דילוג לתוכן העיקרי

חיילים עיכבו ילד בן 7 בחברון ואיימו על אימו שיעצרו אותו בפעם הבאה

ביום חמישי, 16.12.21, יצא מוהנד מיסכ, בן שבע, מביתו בשכונת א-שיח' בעיר העתיקה של חברון לשחק ב"ספרייה הצרפתית" שבשכונה ולהשתתף בפעילות שאורגנה עבור הילדים. לאחר כשעה, בדרכו חזרה הביתה, נתק...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

חיילים עיכבו ילד בן 7 בחברון ואיימו על אימו שיעצרו אותו בפעם הבאה

ביום חמישי, 16.12.21, יצא מוהנד מיסכ, בן שבע, מביתו בשכונת א-שיח' בעיר העתיקה של חברון לשחק ב"ספרייה הצרפתית" שבשכונה ולהשתתף בפעילות שאורגנה עבור הילדים. לאחר כשעה, בדרכו חזרה הביתה, נתקל מוהנד בילדים שיידו אבנים לעבר חיילים. החיילים רדפו אחרי הילדים שרצו לכיוון מוהנד והוא נבהל וברח לתוך אחת החנויות.

אחד החיילים נכנס לחנות, תפס את מוהנד בצווארון חולצתו והוביל אותו החוצה, כשהוא בוכה וצועק. אימו של מוהנד, נאדיה, בת 33, שמעה את המהומה וכשראתה מחלון ביתה חיילים מעכבים את בנה, רצה מיד החוצה וחילצה אותו מידיהם. שכנים ועוברי אורח הצטרפו אליה וניסו לשכנע את החיילים להניח לילד, אולם החיילים דחפו אותם וסירבו לשחררו.

לבסוף הסבירו החיילים לשכן דובר עברית כי הם דורשים שמוהנד יזהה את הילדים שיידו אבנים. הם הציגו למוהנד תמונות של ילדים ודרשו ממנו להוביל אותם לבתיהם. כשהשיב מוהנד כי אינו מכיר אותם, הורה לו אחד החיילים לעמוד בגבו אל קיר וצילם אותו. לאחר מכן התקשר החייל לקצין האחראי וזה דיבר עם אמו של מוהנד והודיע לה שבנה ישוחרר, אך איים לעצור אותו בפעם הבאה.

מקרה זה אינו חריג והוא חלק מהשגרה המוכרת היטב לתושבי מרכז העיר חברון – כמו לכל שאר תושבי הגדה המערבית – המתאפיינת באלימות יומיומית מצד אנשי כוחות הביטחון. אלימות זו מופנית גם כלפי ילדים קטנים, כמו במקרה הנוכחי, שבו שישה חיילים חמושים וממוגנים היטב עכבו ילד מפוחד בן 7 שנאחז בכוח באמו. איש מהחיילים לא דרש לשחרר את הילד, כאילו מדובר בעוד מעשה שגרתי; הקצין ששוחח עם אמו בטלפון רק איים עליה כי הדבר עלול להתרחש שוב. זו אינה טעות, זה אינו חוסר הבנה של החיילים את הנהלים, זוהי מדיניותו של משטר האפרטהייד הישראלי.

תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי שוחחה עם מוהנד וגבתה עדויות ב-19.12.21, מאמו נאדיה מיסכ ומשכנם מוסטפא אל-ג'ולאני.

מוהנד מיסכ. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם
מוהנד מיסכ. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם

כך תיאר מוהנד מיסכ, בן השבע, את שהתרחש באותו היום:

היה לי יום קצר בבית הספר וחזרתי הביתה ב-10:30, אז ביקשתי מאמא ללכת לספרייה הצרפתית שקרובה לבית כדי לשחק ולהשתתף בפעילויות לילדים. אמא הסכימה והלכתי לשם עם חבר שלי. שיחקנו שם במשך שעה בערך ואז החלטתי לחזור הביתה. בדרך חזרה, ליד בית הספר אל-ג'זאאיר שקרוב לבית שלי, ראיתי ילדים זורקים אבנים על חיילים. החיילים רצו לכיוון שלי. פחדתי מהם אז נכנסתי מהר לחנות נעליים קרובה. חייל אחד בא אחריי, תפס אותי בצווארון והוציא אותי לרחוב שמוביל לבית שלי. צעקתי ובכיתי מפחד ואמרתי להם: "זה לא אני".

כשהיינו ליד הבית אימא שלי ירדה ומשכה אותי מהידיים של החייל. מסביב היו חמישה או שישה חיילים. אימא חיבקה אותי ואני תפסתי אותה בכוח. בכיתי ורעדתי מפחד בגלל החיילים. אחד מהם ניסה למשוך אותי מאמא וצעק לה בפנים אבל היא לא שחררה אותי. היא אמרה להם שאני הבן שלה.

החיילים תקפו אנשים שניסו לעזור לי ולאימא ואני פחדתי עוד יותר. אחד החיילים הראה לי תמונות של ילדים בטלפון שלו. השכן שלנו הסביר לי שהחייל רוצה שאביא לו את הילדים שבתמונה. אמרתי לו שאני לא מכיר אותם.

ואז החייל נתן לי לדבר בטלפון שלו. מישהו אמר לי שהוא רוצה לדבר עם אמא שלי. היא לקחה את הטלפון ואחרי שהיא סיימה לדבר החיילים עזבו אותי והלכו משם. עדיין בכיתי, פחדתי שהחיילים ייקחו אותי ויהרגו אותי.

אחרי שהחיילים עזבו כאבו לי הרגליים. לא עשיתי כלום ולא זרקתי אבנים. רק ניסיתי לברוח כי פחדתי כשראיתי את החיילים רצים לכיוון שלי.

נאדיה מיסכ, בת 33, אמו של מוהנד ואם לארבעה סיפרה בעדותה:

שמעתי שיש מהומה ברחוב. הסתכלתי מהחלון וראיתי חייל מחזיק את הבן שלי מוהנד בצווארון של החולצה. מוהנד צעק ובכה ומסביבו היו בערך שישה חיילים. הם התנהגו בגסות כלפיו וכלפי השכן שלנו שניסה לחלץ את מוהנד מידיהם.

ירדתי מהר לרחוב וניגשתי אל החיילים. משכתי את מוהנד מהחייל וחיבקתי אותו חזק. מוהנד בכה והחזיק אותי. הוא אמר "לא אני". החייל משך את מוהנד בבגדים שלו אבל אני אמרתי לו שזה הבן שלי ושהוא קטן. שאלתי מה הם רוצים ממנו. באותו זמן עבר במקום אדם מבוגר שניסה להתערב אבל החיילים דחפו אותו לקיר. השכן שלנו, מוסטפא אל-ג'ולאני, בן 18, ניסה שוב להתערב אבל החיילים דחפו גם אותו. ראיתי חייל מצמיד את הנשק שלו לחזה של מוסטפא ופחדתי שהוא יהרוג מישהו. החיילים היו מאוד תוקפניים ואלימים, הם תקפו את כל מי שניסה להתערב.

כולם התרחקו ואני נשארתי לבד עם מוהנד שנצמד אליי. הוא בכה וצעק "אל תתני להם לקחת אותי". החיילים התקרבו אליי ודחפו אותי כמה פעמים כדי להרחיק אותי ממוהנד אבל לא התרחקתי. בינתיים התאספו שוב שכנים וניסו להתערב ולמנוע את המעצר של מוהנד, ביניהם שניים ממשפחת אל-ג'ולאני. אחד מהם דיבר עם החיילים בעברית וניסה להרגיע אותם. מהשיחה ביניהם הבנתי שהם מאשימים את מוהנד בזריקת אבנים. אחד החיילים הציג לנו תמונות של ילדים בטלפון סלולארי. באחת מהן ראו את מוהנד עומד ברחוב. אמרנו להם שהתמונה לא אומרת כלום כי מוהנד סתם עומד שם ולא עושה כלום, הוא לא זורק אבנים. החייל הציג למוהנד תמונות של ילדים אחרים ודרש ממנו לקחת אותם לבתים של הילדים האלה. השכן שלנו תרגם לנו את מה שאמר החייל. מוהנד אמר שהוא לא מכיר את הילדים.

אחר כך אחד החיילים דרש לצלם את מוהנד. לא הסכמתי שהם ייגעו בו אז העמדתי אותו ליד הקיר. החייל צילם אותו ואחר כך התקשר למישהו ונתן את הטלפון למוהנד, שבכה ורעד מפחד. הוא לא היה מסוגל לדבר בטלפון. האיש אמר למוהנד לתת לי את הטלפון ואני עניתי. האדם דיבר בערבית ואמר לי שהוא הקצין האחראי על העיר העתיקה ושמוהנד זרק אבנים על החיילים. הוא אמר שהוא ישחרר אותו הפעם אבל שאם הוא יזרוק שוב אבנים החיילים יעצרו אותו. אחר כך הוא סגר את הטלפון ואז החיילים עזבו, אחרי שהטילו אימה על כל מי שניסה לעזור.

מוהנד לא נרגע והמשיך לבכות. חזרנו הביתה. מוהנד נכנס לחדר שלו ונשאר שם עד למחרת בבוקר. בהתחלה הוא סירב ללכת לבית הספר. בסוף הסכים בתנאי שאחיו או אחותו הגדולים ילוו אותו. הוא מסרב ללכת אפילו למכולת שנמצאת מול הבית. הוא אומר שהוא מפחד שהחיילים יחזרו ויעצרו אותו. הוא גם לא מסכים ללבוש את הבגדים שהוא לבש באותו יום.

מוסטפא אל-ג'ולאני, בן 18 סיפר בעדותו:

אני עובד במכולת בשכונה. בסביבות 11:30 בבוקר שמעתי בכי וצעקות של ילד ברחוב. יצאתי מהר מהחנות כדי לראות מה קורה. ראיתי שישה חיילים מובילים את מוהנד מיסכ, בן שבע. חייל אחד החזיק את אותו בצווארון והוביל אותו ברחוב. הילד בכה וצעק "לא אני".

התקדמתי לעבר החיילים ושאלתי אותם למה הם לוקחים אותו, אמרתי להם שהוא ילד קטן. שני חיילים דחפו אותי. באותו זמן הגיעה אמא של של הילד והיא הצליחה למשוך אותו מהידיים של החיילים וחיבקה אותו. החיילים ניסו למשוך ממנה את הילד בכוח. הילד בכה וצעק והחזיק את אמא שלו.

באותו זמן עבר שם אדם מבוגר, בערך בן 60. הוא לא עשה כלום ורק דיבר עם החיילים. הם דחפו גם אותו בכוח לעבר הקיר. ניסיתי להתערב עוד פעם ואז הם דחפו גם אותי. אחד מהם כיוון את הנשק שלו אליי. האיש המבוגר הלך משם והשכנים משכו אותי למקום שליד המכולת כי הם חששו שהחייל יירה בי. עקבתי מרחוק אחרי מה שקורה. ראיתי את בן דוד שלי, שגם ניסה לעזור, והחיילים דחפו גם אותו.

סרטונים אחרונים