דילוג לתוכן העיקרי
עובדים פלסטינים ממתינים בשעות הבוקר המוקדמות במחסום ברטעה. צילום: רותי תובל, מחסוםווטש, 28.2.16
תפריט
נושאים

ישראל שללה את ההיתרים מעשרים בני משפחה אחת, שמזה כמעט שלושה חודשים אינם יכולים לעבוד

Thumbnail
אמל קבהא. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 28.2.18

"אחרי שבעלי נפטר, בשנת 2006, נשארנו בלי פרנסה ונאלצתי לעבוד כדי לפרנס את הילדים שלי. ב-2014, מצאתי עבודה סדירה כמנקה בנגרייה באזור התעשייה שחק בהתנחלות שקד. בארבע השנים שעבדתי שם, המעסיקים סיפקו לי היתר שהם חידשו כל חצי שנה. הייתה לי מערכת יחסים טובה עם האחראים ועם שאר הפועלים".

כך סיפרה בעדותה אמל קבהא, בת 52, אלמנה ואם לשמונה, שעבדה בנגרייה עד שאולצה לעזוב את מקום עבודתה ב-4.2.18. באותו יום הגיעה אמל קבהא למחסום ברטעה בדרכה לעבודה, והופתעה לגלות שהיתר התעסוקה שלה בהתנחלויות – שהיה בתוקף – בוטל.

הכפר טורה אל-ר'רבייה ממוקם צפונית לעיירה יעבד במחוז ג'נין, וחיים בו כ-1,100 בני אדם, כ-800 מהם מבני משפחת קבהא המורחבת. בצמוד לכפר הוקמה בשנת 2003 גדר ההפרדה, וחלק מאדמותיו הופרדו ממנו וסופחו בפועל לישראל. הגדר תחמה מובלעת ששטחה כ-32 דונם ובה שבעה כפרים פלסטיניים ושלוש התנחלויות. בתוך המובלעת, על אדמות העיירה יעבד, הקימה ישראל את "פארק התעשייה שחק", במרחק של כשני קילומטרים מהכפר טורה אל-ר'רבייה.

פלסטינים המעוניינים לעבוד באזור התעשייה, נאלצים לבקש היתרים מיוחדים מהמנהל האזרחי. היתרים אלה ניתנים במשורה, בהליך שכלליו אינם ידועים לפלסטינים ושבסיומו מתקבלות החלטות שרירותיות ובלתי מנומקות.

כדי להגיע לעבודתם באזור התעשייה שחק נאלצים העובדים מכפרי האזור לעבור באחד משני מחסומים שהציב הצבא על תוואי גדר ההפרדה באזור: מחסום דהר אל-מאלח – המאויש באופן קבוע על-ידי הצבא או מחסום ברטעה – המאויש על ידי חיילים ועל-ידי חברת אבטחה פרטית הכפופה למשרד הביטחון. מחסום דהר אל-מאלח קרוב יותר הן לאזור התעשייה והן לכפר, אך הדרכים המובילות אליו אינן סלולות ולכן הוא משמש בעיקר חקלאים, והעובדים מעדיפים לעבור במחסום ברטעה, המוצב במרחק של ארבעה קילומטרים מטורה אל-ר'רבייה.

נכון לתחילת שנת 2018 החזיקו ארבעים מתושבי טורה אל-ר'רבייה בהיתרים כאלה. לפני קרוב לשלושה חודשים, ב-4.2.18, הודיעו החיילים והמאבטחים הפרטיים המוצבים במחסומים אלה לעשרים מתוכם שההיתרים שלהם מבוטלים, ללא כל הסבר וללא כל אזהרה. בחלק מהמקרים, הם החרימו מהתושבים את היתרי הכניסה, במקרים אחרים הם הותירו בידיהם היתרים חסרי ערך.

לפחות שניים מבני המשפחה שהיתרי התעסוקה שלהם בוטלו החזיקו גם בהיתר כניסה לישראל למטרת איחוד משפחות, ולפחות חמישה מהם החזיקו גם בהיתרים חקלאיים – המאפשרים להם לעבוד באדמותיהם, שנותרו בצידה השני של הגדר. בני המשפחה דיווחו לבצלם על ניסיונות חוזרים ונשנים לעבור במחסומים, גם באמצעות היתרים אלו, אך בכל פעם נאסרה כניסתם.

מזה קרוב לשלושה חודשים שישראל שוללת מעשרים עובדים אלה את פרנסתם ואת פרנסת משפחותיהם. זאת, מבלי לספק להם או למעסיקיהם הסבר כלשהו לשלילת ההיתרים.

תושבי הגדה המערבית תלויים באופן מוחלט בהיתרים מהמנהל האזרחי כדי לנהל שגרת חיים סבירה – כדי לעבוד, כדי לעבד את אדמתם, כדי לבקר את בני משפחתם ועוד. שלילת ההיתרים מבני משפחת קבהא השאירה אותם ואת התלויים בהם ללא מקור פרנסה, ללא כל אזהרה וללא כל הצדקה. זוהי דוגמה נוספת להשלכות ההרסניות של המדיניות הישראלית בשטחים, לשימוש השרירותי וחסר האבחנה שעושה הצבא בכוחו, ולהתעלמות הגורפת מזכויותיהם של תושבי הגדה הפלסטינים.

בעדויות שגבה תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי ב-28.2.18, סיפרו בני משפחת קבהא על שלילת היתרי העבודה:

אחמד קבהא, בן 54, עובד במפעל באזור התעשייה שחק , נשוי ואב לחמישה, סיפר:

Thumbnail
אחמד קבהא. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 28.2.18

אני מחזיק בהיתר חקלאי מאז שהקימו את גדר ההפרדה על האדמות שלנו. בנוסף, אני מחזיק בהיתר עבודה מאז ה-19.8.14, כי אני עובד במפעל למחזור צמיגי גומי באזור התעשייה שחק ליד ההתנחלות שקד. אני עובד שם כבר שנים באופן סדיר וללא בעיות. היחסים ביני לבין המעסיקים מצוינים. בדרך כלל אני ופועלים אחרים מהכפר יוצאים לשם כל יום דרך מחסום דהר אל-מאלח, ולפעמים דרך מחסום ברטעה. ביום ראשון, 4.2.18, יצאתי מוקדם בבוקר לעבודה דרך מחסום ברטעה, אבל כשהצגתי לאיש חברת האבטחה הפרטית שמוצב שם את היתר הכניסה ואת תעודת הזהות שלי, הוא הודיע לי שאסור לי לעבור. איש חברת האבטחה לא נתן שום הסבר לאיסור שהוטל עלי, למרות שהיתר הכניסה שלי לעבודה בהתנחלויות אמור להיות בתוקף עד ה-16.7.18. נאלצתי לחזור הביתה, בלי להבין למה מונעים ממני להגיע לעבודה ולהמשיך לנהל את החיים שלי כרגיל. לא האמנתי שזה קורה, ולא הבנתי למה שוללים ממני את היתר הכניסה ומונעים ממני להגיע לעבודה.

לא הצלחתי להירגע. באותו יום ניסיתי להיכנס גם דרך מחסום דהר אל-מאלח, באמצעות ההיתר החקלאי שלי, שאמור להיות בתוקף מה-11.1.18 ועד ה-9.7.18. אבל גם במחסום הזה לא נתנו לי לעבור. החיילים אמרו שאסור לי להיכנס מסיבות ביטחוניות.

זה לא רק אני. התברר שהאיסור חל על כעשרים אנשים ממשפחת קבהא, שלכולם יש היתרי כניסה שאמורים להיות בתוקף. המשמעות של איסור הכניסה היא אובדן מקורות הפרנסה של בני המשפחה ושלילת היכולת שלנו להאכיל את בני המשפחה שלנו.

עלי קבהא, בן 32, עובד באזור התעשייה נשוי ואב לשניים, סיפר:

Thumbnail
עלי קהבא. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 28.2.18

אני עובד במפעל באזור התעשייה שחק. יש לי שלושה היתרי כניסה – היתר מסחר, היתר תעסוקה בהתנחלויות, והיתר לזוגות נשואים, כי אני נשוי כבר עשר שנים לאזרחית ישראלית תושבת הכפר עילוט. ההיתר החקלאי הוחרם ב-4.2.18 במחסום דהר אל-מאלח, וההיתר לזוגות נשואים הוחרם כעבור ארבעה ימים, כשניסיתי לעבור באמצעותו במחסום ג'למה, מצפון לג'נין.

מאז שהתחלתי לעבוד במפעל באזור התעשייה שחק ב-1.1.14, ההנהלה עוזרת לי להשיג היתר תעסוקה בהתנחלויות, ומחדשת אותו כל חצי שנה. בגלל שההיתר הזה היה בתהליכי חידוש באותו הזמן, השתמשתי בהיתרים האחרים שהיו ברשותי כדי להגיע לעבודה. זה מה שאני עושה בדרך כלל כשהיתר התעסוקה בחידוש. אני לא יודע למה ביטלו לי ולבני משפחה אחרים את ההיתרים. לא שמעתי שמישהו מבני המשפחה ביצע עבירה או פשע כלשהו.

בני המשפחה מתפרנסים מהעבודה בישראל, ובמיוחד מהעבודה באזור התעשייה שחק, שנמצא רק במרחק של ארבע קילומטרים מהכפר. מענישים את כל המשפחה בלי שום סיבה.

ראאפת קבהא, בן 30, עובד בנגרייה באזור התעשייה נשוי ואב לבן אחד, סיפר:

Thumbnail
ראאפת קבהא. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 28.2.18

אשתי, שהיא אזרחית ישראלית, גרה איתי בכפר טורה אל-ר'רבייה. אחרי שהתחתנו התחלתי לקבל שני היתרים – היתר לבני זוג שתקף למשך שנה, ומאפשר לי לשהות בישראל למשך 24 שעות, והיתר עבודה שהמעסיק מחדש כל שישה חודשים.

בשנת 2015 התחלתי לעבוד בנגרייה גדולה שמעסיקה כשבעים פועלים באזור התעשייה שחק. ב-4.2.18 הלכתי לעבודה כרגיל דרך מחסום דהר אל-מאלח ומסרתי לחייל את ההיתר שקיבלתי כבן זוג של אזרחית ישראלית, שהיה אמור להיות בתוקף. החייל אמר שההיתר בוטל על-ידי הרשויות. ניסיתי להגיע לאותו מחסום שוב עם היתר העבודה, שאמור להיות בתוקף עד ה-12.5.18, והחיילים אמרו שאסור לי להיכנס לפי הנחיית הרשויות.

דיווחנו לאחראים בנגרייה כדי שיעזרו לנו לפתור את הבעיה. הממונה במפעל בדק את העניין מול הרשויות ואמר לנו שיש צו מניעה מנהלי נגד בני משפחת קבהא למשך שישה חודשים. לא הסבירו לו למה שללו מבני המשפחה את ההיתרים. שלילת ההיתרים שלנו פוגעת בפרנסה שלנו.

מוחמד קבהא, בן 34, עובד באזור התעשייה נשוי ואב לשניים, סיפר:

Thumbnail
מוחמד קבהא. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 28.2.18

אני עובד במפעל למחזור צמיגים מאז שנת 2015 באזור התעשייה שחק. האחראים מחדשים לי את היתר העבודה כל חצי שנה. אף פעם לא היו לי בעיות עם המעסיקים, ולא עם שלטונות ישראל. כיום אני מחזיק בהיתר עבודה שאמור להיות בתוקף עד ה-7.5.18.

ב-4.2.18, הגעתי למעבר ברטעה בדרך למקום העבודה באזור התעשייה. מסרתי את הניירת וההיתר לאיש חברת האבטחה, והוא אמר לי שכניסתי נאסרה על ידי השלטונות. לא נתנו לי שום הסבר למה אני לא יכול להמשיך לעבוד. כרגע אני מובטל. הם פגעו בפרנסה של המשפחה שלי בלי הסבר.