דילוג לתוכן העיקרי
גפן כרותה בכרם של ניזאם מועטאן בבורקה. צילום: אידא חדאד, 26.6.18
תפריט
נושאים

מתנחלים השחיתו מעל 2,000 עצים וגפנים של פלסטינים בגיבוי מלא של הרשויות הישראליות

במשך למעלה מחודשיים, מתחילת מאי ועד ה-7 ביולי 2018, בצלם תיעד עשרה מקרים שבהם מתנחלים השחיתו בסך הכל יותר מ-2,000 גפנים ועצים ושרפו שדה שעורה וחבילות חציר מוכנות. בחלק מהמקומות הותירו המתנחלים כתובות גרפיטי בהן נכתב "די לטרור החקלאי" או "נגיע לכל מקום". עבור כמה מהחקלאים, זו לא התקיפה הראשונה שסבלו בשנים האחרונות.

על אף היקף חריג זה של פגיעת מתנחלים בפלסטינים, מדובר בעוד מאותו הדבר, שכן התופעה הפכה מזמן לחלק משגרת החיים בגדה המערבית. הדבר מתרחש בגיבוי מלא של הרשויות הישראליות: לפעמים חיילים משתתפים בתקיפה עצמה ולפעמים עומדים מנגד; המשטרה מצידה, נמנעת מלחקור את הפגיעות בדיעבד, אינה מנסה למנוע אותן ואינה פועלת לעצור אותן בזמן אמת.

המדינה נהנית מההשלכות של מעשי אלימות אלה, אשר לאורך זמן מביאים לנישול של פלסטינים מעוד ועוד אזורים ברחבי הגדה המערבית, דבר המקל על המדינה להשתלט על אדמות הגדה ועל משאביה. זאת מאחר ופלסטינים נרתעים מלהתקרב לאזורים שבהם הותקפו בעבר. באזורים אלה, המצויים בדרך כלל בסמוך להתנחלויות, רבים מהשטחים החקלאיים הושחתו והוזנחו כל כך שיבולם דל ובעליהם ויתרו על המאמץ להגיע אליהם. כך נוצרו ברחבי הגדה חומות שקופות שפלסטינים יודעים כי אם יחצו אותן ייחשפו לאלימות, עד כדי סיכון חייהם.

 

 

להלן חלק מהעדויות שגבו תחקירני השטח של בצלם מבעלי האדמות שנפגעו:

 אזור חברון 

Thumbnail
גפנים שגזעיהם נוסרו במטע של האחים אבו רג'ב בדרום הר חברון. צילום: מוחמד אבו רג'ב, 27.5.18

דרום הר חברון, 26.5.18, כריתת כ-700 גפנים:

מוחמד אבו רג'ב, בן 63, הוא תושב חברון נשוי ואב לשלושה. בבעלותו, יחד עם שלושת אחיו, שני כרמים באזור אל-בלוטה, דרומית לעיירה יטא, שבהם כ-700 גפנים. בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ביום 27.5.18, תיאר אבו רג'ב כיצד גילה שהגפנים נכרתו:

יש לנו ביחד כ-700 גפנים בשני הכרמים שנטענו לפני כשבע שנים. בשנה שעברה הפקנו מהם שבעה טון ענבים והרווחנו מהם ביחד כ-100,000 ש"ח. השנה היינו אמורים להפיק כמות כפולה. אני והאחים שלי טיפלנו בקרקע ותחזקנו אותה במשך השנים. חרשנו את האדמה ונטענו את הגפנים. היינו מאוד מאושרים. אנחנו הולכים לכרמים כמעט כל יום כדי לטפל בגפנים וזו הפרנסה שלנו.

ביום חמישי, ה-24.5.18, הייתי בכרמים וריססתי את הגפנים והכל היה רגיל. למחרת לא הגעתי בגלל תפילת יום השישי של הרמדאן. בשבת השכנים התקשרו אלי ואמרו שמשהו נראה לא בסדר עם הגפנים ושהם חושבים שקרה להם משהו. הגעתי למקום והייתי בהלם ממה שראיתי. כל הגפנים בשני הכרמים נכרתו. לא האמנתי למראה עיני. חשבתי לעצמי, מי כבר יכול לעשות דבר כזה נגד הגפנים, שלא אשמים בכלום? בסככה שנמצאת בין הכרמים, שם אנחנו נחים לפעמים, ראיתי סיסמאות בעברית כתובות על הרצפה. מאוחר יותר מישהו אמר לי שכתוב שם " די לטרור החקלאי" ו"מגיעים אליכם לכל מקום". לפי המצב של הכרמים, היה נראה שהם נכרתו במסור חשמלי. לכרות 700 כרמים במסור לוקח המון זמן, ומדובר באזור שניידות משטרה וסיורים של הצבא עוברים בו מפעם לפעם. כנראה שהמתנחלים בכלל לא חששו מהם.

אחרי שהתאוששתי, התקשרתי לאחים שלי וסיפרתי להם מה קרה. הם התקשרו מיד למשרד הקישור הפלסטיני ובאו לכרמים. מהקישור התקשרו למשטרה הישראלית ושוטרים ומומחים לזיהוי פלילי הגיעו למקום. הם גבו ממני עדות וראיתי שהם מצאו טלפון נייד. אולי הוא היה שייך לאחד העבריינים.

אי אפשר לכמת את שווי הנזק שגרמה לנו הפגיעה בגפנים. השקענו שבע שנים של עבודה בכרמים. אני מעריך שכל גפן עלתה לנו מאות שקלים, עד שהיא צמחה והניבה פירות. אי אפשר גם לכמת את השעות שהשקענו ואת העייפות מהעבודה. טיפלנו בגפנים כמו בילדים שלנו, והכל נמחק ברגע אחד. עכשיו נצטרך לעקור את הגזעים שנשארו, מה שגם כרוך בעלויות גבוהות, ואז לשתול שתילים חדשים – למרות שאנחנו כבר לא בטוחים שהגפנים יהיו מוגנים בעתיד.

Thumbnail
עיסא אידריס ליד גפן שנגדעה בכרם שלו בחברון. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 18.6.18

חברון, 25.6.18, כריתת 82 גפנים:

עיסא אדריס, בן 60, הוא תושב שכונת ג'אבר בחברון, נשוי ואב לשבעה. בבעלות המשפחה חלקה בגודל שלושה דונם באזור ח'לת א-נתשה, שאותה הוא מעבד עם אחיו ואחיותיו. צפונית לחלקה זו הוקמה ההתנחלות קרית ארבע. כך סיפר אדריס לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש בעדות שמסר ביום 28.6.18 על כריתת 82 גפנים מאדמת המשפחה:

אני מגדל גפנים עם האחים והאחיות שלי בשטח שבבעלותנו כבר 35 שנה. ביום שני האחרון, ה-25.6.18, התקשר אלי בן דוד שלי וסיפר לי שהגפנים בכרם שלנו נכרתו. לא הצלחתי ללכת באותו רגע כי הייתי בעבודה. גם האחים שלי היו בעבודה ולא יכלו להגיע. הצלחתי להגיע לשם רק בסביבות השעה 19:00. ספרתי 82 גפנים שנכרתו. לפי המראה שלהם היה ברור שהם נכרתו במסורים חשמליים. הכרם נמצא במרחק של בערך עשרים מטר מכביש 60 וכל הזמן יש סיורים של הצבא על הכביש. יש גם מצלמות באזור ששייכות לקרית ארבע, והן קולטות גם את האזור של הכרם.

איבדנו את כל היבול של השנה. זה נזק בגובה של עשרות אלפי שקלים אבל מעבר לזה – הרבה שנים של טרחה ושל טיפול בעצים ירדו לטמיון. עכשיו נצטרך להשקיע כסף בעקירת הגזעים, השבחת הקרקע ונטיעה מחדש של הגפנים. אבל אני לא יודע, אולי לא ניטע עצים מחדש בגלל היעדר הגנה מצד המשטרה והצבא. הרי הם יוכלו לעשות את זה שוב. ב- 2010 מתנחלים פגעו בעשרות עצים בקרקע אחרת של המשפחה. הגשנו תלונה אבל אף אחד לא עשה עם זה כלום. הפעם לא הגשתי תלונה כי אני כבר לא חושב שיש בזה תועלת.

Thumbnail
גפנים שנגדעו בכרם של היית'ם ג'חשאן בחלחול. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 16.5.18

חלחול, מאי 2018, כריתת כ-880 גפנים

במהלך חודש מאי נכרתו כ-880 גפנים בחמש חלקות שונות באזור חלחול. להלן עדויות של שניים מבעלי האדמות:

חלחול, 16.5.18, כריתת 400 גפנים:

היית'ם ג'חשאן, בן 42, הוא תושב חלחול, נשוי ואב לארבעה. יחד עם הדודים שלו, הוא הבעלים של קרקע חקלאית בגודל 29 דונם הנמצאת סמוך לכביש 60, מול מגדל תצפית של הצבא. כך סיפר ג'חשאן לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש בעדות שמסר ביום 16.5.18:

Thumbnail
היית'ם ג'חשאן. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 16.5.18

רוב העצים באדמות שלנו ניטעו לפני יותר מ-15 שנה. היום, ב-6:00 בבוקר, הגעתי עם הדודים שלי כדי להמשיך את הריסוס של האדמה שהתחלנו אתמול. כשהגענו, נדהמנו לראות שכל הגפנים בארבעה כרמים, בשטח של חמישה דונם, נכרתו. היו שם כמעט 400 גפנים נושאי פרי. לפי מה שראיתי, הכריתה בוצעה בגובה של 50-40 ס"מ מהאדמה במסור חשמלי. הדמיון לא יכול להכיל את גודל האסון. הם לא השאירו אפילו גפן אחד בארבעת הכרמים האלה. מצאנו על אחד הסלעים כתובות בעברית שבהן נכתב "נגיע לכל מקום". ככה הבנו שמתנחלים ביצעו את הכריתה.

מול הכרם יש מגדל תצפית של הצבא שמאויש על ידי חיילים. כנראה שהמתנחלים בכלל לא חששו מהם. לא רחוק מהכרמים יש גם מצלמות אבטחה של הצבא, וייתכן שגם הן קלטו את מה שקרה.

הלכנו למנהלת התיאום והקישור הפלסטינית, שהודיעה למשטרה הישראלית. בשעה 9:00 הגיעו שוטרים ישראלים וצילמו את הגפנים הכרותים, ואחר כך הלכתי להגיש תלונה בתחנת המשטרה בקרית ארבע.

הפסדנו יותר מ-50,000 ש"ח, אבל ההפסד הוא לא רק כספי. אנחנו קשורים רגשית לגפנים האלה. גידלנו וטיפחנו אותן באושר ובשמחה במשך שנים עד שהן נתנו פרי.

 

חלחול, 22.5.18, כריתת 180 גפנים:

מאהר כרג'ה, בן 49, נשוי ואב לחמישה, הוא תושב חלחול והבעלים של שניים וחצי דונם שבהם היה כרם עם 180 גפנים. ב-22.5.18, בשעה 8:00 בבוקר, הוא הגיע לכרם כמו בכל יום וגילה שכל הגפנים נכרתו. בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ביום 24.5.18, הוא תיאר את השלכות האירוע:

הפסדתי את כל יבול הענבים ועלי הגפן של העונה. אני עדיין לא יכול לעכל את המכה שנחתה עליי. אני בהלם. בכרם הזאת ביליתי את שנות צעירותי, והיא חלק מהחיים שלי ושל כל משפחתי. טיפלנו בגפנים האלה כאילו הן היו הילדים שלנו. זו אדמה שאבי הוריש לי.

עכשיו אני צריך לעקור את הגפנים, לנקות את הכרם ולנטוע גפנים חדשים. זה יעלה המון כסף ויהיה כרוך בהרבה מאמץ. צריך להביא דחפור בשביל העקירה ולפרק את כל התמיכות שהחזיקו את הגפנים. יעברו לפחות חמש או שש שנים עד שהגפנים החדשות יניבו פרי והיבול יהיה קטן יותר מהיבול של הגפנים שנכרתו. אבל אין לי ברירה. זה היה מקור ההכנסה העיקרי שלי. האמת היא שאני מרגיש כאילו שאיבדתי את אחד מהילדים שלי, ואני לא מגזים.

 

 אזור בית לחם 

אל ח'דר, תחילת יולי 2018, כריתת 168 גפנים:

חסן עיסא, בן 70, נשוי ואב לשמונה, הוא תושב הכפר אל-ח'דר. הוא בעליו של כרם בשטח של ארבעה וחצי דונם, בסמוך לכביש 60. מול החלקה הוקמה ההתנחלות אלעזר. ב-7.7.18, לאחר כמה ימים שלא הגיע לאדמתו, גילה עיסא ש-168 גפנים מתוך יותר מ-250 נכרתו. בעדות שמסר ב-9.7.18 סיפר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש את שהתרחש:

במהלך חודש הרמדאן הלכתי לאדמה ועבדתי שם כל יום. ניכשתי עשבים, חרשתי, ריססתי ובדקתי את הגפנים. אני מאוהב באדמה ובעצים שלי, אני דואג להם כמו שאני דואג לעצמי ולילדים שלי. ביום שבת האחרון, בשעות אחר הצהריים, כשהייתי ליד מסגד קרוב לבית, ניגש אלי אבו ג'בארה, שיש לו אדמות קרוב לאדמות שלי. הוא אמר לי שהוא ראה שהגפנים שלי נכרתו. לא האמנתי למה ששמעתי. רצתי הביתה וביקשתי מהבן שלי, עומר, שיקפיץ אותי לאדמה באוטו שלו. כשהגעתי ראיתי את העלים היבשים והתמוטטתי. התיישבתי על האדמה ופרצתי בבכי כמו ילד קטן. הבן שלי הסתובב בין הגפנים ובדק אותם, ולאחר מכן הסיע אותי הביתה כי לא יכולתי לסבול את המראה.

כשהגענו, התקשרו לבן שלי מהמת"ק ואמרו לנו שנחזור לאדמה כי נציגי המנהל האזרחי ושוטרים מתכוונים להגיע. כנראה שאבו ג'בארה, זה שהודיע לי על הכריתה, הודיע גם למת"ק. חזרנו לאדמה. ראינו שהמשטרה כבר התחילה לבדוק את העצים ולצלם אותם. הם אמרו לי ללכת לתחנת המשטרה בהתנחלות ביתר עילית כדי להגיש תלונה. למחרת, ביום ראשון, הלכתי לשם. בזמן שהשוטרים היו באדמה, הם ספרו את הגפנים שנכרתו ואמרו לי שיש 168. שמעתי על מקרים דומים שקרו באזור שלנו.

למרות מה שקרה אני אמשיך לעבוד באדמה. אני אעקור את הגזעים הכרותים ואטע גפנים חדשות. זה אומר שאני אצטרך לחכות כמה שנים עד שהן יניבו פירות – אם המתנחלים לא ישחיתו גם אותן. קשה לי להגן על האדמה שלי כי היא רחוקה מהבית. הצבא, המשטרה והמנהל האזרחי הם אלה שצריכים להגן עליה. הכרם שלי ממש קרובה לכביש 60, שיש בו סיורים תכופים. מה שקרה לגפנים שלי גרם לי להרגיש חוסר צדק קשה, תסכול גדול ועצב עמוק.

Thumbnail
גפנים הרוסות בכרם של איסלאם ג'אבר באל-ח'דר. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 5.7.18

אל ח'דר, 5.7.18, כריתת 170 גפנים:

איסלאם ג'אבר, בן 70, נשוי ואב לארבעה, הוא תושב הכפר אל-ח'דר. ג'אבר עובד בחנות מחשבים במשרה חלקית. בנוסף, בבעלותו שטח של שמונה דונם, שמולו הוקמה ההתנחלות נווה דניאל, בסמוך לכביש 60. ג'אבר נטע בקרקע כ-800  גפנים, עצי זית ועצי תאנה. כך סיפר בעדות שמסר ביום 9.7.18 לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש:

בשנת 2010 השקענו באדמה שלנו כ-200,000 ש"ח כדי להשביח אותה, ולאחר מכן נטענו בה גפנים. אחרי שלוש שנים הגפנים הניבו ענבים ומאז הפקנו בכל עונה בין שבעה לשמונה טון ענבים. הרווחנו כ-30,000 ש"ח בממוצע מדי שנה. טיפלנו בעצים ובאדמה – שזה כולל חריש, גיזום ודישון – עד שהאדמה הפכה למקור ההכנסה העיקרי של המשפחה שלנו. בימים האחרונים עבדנו ימים שלמים בכרם וחיכינו לעונת הקטיף הקרובה. אמא שלי קטפה עלי גפן כמעט כל יום כדי למכור אותם. הפעם האחרונה שהייתי בכרם הייתה ב-1.7.18. הרגשתי מאושר כשראיתי את האשכולות של הענבים.

ב- 5.7.18, בסביבות השעה 5:30 בבוקר, אמא שלי הלכה לכרם כדי לקטוף עלי גפן וראתה שחלק מהגפנים נראים נבולים. היא בדקה מקרוב וגילתה שהם נכרתו. ב-6:00 בבוקר היא התקשרה אליי. אני מיד הגעתי למקום. הייתי בהלם כשראיתי מה קרה לגפנים. הן נכרתו מלמטה והעלים היו נבולים. זה כאב לי מאוד לראות את אשכולות הענבים יבשים. התקשרתי למשטרת ישראל, למנהל האזרחי ולמת"ק הפלסטיני. אחרי כחצי שעה הגיעו שוטרים, חיילים ואנשי המנהל האזרחי. המשטרה צילמה וספרה את הגפנים שנכרתו ואמרה לי שיש 170. המשטרה מצאה גם סיסמאות על מכסה הבאר ולוח מפלסטיק שהיה כתוב בהן "לא לטרור החקלאי" ו"נקמה". הם אספו מהאדמה נייר טישו וצילמו טביעות נעליים. הם ביקשו שאבוא לתת עדות בתחנת המשטרה של ההתנחלות ביתר עילית, וכך עשיתי.

 

Thumbnail
שתיל זית שנגדע במטע של רבאח חזמה בתורמוסעיא. צילום: איאד חדאד, בצלם, 10.6.18

 אזור רמאללה 

תורמוסעיא, 9.6.18, שבירת כ-130 עצי זית:

רבאח חזמה, בן 21, הוא נשוי ותושב הכפר תורמוסעיא הסמוך לרמאללה. בבעלותו חלקה בגודל של כ-15 דונם מזרחית לכפר. כחצי קילומטר מדרום לשם הוקמה ההתנחלות עדי עד. בשנים 2015-2014 סבל חזמה ממספר אירועים שבהם מתנחלים השחיתו מאות עצים. כיום נטועים בחלקה יותר מ-300 עצי זית. ב-9.6.18 שברו מתנחלים את ענפיהם של כ-100 עצים ששייכים לו ועוד כ-30 עצים מחלקות סמוכות. כך סיפר חזמה לתחקירן בצלם איאד חדאד בעדות שמסר ביום 10.6.18:

אתמול, יום שבת, ה-9.6.18, הגעתי לאדמה שלי. קרוב משפחה שלי, עזמי אל-אערג', בא גם, במכונית שלו. במרחק של כמאתיים מטר מאיתנו ראינו קבוצה של בערך עשרים מתנחלים שוברים את עצי הזית. הם לבשו בגדים שחורים ולבנים ולחלק מהם היו כיפות. לא יכולנו לראות את הפנים שלהם מהמרחק הזה. מיד עצרנו את המכוניות והתחלנו ללכת לכיוון שלהם ולצעוק עליהם, בתקווה שהם יראו אותנו ויברחו. אבל במקום זה הם רצו לקראתנו עם אבנים. ברחנו מיד לאזור שבו חנינו.

התקשרתי מיד לחוסאם, שהוא עובד במנהלת הקישור הישראלית. הוא נתן לי את המספר שלו אחרי הפעם הקודמת שתקפו אותי, במאי 2015. חוסאם אמר לי שהוא בעצמו יגיע ושהוא גם ידווח למשטרה. אחר כך התקשרתי לתושבים מהכפר כדי שיבואו לעזור לי. המתנחלים המשיכו לשבור עצים ולא היה להם אכפת מאיתנו בכלל. מדי פעם ניסינו להתקרב אבל כל פעם הם רצו לכיוון שלנו ואז ברחנו, הם חזרו לשבור עצים, וחוזר חלילה. הם שברו את העצים בלי חמלה ובלי רחמים. הרגשתי כאילו שהם שוברים לי את הצלעות.

כעבור בערך עשרים דקות חוסאם הגיע, יחד עם כמה חיילים ושוטרים. רק אז המתנחלים הפסיקו לשבור את העצים והתרחקו מהם, אבל הם נשארו באדמה שלי. חוסאם, החיילים והשוטרים ראו אותם אבל לא עשו להם כלום ולא התקרבו אליהם.

רק אחרי שהם הגיעו העזתי להתקרב לעצים ולבדוק מה קרה. בשלב הזה גם הגיעו כמה תושבים מהכפר. החיילים והשוטרים היו איתי. ראיתי ששברו לי בערך 100 עצים ועוד בערך 30 עצים בחלקות של משפחות אחרות שצמודות לקרקע שלי. השוטרים צילמו את העצים ואחד גבה ממני עדות. הם אמרו לי להגיש תלונה במשטרת מחוז בנימין.

זאת לא הפעם הראשונה שמתנחלים תוקפים את העצים ואת האדמות שלנו. בעבר היו עשרות תקיפות והתושבים הגישו עשרות תלונות במשטרה, אבל מעולם לא הייתה חקירה רצינית ומעולם לא עצרו או הענישו מתנחל כלשהו. מעולם גם לא קיבלנו פיצויים. אני לא יכול עדיין להעריך את הנזקים הכספיים שנגרמו לי. יש עצים שמתים אחרי ששוברים להם את הענפים, אבל לפעמים אפשר להציל אותם.

 

Thumbnail
גפן כרותה בכרם של ניזאם מועטאן בבורקה. צילום: אידא חדאד, 26.6.18

בורקה, 25.6.18, כריתת 48 גפנים ועצים

ניזאם מועטאן, בן 45, נשוי ואב לשבעה, הוא תושב הכפר בורקה. בבעלותו שטח של שלושה דונם במרחק של קילומטר מביתו, שבו שתל גפנים, עצי זית ושקדיות. מועטאן סבל במהלך השנים מתקיפות רבות של מתנחלים. האחרונה שבהן היתה באפריל, אז מתנחלים תקפו אותו ואת בנו והרגו את אחת הכבשים שלו.

ב-25.6.18 גילה מועטאן שמתנחלים כרתו 48 עצים באדמה שלו: 30 גפנים, 11 עצי תאנה ושבע שקדיות. המתנחלים גם ריססו כתובות גרפיטי בנוסח "די לטרור החקלאי", ו"נגיע לכל מקום". בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-26.6.18, אמר מועטאן:

Thumbnail
ניזאם מועטאן. צילום: איאד חדאד, בצלם, 26.6.18

אין לי חשק להגיע לאדמה שלי. אני מתוסכל ומלא ייאוש מרוב שהגשתי כל כך הרבה תלונות למשטרה. לא קורה כלום עם התלונות האלה. או שהם כורתים עצים, או שהם שורפים מכוניות, או שהם תוקפים אותנו, או שהם הורגים את הצאן שלנו. יש להם יד חופשית לתקוף ולהרוג בלי לתת את הדין. אני לא מאמין שהם יעזבו אותנו ואני לא מאמין שיענישו אותם.

כל אחד מהעצים שהם כרתו הוא כמו אחד מהילדים שלי. דאגתי להם, השקיתי אותם, חרשתי את האדמה, גזמתי, דישנתי, ניכשתי עשבים, והם גדלו כמו שהבנים שלי מוחמד או עומר גדלו. פתאום איבדתי אותם. אין לי מילים לתאר את ההרגשה הקשה הזאת. רק מי שחווה אותה יוכל להבין על מה אני מדבר.

קשה לי בעיקר בגלל שזו לא הפעם הראשונה. זה חוזר על עצמו כבר הרבה שנים. בכל פעם שאני מצליח לנטוע עצים במקום אלה שהם השחיתו בפעם הקודמת, והעצים גדלים, הם מגיעים שוב ומחריבים הכל. אין מי שיעזור לנו ויגן עלינו. עשינו כל דבר אפשרי כדי למנוע את זה, חוץ מנקיטה באלימות. אבל אני איש לא אלים ואני רק רוצה להבטיח עתיד שקט ובטוח לילדים שלי.

 

Thumbnail
שדה השעורה של מוחמד כעאבנה בדיר ג'ראר עולה באש. צילום: עיד עג'אג', 27.6.18

דיר ג'ריר, 27.6.18, שריפת שדה שעורה:

ביום רביעי, ה-27.6.18, בשעות הערב, הציתו מתנחלים שדה שעורה בגודל של כ-100 דונם באזור דיר ג'ריר. את השדה עיבד מוחמד כעאבנה, בן 48, נשוי ואב לתשעה, ששכר את השדה מאחת המשפחות בכפר. כך סיפר כעבאנה לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-28.6.18:

אתמול בערב, בסביבות השעה 21:00, ראינו אש בשדה שלנו. הגענו לשם יחד עם האחים שלי, הבנים שלי תושבים נוספים ואז ראינו שני מתנחלים עוברים קרוב לשם. התקשרנו למכבי האש הפלסטינים ולמחלקת הקישור הפלסטיני ובינתיים התחלנו לכבות את האש עם עפר ואבנים. אחרי בערך עשרים דקות הגיעה הכבאית וצוות הכיבוי כיבה את מוקדי האש שנשארו.

אחר כך הגיעו אנשי המת"ק הישראלי יחד עם חיילים ושוטרים. הם לא עשו כלום. אחד השוטרים הסתובב באזור וראה שיש גם 15 עצי זית שבורים במטע זיתים סמוך, ששייך למשפחה אחרת. השוטר שצילם את נזקי השריפה טען שהשריפה הייתה בכלל לפני יומיים-שלושה, ושאין להם מה לעשות. אמרתי לו: "אתה לא רואה שיש עדיין עשן שעולה מהאדמה?" הוא לא התייחס לזה ואמר לי רק להגיע לתחנת המשטרה בבנימין כדי להגיש תלונה. אם שוטר שנמצא בשטח לא רוצה לשמוע אותנו, זה פשוט בזבוז זמן ללכת לתחנת המשטרה להתלונן.

הנזקים של השריפה גדולים, במיוחד בגלל שהיינו ממש כמה ימים לפני הקציר. עכשיו אנחנו חייבים לקנות מספוא בעלות של 50,000 או 60,000 ש"ח. אולי נצטרך למכור חלק מהצאן או לקחת הלוואות כדי לשלם את זה, כי הרי ברור שלא נקבל שום פיצוי. כל מה שנותר לנו לעשות זה להתפלל.

 

כפר מאלכ, 28.5.18, כריתת 60 גפנים

ב-28.5.18 כרתו מתנחלים כשישים מתוך יותר ממאתיים גפנים בכרם של איאד עיסא, מורה בן 46, נשוי ואב לשלושה, ממזרח לכפר. המתנחלים ריססו על סלע סמוך את כתובת "ד"ש מאש קודש". ראו עדותו בסרטון לעיל.

 

Thumbnail
כתובת שהשאירו המתנחלים ליד הכרם של איאד עיסא בכפר מאלכ. צילום: איאד חדאד, בצלם, 29.5.18

 

 אזור שכם 

בורין, 23.6.18, שריפת 150 עצי זית:

ביום שבת, ה-23.6.18, מתנחלים שרפו 150 עצי זית השייכים לחמש משפחות מהכפר בורין. כשני קילומטרים מהכפר הוקמה ההתנחלות יצהר. העצים נמצאים בשטח שפלסטינים אינם יכולים להגיע אליו לבד בשל הסמיכות שלו להתנחלות, והם חייבים לתאם את ההגעה אליו עם המת"ק הישראלי. כאשר הבחינו באש הזמינו התושבים כבאית, אולם היא התעכבה עד שהמת"ק אישר את כניסתה לשטח.

שאדי זבן, בן 37, נשוי ואב לשניים, הוא אחד הכבאים שהגיעו למקום. זבן הוא גם בעליו של שטח בגודל של ארבעה דונם, שבו נטועים 180 עצים, מתוכם 70 נשרפו. כך תיאר את שהתרחש בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-26.6.18:

ביום שבת, ה-23.6.18, בסביבות השעה 16:30, הייתי בעבודה שלי בהגנה האזרחית במרכז הכפר בורין. ראיתי עשן בדרום הכפר, באזור הקרקע שלי. מיד דיווחתי למנהל וביקשתי ממנו שידבר עם המת"ק כדי שהכבאים יוכלו להגיע לשם. זה לקח בערך חצי שעה, ובינתיים ראיתי את האש מכלה את העצים. אחרי שאישרו לנו, יצאתי עם עוד ארבעה כבאים לאזור.

אין כביש גישה לקרקע שעלתה באש, אז כבאי אחד נשאר בכבאית ואני הלכתי עם האחרים עם המטפים. הלכנו בערך רבע שעה. תושבים נוספים הגיעו ועזרו לנו לכבות את האש. זו הייתה פשוט קטסטרופה. בגלל מזג האוויר החם, האש התפשטה מהר. עם השקיעה, פג תוקף התיאום ונאלצנו לעזוב כי פחדנו להיות שם בגלל המתנחלים. ראיתי מרחוק בערך שמונה מתנחלים מסתכלים עלינו מכביש הביטחון של יצהר. לידם עמד רכב של קב"ט ההתנחלות.

שמן הזית והזיתים שמופקים מהקרקע משמשים את המשפחה המורחבת שלי. זה דבר חשוב בחיים שלנו, ועכשיו איבדנו 70 עצים.

 

אכרם עמראן, בן 49, נשוי ואב לשבעה, תושב בורין, איבד בשריפה שבעה עצים מתוך כ-110 עצי זית שבבעלותו. בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב- 26.6.18 הוא סיפר:

ביום שבת, ה- 23.6.18, בשעה 16:00 בערך, הייתי בבית. פתאום שמתי לב שאש מתפשטת בהר מול הבית שלי, קרוב לאדמה שלי. ראיתי בערך 10-8 מתנחלים במרחק של כק"מ וחצי או שניים מהאדמה. לא חיכיתי לתיאום ומיד נסעתי למקום בטרקטור שלי. כשהגעתי לאזור, קרוב לכביש יצהר, ראיתי שהגיעו עוד תושבים מהכפר, שגם הם ראו את האש. עד שהגענו המתנחלים כבר חזרו לכיוון יצהר ותצפתו עלינו מרחוק, מכביש הביטחון של ההתנחלות. הדבר היחיד שיכולנו לעשות היה להשתמש בענפי העצים כדי לכבות את האש.

אחרי בערך רבע שעה הגיעה כבאית מהכפר, אבל הם היו חייבים לעצור במרחק של בערך קילומטר וחצי ממקום השריפה כי אין כביש גישה עד למקום. הכבאים היו צריכים להגיע לשם ברגל עם מטפים. השריפה גרמה נזקים בערך ל-150 עצים, בהם שבעה עצים שלי.

אנחנו רוצים לחזור לאדמה כדי לאמוד את הנזקים. הרבה פעמים קורה שאחרי שריפה לא רואים על העצים סימנים, אבל אחרי כמה ימים מגלים שהם התייבשו ומתו. לפעמים אפשר להחיות את העצים בעזרת גיזום. ביקשנו מראש המועצה המקומית לדבר עם הקישור הישראלי ולהזמין תיאום דחוף כדי שנוכל להגיע לקרקע ולהציל את העצים שעדיין אפשר להציל.

*עדכון: מבדיקת תחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, נכון ל- 17.7.18 עמראן לא הצליח לקבל תיאום כדי לחזור לאדמתו לטפל בעצים שניתן להציל אותם. נאמר לו שיוכל לקבל תיאום כדי להגיע לאדמתו בעונת המסיק בלבד.

Thumbnail
חבילת שעורה שהוצתה בשדה של מוניר קאדוס בבורין. צילום: מוניר קאדוס, בורין, 8.6.18

בורין, 8.6.18, שריפת 86 חבילות שעורה:

מוניר קאדוס, בן 42, נשוי ואב לילד, תושב בורין, שוכר שדה בגודל של ארבעה דונם ליד הבתים שבדרום הכפר. כשלושה קילומטרים משם הוקמה ההתנחלות יצהר. קאדוס מגדל בשדה חיטה ושעורה לצורך להאכלת הצאן שלו. בנובמבר 2017 נטע קאדוס את השעורה ובמאי 2018 קצר אותה והשאיר את החציר בשמש כדי שיתייבש. הוא דחס את הקש לחבילות, אבל מאחר שלא מצא עובדים במהלך הרמדאן, המתין לסופו כדי לאחסן אותן. אולם כמה ימים לפני שהספיק לעשות זאת, ב-8.6.18, הציתו אותן המתנחלים.

כך תיאר קאדוס בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-13.6.18 את שהתרחש:

ב-1:30 בבוקר, בזמן שהתפללתי במסגד שבמרכז הישוב, הגיע אח של אשתי והודיע לי שחבילות החציר שלי עולות באש. מיד הגעתי למקום עם כמה צעירים שעזרו לי לכבות את האש. נשארנו שם עד 3:30. המתנחלים הרחיקו מהאש שלוש חבילות, שעליהן הם ריססו כתובות גרפיטי. נציג מהמת"ק הישראלי שהגיע למקום אמר לי שכתוב בהן "לא לטרור החקלאי". זה היה מוזר בעיניי ואמרתי לו: מי נפגע מהטרור? אנחנו או המתנחלים?

עבדתי עם אח שלי תקופה והשקענו הרבה כסף והרבה זמן בשדה, ובסוף חבילות החציר הוצתו בקלות. אני חייב את החציר כדי להאכיל את הצאן, כי אין מספיק שטחי מרעה ביישוב שלנו. אנחנו מוקפים בהתנחלויות מדרום וממזרח ואין לנו לאן ללכת עם הצאן. ממילא מה שאני מגדל לא מספיק לכל השנה ואני חייב לקנות עוד, כולל תוספי תזונה. עכשיו אצטרך לקנות הרבה יותר מבדרך כלל. אני מעריך שכל חבילת חציר עלתה 25 ש"ח, כלומר נגרם לי נזק בסך 2,150 ש"ח.

Thumbnail
כתובת שריססו המתנחלים על ערימת שעורה. צילום: מוניר קאדוס, בורין, 8.6.18