירי בוצע כתגובה לכך, אולם התיעוד מהזירה מפריך טענה זו.

הרג נפשע זה של נער בן 16 אינו מקרה חריג, אלא תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש המתירנית בגדה המערבית. מאז אוקטובר 2023 ועד סוף דצמבר 2025, הרגה ישראל בגדה המערבית 1,024 פלסטינים, בהם 222 קטינים. תחת משטר האפרטהייד הישראלי, חייהם של פלסטינים ממשיכים להיות הפקר מוחלט. 

גם כאשר ההרג מבוצע לעיני מצלמות, וכאשר ברור שהוא בוצע בניגוד לכללים ולחוק, איש אינו נדרש לתת על כך דין וחשבון. חובתה של הקהילה הבינלאומית לעשות כל שביכולתה כדי לעצור את פשעי ישראל.

תחקירן בצלם, עבד אל-כרים א-סעדי גבה את העדויות:

עדותו של וליד סבאענה, בן 75 ואב לשמונה, תושב קבאטיה:

אני בעלים של חנות מכולת בשכונת א-סבאענה, ברובע המערבי של העיירה קבאטיה.

ביום שבת, 20.12.25, הייתה פשיטה של הצבא על העיירה. בסביבות 19:00, כשהייתי במכולת שלי, הגיע לרחוב המוביל לשכונה שלנו, שכונת א-סבאענה, אחד מהג'יפים הצבאיים. אני המשכתי לשבת מאחורי השולחן במכולת וצפיתי בג'יפ שסייר הלוך ושוב ברחוב של המכולת. החיילים הפעילו סירנה וגם צפרו, כדי להתגרות בתושבים ולהטריד אותם. בכל פעם שהג'יפ עבר לפני אחת הסמטאות שמסתעפות מהרחוב, שמעתי נערים צועקים ושורקים לו.

אחרי שהג'יפ נסע הלוך ושוב כמה פעמים, ראיתי אותו עוזב את הרחוב ונוסע צפונה.

ואז, ראיתי פתאום שני חיילים מגיעים ברגל מכיוון דרום ומסתתרים מאחורי אחד הבתים שמול המכולת, מדרום. בין המכולת ופינת הבית מפרידה סמטה ברוחב של כ-5 מטרים. ראיתי את שני החיילים מתכופפים, כנראה כדי שאף אחד מהצעירים לא יראה אותם.

מהמקום שבו ישבתי, מאחורי דלפק המכולת, יכולתי לראות את המקום שבו הסתתרו החיילים, הם היו במרחק של כ-10 מטרים ממני. אבל לא יכולתי לראות את הולכי הרגל שמגיעים דרך הסמטה מכיוון העיר העתיקה.

בזמן שצפיתי בשני החיילים, אחד מהם ירה משהו כמו 5-3 כדורים. הייתי בהלם ופחדתי מאוד כי החיילים היו קרובים אליי. נשארתי במקומי על הכיסא שמאחורי הדלפק, עד שהגיע עוד ג'יפ צבאי וירדו ממנו חיילים נוספים.

אחרי הירי, אחד החיילים סגר את דלת המכולת מבחוץ, ואז ניצלתי את ההזדמנות, נעלתי אותה מבפנים ונכנסתי לבית שלי דרך דלת פנימית מהמכולת ונשארתי שם.

בזמן האירוע לא היו באזור עימותים של ממש, אלא רק צעקות ושריקות, ואולי אחד הנערים זרק איזה אבן לעבר הג'יפ הצבאי כשהוא חלף על פני אחת הסמטאות שמסתעפות מהרחוב.

עדותו של כ. ל.:

ביום שבת, 20.12.25, בסביבות 19:00, הייתי על הגג של בית שמשקיף על הרחוב הראשי שמוביל לשכונת א-סבאענה, ושמעתי ג'יפ צבאי צופר ומפעיל את הסירנה שלו, כדי להטריד את התושבים ולהתגרות בהם.

ראיתי את הג'יפ נוסע ברחוב הלוך ושוב, והחיילים צפרו בכל פעם שהם חלפו על פני סמטאות שמסתעפות מהרחוב הראשי ומובילות לאזור העתיק בעיירה. שמעתי נערים וצעירים, שצעקו ושרקו בכל פעם שהג'יפ חלף ליד הכניסות לסמטאות, ולפעמים הם גם השליכו לעברו אבן.

אחרי שהג'יפ נסע הלוך ושוב כמה פעמים, ראיתי 3 חיילים יורדים ממנו, במרחק של בערך 400 מטר מדרום למקום שבו הייתי. שניים מהחיילים התחילו ללכת ברגל בצמוד לקירות הבית, בצד השמאלי של הרחוב. החייל השלישי הלך בצמוד לג'יפ בזמן שהוא נסע צפונה ועבר בסמטה שמובילה לעיר העתיקה, שסמוך לה נמצאת המכולת של וליד סבאענה, במרחק של בערך מאה מטר מאיפה שהייתי.

ראיתי את שני החיילים מסתתרים מאחורי הבית של עומר סבאענה, שנמצא מול המכולת. אז הבנתי שהחיילים אורבים לצעירים ולנערים וניסיתי להזהיר אותם. צעקתי להם: "תיזהרו! החיילים מסתתרים מאחורי פינת הבית של עומר א-סבאענה על הרחוב הראשי."

נשארתי על הגג והמשכתי לעקוב אחרי המתרחש. ברגע מסוים, ראיתי נער מגיע מלמעלה, מכיוון האזור העתיק של העיירה, ואז חייל ירה בו. אני מעריך שנורו 5-3 כדורים, ושהירי היה ממרחק של 2 מטר לכל היותר, כי ראיתי את הנער מגיע עד הפינה שמאחוריה הסתתרו החיילים.

הנער נפל ארצה על הגב שלו, ואחרי כמה רגעים הגיע החייל השלישי מכיוון צפון והצטרף לשניים האחרים. אחר-כך הגיעו הג'יפ הצבאי, שקודם ירדו ממנו החיילים, ועוד חיילים ברכב משוריין. החיילים שהו במקום בערך 30 דקות, וכל הזמן הזה הם מנעו מאמבולנסים להגיע לנער. בסוף, הם שמו את הגופה של הנער על אלונקה, הכניסו אותה לג'יפ הצבאי, ועזבו את המקום.

במשך כל הזמן שהייתי על גג הבית, הצעירים לא התעמתו עם החיילים. רק צעקו, שרקו וקראו להם. מדי פעם הם זרקו אבנים ממרחק רב, מסוף הסמטה, כך שהן בכלל לא הגיעו לרחוב שבו נסעו הג'יפים הצבאיים.

אחרי שהכוח נסוג, הלכתי למקום האירוע וראיתי כתם דם במקום שבו הנער נפל אחרי שירו בו. אני מכיר את הנער טוב, כי הוא גר בשכונה שלנו. קוראים לו ריאן אבו מעלא (סבאענה).

אמו של ריאן, נאייפה סבאענה, בת 46 ואם לשישה, סיפרה ב-19.1.26 על היום בו איבדה את בנה:

ביום שבת, 20.12.25, בסביבות 15:00, יצאתי לביקור בקבר של בני הבכור נור א-דין, שנהרג מירי הצבא הישראלי ב-2015. שניים מהילדים שלי באו איתי, נור א-דין, שנולד אחרי שאחיו נהרג ונקרא על שמו, וג'אדאללה. בני ריאן נשאר בבית ולמד לקראת מבחן שהיה לו בראשון.

בדרך הביתה עשיתי כמה קניות וריאן פגש אותי מול הבית שלנו ועזר לי לקחת את המצרכים לדירה שלנו בקומה השנייה.

אכלנו ארוחת צהריים ואז הוא הכין לעצמו נס קפה ונכנס לחדר ואני חשבתי שהוא נשאר שם עד הערב. בסביבות 18:45, בעלי חזר מהעבודה שלו בתחום הבנייה, ובאותם רגעים נודע לנו מהרשתות החברתיות שהצבא פושט על שכונות בעיירה. נכנסתי לחדר של ריאן ומצאתי את כוס הנס קפה שלו מונחת מלאה על השולחן שליד המיטה שלו. הוא לא שתה אותה, ובכלל לא היה בבית. חשבתי שאולי הוא הלך לאחת המכולות בשכונה כדי לקנות לו חטיף.

שלחתי לריאן הודעת וואטסאפ כדי להזהיר אותו שכוחות הצבא פושטים על שכונות בעיירה, אבל הוא לא ענה. ניסיתי להתקשר אליו ואז גיליתי שהטלפון מונח על המיטה בחדר שלו. בעלי התקשר לקרוב משפחה שלנו והוא אמר שראה את ריאן בשכונה, הולך לכיוון המכולת, וכשהג'יפים הצבאיים הגיעו הוא נראה מופתע ואולי הלך לכיוון החלק העתיק של העיירה כדי לא להיתקל בהם.

בסביבות השעה 19:00, ראינו אמבולנס פלסטיני עוצר ליד הבית שלנו. יצאתי עם בעלי כדי לברר עם צוות האמבולנס מה קרה. הם אמרו לנו שצעיר נפצע ברגל סמוך למכולת של וליד סבאענה, שנמצאת במרחק של בערך 250 מטרים מהבית שלנו, ושהחיילים מונעים מהם להתקדם לשם. אני עודדתי אותם לנסות שוב ואמרתי להם שאני אתקדם לשם ברגל, למרות שלא ידעתי שהצעיר שנפצע הוא ריאן שלנו. התקדמתי עם הפרמידק אבל כשהגענו לחיילים, הם כיוונו אלינו את נשקם, האירו עלינו בפנסי לייזר והורו לנו לחזור לאחור.

בשלב הזה התמלאתי חרדה שמי שנפגע זה ריאן, למרות שהוא מעולם לא נעצר ולא הסתבך בשום צורה.

חיכינו עם צוות האמבולנס ועוד תושבים מהשכונה בערך חצי שעה בצומת, במרחק של בערך 200 מטרים מזירת האירוע, שהחיילים כיתרו וחסמו את הגישה אליה. ואז הג'יפים הצבאיים התחילו לעזוב ואנחנו התקדמנו למקום שבו היה קודם הפצוע. אבל כל מה שמצאנו זה כתם דם קטן. היו לנו חששות, אבל לא ידענו שזה באמת ריאן שנפגע ונלקח משם.

בזמן שהיינו שם, התחילו להתפרסם ברשתות החברתיות דיווחים שהצעיר ריאן אבו מעלא (סבאענה) נפצע מירי הצבא, ושהצבא לקח אותו לטיפול. זמן קצר אחר-כך, קרובי משפחה התקשרו לבעלי ואמרו לו שריאן נהרג ושהצבא מחזיק בגופתו. למרות שכבר חששתי, הידיעה נפלה עליי כרעם ביום בהיר. איבדתי שניים מהבנים שלי לירי של החיילים: את נור א-דין, שנהרג בדצמבר 2015, ועכשיו, אחרי עשר שנים, באותו חודש, את ריאן.

הדבר שהכי חשוב לי כרגע הוא השבת גופתו של בני ריאן, כדי שנוכל לקבור אותו לצד הקבר של אחיו, ואוכל לבקר את קברו בכל עת שארצה.

ריאן השאיר אחריו חלל גדול. הוא דאג לאחיו הקטנים, ותמיד ניסה ליצור אווירה של שמחה וצחוק בבית. האחים הקטנים שלו, נור א-דין וג'אדאללה, שואלים אותי מתי הוא יחזור, ואין לי תשובה.

עדותו של מ., פרמדיק בעיריית קבאטיה:

בערב של יום שבת, 20.12.25, בשעה 19:02, קיבלתי שיחת טלפון מתושב שהודיע ​​לי שחיילים ישראלים ירו בצעיר בשכונת א-סבאענה בקבאטיה. נסעתי לשם מיד באמבולנס עם אחי כ', שגם הוא פרמדיק. באותו זמן עוד לא ידענו את זהות הנפגע.

הגענו לדיוואן (חדר אירוח) של משפחת א-סבאענה, והתקדמנו לכיוון המקום שבו היה הצעיר הפצוע, אבל החיילים הישראלים מנעו מאיתנו להתקדם. הם כיוונו אלינו את נשקם, ונאלצנו לסגת ולעצור ליד הדיוואן. השעה הייתה 19:07. חיכינו בערך 15-10 דקות, ואז ניסינו שוב להתקדם לעבר הצעיר הפצוע. אמו של ריאן, שפגשנו שם, ניסתה ללוות את האמבולנס ברגל, אבל אחרי שהתקדמה בערך 10-7 צעדים, כשהיינו במרחק של בערך 200 מטרים מהחיילים, ביקשתי ממנה לחזור לאחור כי הם התחילו לכוון אלינו את נשקם ואת פנסי הלייזר. היא חזרה לאחור ואני התקדמתי עוד קצת, עד שהם אילצו גם אותי לסגת.

עצרתי שוב את האמבולנס ליד הדיוואן, וכמה אזרחים התקבצו סביבו, כולל ההורים של ריאן, שבשלב הזה עדיין לא ידעו שהוא זה שנורה.

חיכינו שם בערך 35 דקות, ואז ראיתי את כלי הרכב הצבאיים נסוגים מהאזור. אחר-כך הצלחנו להתקדם לשם, אבל לא מצאנו שם את הפצוע. ראיתי רק כתם דם קטן ואבן קטנה לידו. כמה דקות אחר-כך, נודע לנו מהרשתות החברתיות וממשרד הקישור הפלסטיני שריאן אבו מעלא נהרג מירי הצבא ושהחיילים לקחו את גופתו.

הצבא הישראלי פושט שוב ושוב על העיירה קבאטיה, והוא חוסם את הגישה של צוותי אמבולנס לנפגעים ומונע מאיתנו לבצע את התפקיד שלנו.

* הסרטון שלפניכם פורסם על-ידי בצלם כבר ב-29.12.25. התחקיר המלא פורסם ב-4.2.26.