ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע אתמול (22.11) על כוונתו לקדם הצעת חוק לשלילת מעמד התושבות וזכויות סוציאליות ממבצעי פיגועים או עבירות חמורות שנעשות ממניע לאומני, הן ממבצע העבירה והן מבני משפחתו. היקפה של הצעת החוק עדיין לא ברור. רובם המכריע של בעלי מעמד תושבות הקבע בישראל הם פלסטינים תושבי מזרח ירושלים, ופעולות והצהרות אלו מכוונות במפורש נגד ציבור זה. היום פורסם גם כי שר הפנים החדש, גלעד ארדן, שלל את תושבות הקבע של הנהג שהסיע את מבצע פיגוע ההתאבדות בדולפינריום בשנת 2001, פיגוע שבו נהרגו 21 בני אדם. הנהג, מחמוד נאדי, ששוחרר ממאסרו לפני כחמש שנים, הוא תושב קבע בישראל וגר בג'לג'וליה. לפני כשלושה חודשים הוא קיבל התרעה בדבר כוונתו של שר הפנים הקודם לשלול את תושבותו. ארדן הבהיר כי יפעל לשלול את מעמד התושבות מכל תושבי הקבע "שמבצעים פיגועים, מסייעים להם ומצדיקים אותם".
מעמד התושבות והזכויות הסוציאליות אינם בגדר מעשה חסד של השלטון. זוהי חובתה הבסיסית של המדינה כלפי כל האנשים החיים בשטחה – הן אזרחים והן תושבי קבע. כל זמן שישראל רואה במזרח ירושלים חלק מהמדינה היא אינה יכולה להתנער מחובות אלה. חובה זו ממשיכה לחול גם כאשר אזרחים או תושבים מפרים את החוק – גם כאשר הם מבצעים פשעים מחרידים, וגם כאשר הם מתחמקים מתשלום מסים. לצורך כך קיימת מערכת משפט שתפקידה לתת מענה לעבירות על החוק. וודאי שאסור לרשויות לנקוט צעדים כלשהם נגד בני המשפחה, החפים מכל פשע, של מי שעברו על החוק.
לאחר סיפוח מזרח ירושלים העניקה מדינת ישראל מעמד של "תושבות קבע" לכל תושבי השטח שסופח. מעמד זה נועד למהגרים שבחרו, מרצונם החופשי, לגור בישראל. על רקע זה מדובר במעמד חלש מזה של אזרחות שהרשויות יכולות לשלול אותו בקלות יחסית, בשונה ממעמד האזרחות. בשונה ממהגרים, תושבי מזרח ירושלים לא בחרו לגור בישראל, וישראל היא זו שבחרה להיכנס לשטחם, לכבוש אותו ולספח אותו על תושביו לשטחה שלה. הניסוח הפורמלי "תושבות קבע" מטעה: מדובר במעמד שאינו קבוע, כפי שמעידה שלילת התושבות הנוכחית וכפי שנעשה בעבר באלפי מקרים. הדבר היחיד שקבוע במעמד זה הוא זמניותו ומעמדו המוחלש.
