דיווחים

במהלך ינואר 2022 נהרסו בהוראת עיריית ירושלים, המנהל האזרחי ומשרד הפנים 30 מבנים באזורים שסופחו לשטחה המוניציפלי של העיר ובאזורים הסמוכים לה השייכים למחוז אל-קודס של הרשות הפלסטינית. המבנים שנהרסו כוללים את בתיהן של 12 משפחות, בהן בית אחד בבנייה שנועד למגורי משפחה בת 7 נפשות, בהן 5 קטינים, ו-11 בתים מאוכלסים (שחמישה מהם נהרסו בידי בעליהם), ושבהם גרו 71 בני אדם, בהם 32 קטינים, שנותרו ללא קורת גג. כמו כן נהרסו 18 מבנים שלא נועדו למגורים, בהם 13 מבנים מסחריים שמהם התפרנסו לפחות 45 בני אדם.

דו"ח זה, המוסיף נדבך משמעותי לשורת הדו"חות הקודמים בנושא, מסמן קונצנזוס חדש המכיר בעובדה שישראל מקיימת משטר של עליונות יהודית בין הירדן לים. זהו שלב חשוב במאבק לשינוייה של מציאות זו ולמען עתיד שבו כל בני האדם החיים כאן יזכו לצדק, לשיוויון ולכיבוד זכויות האדם שלהם.

בשעות הערב של ה-9.11.21 פלשו מתנחלים לאדמות משפחה בקהילת ח'ירבת ח'לת א-דבע, הציבו במקום אוהל וציוד וגנבו רכוש ממבנה חקלאי. בבוקר, לאחר שבעלי החלקה הגיעו למקום, החלה מסכת ארוכה של מעשי אלימות מצד המתנחלים כלפי הפסטינים. כוחות הביטחון נכחו במקום רק לסירוגין, סירבו להגן על התושבים והפקירו אותם למעשי האלימות – שחלקם נעשו מול עיניהם. מקרה זה ממחיש היטב את המדיניות הישראלית בגדה, במסגרתה אלימות מתנחלים היא כלי נוסף – לכאורה בלתי רשמי – להשתלטות על עוד ועוד אדמות פלסטיניות שישמשו את הציבור היהודי, הכל כחלק מפעולה אסטרטגית של משטר האפרטהייד הישראלי.

בחודשים אוקטובר-נובמבר תיעד בצלם 45 מקרי אלימות של מתנחלים כלפי מוסקים פלסטינים ופגיעה ברכושם, לרבות תקיפות גופניות, גניבת יבול זיתים, השחתת עצי זית, ונזק לרכוש פרטי ולרכוש חקלאי. מעשי אלימות אלה אינם יוזמה פרטית . כמו בעבר, גם הפעם נעשו מעשים אלה בגיבוי מלא של המדינה – ובראש ובראשונה הצבא, שיכול היה להיערך להם ולמנוע אותם, אך במקום זאת אפשר לאלימות להתרחש ללא הפרעה. כל רשויות המדינה מודעות היטב למציאות זו, אך היא אינה צפויה להשתנות שכן היא משרתת את מטרותיה ארוכות הטווח של ישראל בגדה – ובראשן את נישולם של הפלסטינים מאדמותיהם.

בהצהרה משותפת שפורסמה ב-5 בנובמבר קראנו לקהילה הבינלאומית להתנגד בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים להגדרתם של שישה ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים ביידי ישראל כ"ארגוני טרור". כפי שאמרנו אז, הפללתם של ארגוני זכויות אדם היא צעד פחדני, המאפיין משטרים אפלים ואוטוריטריים. הגדרה זו של הארגונים נועדה בין היתר להרתיע את התורמים ולפגוע בתמיכה בארגונים. יחד עם הארגונים המפורטים להלן פרסמנו קריאה לכל התורמים לששת הארגונים - ממשלות, קרנות ויחידים - להמשיך לתמוך בהם ואם ניתן אם להגביר את תמיכתם.

בכסות של אימונים השחית הצבא בימים האחרונים באזור ח'ירבת איבזיק מאות דונם של גידולים, שדות שנחרשו והוכנו לזריעה ודרכים חקלאיות. חיילים גם ירו פגזים במרחק של מאות מטרים בלבד מבתי הקהילה והמנהל האזרחי הרס שוב אוהלי מגורים של שלוש משפחות. טענותיהם של גורמים רשמיים שהצבא חייב להתאמן דווקא שם, וכי בכל מקרה מדובר ב"שטח אש" שפלסטינים לא אמורים בכלל לשהות בו, אינן אלא טענות סרק שנועדו לכסות על מטרותיו ארוכות הטווח של משטר האפרטהייד הישראלי: גירוש התושבים כדי להעמיק את שליטתו באזור ולגזול את משאביו. 

ב-23.10.21 מסקו תושבים מתורמוסעיא זיתים באדמותיהם שממזרח לעיירה, שבסמוך אליהן הוקם המאחז "עדי עד" ולאחרונה גם "חווה חקלאית". כעשרים מתנחלים רעולי פנים תקפו את המוסקים באלות ובאבנים וכמה מהם נפצעו קל. עשרות מתושבי העיירה הגיעו כדי לסייע למוסקים להגן על אדמותיהם, חיילים שהגיעו למקום ירו לעברם רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי". המתנחלים גם הציתו מכונית והשחיתו מכוניות נוספות. אירוע זה אינו חריג ותקיפות כאלה של מתנחלים הן כלי נוסף של ישראל המשמש אותה כדי להשתלט על אדמות פלסטיניות ברחבי הגדה.

במהלך נובמבר הגיעו, פעמיים, מתנחלים מכיוון מאחז "חוות מן" עם עדר הצאן שלהם לבאר מים המשרתת את תושבי קהילת סדת א-ת'עלה שבדרום הר חברון. כמה תושבים ניסו להרחיקם, אך המתנחלים תקפו אותם ואף פצעו כמה מהם. כוחות הביטחון שהגיעו מיד למקום זימנו אחד מהם לחקירה ובפעם השנייה הכריזו על שטח צבאי סגור. מתנחלים מהחווה השתלטו עד היום על יותר מ-1,500 דונם שבו הם מונעים גישה של פלסטינים לאדמות חקלאיות ולאדמות מרעה. זאת לא כיוזמה פרטית אלא כחלק ממדיניותה של ישראל להשתלט על עוד ועוד קרקעות פלסטיניות ברחבי הגדה. 

ב-16.12.21 נקלע מוהנד מיסכ, ילד בן 7, למרדף של חיילים אחרי ילדים שיידו אבנים בשכונת מגוריו בחברון. מוהנד המבוהל נמלט לתוך חנות והסתתר בה אך חייל נכנס לשם והוביל החוצה את הילד הבוכה. אמו מיהרה להגיע למקום וחילצה אותו מידי החיילים, שדרשו שיוביל אותם לבתי הילדים שלטענתם יידו אבנים. מוהנד, שנצמד מבוהל לאמו, אמר שהוא אינו מכיר אותם. החיילים שחררו אותו, אך לא לפני שקצין איים בטלפון על אמו כי בפעם הבאה הוא ייעצר. זהו אינו מקרה חריג אלא רק חלק משגרת החיים האלימה איתה נאלצים להתמודד פלסטינים תושבי הגדה.

מאז התפרצות נגיף הקורונה ישראל אוסרת על ביקורי משפחות אצל 230 האסירים מרצועת עזה שהיא כולאת בשטחה. בהיותם מוגדרים אסירים "ביטחוניים" נאסר עליהם גם לקיים שיחות טלפון. איסורים אלה הם חלק ממדיניות ארוכת שנים של ישראל, הנתלית בשיקולי ביטחון כאלה או אחרים כדי להצדיק הגבלות אלה. אולם טענות אלה הן חסרות בסיס ואינן יכולות להצדיק את הטלת ההגבלות הגורפות, את בידודם של האסירים תושבי הרצועה ואת הסבל הרב הנגרם למשפחותיהם, שבמשך חודשים ואף שנים אינם יכולים להיפגש עם יקיריהם הכלואים ולשוחח איתם.

ב-21.11.21 לפנות בוקר פרצו למעלה מ-20 שוטרים רעולי פנים לבניין משפחת אבו אל-חומוס בשכונת אל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים. השוטרים תקפו כמה מהדיירים ועצרו ארבעה אחים, שאחד מהם שוחרר לאחר זמן קצר. את מוחמד אבו אל-חומוס הם חקרו במשך שעות ארוכות, לאחריהן הסתבר שהוא נעצר בטעות ולאחר כמה שעות נוספות הוא שוחרר בלא כלום. שניים מאחיו נעצרו למשך יומיים, אז שוחררו למעצר בית. כך מנהלים כוחות הביטחון את חייהם של כל תושבי מזרח העיר הפלסטינים – כשהם נהנים מסמכויות מרחיקות לכת ואינם נדרשים לתת דין וחשבון על מעשיהם.

במהלך הפגנה בכניסה לאל-בירה ירו שוטרי מג"ב כדור "גומי" ברגלו של אחד המפגינים ואז עצרו אותו. מוחמד עומר, פרמדיק מתנדב בן 28, רצה לטפל בפצוע, אך אחד השוטרים הכה אותו בפניו וירה כדור ספוג בחזהו, ממרחק של מטרים ספורים. הירי על איש צוות רפואי שרק מילא את חובתו אינו חוקי והוא בעיקר מסוכן: פגיעה של כדור ספוג מטווח כה קצר, בפלג הגוף העליון, עלולה להוביל לפגיעות קשות בהרבה. הקלות שבה ביצע השוטר את הירי, כמעט כבדרך אגב, היא רק עדות נוספת לזלזול של מערכת הביטחון בחיי אדם כאשר מדובר בפלסטינים.