דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילי צה"ל היכו פלסטינים והתעללו בהם, מחסום סרה שבמחוז שכם, דצמבר 2003

פוואז תוראבי, בן 32

Qahira al-Muhsen

ביום שלישי, 30.12.03, בסביבות 14:15, יצאתי מביתה של אחותי בכפר ג'ית והלכתי לכיוון מחסום סרה כדי להגיע לביתי. בצומת על הכביש הראשי, לפני המחסום, עמד ג'יפ צבאי והיו בו ארבעה חיילים. כשהייתי במרחק של כ-15 מטרים מהג'יפ, החייל שישב במושב האחורי של הג'יפ הצבאי צעק עלי בעברית: "עצור". הוא הורה לי להרים את החולצה, להוריד את המכנסיים ואמר לי בעברית: "תרים ידיים". אחר כך, הוא הורה לי להתלבש ולהתקרב אליו. הם דרשו את תעודת הזהות שלי. מסרתי אותה למפקד וראיתי אותו מקיש את מספר הזהות שלי במכשיר שהיה לו בג'יפ. אחרי כעשר דקות הנהג קרא לי ואמר: "אתה לא יכול לעבור".

לקחתי את תעודת הזהות שלי והתחלתי ללכת לכיוון סרה דרך ההרים. הלכתי יחד עם עוד חמישה בחורים שגם להם החיילים לא נתנו לעבור. ארבעה מהם היו מג'ית ואחד מסבסטייה. לפתע, שמענו ירי וקול אומר בערבית: "עצור, עצור". הסתכלתי לכיוון שממנו הגיע הקול וראיתי שני חיילים. הלכנו אליהם וכשהיינו במרחק של שבעה-שמונה מטרים מהם אחד מהם אמר לנו בעברית: "תעמדו בשורה, תתקרבו אלינו אחד אחד ותרימו בגדים".

החייל לקח את תעודות הזהות שלנו ודיבר במכשיר הקשר. הוא אמר את מספרי תעודות הזהות שלנו. אחרי הבדיקה, החייל הכניס את התעודות לכיס שלו ואמר לנו: "שבו פה". אחר כך, החייל אמר בקשר: "אנחנו יורדים לכיוון הכביש". ירדנו יחד עם שני החיילים לכביש. כשהגענו לכביש ראיתי שם ג'יפ. בג'יפ היה חייל אחד, הנהג. שני החיילים עלו לג'יפ ואחד מהם אמר לנו: "בואו אחרינו למחסום סרה". הג'יפ נסע כמאתיים מטרים ואנחנו הלכנו אחריו. הג'יפ עצר, ואחד והחייל הפריד בין התעודות של הבחורים מג'ית לתעודות שלי ושל הבחור מסבסטייה. הוא הסתכל על התעודות של הבחורים מג'ית, החזיר להם אותן ואמר להם: "תחזרו לכפר שלכם". לי ולבחור מסבסטייה הוא אמר: "לכו למחסום סרה".

הלכנו בכביש לכיוון מחסום סרה, שנמצא בכניסה לכפר. הגענו לשם בסביבות 16:20. במחסום היו שני חיילים שעמדו באמצע הכביש, ליד קוביות בטון. אחד מהם היה בלונדיני והוא אמר: "אהלן, אהלן". הוא שאל: "איפה תעודות הזהות?" אמרנו לו שהן אצל החיילים שבג'יפ. הג'יפ הגיע למחסום והחייל הבלונדיני שאל את החייל שבג'יפ: "איפה תעודות הזהות?" החייל ענה שהתעודות אצלו. החייל הבלונדיני אמר לנו לתת לו את הפלאפונים שלנו ולשבת. הוא נכנס לצריף שבו נמצא ברז המים הראשי של סרה. הג'יפ נסע מהמחסום. החייל יצא עם מקל קטן בצבע זוהר [סטיקלייט] והיכה אותנו על הרגלים עם המקל. הוא שאל: "איפה מצאו אתכם?" הוא קרא לחייל השני ואמר לו: "בוא, תעזור לי".

החייל השני שם את הרובה שלו על קוביית הבטון והורה לחייל שהיה בעמדת התצפית לתת לו מקל. החייל הבלונדיני לא הוריד את הרובה שלו. החייל השלישי זרק לחייל השני מקל פלסטיק בצבע שחור. המקל נפל והחייל הרים אותו והיכה אותי על ירך שמאל. הוא אמר לי: "אתה משקר עלינו". אמרתי לו שאני לא משקר ושאמרתי הכל לחייל שתפס אותנו. החייל אמר לי: "אל תדבר. תשתוק," והמשיך להכות אותי במקל. החייל הבלונדיני היכה את הבחור מסבסטיה. החייל שהיכה אותי, אמר לחייל הבלונדיני שאני משקר לו. החייל הבלונדיני אמר לחייל שהיכה אותי, שגם הבחור מסבסטייה משקר.

בזמן שהם היכו אותנו הגיעה משפחה מכיוון שכם. הם היו גבר, אישה וילד. החייל הבלונדיני צעק על הגבר שיחזור. האיש אמר לחייל שיש לו אישור והניף אותו, כדי שהחייל יראה אותו. הוא התקרב לחייל והחייל תפס את האיש בסנטר ואמר לו בעברית: "אם לא תחזור, אני אקשור אותך פה". האיש חזר אחורה ושני החיילים חזרו להכות אותנו. אחרי כמה דקות, אישה קשישה, שלוש בחורות וילד קטן הגיעו למקום. האישה הקשישה ניסתה לעבור, אבל החייל הבלונדיני חסם לה את הדרך ואמר לה בעברית שאם היא לא תעזוב את המחסום הוא יכה אותה. כנראה שהיא הבינה את מה שהוא אמר, כי הסתובבה והלכה, עם הבחורות והילד. החיילים נרגעו קצת עם המכות.

טנדר מסוג מיצובישי הגיע למחסום. היה בו בחור ששמו אבו רמזי. הוא רצה להעביר סחורה למכונית ישראלית שהגיעה מכיוון מערב. כשהוא פרק את הסחורה והעביר אותה למכונית הישראלית, החייל שהיכה אותי התקרב אלינו ואמר: "תשתקו ואל תדברו". אחרי שהעבירו את הסחורה למכונית הישראלית, אבו רמזי רצה לעזוב את המחסום אבל אחד החיילים קרא לו לבוא. אבו רמזי ניגש לחיילים ושמעתי חייל אחד אומר לו: "למה אתה בקשר עם יהודי? קודם אמרתי לך שאסור לך לעבור מפה ועכשיו אתה בא עם יהודי".

החייל לקח את תעודת הזהות של אבו רמזי ואמר לו בעברית: "אתה מנסה אותנו". הוא אמר לאבו רמזי: "אתה התקשרת ליהודי שיבוא לקחת את הסחורה". אבו רמזי אמר שהיהודי התקשר אליו. החייל תפס את אבו רמזי מהצוואר, אמר לו: "אתה משקר" והורה לו לשבת. היה כבר חושך. אחרי כרבע שעה החייל שהיכה אותי קרא לנו ולאבו רמזי והורה לנו לעמוד ליד קוביות הבטון שבאמצע הכביש. החייל השני הביא לו אזיקי פלסטיק. החייל הורה לנו לעמוד מסביב לקובייה וכשעמדנו מסביב הוא קשר את הידיים שלנו אחת לשנייה. יד ימין שלי היתה קשורה ליד של אבו רמזי ויד שמאל לידו של הבחור מסבסטייה. החייל קשר את היד של אבו רמזי ואת היד של הבחור מסבסטייה ללולאות ברזל שעל קוביית הבטון. החייל אמר לנו: "אתם תישארו פה שעתיים". החיילים הלכו לאוהלים שנמצאים באזור גבוה יותר ליד המחסום ונשאר רק חייל אחד בעמדת התצפית.

היה קר מאד. היינו קשורים בעמידה ודיברנו אחד עם השני. אבו רמזי אמר לנו שיהיה בסדר ושאנחנו רק צריכים לשים לב ולא לעשות שטויות כדי שהחיילים לא יתקפו אותנו שוב. אחרי יותר מחצי שעה החיילים יצאו מהמאהל ואחד מהם ירה שש או שבע יריות מעל לראשים שלנו, ממרחק של כעשרים מטרים מאיתנו. מיד אחר כך הם זרקו רימון הלם, שנפל ליד קוביית הבטון. אבו רמזי אמר שהוא נפגע מרסיסים של הרימון.

החייל הבלונדיני ניגש אלינו ואמר לנו בעברית: "זאת הפעם הראשונה והאחרונה שאתם עוברים מפה". כשהוא דיבר איתנו, הגיע ג'יפ למחסום והחייל שתפס אותנו בהרים ירד ממנו. הוא דיבר עם החייל שדיבר איתנו, הביא סכין מהג'יפ וחתך את האזיקים. הוא אמר לנו: "הנה התעודות והפלאפונים. לכו הביתה". הבחור מסבסטייה אמר לחייל הבלונדיני שהוא צריך להגיע לשכם, כי הוא סטודנט, אבל הוא לא יודע איך להגיע לשם בשעה מאוחרת. החייל אמר לו: "לך לאן שאתה רוצה".

החיילים נתנו לבחור מסבסטייה לעבור כדי להגיע לשכם. הם שחררו אותנו ואבו רמזי הסיע אותי הביתה. אישתי דאגה לי מאד ואמרה לי שהיא ניסתה להתקשר אלי, אבל הטלפון הנייד שלי היה סגור. נחבלתי בכל חלקי הגוף מהמכות.

פוואז תוראבי, בן 32, נשוי ואב לשלושה ילדים הוא תושב סרה שבמחוז שכם. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב ביום 1.1.04.