דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

לא לוקחים שבויים: הריגתם של פלסטינים מירי אנשי כוחות הביטחון במהלך "מבצעי מעצרים"

מאי 2005, תקציר במהלך האינתיפאדה השנייה אימצה ישראל באופן רשמי מדיניות של התנקשויות בפלסטינים בהם היא חושדת בהשתייכות לארגונים המזוינים הנאבקים בה. בניסיון להדוף את הביקורת הנוקבת שנמתחה מצד גורמים רבים על מדיניות זו, טענה ישראל, בין היתר, כי למרות שאינה מחויבת לעשות כן על-פי המשפט הבינלאומי, התבצעו פעולות ההתנקשות אך ורק כאשר לא ניתן היה לעצור את אותם אנשים שהיוו יעד להתנקשות.

אולם, על-פי נתוני בצלם, במהלך שנת 2004 נהרגו 89 פלסטינים במהלך פעולות אותן הגדירה מערכת הביטחון כמבצעי מעצר. לפחות 17 מההרוגים כלל לא הוגדרו כמבוקשים, אלא היו אזרחים בהם לא חשדה ישראל בביצוע עבירות כלשהן. בנוסף, לפחות 43 מההרוגים שהוגדרו כמבוקשים לא ניסו להשתמש בנשקם נגד אנשי כוחות הביטחון בעת שנהרגו או כלל לא היו חמושים. ככל הידוע לבצלם, אף אחד ממקרי ההרג הללו לא נחקר על-ידי מצ"ח.

הדו"ח "לא לוקחים שבויים" מציג ארבעה מקרים, שנחקרו על-ידי בצלם, בהם נהרגו פלסטינים במהלך מה שתואר על-ידי מערכת הביטחון כמבצעי מעצר. שניים מהמקרים מתייחסים לאירועים בהם צרו חיילי צה"ל על בית בו שהה, לטענת ישראל, "מבוקש" ופתחו באש על אדם אחר שגר בבית, מיד כשזה פתח את הדלת, ללא אזהרה מוקדמת וללא שניתנה לו כלל אפשרות להסגיר את עצמו. שני המקרים האחרים הם אירועים בהם נטרלו אנשי כוחות הביטחון את ה"מבוקשים" ובכל זאת ירו בהם למוות לאחר מכן. בכל המקרים פעלו אנשי כוחות הביטחון כאילו מדובר בהתנקשות ולא בפעולת מעצר ותוך הפרה בוטה של הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. על רקע הנתונים שהוצגו לעיל, מעלה הדבר חשד כבד להיווצרות של נורמות של הוצאה להורג בקרב אנשי כוחות הביטחון הישראליים.

במהלך האינתיפאדה השנייה שינה צה"ל את הוראות הפתיחה באש בכלל ואת אלה הנהוגות בפעילות למעצר "מבוקשים" בפרט. בין השאר, מונחים חיילי צה"ל לפתוח באש חיה גם במצבים בהם לא נשקפת להם סכנת חיים. ההוראות ניתנות לחיילים בעל פה, לעיתים קרובות בצורה עמומה, דבר שיוצר כר נרחב לפרשנויות ומשאיר פתח להעברה חלקית ואף מוטעית של ההוראות. בנוסף, מאז תחילת האינתיפאדה נמנעת הפרקליטות הצבאית מפתיחת חקירות מצ"ח בכל הנוגע להריגתם של פלסטינים מאש חיילי צה"ל, למעט במקרים מיוחדים. הדבר יוצר אווירה של חסינות מפני מתן דין וחשבון. שינויים אלה שופכים אור על הסיבות להיווצרותן של נורמות של הוצאה להורג בקרב אנשי כוחות הביטחון, גם בהעדר הוראה מפורשת להרוג פלסטינים שהוגדרו כמבוקשים.

בדו"ח קורא בצלם לממשלת ישראל:

  • להורות לאנשי כוחות הביטחון להימנע מפתיחה באש כשלא נשקפת להם סכנת חיים
     
  • לחלק לכל אנשי כוחות הביטחון את הוראות הפתיחה באש בכתב ובצורה שתבהיר באופן ברור וחד משמעי את הנסיבות בהן מותר ואסור להם לפתוח באש
     
  • לחקור באופן יסודי את כל המקרים בהם אזרחים פלסטינים שלא היו מעורבים בלחימה נפגעו מירי, ובמידת הצורך להעמיד לדין את האחראים לכך
     
  • לחקור באופן יסודי את כל המקרים בהם אזרחים פלסטינים שנטלו חלק בלחימה נפגעו מירי, אם קיים חשד כי הירי נעשה בניגוד להוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי
     
  • לאסור על אנשי כוחות הביטחון לדרוש מאזרחים לשתף עימם פעולה ולבצע משימות צבאיות, לחקור באופן יסודי את כל המקרים בהם ידוע על שימוש כזה באזרחים ולהעמיד לדין את האחראים לכך