ח'ליל מוסא, בן 70
נולדתי בשנת 1942 במערה בח'ירבת אל-מרכז, מזרחית ליטא, ליד הקו הירוק. כשהייתי קטן היו בח'ירבת אל-מרכז עשרות משפחות שחיו במערות. כל המשפחה המורחבת חיה פה, עיבדה את הקרקע וגידלה צאן, ואני והאחים והאחיות שלי עזרנו.
בשנת 1967 רוב תושבי הח'ירבה נמלטו לעיירה יטא. גם האחים, האחיות שלי ועוד קרובי משפחה נמלטו. אני החלטתי להישאר בח'ירבה כי אני הבכור ורציתי לשמור על הקרקע ועל הצאן ולטפל בהם. לי ולמשפחה שלי יש יותר מ-200 דונם שבהם אני מגדל חיטה ושעורה, לצרכים שלנו ושל הצאן. יש לי יותר מ-70 ראשי צאן. בני פראס, בן 24, נשוי ומתגורר לידי, והוא עוזר לי במרעה הצאן ובעיבוד הקרקע.
הבנים שלי נולדו פה בח'ירבה, וגם הבנים של קרובי משפחה ושכנים שהמשיכו לחיות פה. בבית הקברות בח'ירבה קבורים הרבה בני משפחה.
למרות קשיי הקיום פה, גרות בח'ירבת אל-מרכז באופן קבוע 20 משפחות גרעיניות ששייכות ל-8 משפחות מורחבות. המשפחות מעבדות את הקרקעות ומגדלות צאן ויש לנו פה קהילה קטנה ושלמה. אני חושב שאחת הסיבות שבגללן הרבה משפחות עזבו את האזור הייתה האפשרות לעבוד בישראל. הרבה צעירים חיפשו עבודה משתלמת יותר מגידול הצאן ועיבוד הקרקע. הקרקעות והבתים שלהם נשארו פה והרבה מהם חוזרים לח'ירבה בעונת החקלאות, באביב ובקיץ. החיים פה קשים מאוד. הדרך ליטא ארוכה וכדי להגיע לשם אנחנו משתמשים בחמורים ובטרקטורים עד שמגיעים לכביש ואז תופסים טרמפ עם מישהו שעובר פה. הצבא מעכב לעיתים קרובות את המכוניות בדרך בטענה שיש פה הברחה של פועלים לישראל. כשמישהו חולה או כשאישה צריכה להגיע לבית חולים כדי ללדת קשה מאוד לצאת מפה.
ח'ליל מוסא ליד אוהל המגורים שלו. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 30.1.13.
אין לנו חשמל, גם לא מתקנים סולאריים כמו שיש בחלק מהח'ירבות. יש רק גנראטור משותף שמספק חשמל לכמה שעות. מי השתייה שלנו מגיעים מבורות אגירה עתיקים והם מזוהמים. בקיץ המים אוזלים ואנחנו נאלצים לקנות מים מובלים ממכליות. לפעמים אנחנו מקבלים מים מארגונים זרים. אין לנו בית ספר והילדים נאלצים ללכת עד ח'ירבת גי'נבה, מרחק של שני ק"מ בערך.
אורח החיים שלנו פרימיטיבי וקשה אבל אנחנו מחוברים למקום ואין לנו ברירה אחרת. לרבים מהתושבים פה יש בתים בעיירה יטא אבל אף אחד לא רוצה לעזוב את המערה והסככה שלו. אנחנו קשורים לקרקע ולצאן, שהם מקור הפרנסה שלנו.
ח'רבת אל-מרכז. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 30.1.13
בשנת 1998 הצבא הישראלי הכריז שהאזור שבו נמצאת ח'ירבת אל-מרכז הוא שטח לאימונים צבאיים. בשנת 1999 הצבא החליט לגרש אותנו מהח'ירבה אבל קיבלנו סיוע מארגונים ישראליים שעזרו לנו לעתור לבית המשפט העליון, שהוציא צו שבזכותו חזרנו לח'ירבה.
בשנה שעברה שר הביטחון הישראלי הצהיר על כוונת הממשלה לפנות את התושבים מהאזור כדי להשתמש בו לאימונים צבאיים. מאז ששמעתי על ההחלטה התחלתי לדאוג ולפחד. אני כיום בן 70 ואין לי קשר לשום מקום אחר חוץ מהח'ירבה. אם הצבא הישראלי יאכוף את ההחלטה ויגרש אותנו לא יהיה לי לאן ללכת, חוץ מלבית הקברות הקרוב שיהיה התחנה הבאה והאחרונה.
ח'ליל מוחמד איסמאעיל מוסא, בן 70, נשוי ואב לתשעה ילדים הוא תושב ח'ירבת אל-מרכז שבדרום הר חברון. את עדותו גבה מוסא בו השאש ב-9.12.2012 בח'ירבת אל-מרכז.
