דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

גל חדש של הריסות ברחבי הגדה המערבית – שלב נוסף במסגרת מדיניות גירוש הפלסטינים מאזורים נרחבים בגדה

בתחילת 2016 החריפו הרשויות הישראליות את מאמציהן לגירוש קהילות פלסטיניות מאזורים נרחבים בגדה המערבית. מאמצים אלה מתמקדים בדרום הר חברון, במרחב מעלה אדומים ובבקעת הירדן.

פעוט על רקע הריסות בבח'ירבת אל-חלאווה במסאפר יטא. צילום: חגי אלעד, בצלם, 4.2.16
פעוט על רקע הריסות בבח'ירבת אל-חלאווה במסאפר יטא. צילום: חגי אלעד, בצלם, 4.2.16

במסגרת זו, הרסו הרשויות מאז תחילת השנה ועד ה-11.2.16, 73 בתי מגורים ו-51 מבנים נוספים והותירו 284 נפשות, בהן 161 קטינים, ללא מחסה. בקהילות רבות מדובר בהריסות חוזרות של מבנים שנהרסו בעבר, לעיתים רק ימים ספורים קודם לכן, ובהחרמה או פירוק של אוהלי מגורים חלופיים שניתנו כסיוע הומניטארי למשפחות. בין המבנים שנהרסו מתחילת השנה לפחות 37 היו מבנים שנתרמו בידי סוכנויות סיוע ומדינות אירופאיות.

היקפו הנרחב של ההרס הוא חריג ומזכיר את מסע ההרס באוגוסט 2015, אז הרסו הרשויות 101 מבנים, מתוכם 50 בתי מגורים, והותירו 228 נפשות, בהן 124 קטינים ללא קורת גג.

חלק מהקהילות שבהן הרסו הרשויות בתים לאחרונה מנהלות מאבק משפטי ממושך בבג"ץ. ההליכים המשפטיים חושפים את תפיסת המדינה, לפיה לתושבים אין מלכתחילה זכות לגור בבתיהם ובקהילותיהם ולמדינה אין גם כל חובה לדאוג להם למקום מגורים חלופי. גם במקרים שבהם נמשכים ההליכים שנים ארוכות – לעיתים בשל גישור או הליכי הידברות בין הצדדים – נציגי המדינה מסרבים להכיר בשינויים הנובעים מגידול טבעי ומצרכים משתנים של הקהילות. כל בנייה חדשה גוררת איום מידי בהריסה ובחלק מהמקרים אף הריסה בפועל.

מדיניות זו של המדינה מתעלמת מהמציאות הבלתי אפשרית שהיא יוצרת עבור תושבים פלסטינים אלו, כאילו אין לרשויות הישראליות כל אחריות להיווצרותה: בהעדר כל אפשרות לבנייה חוקית, לא נותרה לתושבים כל ברירה אלא לבנות את בתיהם ללא היתרים ולחיות בפחד מתמיד מהריסת בתיהם ומקורות מחייתם. בכך, כופה המדינה חיים בתנאים בלתי אנושיים, ללא תנאי מחייה בסיסיים ובלא כל סיכוי לשיפור המצב. מדיניות זו, המיושמת בשיטתיות זה שנים, מהווה העברה כפויה של תושבים פלסטינים מוגנים בתוך השטח הכבוש. זאת, בין אם הדבר נעשה במישרין, באמצעות הריסת בתיהם, ובין אם בעקיפין, באמצעות יצירת מציאות חיים בלתי אפשרית.


הריסת מבנה בח'ירבת ג'ינבה. תיעוד וידיאו: נסר נוואג'עה, בצלם, 2.2.16

בית המשפט העליון דחה בחלק מהמקרים את העתירות ובמקרים אחרים הוציאו השופטים צווי ביניים שמנעו מהמדינה להרוס את הבתים עד להכרעה בעתירות, צווים שחלקם היו בתוקף במשך שנים ארוכות, לעיתים עד היום. אולם, באף אחת מעשרות העתירות שהוגשו – חלקן על-ידי תושבי הקהילות שבתיהן נהרסו מאז תחילת השנה – לא התערבו השופטים בשיקולי הרשויות ונמנעו מלערער על הנחות היסוד של המדינה. בגישתו זו מאפשר בית המשפט לרשויות להמשיך וליישם את מדיניות ההעברה הכפויה.

ההריסות הנרחבות שביצעה ישראל מאז תחילת השנה הן חלק מהמדיניות שהיא מיישמת מזה זמן בשטח C, המהווה כ-60% משטח הגדה המערבית, שנותר בשליטתה המלאה בהתאם להסכמי הביניים הזמניים, שתוקפם היה אמור לפוג לפני כ-15 שנה. מדיניות זו מבוססת על תפיסה שלפיה אזור זה נועד בראש ובראשונה לשרת את צרכיה של ישראל. לכן, פועלות הרשויות באופן עקבי כדי להעמיק את אחיזתה של המדינה בשטח C, לדחוק את הנוכחות הפלסטינית שבו, לנצל את משאביו לטובת אוכלוסייתה שלה וליצור בו מציאות קבועה של התנחלויות משגשגות ושל נוכחות פלסטינית מינימאלית.

במדיניותה זו סיפחה כבר ישראל דה-פקטו את שטח C לשטחה של ישראל. ישנם דוברים ישראלים רשמיים הדורשים לספח אותו לשטחה הריבוני של ישראל גם באופן רשמי – עם או בלי אוכלוסייתו  הפלסטינית.

תכולת ביתה שלמשפחה לאחר הריסה בח'ירבת עין אל-כרזליה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 10.2.16
תכולת ביתה שלמשפחה לאחר הריסה בח'ירבת עין אל-כרזליה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 10.2.16

אולם, התפיסה של שטח C כאזור עצמאי, המנותק משאר שטחי הגדה, היא מופרכת. חלוקת הגדה לשטחי A, B ו-C אינה משקפת מציאות גיאוגרפית אלא חלוקה מנהלתית שנקבעה באופן זמני כחלק מהסדר הביניים של הסכמי אוסלו, לפני יותר מעשרים שנה. מדיניותה של ישראל אינה משפיעה רק על תושבי שטח C. ההגבלות שהיא מטילה בשטח זה משפיעות על כל תושבי הגדה הפלסטינים: הן כופות עליהם חיים במובלעות צפופות, ללא עתודות קרקע למגורים, תשתיות וחקלאות, הן משפיעות על זכותם ליהנות מתשתיות בסיסיות כמו מים וכבישים, מונעות מהם לקבל שירותי בריאות וחינוך הולמים ומשפיעות על זכותם לנוע בחופשיות ברחבי הגדה המערבית. האשליה שיוצרת ישראל כאילו היא שולטת בשטח C בלבד נועדה לאפשר לה להתחמק מאחריותה לשלומם ולרווחתם של כל תושבי השטח הכבוש.

הפיצול של שטחי הגדה, בשילוב סירובם של בתי המשפט הישראליים לערער על מנגנוני ההשתלטות שהמדינה מציגה בפניהם – העדר תוכניות מתאר, הכרזה על שטחי אש ועוד –  הם העומדים ביסוד אסטרטגיית הנישול והשליטה שישראל מובילה בהצלחה לא מבוטלת ברחבי הגדה בשנים האחרונות. אסטרטגייה זו, הצלחותיה וקורבנותיה, גלויים לעין כל והיא נמצאת ביסוד מציאות החיים של כל הפלסטינים החיים תחת הכיבוש בגדה המערבית. למרות תשומת הלב הבינלאומית הרבה למציאות זו, לא ננקטו עד כה שום צעדים אפקטיביים לבלימתה. מצב דברים זה משמעו אור ירוק מהקהילה הבינלאומית להמשך הפגיעה החמורה בזכויות האדם ולהעברה בכפייה של אוכלוסייה אזרחית בתוך השטח הכבוש.


מוקדי ההרס

מאמצי הרשויות הישראליות לדחיקת  קהילות פלסטיניות משטח C מתמקדים בעיקרם בשלושה אזורים: דרום הר חברון, מרחב מעלה אדומים ובקעת הירדן. באזורים אלה מתנהלים הליכים משפטיים ממושכים מזה מספר שנים, ולאחרונה חלו בהם התפתחויות משפטיות משמעותיות:

בדרום הר חברון הסתיימו ללא הצלחה מהלכי הידברות (בח'ירבת סוסיא) וגישור (בקהילות מסאפר יטא – שטח אש 918) בין התושבים לבין הרשויות. בח'ירבת סוסיא הסתיימו הליכי ההידברות ללא תוצאות וכעת הרשויות מאיימות להרוס עשרות מבנים בקהילה. במסאפר יטא הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הליך הגישור שהתנהל ביניהם נכשל. כבר למחרת החלו הרשויות להרוס בתים שנבנו לאחר הגשת העתירות, פעולות שהופסקו לאחר שבג"ץ הוציא צו ארעי במסגרת עתירות דחופות שהגישו תושבים. במרחב מעלה אדומים, חזרו הרשויות לבצע הריסות בשטח המוגדר כ-E1 ובתשובתה לעתירה שהגישה קהילת אבו נוואר הודיעה המדינה כי בכוונתה להרוס את כל בתי הקהילה ולגרשם לאתר חלופי.

ההליכים המשפטיים – לרבות אלה שבמסגרתם התנהלו הליכי גישור והידברות – מתקיימים תחת איומים בלתי פוסקים של הרשויות להרוס מבנים שנבנו במהלכם ולעיתים אף איומים להפסיק את ההליך ולהרוס את המבנים נשואי העתירה. זאת, תוך התעלמות מוחלטת משינויים שחלו בצורכי הקהילות במהלך ההליכים הממושכים.

החרמת פאנלים סולאריים בח'ירת ג'ינבה. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם, 2.2.16
החרמת פאנלים סולאריים בח'ירת ג'ינבה. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם, 2.2.16

דרום הר חברון

מסאפר יטא: ב-1.2.16 הסתיים ללא הסכמה הליך גישור שנמשך כשנתיים בין הרשויות לבין תושבי 12 קהילות מסאפר יטא, המונות כ-1300 תושבים, ושוכנות בשטח שהמדינה הגדירה בראשית שנות השמונים של המאה שעברה כשטח אש 918. בשנת 1999 החריבו הרשויות מבנים רבים בקהילות אלו וגרשו כ-700 מתושביהן, שהורשו לשוב לקהילותיהם רק בעקבות התערבות בית המשפט. במהירות יוצאת דופן, בד בבד עם ההודעה על סיומו של הליך הגישור, הגיעו נציגי המנהל האזרחי לכמה מהקהילות והחלו לצלם מבנים כהכנה להריסתם. כבר למחרת, ב-2.2.16 הרסו הרשויות מבנים בשתיים מהקהילות: 15 מבני מגורים בח'ירבת ג'ינבה, בהם חיו 60 נפשות, מתוכן 32 קטינים, ושבעה מבני מגורים בח'ירבת אל-חלאווה, בהם חיו 50 נפשות, מתוכן 32 קטינים. 20 מהמבנים הללו נתרמו על-ידי ארגוני סיוע הומניטרי. בנוסף להריסות, החרימו המנהל האזרחי והצבא שלושה לוחות סולריים בח'ירבת ג'ינבה ושני לוחות סולריים בח'ירבת אל-חלאווה שנתקבלו גם הם כתרומות מארגון הומניטארי: בהיעדר אפשרות לחיבור לרשת החשמל, לוחות סולריים אלו היו מקור החשמל של התושבים במקום. המבנים שנהרסו נבנו במהלך השנתיים שבהן התקיים הגישור. בעקבות עתירות בהולות שהגישו הארגונים סנט איב ורבנים לזכויות אדם, הוציא בג"ץ צווי מניעה שאסרו זמנית על המשך מעשי ההרס. עם סיומו של הליך הגישור ללא הסכמה חוזר הדיון בעתידן של הקהילות לבג"ץ, הצפוי לדון בכך בחודש מארס.

בח'ירבת סוסיא נמשך מאבקם של 250 תושבי הקהילה נגד הניסיונות המתמשכים לגרשם מאדמותיהם. בשנות השמונים והתשעים כבר גורשו תושבי הקהילה מחלק מאדמותיהם, שהועברו על-ידי המדינה לרשות מתנחלים. במסגרת העתירות שהגישו תושבי הקהילה נגד הריסת בתיהם וגירושם, הודיעה המדינה לבג"ץ ב-21.1.16 כי היא מעוניינת בהידברות עם התושבים. עם זאת, בשלב מסוים חזרה בה המדינה מהתחייבותה שלא להרוס במקביל להידברות מבנים שנבנו לטענתה לאחר הוצאת הצווים שהקפיאו את הבנייה וההריסות במקום. בכך חזרה המדינה לעמדה שהציגה ביולי 2015, אז הודיעה כי בכוונתה להרוס כשלושים מבנים בח'ירבת סוסיא ובהם מבני מגורים, דירי צאן, מחסנים וכן את מרפאת הכפר. במבנים אלו חיות 74 נפשות, בהן 35 קטינים. 21 מהמבנים שדורשות הרשויות להרוס נתרמו לקהילה על-ידי ארגונים הומניטאריים ומדינות אירופאיות.

יום קודם לכן, ב- 20.1.16, הרס המנהל האזרחי בח'ירבת סוסיא שני אוהלי מגורים שבהם חיה משפחה בת שמונה נפשות, בהן שישה קטינים. אוהלים אלו הוקמו במהלך 2015, לאחר הגשת העתירה, והיו בין המבנים שהמדינה סירבה להתחייב כי לא תהרוס בשלב זה. לאחר ההריסה הקימה המשפחה בסיוע ארגון הומניטארי שני אוהלים חדשים במקום אלו שנהרסו, אולם ב-4.2.16 הגיעו נציגי הרשויות פעם נוספת לח'ירבת סוסיא, פירקו את שני האוהלים והחרימו אותם.



הריסות בח'ירבת סוסיא. צילום: משפחת נוואג'עה, 20.1.16
הריסות בח'ירבת סוסיא. צילום: משפחת נוואג'עה, 20.1.16

ח'ירבת א-רהווה: ב-13.1.16 הרס המנהל האזרחי אוהלי מגורים ודיר צאן בח'ירבת א-רהווה שמדרום לעיירה א-דאהרייה. במבנים חיה משפחה בת תשע נפשות, בהן שבעה קטינים. אוהל המגורים של המשפחה כבר נהרס על-ידי המנהל האזרחי לפני כשנה והוקם מאז מחדש. בנוסף החרימו נציגי המנהל לוח סולרי שנתרם למשפחה על ידי ארגוני סיוע הומניטרי.

מרחב מעלה אדומים

קהילת אבו נוואר: קהילה זו שוכנת בין ההתנחלויות מעלה אדומים וקידר, בשטח שהוגדר על ידי הרשויות הישראליות כ-E1, ושבו הן מתכננות הרחבה של ההתנחלות מעלה אדומים שתיצור למעשה רצף בינה לבין ירושלים. הקהילה מונה יותר ממאה משפחות, בהן כ-600 נפשות. ב-6.1.16 הרסו הרשויות חמישה אוהלי מגורים של משפחות בקהילה, שבהם חיו 28 נפשות, בהן 18 קטינים. לאחר ההריסה תרמו ארגוני סיוע הומניטארי אוהלים למשפחות, אולם ב-10.1.16 הגיעו הרשויות פעם נוספת לקהילה, פירקו את האוהלים והחרימו אותם.

בשנת 2015 עתרו תושבי הקהילה לבג"ץ נגד צווי הריסה שהוצאו לבתיהם, ובית המשפט הוציא צווי מניעה זמניים, אולם המבנים שנהרסו בינואר לא נכללו ככל הנראה בעתירה.

הריסות בקהילת אבו נוואר. צילום: מוסעב עבאס, 6.1.16
הריסות בקהילת אבו נוואר. צילום: מוסעב עבאס, 6.1.16

ב-28.1.16 הודיעה המדינה לבג"ץ, במסגרת ההליכים המתנהלים בעתירה זו, כי בכוונתה לפעול בהקדם למימוש צווי ההריסה ולגירוש כל תושבי הקהילה לאתר חלופי – "ג'האלין מערב" שמו – באזור אבו דיס. לדברי המדינה עבודות ההכשרה באתר זה הסתיימו לאחרונה. עוד צוין בהודעת המדינה כי העברתם של תושבי אבו נוואר לאתר החדש תהווה 'נייר לקמוס' להיתכנות תכניות נוספות להעברת קהילות בדואיות ל"אתרי קיבוע" אחרים, והצלחתה תאפשר את קידומן. הודעה זו של המדינה מהווה הצהרה רשמית ראשונה בדבר כוונתה לגרש את הקהילה כולה ממקום משכנה.

במסגרת תגובת המדינה נטען גם כי חלק מתושבי הקהילה הביעו בשלבים מסוימים נכונות להעתיק את מקום מגוריהם. גם אם יש גרעין של אמת בטענה זו, ספק רב אם ניתן לטעון כי 'הסכמה' ניתנה באופן חופשי בנסיבות שכופות הרשויות הישראליות על התושבים – הוצאת צווי הריסה ואיום על כל מבני הקהילה, מניעת חיבור למים וחשמל ופגיעה קשה ביכולתם של תושבי הקהילה להתפרנס, בשל הגבלת גישתם לשטחי מרעה.

קהילת בדו אל-באבא: ב-21.1.16 הרסו הרשויות שלושה מבני מגורים בקהילת בדו אל-באבא, הנמצאת גם היא באזור E1 וסמוכה לאל-עיזרייה שמצפון-מזרח לירושלים. בשלושת הבתים חיו שלוש משפחות המונות 14 נפשות, בהן שישה קטינים. שניים מהמבנים שנהרסו היו קראוונים למגורים שנתרמו על-ידי ארגון סיוע הומניטרי.

יריחו ובקעת הירדן

חלק ניכר מגל ההריסות הנוכחי בוצע באזור יריחו ובקעת הירדן, שם הרסו הרשויות מתחילת השנה 29 מבני מגורים ו-47 מבנים נוספים בקהילות קטנות של רועים וחקלאים והותירו 91 נפשות, בהן 48 קטינים, ללא קורת גג.

כלי-רכב של האו
כלי-רכב של האו"ם תקוע בדרך ההרוסה לח'ירבת עין אל-כרזליה. צילום: עארף דראר'מה בצלם, 10.2.16

באזור זה בלטו הריסות חוזרות של מבנים בקהילות אל-מכסר, וח'ירבת עין אל-כרזליה.

ח'ירבת עין אל-כרזליה היא קהילת רועים קטנה השוכנת כחמישה קילומטרים מדרום-מערב לכפר אל-ג'יפתליק. בעונות האביב והקיץ תושביה עוברים עם צאנם לאזורים אחרים בבקעה. ב-10.2.16, הרסו הרשויות במקום שלושה אוהלי מגורים שבהם חיו 21 נפשות, בהן עשרה קטינים, ותשעה דירים ומכלאות צאן. בנוסף השחית הצבא את דרך העפר המובילה לקהילה כדי למנוע מתן סיוע הומניטארי לתושבים, כפי שעשה גם במארס אשתקד. בשנים 2015-2014 הרס המנהל האזרחי ארבע פעמים את כל המבנים בקהילה.

באותו יום הגיעו הכוחות גם לקהילת אל-מכסר השוכנת בין המחנה הצבאי בקעות וההתנחלות רועי לבין מחסום אל-חמרא. הכוחות הרסו בשנית את אוהל המגורים של משפחה בת עשר נפשות, בהן חמישה קטינים, ודיר צאן. זאת פחות משבוע לאחר שהרסו האוהל, שהוקם מאז מחדש. זוהי הפעם השלישית מאז יוני 2015 בה הורסים המנהל האזרחי והצבא מבנים של משפחה זו ושל משפחות נוספות בקהילה. גם בפעולת הריסה זו וגם בזו שקדמה לה, ב-4.2.16, הרשויות הרסו והחרימו אוהלים שנתרמו למשפחה על-ידי ארגוני סיוע הומניטרי.


דחפור של המנהל האזרחי הורס מבנה חקלאי באל-מכסר, 10.2.16. תיעוד וידיאו: עארף דראר'מה, בצלם

בנוסף לכך, בין ה-9.2.16 ל-11.2.16 ביצעו הרשויות הריסות גם בקהילות ח'לת ח'דר, באל-מוסאפאח ואבו אל-עג'אג' שבשולי הכפר אל-ג'יפתליק וכן בח'ירבת טאנא ובפסאייל אל-ווסטא, שבה הן הרסו פעם נוספת את מבני המגורים והצאן של משפחה שמבניה כבר נהרסו באוגוסט 2015. מניין ההריסות בקהילות בבקעת הירדן בשלושת ימים אלה עמד על 22 מבני מגורים ו-35 מבנים לאחסון ולגידול צאן. בנוסף הרסו הרשויות חמישה מבנים בכפרים מוסדרים בבקעת הירדן, שהוקמו על אדמותיהם המוגדרות כשטח C. 

ב-21.1.16 הרסו הרשויות שלושה צריפי מגורים של משפחה בקהילת בדו אל-משרוע השוכנת בפאתי העיר יריחו. הצריפים אשר נתרמו על ידי סוכנות סיוע הומניטארית לאחר הריסה קודמת בשנת 2013, שימשו משפחה המונה 13 נפשות, בהם 8 קטינים. בנוסף לכך, ב-14.1.16 הרס המנהל האזרחי ארבעה מבנים לאחסון ציוד חקלאי ותבואה באדמות ח'ירבת עינון השוכנת במרחק של כחמישה קילומטרים מהעיר טובאס. באותו יום הרסו נציגי המנהל האזרחי בח'ירבת עינון גם בריכה לאגירת מים שסיפקה מים באמצעות צנרת לח'ירבת ירזה השוכנת כשבעה קילומטרים מצפון-מזרח לטובאס.

Ruins of structure donated by the EU, Fasayil. Photo by ‘Aref Daraghmeh, B’Tselem, 10 Feb. 2016
הריסות מבנה שנתרם על-ידי האיחוד האירופי בפסאיל. צילום: עארף דראר'מה בצלם, 10.2.16.

אזור רמאללה

ב-1.2.16 הרסו הרשויות את בתיהן של שלוש משפחות בקהילת עין איוב בדיר עמאר, שבמרחק של שלושה ק"מ ממזרח לה הוקמה ההתנחלות נעלה. הכוחות הרסו שלושה אוהלי מגורים בהם חיו 17 נפשות, בהן 11 קטינים, ומכלאת צאן של אחת המשפחות.

כמו כן הרסו הרשויות ב-14.1.16 צריף מגורים בו חיו שבע נפשות, בהן שלושה קטינים, ושני דירי צאן של משפחה משבט כעאבנה באחת הקהילות הבדואיות שממזרח לכפר הפלסטיני א-טייבה במחוז רמאללה, שסמוך אליה הוקמה ההתנחלות כוכב השחר. גם במקרה זה מדובר בפעולת הריסה חוזרת, לאחר שהרשויות כבר הרסו את בית המשפחה ומבנים נוספים בקהילה ב-3.9.15.