דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילי צה"ל היכו פלסטיני וירו סמוך לראשו, מחסום סרה שבמחוז שכם, דצמבר 2003

מ.ת., בן 26

ביום שלישי, 30.12.03, בסביבות 12:00, הגעתי למחסום סרה. אחד החיילים שהיו במחסום קרא לי ואמר לי לעצור. הוא היה בגובה של בערך 175 ס"מ, היה לו גוון עור בהיר ועיניים בצבע חום בהיר או ירוק. הוא לבש חולצת גולף כחולה מתחת למעיל. הוא דיבר איתי בעברית ואני מבין טוב עברית. הוא שאל אותי: "לאן אתה הולך?" עניתי לו שאני הולך לביתי שבסרה. הוא אמר לי שאי אפשר לעבור ואמר לי לחזור למקום שממנו באתי. אמרתי לו: "לאן אני אחזור?" והוא שאל אותי מאיפה באתי. אמרתי לו שהייתי כל החודש בעבודה ברמאללה ולא ידעתי שאי אפשר להיכנס לסרה. החייל ענה לי: "תחזור לרמאללה ותישן שם עוד חודש. אל תדבר איתי יותר". עניתי לו שאני לא יכול לחזור לרמאללה, כי לא יתנו לי לעבור במחסום אמאתין.

החייל התקרב אלי והיכה אותי על החזה עם הרובה שלו. ניסיתי לגונן על החזה והפנים שלי עם הידיים. החייל צעק עלי: "מה אתה שם יד על הנשק?" והמשיך להכות אותי עם הרובה. הוא כיוון את המכות לפנים שלי אבל אני הגנתי עליהם עם הידיים והזזתי את הראש.

חייל נוסף יצא ממכולה שנמצאת באזור המחסום. הוא היה גבוה יותר מהראשון, היה לו גוון עור כהה ומבנה גוף רזה. הוא רץ אלי ועכשיו, שניהם היכו אותי עם קתות הרובים שלהם. החייל שהצטרף בעט בי כמה פעמים ברגל שמאל. הושטתי את תעודת הזהות שלי לחייל הנמוך יותר ואמרתי לו: "תקרא, כתוב בתעודת הזהות שאני מסרה". החייל הגבוה היכה אותי על היד עם הרובה שלו והתעודה שלי נפלה. הוא אמר לי: "לא רוצה לראות".

החייל הגבוה שם את הרובה שלו בערך חמישה ס"מ מעל לראש שלי וירה. הרגשתי בשיער את היציאה של הכדור והרחתי את העשן. זה היה מפחיד מאוד. לרגע חשבתי שהוא יירה בי ואפילו חשבתי שהוא כבר ירה בי ושככה מרגישים כשמתים.

כשהתאוששתי, התחלתי לרוץ ואחד מהם זרק עלי את תעודת הזהות שלי. הסתכלתי לאחור וראיתי שהיא נפלה לתוך שלולית בוץ. הרמתי אותה והמשכתי לרוץ לכיוון השער. כשהייתי במרחק של כעשרים מטרים מהחיילים, בדקתי את התעודה וראיתי שרשיון הנהיגה שלי והבנקט שהיו בתוכה, נפלו. חשבתי לחזור למחסום כדי לקחת אותם, אבל פחדתי מאוד. התלבטתי מה לעשות והחלטתי לחזור למחסום ולחפש את הכרטיסים.

חזרתי למחסום וחייל אתיופי, שעמד ליד התצפית שאל אותי: "למה חזרת לכאן?" אמרתי לו שנפלו לי מסמכים ושחזרתי לחפש אותם. הוא אמר לי: "תחפש במקום שבו נפלה התעודה ואל תתקרב אלינו". הלכתי למקום ומצאתי אותם. כל הזמן הזה החייל האתיופי כיוון עלי את הרובה שלו, עד שעזבתי. הגעתי לשער שליד ההר והחלטתי לעקוף את המחסום דרך ההר, כדי להיכנס לסרה. כשהייתי במרחק של כ-400 מטרים מהשער, ירו עלי בערך חמש יריות מכיוון המחסום. נשכבתי על האדמה וזחלתי לכיוון עצי זית. הייתי עייף מאוד בגלל הריצה והמכות וכל מה שקרה לי. כאב לי מאוד בחזה. המשכתי ללכת לכיוון הכפר והשתדלתי להסתתר, עד שהגעתי לבית הראשון בכפר. זה היה בסביבות 13:00. נחתי שם וסיפרתי לאנשים בבית מה קרה לי. אחרי כמה זמן, יצאתי לכיוון הבית שלי.

מ.ת., בן 26 הוא תושב סרה. העדות נגבתה על-ידי נידאל כנעאנה ביום 3.1.04. העד ביקש להישאר בעילום שם ופרטיו שמורים במשרדי בצלם