דילוג לתוכן העיקרי
חיילים במהלך פשיטה על מחנה הפליטים אל-ערוב במחוז חברון. צילום: אן פק, אקטיבסטילס, 24.5.13
תפריט
מהשטח
נושאים

שגרת כיבוש: חיילים תקפו קטין בן 16 במחנה הפליטים אל-ערוב, שברו את לסתו ועצרו אותו למשך 26 ימים

ביום ראשון, 29.11.20, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, נכנסו שני ג'יפים צבאיים למחנה הפליטים אל-ערוב. מוקדם יותר נפצעו קל מאבנים שתי מתנחלות שנסעו בכביש הסמוך למחנה. ילדים וצעירים יידו אבנים לעבר החיילים, שהשליכו לעברם רימוני גז והלם. אחד הג'יפים נסע אחרי הצעירים ופגע במוחמד מוקבל, בן ה-16. מוקבל נפל, אך אז קם והמשיך לרוץ עד שחיילים תפסו אותו. אחד מהם היכה אותו בלסת, והוא נפל שוב. חייל נוסף בעט בו בכל חלקי גופו כששכב על הקרקע. אז אזקו החיילים את ידיו, העלו אותו לג'יפ. במהלך הנסיעה אחד החיילים המשיך להכות אותו.

מוקבל ונערים אחרים שנעצרו במחנה באותו היום נלקחו לתחנת המשטרה בעציון, שם המתינו במשך שעות ונחקרו לסירוגין. חקירתו של מוקבל נעשתה תוך פגיעה בזכויותיו הבסיסיות ובסיומה הוחתם על מסמך בעברית – שפה שאינו מבין. בסיום החקירה העבירו החיילים את הנערים למטבח, ואחד החיילים אמר להם שהם יכולים לישון על הרצפה. לא ניתן להם מזון או שתייה במשך כל השעות האלה. בשלוש לפנות בוקר הגיעו חיילים ולקחו את מוקבל לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שם נאזק למיטתו וחיילים שעמדו בפתח החדר מנעו בתחילה מאביו להיכנס אליו. לאחר יומיים הוא עבר ניתוח בלסת ולמחרת בערב, ב-4.12.20, הוא הועבר לכלא מגידו.

ב-6.12.20 הגישה התביעה הצבאית כתב אישום נגד מוקבל ובו שני סעיפים. הראשון התייחס להשלכת בקבוק תבערה במארס 2020 והשני ליידוי אבנים ביום מעצרו. התביעה דרשה לעצור את מוקבל עד תום ההליכים, אך השופט דחה את הבקשה. ערעור התביעה נדחה והוא שוחרר לביתו ב-25.12.20 לאחר הפקדת ערבות בסך 3,000 ש"ח. ב-8.3.21 הורשע מוקבל במסגרת עסקת טיעון במסגרתה בוטל סעיף האישום הראשון ונגזרו עליו 26 ימי מאסר – כמספר ימי המעצר אותם כבר ריצה. סכום הערבות ששילם הומר לקנס.

המקרה של מוקבל אינו חריג והוא משקף את שגרת החיים האלימה שכופה הכיבוש על נערים ברחבי הגדה. מדי שנה עוצרת ישראל מאות קטינים פלסטינים, תוך הפרה שיטתית ומערכתית של זכויותיהם – החל ממעצרם, דרך החקירה ועד ההליך המתקיים בבית המשפט הצבאי לנוער. ישראל מתהדרת אמנם בחוקים ונהלים שנועדו לכאורה לשמור על זכויות הקטינים – אך מדובר בלא יותר ממראית עין, שרק נועדה להעניק לגיטימציה לפגיעות הקשות בקטינים.

כך סיפר מוחמד מוקבל, ב-28.12.20, על מעצרו ועל 26 הימים שבהם שהה בכלא, לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש:

מוחמד מוקבל לאחר שחרורו. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם

רצתי מהר ואחד הג'יפים הצבאיים פגע בי בכתף. נפלתי ואז קמתי והמשכתי לרוץ. נכנסתי לאחד הבתים, שהדלת שלו הייתה פתוחה. שלושה חיילים רצו אחריי ואחד מהם תפס אותי, ונתן לי מכות בלסת מצד שמאל. כאב לי מאוד ונפלתי על הרצפה. חייל אחר תקף אותי והתחיל לבעוט לי בכל מיני חלקים בגוף. דיממתי מהפצע בפנים. קמתי ואז הם הובילו אותי לכביש, אזקו לי את הידיים מאחורי הגב והושיבו אותי מול חנות סגורה.

אחרי כמה דקות העלו אותי לג'יפ ושמו לי כיסוי עיניים. ישבתי על הרצפה בג'יפ שהיו בו ארבעה חיילים, ואחד מהם הרביץ לי, בעט בי וירק עליי יותר מפעם. הג'יפ נסע בערך 500 מטרים ונעצר בכניסה למחנה הפליטים, ליד השער. החיילים הורידו אותי שם, ליד השער החשמלי, וראיתי מתחת לכיסוי העיניים ארבעה עצורים שהחיילים כבר עצרו לפני ועמדו בכניסה.

איש בלבוש צבאי התקרב אליי ואמר שהוא קפטן "כרם". שמעתי עליו, אני יודע שהוא קצין השב"כ שאחראי על מחנה הפליטים שלנו. הוא הכה אותי בפרצוף בקת הרובה שלו.

הוא הזיז את כיסוי העיניים וצילם אותי, וגם את שאר העצורים. אחרי חמש דקות בערך לקחנו את כולנו בכלי רכב צבאי גדול להתנחלות כרמי צור. השאירו אותנו שם בחצר למשך שעתיים בערך. הלסת שלי כאבה ודיממה.

ואז העלו אותנו לעוד כלי רכב צבאי והסיעו אותנו לתחנת המשטרה בעציון. הגענו לשם בשעות הצהריים והחיילים הורידו אותנו לחצר. בשעות אחר הצהריים הם התחילו לתחקר אותנו אחד אחד. אני הייתי השלישי בתור. לפני החקירה דיבר איתי בטלפון עורך דין ואמר לי שאני יכול לשמור על זכות השתיקה, ושלא אפחד.

תחקר אותי חוקר שנקרא יוסף, והוא האשים אותי שזרקתי בקבוק תבערה על אוטובוס ישראלי לפני כמה חודשים. וביידוי אבנים על כלי רכב צבאיים. הכחשתי את שתי ההאשמות ואחרי 10 דקות החוקר הוציא אותי לחצר. הם השאירו אותי שם עד הערב. אחר כך החזירו אותי לחדר החקירות, וחוקר אחר תחקר אותי. הוא צעק ואמר שאני משקר. הוא התחיל לשאול "אז החיילים ותושבי המחנה שראו אותך עושה את זה הם שקרנים ורק אתה צודק?".

המשכתי להכחיש, והחוקר רשם את מה שאמרתי וציווה עליי לחתום על העדות שלי, והוא הסביר לי שאני חותם על מה שאמרתי. חתמתי ונתתי טביעות אצבע, וצילמו אותי. בסביבות השעה 21:00, אחרי שסיימו לתחקר את ארבעת העצורים האחרים, החיילים הובילו אותנו למקום שנראה כמו מטבח, מול החצר, ואחד מהם אמר לנו שאנחנו יכולים לישון על הרצפה.

באותו זמן הגיע רופא צבאי שעשה לנו בדיקת קורונה, ושאל אם אנחנו סובלים ממחלות. ישבנו על הרצפה במטבח במשך שש שעות בערך. לא נתנו לנו אוכל או שתייה, וגם לא הצלחנו לישון. הלסת כאבה לי מאוד. כל הזמן הזה היינו אזוקים, עם עיניים מכוסות, והזמן עבר לאט.

בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר החיילים הוציאו אותי מהמטבח. את האחרים הוציאו כבר קודם. לקחו אותי בכלי רכב קטן, עם ליווי של ארבעה חיילים. ישבתי במושב הקדמי, בין שני חיילים, ונסענו לבית חולים הדסה עין כרם. ידעתי איפה אני לפי השלט בכניסה. הגעתי לשם בסביבות השעה 4:00. עשו לי שוב בדיקת קורונה ואז נתנו לי משככי כאבים. שני חיילים ליוו אותי ואחד מהם זה היה זה שתקף אותי בזמן המעצר.

מוחמד מוקבל ביום הניתוח בבית החולים כשרגליו אזוקות. צילום: אביו, מוניר מוקבל, 2.12.20

הכניסו אותי לחדר ואחד החיילים כבל את יד שמאל שלי למיטה. מרוב כאבים לא הצלחתי לישון. בערב לקחו אותי לצילומי רנטגן ואז החזירו אותי לחדר. בחדר היה חולה מירושלים והוא אמר לי שהוא שמע את הרופאים אומרים בעברית שאני אצטרך לעבור ניתוח. אחרי השקיעה, בשעות הערב, אבא שלי הגיע וניסה להיכנס לחדר. הוא קרא לי ושאל איך אני מרגיש, ושני החיילים גירשו אותו. מפעם לפעם הוא ניסה להגיע לדלת החדר ולשאול אותי מה שלומי והוא אמר לי לא לדאוג.

למחרת, יום שלישי, אחר הצהריים, הם העבירו אותי לחדר אחר, והחיילים התחלפו באחרים. החיילים החדשים הרשו לאבא שלי להיכנס לחדר לכמה דקות ולדבר איתי, ואבא שלי סיפר לי שהוא חתם על הסכמה לניתוח שלי ואמר שהניתוח יהיה ביום רביעי.

ביום רביעי לקחו אותי לחדר ניתוח, והניתוח התחיל בסביבות השעה 12:00. הוא נמשך ארבע שעות, ואחריו החזירו אותי לחדר. נודע לי שהרופאים שמו לי מהדק, כדי להדק את הלסת שלי מצד שמאל. זה מונע ממני ללעוס ולהזיז את הלסת.

ביום חמישי, בסביבות השעה 20:00, לקחו אותי בכלי רכב שמשמש להעברת עצורים לכלא מגידו, אזוק ידיים וברגליים. בכלא הכניסו אותי לחדר שבו נשארתי לבד ארבעה ימים. אחר כך העבירו אותי לחדר אחר שהיו בו חמישה עצורים קטינים. נשארתי בכלא מגידו 18 יום. קיבלתי מרק לאכול ומשככי כאבים, והיו שלושה דיונים בבית המשפט שהשתתפתי בהם באמצעות וידיאו. עורך הדין ייצג אותי.

אחר כך העבירו אותי לכלא עופר, ושם התקיים דיון אחרון ב-24.12.20, שגם בו השתתפתי בווידיאו. הוא נמשך יותר מחצי שעה, והשופט שאל אותי מה אני אעשה כשאני אחזור הביתה. עניתי לו שאני אחזור לבית הספר שלי. לא הצלחתי כל כך להבין מה המתרגם אומר בגלל קליטה לא טובה, ולא הבנתי מה החליט השופט. הם החזירו אותי לחדר בעופר ונשארתי שם בלילה. בבוקר, זה היה יום שישי, הודיעו לי שאני משתחרר באותו יום. אחר כך נודע לי ששוחררתי בערבות כספית של 3,000 ש"ח.

באותו יום, 25.12.20, לפני הצהריים, ג'יפ צבאי לקח אותי למחסום אל-ג'יב ושם אבא שלי חיכה לי במכונית של ידיד שלו ולקח אותי הביתה. אני עדיין לא יכול לאכול כרגיל ומקבל רק נוזלים. רופא בבית חולים בחברון אמר לי שייקח עוד שבועיים עד שיורידו לי את המהדק המתכתי.

אביו של מוחמד, מוניר מוקבל, בן 47 ואב לשישה, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ב-6.12.20, בעת שבנו הוחזק עדיין במעצר:

למחרת המעצר, בשעות הצהריים, התקשרו אליי מבית חולים הדסה וביקשו ממני להגיע לשם כדי לחתום על אישור לנתח את מוחמד. הם שלחו לי הזמנה ושלחתי אותה למנהלת התיאום והקישור. בשעה 17:00 קיבלתי היתר כניסה. נסעתי ישר לבית חולים הדסה ועליתי לקומה השביעית. ראיתי את מוחמד באחד החדרים וניסיתי להיכנס אליו, אבל שני חיילים שהיו בחדר מנעו ממני להיכנס.

רגליו של מוקבל, שנאזקו למיטת בית החולים. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 2.12.20
רגליו האזוקות של מוחמד מוקבל. צילום: אביו, מוניר מוקבל, 2.12.20.

עמדתי בכניסה לחדר ושאלתי את מוחמד איך הוא מרגיש, והוא אמר שהוא בסדר. ניסיתי כמה פעמים להיכנס לחדר אבל שני החיילים לא אפשרו לי. הצלחתי לצלם את מוחמד, שהיה כבול למיטה. נשארתי כל הלילה בפרוזדור וניסיתי להירדם שם על אחד הכיסאות, אבל לא הצלחתי.

ביום שלישי הם העבירו אותו לחדר אחר, ושני החיילים שהיו שם התחלפו בחיילים אחרים. אחד החיילים החדשים נתן לי להיכנס ולדבר אתו כמה דקות. הצלחתי גם לצלם אותו. היד השמאלית שלו הייתה כבולה למיטה, ונודע לי מחולה שהיה אתו בחדר שהניתוח שלו נקבע ליום רביעי.

ביום רביעי, בסביבות השעה 12:00, לקחו אותו לחדר הניתוח. הניתוח נמשך ארבע שעות ואחר כך החזירו אותו לחדר והצלחתי לדבר איתו במשך רבע שעה בערך. הרופאים הסבירו לי שהם שמו לו מהדק לסת, ולכן יהיה לו קשה לאכול במשך תקופה אורכה. ציפיתי שמוחמד יישאר בבית חולים להמשך טיפול אבל להפתעתי כבר למחרת, יום חמישי, בשעות הערב, החיילים העבירו אותו לכלא מגידו. חזרתי הביתה, והתעדכנתי על מה שקורה איתו דרך עורך דין מהאגודה הבינלאומית להגנת הילד.

אני ואמא שלו דואגים מאוד בגלל שהחזירו אותו לכלא מייד אחרי הניתוח.