דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

תחקיר: התעללות ועינויים בחקירותיהם של עשרות קטינים בנקודת המשטרה בגוש עציון

עדכון: נכון לאוקטובר 2014, תיק אחד בלבד, במסגרתו נחקרו שלוש תלונות של שני קטינים ובגיר שנחקרו בנקודת עציון במאי 2012, עודנו מתנהל. שאר התיקים, שנפתחו במח"ש מאז 2009 בעקבות תלונות שהגיש בצלם בשמם של נחקרים בעציון, אשר התלוננו על אלימות ואיומים בחקירתם, נסגרו. למרות שעד היום, אף גורם רשמי לא הודה בקיומה של התופעה, לאחר פגישות שקיים בצלם בעניין עם בכירים במשטרה, התופעה הצטמצמה עד שנעלמה סופית. מאז יולי 2013 לא הגיע לבצלם כל דיווח על אלימות או איומים מצד חוקרי משטרת עציון במהלך חקירות. זאת בהשוואה לעשרות דיווחים מנחקרים שאת עדויותיהם גבה בצלם בשנים שקדמו. בצלם ממשיך לנסות לקבל מידע רשמי מהרשויות אודות טיפולה של המערכת בתופעה. פניה בנושא לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, מה-12.3.14, טרם נענתה.

מאז נובמבר 2009 נמסרו לבצלם עשרות עדויות מפלסטינים תושבי המחוזות בית לחם וחברון, רובם קטינים, אשר דיווחו כי נחקרו באלימות קשה, שהגיעה בחלק מהמקרים לעינויים, ובאיומים בנקודת המשטרה בגוש עציון, הנמצאת בגזרת מרחב חברון של מחוז ש"י. מהעדויות עולה, כי במהלך החקירות נדרשו הנחקרים להודות בביצוע עבירות, ברוב המקרים ביידוי אבנים. ברובם המוחלט של המקרים, הפסיקו החוקרים את האלימות שהופעלה כלפי הנחקרים ברגע שהודו באשמה.

זכותו של כל אדם להיות חופשי מהתעללות ומעינויים – פיזיים או מנטליים – היא אחת מזכויות האדם הבודדות הנחשבות לזכות מוחלטת, כזו שאין "לאזן" מול זכויות או ערכים אחרים ושלעולם לא ניתן להשהות או להגביל, גם לא בנסיבות הקשות של מלחמה או מאבק בטרור. זכות זו נהנית כיום מהמעמד הגבוה והמחייב ביותר במשפט הבינלאומי. בוודאי שהודאה שנגבתה תוך הפרה של זכות זו אינה יכולה לשמש בסיס להרשעתו של אדם.

מ.ח., תושב חוסאן, נחקר כשהיה בן 14

החוקר הכניס אותי לחדר. הוא תפס את הראש שלי והתחיל לדפוק אותו בקיר. אחר כך הוא נתן לי אגרופים וסטירות ובעט בי ברגליים. הכאב היה עצום והרגשתי שאני לא מסוגל לעמוד על הרגליים. אחר כך הוא התחיל לקלל אותי. הוא אמר דברים גסים מאוד עליי ועל אמא שלי. הוא איים לאנוס אותי לעשות בי מעשים מיניים אם אני לא אודה בזריקת האבנים. מאוד פחדתי מהאיומים שלו בגלל שהוא היה מאוד אכזרי ובגלל שאף אחד לא היה בחדר חוץ משנינו. נזכרתי במה שראיתי בחדשות כשחיילים בריטים ואמריקאים אנסו וצילמו אזרחים עיראקים עירומים (מתוך עדותו של מ.ח., תושב חוסאן במחוז בית לחם, שהיה בן 14 בעת שנחקר במשטרה).

החקירות:

בנובמבר 2009 החלו להגיע לבצלם דיווחים אודות אלימות של חוקרים כלפי קטינים שנחקרו בנקודת המשטרה בגוש עציון. עד יולי 2013 גבו תחקירני בצלם 64 עדויות תושבי שמונה ישובים בדרום הגדה המערבית, שדיווחו על אלימות שהפעילו נגדם חוקריהם בנקודת עציון. 56 מהם היו קטינים בעת שנחקרו.

הנחקרים תיארו בעדויותיהם אלימות פיזית קשה שהופעלה נגדם במהלך החקירה או התשאול, שבחלק מהמקרים הגיעה לדרגת עינויים. האלימות שתוארה כללה סטירות, מכות אגרוף, בעיטות ומכות באמצעות חפצים כמו אקדח או מקל. חלק מהעדים דיווחו גם על איומים: ב-12 מהמקרים טענו הנחקרים כי חוקר איים עליהם בתקיפה מינית או באונס שלהם או של בנות משפחתם ובפגיעה באברי המין.  בשישה מקרים העידו הנחקרים כי חוקריהם איימו להוציא אותם להורג, בשמונה מקרים דיווחו הנחקרים כי החוקרים איימו עליהם כי יפגעו בבני משפחותיהם ובחמישה מקרים אחרים איימו כי יחשמלו את הנחקרים, בין היתר באופן שיפגע בפוריותם.

בנוסף, ב-12 מהמקרים טענו הנחקרים כי הודאתם הראשונית נגבתה על ידי חוקר בלבוש אזרחי, ולמיטב ידיעתם החקירה לא הוקלטה בשלב זה. רק אחרי שהודו ביידוי אבנים הם הועברו לחדר אחר, שם דרש מהם חוקר במדי משטרה למסור את הודאתם שוב, והפעם הם הוקלטו. לאחר מכן הורו להם החוקרים לחתום על מסמך בעברית, שפה שבה אינם שולטים, מבלי שידעו על מה הם חותמים.

מ.ע., תושב חוסאן, היה בן 15 כשנחקר במשטרה

החוקר "דאוד" הוציא אותי החוצה ביחד עם חייל. הם שמו כיסוי על העיניים שלי. האזיקונים עדיין היו על הידיים שלי. הם הכניסו אותי למכונית ונסענו. אני לא יודע לאן הם לקחו אותי. הגענו לאיזה מקום מחוץ לעציון והם הורידו אותי בכוח מהמכונית. הידיים שלי כאבו מאד בגלל האזיקונים. הורידו לי את הכיסוי מהעיניים. לא ידעתי איפה אני. קשרו אותי לעץ ואז הרימו לי את הידיים האזוקות למעלה וקשרו גם אותן לעץ. זה כאב לי מאוד. "דאוד" התחיל לתת לי מכות אגרוף. אחרי כמה דקות הוא שלף אקדח ואמר לי: "אני ארצח אותך אם אתה לא תודה! באזור הזה, אף אחד לא ימצא אותך, אנחנו נהרוג אותך ונשאיר אותך כאן (מתוך עדותו של מ.ע., תושב חוסאן, היה בן 15 כשנחקר במשטרה).

טיפול הרשויות בנושא:

בין השנים 2009 ו-2013 העביר בצלם למח"ש 31 תלונות בשמם של פלסטינים שדיווחו הם כי נחקרו באלימות ובאיומים על-ידי חוקרים בנקודת עציון. בשאר המקרים שתיעד בצלם העדיפו הנחקרים או משפחותיהם שלא להגיש תלונה למח"ש, בין אם מחשש שהדבר יוביל לפגיעה בבנים שנחקרו או בבני משפחה אחרים ובין אם בשל חוסר אמון כללי במערכת המשפט הישראלית.

20 מתוך 31 הנחקרים שבשמם פנה בצלם למח"ש חזרו בהם בסופו של דבר מהכוונה להגיש תלונה במח"ש ולמסור את עדותם, מאותן סיבות שהרתיעו מתלוננים אחרים. מח"ש החליטה שלא לחקור כלל תלונות שבהן המתלונן לא הגיע כדי למסור את עדותו ועל פי מה שנמסר לבצלם, המידע שהעביר הארגון לגבי מקרים אלה לא נבדק כלל, על אף שיכול היה לסייע בחקירת התופעה.

מח"ש פתחה בחקירה רק לגבי 11 המקרים שבהם מסרו לה המתלוננים עדויות. שלושה מתיקי החקירה נסגרו ובשמונה, שכולם נפתחו החל מחודש יוני 2012, החקירה טרם הושלמה.

במסגרת פניותיו למח"ש דרש בצלם כי נושא האלימות בחקירות בנקודת עציון יטופל באופן מערכתי וכי מח"ש לא תסתפק רק בחקירה פרטנית של התלונות עצמן. במקביל, העלו נציגי בצלם דרישה זו גם בפני גורמים במשטרה ובמשרד המשפטים . בתשובה נמסר לבצלם ממח"ש כי אכן מתקיימת גם בדיקה מערכתית של הנושא.

על אף פניות רבות למשטרה לא הצליח בצלם לקבל תשובה רשמית לשאלה האם ננקטו צעדים כלשהם לטיפול בתופעה, ואם כן, אילו. כל פניותינו למשטרה נתקלו בהכחשה. כך, למשל, בפגישה שהתקיימה ב-7.1.13 בין נציגי בצלם לבין מפקד מרחב חברון במשטרה הכחישו נציגי המשטרה את קיומה של תופעה זו. נציגי המשטרה לא התייחסו לתלונות עצמן בטענה כי הן נמצאות בחקירת מח"ש ועל כן אין להם יכולת לבדוק את פרטי המקרים מחשש לשיבוש החקירה. בפגישה זו נמסר לבצלם גם כי קצין החקירות של נקודת עציון הוחלף, אך הודגש כי הדבר נעשה ללא כל קשר לתלונות בצלם.

ריבוי העדויות בנוגע לאלימות במהלך החקירות בנקודת עציון, ופרק הזמן הממושך שבו הן התקבלו, מעלה חשד כבד כי אין מדובר רק בחוקר בודד שבחר לאמץ שיטות חקירה בלתי חוקיות אלא במערכת שמגבה אותו ומאפשרת להתנהלות כזו להתקיים. למרות זאת, ככל הידוע לבצלם, לא נעשה עד היום מאמץ אמיתי למנוע את המשך ההתעללות ולא נערכה בדיקה של כל המערכת. כל שנעשה הן חקירות של תלונות בודדות הנמשכות מזה למעלה משנה. מערכת אכיפת החוק מאפשרת מציאות זו, על אף שכל הגורמים הרלוונטיים מודעים לכך שהטענות עוסקות באלימות כלפי קטינים במהלך חקירות, שבחלק מהמקרים אף הגיעה לכדי עינויים.

עקב חומרת החשדות והיקפם, על מח"ש ומשטרת ישראל לקיים בדיקה מערכתית של התופעה ואם יאומתו הטענות, לשים לה קץ לאלתר ולנקוט צעדים משפטיים ומנהליים נגד האחראים, כולל בעלי תפקידים שידעו על התנהלות זו ואפשרו לה להמשיך להתקיים. כמו כן יש לוודא את קיומם של מנגנוני פיקוח יעילים שימנעו הישנות מקרים דומים.

על מח"ש להשלים לאלתר את חקירת המקרים, הנמשכת כבר מזה למעלה משנה, ואם יימצא כי יש אמת בטענות, יש לנקוט צעדים משפטיים נגד האחראים ולמצות עמם את הדין.

לבסוף, אם יתברר כי הודאות שנסחטו באמצעים לא כשרים שימשו ראיה מרכזית בהעמדה לדין של הנחקרים או של אנשים אחרים, יש לפסול את המשפטים שהסתמכו על הודאות אלה ולנקוט בכל הצעדים המתבקשים מכך.