 | חברות וחברים יקרים, בחודשים האחרונים עסקה התקשורת לא מעט בהתעללויות ובהשפלות שנקטו חוקרי השב"כ נגד העצירים היהודים בפרשת דומא. שיטות חקירה שכרוכות בגרימת כאב וסבל הן בלתי חוקיות ופסולות, ואין להצדיקן בשום עילה שהיא; ראוי כי חשיפה של שיטות כאלה תעורר דיון ציבורי ער ונוקב. אולם, ההתעללות, ההשפלה והעינויים שנוקט השב"כ באופן שגרתי מדי יום כלפי נחקרים פלסטינים – נתקלים באדישות ובהעלמת עין מצד הציבור והתקשורת.
הדו"ח החדש של בצלם והמוקד להגנת הפרט, "בחסות החוק", בא להפנות זרקור אל חקירות השב"כ. מתצהירי 116 פלסטינים שנחקרו במתקן עולה שיחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל - שלפעמים מגיע לכדי עינויים - הוא הכלל בחקירות השב"כ, הכוללות, בין השאר: מניעת שינה לתקופות ממושכות; כליאה בצינוק קטן ומצחין - לרוב בבידוד; כבילות כואבות; צעקות ואיומים; מזון מועט ובאיכות ירודה ומניעת מקלחת במשך שבועות [צפו בסרטון]. הדו"ח מצא גם כי רשויות החקירה שותפות לעינויים גם באופן עקיף, כאשר הן משתמשות ביודעין במידע שהושג בעינויים שהפעילו חוקרי הרשות הפלסטינית נגד הנחקרים.
בדוח אנו מדגישים כי שיטות החקירה הללו אינן ייחודיות לשקמה, ואין הן מהוות יוזמה פרטית של חוקר או סוהר זה או אחר; מדובר במשטר חקירות אלים שעוצב במכוון בידי רשויות המדינה על מנת לשבור את רוחו וגופו של הנחקר, ומעבר לשב"כ, שמפעיל אותו, משתף אתו פעולה מעגל רחב של רשויות, לרבות שב"ס, צה"ל, פרקליטות המדינה ובג"ץ.
נגה קדמן,
מחברת הדו"ח
| | |  ב-23.2.16 הרס הצבא את בתיהן של שתי משפחות באזור חברון, כעונש על פיגועים שבביצועם נאשמו יחידים ממשפחות אלה. זאת, לאחר שבג"ץ דחה את העתירות שהגישו המשפחות והמוקד להגנת הפרט והתיר לצבא להעניש את המשפחות, ולהותיר 15 בני אדם, בהם 9 קטינים, שלא נחשדו או הואשמו בדבר, ללא קורת גג. מאז חודש אוקטובר הגבירה ישראל את השימוש בהריסות בתים כאמצעי ענישה, מדיניות זו של הרשויות זכתה לאישור של בג"ץ, המאפשר לצבא להרוס כמעט ללא מגבלות. התנהלות זו אינה יכולה להיחשב לביקורת שיפוטית ואינה אלא מראית עין של ביקורת כזו. | | להצגת ההמשך >> | | |  בלב העיר העתיקה במזרח ירושלים נמצאת שכונת באב אל-מג'ליס אל-איסלאמי, שבה עוברים מתפללים מוסלמים בדרכם למסגד אל-אקצה. זהו אזור היסטורי, שבו התקיימו עד לאחרונה חיים חברתיים ותרבותיים עשירים. בקיץ 2014 הציבה המשטרה מחסום בכניסה לשכונה, ומאז סובלים כ-350 תושביה, ובהם בני הקהילה האפריקאית, מהגבלות תנועה קשות, הפוגעות בשגרת חייהם ובפרנסתם. המחסומים שהציבה המשטרה בשכונת באב אל-מג'ליס מהווים ענישה קולקטיבית של כל תושבי השכונה. אולם, מהתנהלות הרשויות נראה כי פגיעה נרחבת זו בתושבי השכונה – שאינם חשודים בדבר – אינה מטרידה אותן והן אינן עושות דבר כדי להקל על חייהם. על ישראל להסיר מחסומים אלה ולאפשר לתושבים לחזור לשגרת חייהם. קראו עוד על השכונה וצפו ב בלוג הצילום. | | להצגת ההמשך >> | | |  בארבעה מקרים לפחות לא הייתה כל הצדקה לירי הקטלני: בחודשים דצמבר 2015 וינואר 2016 נהרגו חמישה פלסטינים מירי הצבא ליד גדר המערכת, בעת שהתקיימו באזור הפגנות. זאת לאחר שבחודשים אוקטובר-נובמבר 2015 תיעד בצלם 14 מקרים שבהם נהרגו פלסטינים בנסיבות דומות. בצלם תיחקר ארבעה ממקרי הרג אלה ומצא כי לא הייתה כל הצדקה לשימוש בירי חי. הירי הקטלני בארבעה מעיד על שימוש מופרז באש חיה באופן בלתי מידתי ולא חוקי. מתחקירי בצלם לגבי התנהלות הצבא בהפגנות ליד גדר המערכת ברצועת עזה עולה שוב ושוב כי על אף שהצבא נערך אליהן מראש, ולחיילים לא נשקפת סכנה אמיתית, הם יורים ירי קטלני ללא כל הצדקה, ואיש אינו נדרש לתת על כך את הדין. | | להצגת ההמשך >> | | |  בתחילת 2016 החריפו הרשויות הישראליות את מאמציהן לגרש קהילות פלסטיניות בדרום הר חברון, מרחב מעלה אדומים ובקעת הירדן. עד לסוף פברואר כבר הרסו הרשויות 88 בתי מגורים ו-84 מבנים ששימשו לפרנסה, שנתרמו בחלקם על-ידי ארגוני סיוע. במקביל הודיעה ישראל על כוונתה להרוס עשרות מבנים נוספים בח'ירבת סוסיא ולגרש את תושבי קהילת אבו נוואר, ועל סיום הליך הגישור במסאפר יטא, ללא הצלחה. כל זאת כחלק ממדיניות לפיה שטח C נועד לשרת את צרכיה של ישראל, ולא את אלה של הפלסטינים בגדה. בפועל, ההגבלות שמטילה ישראל בשטח זה משפיעות על כל תושבי הגדה הפלסטינים, כופות עליהם לחיות במובלעות צפופות, ללא עתודות קרקע למגורים, תשתיות וחקלאות, שירותי חינוך ובריאות הולמים וחופש תנועה. | | להצגת ההמשך >> | | |  החודש פנה מנכ"ל בצלם חגי אלעד לראש הממשלה במכתב ומתח ביקורת על פסיקתם של שופטי בג״ץ שסירבו לבקשתו של אל-קיק לעבור לבית חולים ברמאללה, בטענה שאם מערכת הביטחון תבקש לעצרו שוב בעתיד, הדבר יהיה כרוך בסיכון חייהם של חיילים. לדברי אלעד "עמדה זו מבטאת שפל חדש של יחס אינסטרומנטלי לבני אדם" והעובדה שבית המשפט קיבל טענה זו מעידה יותר על השופטים, מאשר על סבירותה. בימים האחרונים פורסם כי מוחמד אל-קיק והרשויות הישראליות הגיעו ב-26.2 להסכמה, לפיה יפסיק אל-קיק את שביתת הרעב בת 93 הימים, וישוחרר ממעצרו המנהלי ב-17 במאי 2016. | | להצגת ההמשך >> | | |  בדצמבר דיווחו חקלאים מהרצועה שהצבא ריסס את גידוליהם בחומרים קוטלי צמחייה והסב נזקים כבדים בשטחים שבהם, גם לגרסת הצבא, מותר לחקלאים לעבד את אדמותיהם. לאורך השנים, שינה הצבא מספר פעמים את היקף השטח שהוא מגדיר כ"אסור בכניסה" ליד הגדר, אך לא טרח לסמנו ואף ירה בחקלאים שעבדו באזורים שנחשבו כבטוחים. ישראל אינה רשאית להתייחס לשטח הרצועה כחלק משטחה, תוך התעלמות מהאנשים החיים בו. ככל שמערכת הביטחון סבורה שיש צורך לקבוע "אזור ביטחון" בין רצועת עזה לבין ישראל, עליה לקבוע אותו בתוך שטחה של ישראל. | | להצגת ההמשך >> | | |  באמצע חודש ינואר הודיעו נציגי המנהל האזרחי ל-24 משפחות משתי קהילות בצפון בקעת הירדן כי עליהן להתפנות מבתיהן בסוף אותו חודש למשך שעות ארוכות בתואנה שהצבא צריך לקיים אימונים באזור. בסופו של דבר, בשל תנאי מזג אוויר קשים, הודיע הצבא למשפחות כי אינן נדרשות להתפנות. עם זאת, כוחות הצבא הגיעו לבקעת הירדן וקיימו אימונים, בין היתר בצמוד לאחת הקהילות, כשהם מטילים אימה על התושבים ובפרט על הילדים ורומסים שדות מעובדים. אימוני הצבא בבקעת הירדן אינם חוקיים, ועל ישראל להפסיקם לאלתר כמו-גם את כל הצעדים האחרים שהיא נוקטת בניסיון לכפות על התושבים הפלסטינים בבקעת הירדן להתפנות מהאזור. | | להצגת ההמשך >> | | בצלם בתקשורת | | | | | |
|
| |
| |
