דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חיילי צה"ל ירו בחוסני דראר'מה למוות לאחר שציית להוראותיהם ועמד כשידיו מורמות, קבאטיה, מחוז ג'נין, אפריל 2004

עבד א-נאסר ברר'ות'י, בעל עסק לליטוש אבן

יש לי עסק לליטוש אבן שנמצא באזור צומת א-שוהאדא, על הדרך בין ג'נין לשכם. אני ובעלי עסקים אחרים מהאזור נוהגים לשבת במסעדות ובבתי הקפה על הכביש הראשי בין ג'נין לשכם. אנחנו נחים, שותים קפה או תה ועושים עסקים.

ביום שבת 24.4.04, בסביבות שלוש אחר הצהריים, ישבתי במרפסת החיצונית של המסעדה של אבו עומר ושתיתי תה. המסעדה נמצאת על הכביש הראשי. ישבתי לבד מימין לדלת של המסעדה. אבו עומר נכנס לתוך המסעדה בשביל לתת חפיסת סיגריות לנהג של "פולקסוואגן" מסחרית שעמדה ליד הכניסה. במכונית היו חמישה בחורים. באותו רגע הגיעה "יונדאי" מסחרית לבנה. היא באה מכיוון דרום וסטתה מהנתיב הימני של הכביש לנתיב השמאלי. היא נעצרה בניגוד לכיוון התנועה בין המסעדה של אבו עומר לבית הקפה של סובחי אל-בדאר, יותר קרוב למסעדה של אבו עומר.

מיד כשהיונדאי עצרה נפתחה הדלת האחורית שלה וירדו ממנה שני רעולי פנים עם רובים שלבשו חולצות לבנות עם קווים שחורים דקים, מכנסיים ונעליים בצבע שחור. אחד מהם צעק בערבית "עצור. עצור ותרים את הידיים". בצומת א-שוהאדא, מול מכונית היונדאי, עמדו שני בחורים. ראיתי שהם הרימו מיד את הידיים למעלה, ואז אחד החמושים ירה עליהם שלוש או ארבע יריות. המרחק בין שני החמושים לשני הבחורים היה עשרה מטרים בערך. אחד הבחורים נפל מיד על האדמה והבחור השני נשאר עומד כשהוא מרים את הידיים למעלה.

הייתי בהלם ולא ידעתי מה לעשות. ראיתי את אחד החמושים יורה שוב על הבחור שעמד. הוא צעק משהו שלא הבנתי ואחר כך נפל על האדמה. כל זה קרה תוך לא יותר מעשר או עשרים שניות. קמתי ונכנסתי להתחבא במסעדה. ראיתי שבעל המסעדה מתחבא מתחת לדלפק שעליו מכינים את האוכל. אחד החמושים, שכנראה ראה אותי, רדף אחרי לתוך המסעדה והורה לי להרים את הידיים למעלה ולעצור. אחר כך הגיע גם החמוש השני.

פתאום נכנסו למסעדה ארבעה או חמישה חיילים. אני לא יודע מאיפה הם הגיעו. ברגע שהם נכנסו למסעדה שני החמושים נסוגו והחיילים נשארו. אחד החיילים הורה לי, לאבו עומר ולאישה עם תינוק ועם ילדה בת חמש בערך, שהיו במסעדה, לצאת ממנה. יצאנו. בחוץ ראיתי שהחיילים כבר הורידו את חמשת הגברים שהיו במכונית הפולקסוואגן. החיילים הורו לנו ולחמשת הגברים לעמוד ליד גדר קטנה שמפרידה בין המסעדה של אבו עומר ובית הקפה של סובחי אל-בדאר. כשעמדנו בחוץ ראיתי שהגיעו בערך 12 כלי רכב צבאיים. ביניהם הייתה משאית צבאית שהסיעה חיילים, כמה ג'יפים מסוג "האמר", כמה ג'יפים רגילים ואמבולנס צבאי.

בסביבות שלוש וחצי החיילים הורו לנו לשבת מאחורי המסעדה של אבו עומר ולהישאר שם. אף חייל לא שמר עלינו. החיילים התפזרו באזור וראיתי שכמה מהם הלכו לאחד הבתים, שנמצא מאחורי המסעדה של אבו עומר. הם שברו את הדלת של הבית ועלו לגג. הם התמקמו שם עד שהפעולה נגמרה.

התקרבתי לפינה של המסעדה וראיתי שאחד הבחורים שקודם ירו בהם זז על האדמה. בסביבות השעה חמש, שעתיים בערך אחרי שירו על הבחורים, החיילים הביאו רובוט לגילוי חומרי נפץ. הרובוט הזה הוא צהוב ובצורת טנק קטן. הוא זז בכביש בזמן שהחיילים דיברו אל אחד משני הבחורים, שהיה פצוע. הם אמרו לו "תרים את הידיים למעלה כדי שנביא לך רופא". אני חושב שהוא הזיז את היד הימנית שלו. החיילים המשיכו לדבר אליו ודרשו ממנו להרים את החולצה למעלה. בינתיים הרובוט בדק שקית אשפה שהחיילים חשדו בה. הוא גרר את השקית, טלטל אותה ורוקן את התכולה שלה בלי לפוצץ אותה. אני חושב שבשקית היה זבל ועשבים. אחרי שהרובוט גמר לבדוק את השקית הוא גרר את הבחור הפצוע ברגל שמאל למרחק של שלושה או ארבעה מטרים לכיוון מכונית היונדאי. הבחור הזה היה יותר קרוב אלינו מאשר הבחור השני. בזמן שהרובוט גרר אותו הבטן שלו נחשפה. אחר כך הרובוט ניגש לבחור השני, שנראה לי שהיה מת, וגרר אותו למרחק של שני מטרים בערך, לכיוון מכונית היונדאי.

באותו רגע הגיע למקום ג'יפ צבאי ועצר ליד שני הבחורים. רופא או אח שהחזיק תיק ירד מהג'יפ. הוא קרע לבחורים את הבגדים והוריד להם אותם. אחרי שהוא בדק אותם החיילים קראו לאמבולנס של הסהר האדום, שהמתין בצומת א-שוהאדא על הכביש שמוביל לברקין. הצוות של האמבולנס הוריד סדינים ירוקים, עטף בהם את הבחורים ופינה אותם מהמקום. החיילים המשיכו לסרוק את האזור. הם חיפשו בכל השדות הפתוחים ובבית הקברות ואחר כך עזבו את המקום.

שני הבחורים שירו בהם לא ניסו לברוח. הם לא היו חמושים והחיילים לא מצאו עליהם נשק. הפעולה נמשכה בסביבות שעתיים וחצי, והבחורים נשארו מוטלים על האדמה עד שבסוף הפעולה הוגשה להם עזרה ראשונה. מאוחר יותר אנשים סיפרו לי ששמו של הבחור שמת הוא חוסני דראר'מה.

עבד א-נאסר עבד א-רחמאן ברר'ותי, בן 39, בעליו של בית עסק לליטוש אבן ואב לשבעה, תושב ג'נין. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב, ב-26.4.04 בקבאטיה שבמחוז ג'נין.