דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילי צה"ל היכו את נזמי א-שיח', בדרכו לאישתו ובתו בת היום בבית-החולים, מחסום סרה, דצמבר 2003

נזמי א-שיח', בן 43

Qahira al-Muhsen

ביום שבת, 27.12.03, אחרי הצהריים החלו צירי הלידה של אשתי. בסביבות 17:00 יצאנו מביתנו לבית החולים בשכם. בסביבות 18:45 הגענו לבית החולים. אישתי עברה בדיקות והרופאים החליטו שהיא צריכה לעבור ניתוח קיסרי, כי חבל הטבור נכרך סביב הצוואר של התינוק. אישתי עברה את הניתוח. נולדה לנו בת יפה ועכשיו יש לנו חמש בנות ותשעה בנים. נשארתי ליד אישתי בבית החולים באותו לילה. למחרת, ביום ראשון, 28.12.03, יצאתי מבית החולים וחזרתי הביתה להביא כסף כדי לשלם לבית החולים עבור הניתוח. בסביבות 10:30 הגעתי לביתי ואחרי כשעה וחצי יצאתי חזרה לבית החולים. הגעתי למחסום סרה בסביבות השעה 13:00. כשהגעתי למחסום ראיתי שני חיילים וחייל שלישי שעמד במרחק של כ-15 מטרים מהם. אחד משני החיילים היה בגובה של כ-175 ס"מ, היה לו גוון עור בהיר, מבנה גוף רזה, עיניים בהירות ושיער בלונדיני. לא יכולתי לראות מה צבע השיער של החייל השני, כי הוא חבש קסדה.

כשהייתי במרחק של כ-15 מטרים מהמחסום, החייל הראשון קרא לי בעברית: "בוא הנה". אמרתי לו בעברית שאני הולך לשכם. אני מדבר עברית טוב מאד. אמרתי לו שאישתי ילדה ושאני הולך לשלם לבית החולים. החייל אמר לי בעברית:

"אתה יכול לעבור" וסימן לי ביד שאלך. הלכתי כעשרה מטרים ואז החייל צעק עלי ואמר: "לאן, יא כלב? מישהו אמר לך לעבור?" אמרתי לו: "אתה אמרת לי לעבור". החייל ענה:

"אני אמרתי לך?" אמרתי לו: "אם לא היית מרשה לי לעבור לא הייתי עובר". החייל אמר לי: "תחזור, תחזור. אתה משקר לי בפנים" וירה ירייה אחת לכיוון שלי. הכדור פגע באדמה, בין הרגליים שלי. נבהלתי וחשבתי שהם הולכים להרוג אותי. הבנתי שאני לא אצא בשלום מהמחסום הזה.

התקרבתי לחיילים והחיילים התקרבו אלי. כשהייתי מולם, החייל עם הקסדה היכה אותי בחזה עם קת הרובה שלו. החייל הבלונדיני בעט בי ברגל ימין והפיל אותי על האדמה. שניהם בעטו בי בכל הגוף, תוך שהם אומרים: "אתה צריך למות, אתה צריך למות". שמתי ידיים על המותניים שלי כדי להתגונן מהמכות. החיילים הזיזו לי את הידיים והמשיכו לבעוט בי. החייל הבלונדיני הצמיד את הרובה שלו לצד השמאלי של החזה שלי, מעל הלב, ולחץ בכוח. הדפתי את הרובה בכוח כי הרגשתי שאני הולך למות. החייל צעק עלי ואמר: "אסור לך לגעת בנשק". אמרתי: "אני לא נוגע בנשק, תרחיק אותו ממני". הוא דרך לי על הצוואר ולחץ. הרגשתי שאני נחנק ושאני הולך למות. ניסיתי להזיז את הרגל שלו מהצוואר אבל לא הצלחתי כי החייל השני המשיך לבעוט בי במותניים. החייל הבלונדיני לחץ לי על הצוואר במשך כחמש דקות. אחר כך הוא הצמיד את קנה הרובה שלו לראש שלי. הוא לחץ על האזור של הרכה השמאלית ונשען על הרובה עם כל המשקל שלו. הם ספרו עד שלוש ובשלוש, החייל שלחץ עלי עם הרובה הרים את הרגליים באוויר והגדיל את הלחץ על הראש שלי. החייל השני המשיך לבעוט בי במותניים ושניהם אמרו: "אתה צריך למות".

הרגשתי שהם רוצים להרוג אותי, או לפחות להפוך אותי לנכה. החייל השלישי עמד במקום ולא עשה כלום. כרבע שעה אחרי שהם התחילו להכות אותי, הגיע למחסום נגמ"ש ובתוכו היו שלושה חיילים. הנגמ"ש עצר במרחק של כארבעה מטרים ממני. ראיתי את הנהג מסתכל עלי, רואה שאני מקבל מכות ומחייך.

אחרי כחצי שעה, בערך ב-13:30, החייל הבלונדיני אמר לי: "עכשיו תקום ותרוץ. אם לא תרוץ, אני אירה בך". קמתי בקושי והתנדנדתי. הלכתי כשלושים מטרים לכיוון ג'ית. בדרך, הייתה לי סחרחורת והייתי חייב להתיישב. התיישבתי פעמיים. המשכתי ללכת וראיתי ג'יפ של ארגון בצלם. סיפרתי להם מה קרה לי. בעודי מדבר איתם הרגשתי שאני לא יכול לעמוד עוד על הרגליים ונפלתי.

אנשי בצלם הזעיקו אמבולנס. אחרי כרבע שעה האמבולנס הגיע ולקח אותי לבית החולים רפידיה בשכם. הרופאים בדקו אותי ואמרו לי שיש לי שבר בצלע השמאלית.

נזמי א-שייח', בן 43, נשוי ואב ל-14ילדים הוא תושב סניריא שבמחוז קלקיליה. את עדותו גבתה סלמה א-דבעי, ב-29.12.03.