חיילים תקפו פעילי זכויות אדם המתנדבים בבצלם

ביום ראשון, 8.5.22, חיילים תקפו, הכו וניסו לעצור שני פלסטינים בשני אירועים שונים בגדה המערבית: את אחמד זיאדה, בן 31, תושב הכפר מאדמא שבאזור שכם, ואת באסל אל-עדרה, בן 25, תושב הכפר א-תוואני שבדרום הר חברון. שניהם מתנדבים של בצלם, וחיילים תקפו אותם בעת שתיעדו את מעשיהם.

תקיפתו של אחמד זיאדה, בן 31, תושב הכפר מאדמא, מחוז שכם

בסביבות השעה 15:30, עלה מתנדב בצלם אחמד זיאדה, בן 31, לגג ביתו בכפר מאדמא שבמחוז שכם, כדי לתעד התקהלות של חיילים באזור. חיילים שהבחינו בו התגרו בו ונופפו מולו דגל ישראל. לאחר כמה דקות ירד זיאדה מהגג ומצא כארבעה חיילים בכניסה לביתו. אחד החיילים חטף את מצלמתו וחייל אחר תפס אותו, אזק את ידיו באזיקוני פלסטיק ומשך אותו אל מחוץ לבית.

החיילים גררו את אחמד זיאדה מהמקום, כשהוא יחף וכשידיו אזוקות. אמו יוסרא, בת 64, וכמה בני משפחה נוספים יצאו אחריהם בבהלה. יוסרא ניסתה לחלץ את בנה מידי החיילים, ולאחר שאחד מהם דחף אותה, הצליח זיאדה להשתחרר מידי החיילים ולברוח חזרה לביתו. החיילים עזבו את האזור מבלי לעצור איש, כשהם לוקחים עמם את המצלמה שחטפו.

אחמד זיאדה סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי:

אני גר בקומה השנייה בבית בן שתי קומות. בקומה הראשונה גרים שלושה אחים שלי, מוחמד, נשאאת וטלעת, עם המשפחת שלהם. הבית שלנו נמצא בחלק המזרחי של הכפר, במרחק קצר מהכביש העוקף חווארה-ג'ית (יצהר).

ביום ראשון, 8.5.22, בסביבות השעה 15:30, התקשר אליי אחד מתושבי הכפר ואמר לי שיש התקהלות ליד גשר מאדמא-בורין. מיד לקחתי את המצלמה, עליתי לגג והתחלתי לתעד. ראיתי כלי רכב של הקישור הישראלי וחיילים. מאחורי הבית שלנו, ליד העמדה של הצבא, התאספו בערך שישה חיילים וארבעה מהם הלכו לכיוון הגשר. שני החיילים שנשארו ראו אותי. הם התחילו לעשות לי תנועות מתגרות והניפו דגלי ישראל. לא אמרתי מילה והמשכתי לצלם. כל פעם שהורדתי את המצלמה כדי לעזוב החיילים חזרו להתגרות בי, אז המשכתי לצלם. אחרי שזה חזר על עצמו כמה פעמים החלטתי להפסיק לצלם ולרדת. לא קרה משהו שהצדיק את המשך הצילום.

ירדתי הביתה ואחרי חצי שעה בערך רציתי להפעיל את המחשב כדי להוריד את החומר מהמצלמה. אבל לפני שהספקתי לעשות את זה, שמעתי צעקה ובכי של האחיינים שלי שגרים בקומה הראשונה. לקחתי את המצלמה וירדתי מייד למטה. במדרגות ראיתי את האחיינים שלי בוכים. הם אמרו שהצבא נמצא בבית. אמרתי להם לא לפחד ולבוא איתי. בזמן שעדיין הייתי בכניסה לבניין ראיתי ארבעה חיילים מכוונים אלינו את הנשק שלהם. אמרתי להם: מה אתם עושים? אתם רואים מה אתם עושים לילדים! אחד החיילים דחף אותי וחטף ממני את המצלמה. חייל אחר תפס אותי מהצוואר ומשך אותי בכוח.

החיילים הובילו אותי החוצה. הייתי יחף. הם לקחו אותי לדרך שמובילה לכביש שנמצא במרחק של בערך חמישים מטרים מהבית שלנו. אחד החיילים אמר אזק לי את הידיים לאחור ונתן לי מכה בראש עם קת הרובה. אמא שלי הלכה אחרינו ובכתה. דאגתי לה. גם כמה מהאחיינים שלי הלכו אחרינו. אמרתי לחיילים שאני רוצה לדבר עם אימא שלי כדי שהיא תחזור הביתה, אבל הם התנפלו עליי והכו אותי בקתות הרובים. אחד מהם נתן לי אגרופים בפנים. אמא שלי ניסתה להרחיק ממני את החיילים ואז אחד מהם דחף אותה. כשראיתי את זה חשבתי שאני משתגע, לא יכולתי לשאת את זה. קרעתי את האזיקונים, קמתי וניסיתי להשתחרר מהחיילים.

בינתיים הגיעו אבא שלי, האחים שלי, ועוד תושבים מהכפר. התפתחו דחיפות הדדיות ביננו לבין החיילים, ובסוף הצלחנו להתרחק מהם. החיילים ירו כמה קליעים כדי להפחיד את כולם. אז הגיעו עוד ארבעה חיילים. אני הלכתי הביתה כי הייתי יחף. כשהגעתי החלפתי בגדים כי החיילים קרעו את הבגדים שלי. בינתיים החיילים התרחקו לכביש העוקף. הייתי מותש. יש לי סימני מכות בגב ובפנים. אמא הייתה במצב קשה מאוד, הייתה לה ירידה ברמת הסוכר והיו לה כאבים כי אחד החיילים דחף אותה והיא נפלה.

תקיפתו של באסל אל-עדרה, בן 25, תושב הכפר א-תוואני, דרום הר חברון

באותו יום, בסביבות השעה 19:00, נכנסו חמישה חיילים, חלקם רעולי פנים, לאדמתו של ראאיד אעמר, בן 41, תושב ח'ירבת אל-פח'ית שבמסאפר יטא. החלקה סמוכה לכפר א-תוואני ואעמר עסק אותה שעה בהקמת צריף חקלאי. החיילים דרשו מאעמר לפרק את המבנה אך הוא סירב לעשות כן. במקום התאספו תושבים מהכפר וחלקם החלו לתעד את המתרחש. אז תקפו החיילים אחד מהם – באסל אל-עדרה, בן 25, עיתונאי, פעיל זכויות אדם ומתנדב של בצלם.

אל-עדרה הצליח לחלץ את עצמו מידי החיילים, ותושבים שנכחו במקום הסיעו אותו לבית החולים אל-קאסם בעיירה יטא, שם נבדק ושוחרר לביתו.

תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי גבתה את העדויות:

ראאיד אעמר סיפר בעדותו:

אני חקלאי ויש לי שישה דונם של קרקע שבהם יש לי מטע זיתים ושדות שעורה. ביום ראשון, 8.5.22, בסביבות השעה 19:00, בניתי חדר מלוחות פח על האדמה שלי. כשהמבנה היה כמעט מוכן הופיעו פתאום חמישה חיילים רעולי פנים והורו לי לפרק אותו. סירבתי, ודרשתי שיציגו לי צו שמחייב אותי לפרק אותו או שיביאו משטרה או נציג של המנהל האזרחי. החיילים התעלמו ממה שאמרתי והתעקשו שאפרק את המבנה.

התווכחנו ובינתיים הגיעו כמה תושבים מהכפר, כולל סולימאן (נאסר) אל-עדרה, בן 47, שהתחיל לצלם את מה שקורה בטלפון הנייד שלו. שני חיילים התנפלו עליו. הוא ברח והם רדפו אחריו. בינתיים הגיעו הבן שלו, באסל, בן 25, שצילם את מה שקורה במצלמה שלו ופעיל חברתי נוסף, סאמי אל-הריני, שצילם בטלפון שלו. החיילים שרדפו אחרי סולימאן חזרו בידיים ריקות ואחד מהם דחף את הבן שלו, באסל. בין השניים התפתח ויכוח שבמהלכו באסל דרש שהחייל יציג צו שמורה על פירוק המבנה או שיזמין למקום משטרה.

בשלב זה הקצין הורה לחיילים לעצור את באסל ואת סאמי וכל אחד מהם נתפס בידי שני חיילים. באסל ניסה לחלץ את עצמו מידי החיילים אבל הם הפילו אותו וניסו לאזוק אותו. הוא המשיך להיאבק ואז החיילים האחרים עזבו את סאמי והתנפלו גם הם על באסל. שני חיילים הרימו אותו ושלישי דחף אותו חזק. הוא נפל על הגב.

באסל אל-עדרה סיפר בעדותו:

בזמן שהם ניסו לאזוק אותי נפלו לי הנעליים. החיילים הרימו אותי והתחילו לגרור אותי על קוצים ואבנים כשאני יחף. זה כאב לי מאוד. ביקשתי מהחיילים לתת לי לנעול את הנעליים, אבל הם התעלמו ממני. התיישבתי על האדמה כדי שהם לא יוכלו לגרור אותי, ואז אחד מהם נתן לי אגרוף חזק בפנים. בשלב זה ניגשה אליי שכנה שלנו, אמנה אל-עדרה, בת 45 וניסתה לחלץ אותי מידי החיילים, שבאותו זמן הרביצו לי ובעטו בי. הם דרכו על כפות הרגליים שלי, שהיו יחפות, ומעכו אותן לתוך העפר והקוצים.

בינתיים הגיע אח שלי אדם, בן 16, וצילם את מה שקורה בטלפון שלו. החיילים המשיכו לתקוף אותי כשאני מוטל על האדמה. אמנה עוד ניסתה להרחיק מעליי את החיילים והחיילים קיללו אותה ואפילו נתנו גם לה כמה מכות. במהלך האירוע התאספו שם הרבה תושבים ובזמן שהחיילים ניסו להרחיק אותם הצלחתי לקום ולברוח. זה היה בערך חצי שעה אחרי שהם הכו אותי. הלכתי בערך חמישים מטרים עד שהגעתי למכונית של סאמי, שהסיע אותי הביתה. משם הסיעו אותי למרפאה בכפר הסמוך אל-כרמל.

במרפאה, נתנו לי זריקה נגד כאבים. הייתה לי סחרחורת, כאב לי הראש וכף הרגל שלי הייתה נפוחה. משם העבירו אותי באמבולנס לבית החולים אל-קאסם בעיירה יטא, שם עשו לי צילום רנטגן. היו לי חבלות, חבורות ושריטות בכל הגוף. אחרי שעה שחררו אותי. עדיין יש לי נפיחות בכפות הרגליים וקוצים קטנים שקשה להוציא אותם.

אמנה אל-עדרה, אם לחמישה, סיפרה בעדותה:

ראיתי בקבוצות ווטסאפ שהצבא הישראלי תוקף את השכן שלנו, באסל, באחת מחלקות האדמה בכפר. הם קראו לתושבים להגיע. יצאתי לשם ברגל עם שני קרובי משפחה שלי. ברגע שהגענו ראיתי חיילים גוררים את באסל על הקוצים כשהוא יחף. הוא צעק מכאבים. בשלב מסוים הוא התיישב על האדמה ולא נתן להם לגרור אותו. החיילים התחילו להרביץ לו. הוא היה במצב מעורר רחמים, היו לו חבורות ושריטות על הפנים, על הידיים ועל הרגליים. ניסיתי לחלץ אותו מידי החיילים, ותוך כדי כך אפילו חטפתי מהם כמה מכות והם צעקו עליי וקיללו אותי.

באסל התפתל מכאבים. דרשתי מהחיילים שיזמינו אמבולנס, אבל הם התעלמו ממני. בינתיים הגיעו למקום עוד תושבים מהכפר. הם הקיפו את החיילים וניסו לחלץ את באסל. חלק מהם גם צילמו את מה שקורה בטלפונים שלהם. ראיתי גם פעילה מחו"ל שצילמה. החיילים רדפו אחריהם כדי למנוע מהם לצלם, וניסו להרחיק אותם. בזמן שהחיילים רדפו אחרי התושבים, באסל הצליח לברוח. לקחתי את החפצים שלו, כולל המצלמה והטלפון, ורצתי אחריו. סאמי אל-הריני פינה אותו באוטו הפרטי שלו. מאוחר יותר שמעתי שלקחו את באסל לטיפול בבית החולים אל-קאסם ביטא. עד עכשיו אני סובלת מכאבים ביד שמאל, בגלל המכות שחטפתי מהחיילים.