דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילי צה"ל היכו את זוהיר סולימאן ומחמוד שאכר, מחסום סרה שבמחוז שכם, דצמבר 2003

זוהיר סולימאן, בן 33

Qahira al-Muhsen

אני עובד כרצף בכפר ג'ינסאפוט, שנמצא ממערב לסרה. ביום רביעי, 31.12.03, יצאתי מהבית בסביבות 7:00, יחד עם מחמוד שאכר שעובד אתי וגם הוא מכפר סרה. אנחנו יודעים שיש מחסום בכניסה לכפר והחלטנו לצאת מהכפר דרך ההרים. בדרך פגשנו שני בחורים מכפר קדום. אחד מהם אמר לנו שיש חיילים בהר ושאחד מהם קרא להם לעצור, אבל הם ברחו מהמקום כי החיילים היו רחוקים מהם. הבחורים הזהירו אותנו שלא נעבור שם, אבל לא התייחסנו והמשכנו ללכת במטעי הזיתים כדי לצאת מהכפר. בערך באמצע הדרך, בין סרה לג'ית, שמעתי יריה אחת. הכדור עבר כשני מטרים מימין לנו. שמעתי מישהו אומר בערבית: "עצור". הסתכלתי לכיוון ממנו הגיע הירי וראיתי שני חיילים בין השיחים. הם כיוונו עלינו את הרובים שלהם. אחד מהם אמר לנו בעברית: "בוא" ושני החיילים נעמדו על הרגליים. ראיתי שאחד מהם מחזיק רימון הלם בצבע כתום. הרימון היה בצורת צינור באורך של בערך 15 סנטימטרים.

מחמוד ואני התקרבנו וכשהיינו במרחק של כשני מטרים מהחיילים, אחד מהם הורה לנו להרים את הבגדים ולהסתובב. עשינו את מה שהוא אמר והחייל השני התקרב אלי ונעמד מאחורי. החייל הזה היה גבוה ובלונדיני. החייל הראשון המשיך לדבר איתי. אמרתי לו שאני לא מבין עברית. הוא שאל אותי בערבית לא טובה: "למה את עובר מפה?". אמרתי לו שהחיילים לא נותנים לעבור במחסום. החייל אמר לי: "אתם מחבלים ויש לכם נשק. תוציאו את הנשק". אני ומחמוד אמרנו לו שאין לנו נשק. החייל שעמד מאחורי היכה אותי מאחור על הראש עם קסדה שהייתה לו ביד. הייתה לי סחרחורת והחייל השני המשיך לדבר ואמר לי: "אתה צריך לגשת למחסום ורק אם לא יתנו לך לעבור תוכל להגיד שאסור". הוא לקח את תעודות הזהות שלנו ואז שניהם התחילו לבעוט בנו ולהכות אותנו עם הקסדות שלהם. החייל הבלונדיני היכה אותי והשני היכה את מחמוד.

אחרי בערך דקה, הסתכלתי על מחמוד וראיתי אותו נופל. החייל הבלונדיני ניגש למקום שבו היו מחמוד והחייל השני. אחר כך שניהם התקרבו אליי והחייל השני אמר לי בערבית:

"בוא". ניגשתי אליהם ואחד מהם נעמד מאחורי, כך שעמדתי ביניהם. הם היכו אותי מקדימה ומאחורה ובעטו בי. החייל שהיה מאחורי הורה לי לשבת על האדמה והיכה אותי על המותניים, מאחורה.

אחר כך הם הורו לי לשבת ליד מחמוד. מחמוד דיבר עם החיילים בעברית ולא הבנתי מה הוא אמר. תוך כדי שיחה, החייל הבלונדיני המשיך להכות אותי מאחור. בכל פעם שניסיתי לגונן על הגוף שלי עם הידיים הוא צעק עלי והורה לי להזיז את הידיים. כשלא הזזתי את הידיים, הוא היכה אותי במקום אחר.

כחצי שעה אחרי שהם התחילו להכות אותנו, החייל הבלונדיני אמר לנו: "קחו את התעודות ולכו". לפני שהם נתנו לנו ללכת, החייל שהיכה אותי נתן לי מכה בחלק האחורי של הראש עם קת הרובה שלו. הוא זרק את רימון ההלם והורה לי לתפוס אותו. לא הסכמתי והוא החזיק את הרימון מול הפנים שלי. ניסיתי להרחיק ממני את הרימון והחייל היכה אותי. אחר כך הוא אמר לי בערבית: "תרים ידיים למעלה, לאלוהים" ונתן לי מכה בצלעות, מתחת לבית השחי. אז הוא אמר לי: "יאללה לך".

לא הלכתי וחיכיתי שהחייל השני ייתן לי את תעודת הזהות שלי. החייל הבלונדיני צעק עלי: "יאללה, לך". נשארתי במקום והוא בעט בי בחזה. זאת הייתה המכה הכי חזקה שחטפתי. אחר כך, הוא אמר למחמוד בערבית: "תגיד לו שהוא צריך לרוץ או שאני יורה בו". התחלתי לרוץ לכיוון הכפר. אחרי בערך 150 מטרים נפלתי. נשארתי על האדמה עד שמחמוד הגיע. קמתי וחזרנו יחד לכפר. לא הלכתי לרופא, למרות שהחזה והגב כואבים לי.

זוהיר סולימאן, בן 33, נשוי ואב לחמישה הוא תושב סרה. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב ביום 1.1.04.