דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

12 בינואר 2021

נייר עמדה חדש: משטר של עליונות יהודית מהים עד הירדן: זהו אפרטהייד

בכל השטח שבשליטת ישראל – בין הים לירדן – מתקיים משטר אחד הפועל לקידום והנצחת עליונותה של קבוצה אחת של בני אדם – יהודים – על קבוצה אחרת – פלסטינים. משטר כזה הוא משטר אפרטהייד, בניגוד לתפיסה המקובלת של ישראל כמדינה דמוקרטית המנהלת משטר כיבוש זמני. המשטר הישראלי מממש את העליונות היהודית באמצעות הנדסה גיאוגרפית, דמוגרפית ופוליטית של המרחב. כך, בעוד היהודים מנהלים את חייהם במרחב אחד רציף, בו הם זוכים לזכויות מלאות ולהגדרה עצמית, פלסטינים חיים במרחב המפורק ליחידות שונות, כשבכל אחת מהן זכויותיהם נחותות מאלה של היהודים.

4 בינואר 2021

סיכום שנה בשטחים: מעשי הרג נפשעים, אלימות מתנחלים, זינוק בהריסת בתים

במהלך 2020 הרגו כוחות הביטחון 27 פלסטינים, בהם 7 קטינים. ב-11 מקרים לפחות שתחקר בצלם לא נשקפה סכנה לחייהם של אנשי כוחות הביטחון והירי בוצע ללא הצדקה. השנה, למרות משבר הקורונה, האיצה ישראל את קצב הריסת הבתים בגדה (כולל במזרח ירושלים), ו-1,006 פלסטינים, בהם 519 קטינים, איבדו את ביתם. בצלם תיעד השנה 248 מקרים בהם פגעו מתנחלים בפלסטינים או ברכושם – בגיבוי מלא של המדינה. וגם השנה נכפתה על הפלסטינים שגרה יומיומית ואלימה של כיבוש – כולל פלישות ליישובים, כניסות ליליות לבתים, הגבלות תנועה ומעצרים.

23 בדצמבר 2020

במהלך הפגנה בבקעת הירדן: חיילים ניסו להוציא פצוע פלסטיני בכוח מאמבולנס

ביום שלישי, 24.11.20, בסביבות השעה 12:00, התקיימה הפגנה שבצפון בקעת הירדן, בהשתתפות כמה עשרות מפגינים פלסטינים וישראלים. אחד המפגינים נפצע בבטנו מירי כדור "גומי", ומיד לאחר שפונה לאמבולנס פלסטיני הגיעו כמה חיילים, פתחו את דלתות האמבולנס וניסו להוציא אותו משם בכוח. אחרי דקות ספורות, בהוראת קצין, עזבו החיילים את האמבולנס, שפינה את הפצוע לבית חולים. התנהלותם האלימה של החיילים וההפרעה לטיפול רפואי דחוף, אינן יכולות להיחשב לחוקיות. התנהלות זו מצטרפת לדיכויה האלים של ההפגנה, והיא רק חלק ממערכת הדיכוי היומיומית שהיא מנת חלקם של פלסטינים תחת הכיבוש.

3 בדצמבר 2020

חיילים פשטו על אתר בילוי הומה אדם בעיירה סבסטיה, ירו כדורי "גומי" ורימוני גז מדמיע לכל עבר, תושב בורקה שנפגע מהירי איבד את עינו

במהלך חודש אוקטובר התעמר הצבא בתושבי העיירה סבסטיה שמצפון-מערב לשכם, חסם לסירוגין את הכניסות לעיירה בשעות הבוקר ואחר הצהריים ומנע כניסה ממי שאינו גר בה. חיילים שפשטו על אתר בילוי הומה אדם בעיירה השליכו עשרות רימוני הלם וגז מדמיע, ירו כדורי "גומי" ופגעו בראשו של צעיר, אדהם א-שאער, שאיבד את עינו עקב כך. התנהלות זו של הצבא מהווה ענישה קולקטיבית אסורה של כל תושבי העיירה, ושיאה הפגיעה החמורה והצפויה בא-שאער. כל אלו הם חלק מהתעמרות מתוכננת בתושבי סבסטיה, חלק משגרת הכיבוש תחתיו חיים הפלסטינים, שגרה של אלימות, חוסר וודאות וחרדה.

25 בנובמבר 2020

רכז הביטחון של ההתנחלות ברכה "עצר" תושב בורין ו"הסגיר" אותו לחיילים – כך סתם וללא סיבה. הוא שוחרר רק לאחר שלושה ימים

ב-9.10.20 תקפו מתנחלים בית בכפר בורין. חיילים שנלוו אליהם אפשרו את התקיפות ותקפו בעצמם ברימוני הלם וגז מדמיע תושבים מהכפר שהגיעו להגן על דיירי הבתים. רכזי ביטחון של שתי התנחלויות שנכנסו לכפר בג'יפים שלהם, רדפו אחרי ארבעה מהתושבים, וכשעבר במקום צעיר אחר במכוניתו, תקף אותו אחד מהם, אזק אותו ו"הסגיר" אותו לידי החיילים שעצרו אותו ללא שום סיבה. כמה קל לעצור אדם למשך שלושה ימים – ככה סתם ובתואנות שקר – כי הוא פלסטיני, כי כך החליטו רכזי ביטחון של ההתנחלויות, כי כך החליטו החיילים, כי במציאות שישראל כופה בגדה זכויות הפלסטינים, בהגדרה, מופקרות.

12 בנובמבר 2020

"מטעמי ביטחון"? ישראל, שוב, השחיתה אדמות חקלאיות של פלסטינים בתוך רצועת עזה

ב-13.10.20, ביצעה ישראל עבודות הרס באדמות חקלאיות ברצועת עזה, שבסמוך לגדר המערכת. דחפורים שנכנסו לאדמות השחיתו 25 דונמים של גידולי פטרוזיליה, שמיר, קישואים, במיה וחצילים וכן את רשתות ההשקיה בשטחים אלה. פעולות ההרס אינן חוקיות על-פי הוראות המשפט הבינלאומי, האוסר על הריסת רכוש פרטי למעט בנסיבות חריגות ביותר – שאינן מתקיימות במקרה הנוכחי. בנוסף פעולות אלה אף חושפות עד כמה מופרכת טענתה של ישראל כי רצועת עזה היא "ישות מדינית עוינת" נפרדת. התנהלותה של ישראל במקרה זה כמו בתחומים רבים אחרים מבהירה כי היא ממשיכה לשלוט ברצועה.

27 באוקטובר 2020

נייר עמדה חדש של בצלם: עם או בלי טיסות לאבו דאבי – הסיפוח כאן כבר מזמן

כחלק מנירמול היחסים עם איחוד האמירויות, העדיפה ישראל, לפחות לעת עתה, להימנע מסיפוח מוצהר של הגדה המערבית. ואולם ישראל כבר סיפחה בפועל את הגדה מזמן והיא נוהגת בה כבתוך שלה, כאילו מדובר בשטחה הריבוני, ופועלת בה באופן חד צדדי כדי לקבע ולהנציח את שליטתה בה. וכך, עם שוך סערת הסיפוח הפורמלי, המציאות נותרה כשהייתה: ישראל זוכה שוב לחיבוקה החם של הקהילה הבינלאומית – שמשמעותו המשך מדיניות הנישול בלי לשלם על כך כל מחיר.

12 באוקטובר 2020

חיילים פשטו שוב על בית משפחת אבו השהש, היכו שניים מבני המשפחה ולקחו אחד מהם למעצר באלונקה

בסוף אוגוסט שוב פשוט עשרות חיילים על בית משפחת אבו השהש המורחבת באישון לילה, תקפו כמה מבני המשפחה, הכו קשות את איאד אבו השהש, בן 45 ואב לארבעה, העלו אותו על אלונקה ולקחו אותו מהמקום. לבני משפחתו נודע כי נדבק בקורונה במתקן של השב"כ והועבר לבידוד ולאחר מכן נעצר מנהלית לארבעה חודשים. כניסות חיילים באישון לילה לבתי פלסטינים, כשהם מעירים את כל בני הבית, בהם ילדים, הפכו כבר מזמן לחלק משגרת הכיבוש האלימה. זוהי רק דוגמא נוספת לאופן שבו מנצל הצבא את כוחו.

24 בספטמבר 2020

קצין תקף מפגין, דרך על צווארו ועיכב את פינויו מהמקום באיומי נשק

 

ב-1.9.20, במהלך הפגנה נגד הפקעתם של יותר מ-700 דונם מאדמות הכפרים שופה וא-ראס שבמחוז טול כרם עבור אזור התעשייה "בוסתני חפץ", דחף קצין מפגין, הפיל אותו ארצה ודרך על צווארו. כשניסו חבריו של המפגין לפנותו מהמקום והכניסו אותו למכונית ניפץ הקצין את חלון הנהג ואיים לירות בו אם ייסע. ביום שני, 21.9.20, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר פשטו כ-15 חיילים על ביתו של ח'יירי חנון ועצרו אותו. הצבא הצדיק כדרכו את התנהלות החיילים, שבאה על רקע האיסור הגורף שישראל מטילה על מימוש זכותם של פלסטינים להפגין. גיבוי אוטומטי זה אינו אלא חלק מההצדקה הגורפת שמעניק משטר הכיבוש, שוב ושוב, לאלימות השגרתית שאנשי כוחות הביטחון מפעילים כלפי פלסטינים.

20 באוגוסט 2020

חיילים תקפו תושב חברון במחסום פתע באזור, לעגו לו והכו אותו קשות

ב-23.6.20, בסביבות חצות, עצרו חיילים במחסום פתע מחוץ לחברון את מכוניתו של מועתסם קוואסמה, בן 24, שנסע עם שניים מחבריו. החיילים הורו לשלושה לצאת מהאוטו, העמידו אותם על שפת הכביש, ואז החלו להתגרות בקוואסמה, לעגו לו והכו אותו קשות, כשאחד מהם שומר על חבריו לבל יתערבו. לבסוף הגיע למקום ג'יפ צבאי והחיילים הורו לקוואסמה ולחבריו לחזור למכונית הסתלק מיד מהמקום. בעדותו סיפר קוואסמה: " הגעתי הביתה לפנות בוקר. אשתי והבן שלי, בן 4, חיכו לי ערים. חיבקתי אותו ופרצתי בבכי. הייתי מותש והרגשתי חסר אונים".