דיווחים

אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים היא עניין יומיומי בגדה. ישראל יכלה – לו הייתה מעוניינת בכך – למנוע זאת, אך במקום זאת הרשויות מאפשרות ומסייעות למתנחלים להמשיך ולפגוע בפלסטינים ולשהות בקרקעות שגזלו. בדו"ח קובע בצלם כי אלימות של מתנחלים אינה יוזמה פרטית אלא אלימות מדינה, המשמשת ככלי נוסף, רשמי פחות, בארגז הכלים הישראלי לנישול הפלסטינים מאדמותיהם. העמדת הפנים כאילו מדובר רק ב"עשבים שוטים" או ב"נוער גבעות", וכאילו נעשה ניסיון לעצור אותם, רק מאפשרת לישראל ליהנות משני העולמות: גם לשמור על מרחב נוח של הכחשה וגם להשתלט על קרקעות בגדה המערבית.

ישראל יצרה עבור פלסטינים מציאות משפטית קפקאית, במסגרתה נכלאים מאות מהם ללא משפט, לתקופה בלתי מוגבלת, בטענה שבכוונתם לבצע עבירה כלשהי בעתיד. השופטים, שתפקידם לבחון את צווי המעצר המנהלי, מאשרים אותם באופן גורף ורק מעניקים להליך חזות מהוגנת ומראית עין של ביקורת שיפוטית. בצלם קורא לשחרור על האסירים המנהליים. הדרג המדיני, קצינים בכירים בצבא, שב"כ, אנשי הפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה, שופטים צבאיים ושופטי בית המשפט העליון – כולם שותפים למדיניות זו ולתחזוקתה, והם שנושאים באחריות ליישומה.

ב -12.10.21 נסעו מרוואן א-זיר ואמו ראאיסה לביקור משפחתי באל-עיזרייה. בדרכם חזרה נתקלו במחסום ועצרו. מתחקיר בצלם ומתיעוד וידיאו של האירוע עולה כי שוטרים בלבוש אזרחי התנפלו על המכונית, ניפצו את חלונותיה והוציאו ממנה בכוח את מרוואן ואת אמו. הם הכו את מרוואן, אזקו את ידיו ולקחו אותו ואת אמו לתחנת המשטרה, שם הוחזקו כשמונה שעות. במהלך שעות אלה לא ניתנו להם מזון או שתייה והשוטרים דחו את בקשותיו של מרוואן, שסבל מכאבים חזקים והקיא, לקבל טיפול רפואי. ב-23:00 שוחררו השניים, בלי שנחקרו וללא תנאים. הם נדרשו לקחת איתם את מכוניתם, שפורקה על ידי השוטרים.

ב- 24.8.21 לפנות בוקר נכנסו חיילים למחנה הפליטים בלאטה ועצרו אחד מתושביו. במהלך נסיגת החיילים מהמחנה ירה אחד מהם בראשו של עימאד אל-חשאש, בן 15, שעמד על גג ביתו עם אחיו וצילם אותם. אל-חשאש פונה לבית חולים בשכם, שם נקבע מותו. בניגוד לטענת הצבא, עולה מתחקיר בצלם כי לא הייתה כל הפרת סדר במקום, וכי אין כל דרך להצדיק את הירי באל-חשאש ואת הריגתו. זוהי עוד דוגמה למדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית שמיישם הצבא, המאפשרת לחיילים לירות ירי קטלני בפלסטינים, גם כאשר אלה אינם מסכנים אותם או כל אדם אחר – בלי שהם או מפקדיהם יידרשו לתת על כך דין וחשבון.

בערבו של ה-31.8.21 חזר ראאיד ג'דאללה, בן 39, מעבודתו בישראל כגנן לביתו בכפר בית עור א-תחתא. כשהגיע לחסימות שהציב הצבא, שמונעות גישה ברכב מכביש 443 לכפרו, התקשר לחבר וביקש שיבוא לאסוף אותו. הוא החל להתקדם על הכביש החסום ואז ירו בו חיילים ממארב ופגעו בו במותנו. כשאיתר אותו חברו כבר היה ללא רוח חיים. לירי בג'דאללה לא הייתה כל הצדקה. הצבא הודיע כי פתח בחקירת מצ"ח, אולם מניסיון העבר עולה כי חקירות אלה נועדו לשמש רק עלה תאנה להצדקת מדיניות הפתיחה באש המתירנית שלו.

ביום שבת, 21.8.21, נערכה הפגנה בסמוך לגדר המערכת שממזרח לעיר עזה, במהלכה הבעירו חלק מהמפגינים צמיגים, יידו אבנים והשליכו מטענים לעבר אנשי כוחות הביטחון שניצבו מעברה השני של הגדר, ושירו לעברם אמצעים לפיזור הפגנות ואש חיה. בשעות אחר הצהריים נפצע עומר אבו א-ניל, בן 13, מירי חי בצווארו כשעמד במרחק של כמאה מטרים מהגדר, ומת מפצעיו ב-28.8.21. פלסטיני נוסף ושוטר מג"ב שנורו בהפגנה מתו מפצעיהם בימים שלאחר ההפגנה. מדיניות הפתיחה באש הקטלנית שמיישמת ישראל, כבר גבתה את חייהם של מאות פלסטינים וגרמה לאלפי פצועים, אולם למרות אי חוקיותה ממשיכה ישראל ליישמה.

הכרזת שר הביטחון על ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים בולטים כארגוני טרור, ביניהם עמיתינו בקהילת זכויות האדם הפלסטינית, היא צעד דרקוני המוציא מחוץ לחוק פעילות חיונית למען זכויות האדם. תיעוד, סינגור וסיוע משפטי הם ליבת העשייה בהגנה על זכויות אדם בכל רחבי העולם. הפללתם היא צעד פחדני האופייני למשטרים אפלים ואוטוריטריים. הגנה על ארגוני החברה האזרחית ומגיני זכויות האדם היא חובה. אנו עומדים בסולידריות עם עמיתינו הפלסטינים וקוראים לשרי ממשלת ישראל ולקהילה הבינלאומית להתנגד להחלטת גנץ בכל תוקף.

הזוועה ברצועת עזה נמשכת כבר שנים רבות כל כך. כתבנו על המצור, על העוני, על המלחמות, על החיים בלי מים, בלי חשמל, בלי תקווה. הסברנו מה מחייב המשפט הבינלאומי וסיפרנו מה מצווה המצפון. אבל כעת, כבר לא נותרו לנו מילים. 11 ימים של הפצצות בלתי פוסקות, על בתים של אזרחים וסמוך להם. ואין לאן להימלט, ואין מקום בטוח. עשרות בני אדם נהרגו, אלפים נפצעו, אלפים נוספים איבדו את בתיהם ואת כל רכושם עלי אדמות. זו לא טעות, אלה לא "מקרים חריגים". זוהי המדיניות. תחקירני בצלם ברצועה שוחחו עם אנשים שיקיריהם נהרגו, שבתיהם קרסו, שאיבדו הכל. עדויותיהם מובאות כאן.

בצהרי ה-28.9.21 פשטו עשרות מתנחלים על קהילת אל-מופקרה שבמסאפר יטא, תקפו תושבים ובתים באבנים והשחיתו רכוש רב. בהתקפה, שהייתה אחת החמורות והקשות הזכורות לתושבי האזור, נפצעו כמה תושבים ובהם פעוט שגולגולתו נסדקה. חיילים שהגיע למקום ירו רימוני גז מדמיע לעבר תושבי הקהילה, שרבים מהם נפגעו משאיפת גז. רק לאחר כשעה עזבו המתנחלים את המקום ועברו לכפר הסמוך א-תוואני, שם תקפו באבנים את אחד הבתים ופצעו תושבים שניסו להגן עליו. בשנה האחרונה החריפו התקפות המתנחלים במסאפר יטא, הנעשות כחלק ממדיניות ישראל לגרש פלסטינים מאדמותיהם ולהשתלט עליהן.

ב-29.8.21 לפנות בוקר תקפו מתנחלים באבנים בתים בשכונת ג'אבר בחברון בנוכחות חיילים, פצעו צעיר בראשו, והשחיתו 9 מכוניות של תושביה. כשניסו תושבי השכונה להדוף את המתנחלים באמצעות יידוי אבנים ירו החיילים אש חיה. שוטרים הגיעו למקום רק לאחר שהמתנחלים התרחקו, ועל אף שבמקום מותקנות מצלמות של הצבא, דרשו מהתושבים הוכחות שהמתנחלים הם שגרמו את הנזק. אירוע זה, כמו רבים אחרים שתיעד בצלם בחברון ובמקומות אחרים בגדה המערבית, משקף את מדיניות הישראלית, המשתמשת באלימות מתנחלים ככלי לגירוש פלסטינים מבתיהם – נוסף על הכלים המשמשים את הרשויות הישראליות.

ב-17.8.21 בבוקר יצאו נערים מסילת א-דהר שבמחוז ג'נין לפיקניק באדמות הכפר. מתנחלים שהגיעו למקום תפסו אחד מהם, הפילו אותו עם מכוניתם ואז קשרו אותו אליה בשרשרת ברזל ונסעו לאתר הסמוך, של התנחלות חומש שפונתה ב-2005, שם התעללו בו עד שאיבד את הכרתו: הם היכו אותו ובעטו בו, תלו אותו באוויר, חתכו את כפות רגליו ושרפו אותן, וריססו גז פלפל לעיניו. לאחר שאיבד את הכרתו, העבירו אותו לחיילים, שהעבירו אותו לבני משפחתו שהגיעו למקום. זהו מקרה חריג באכזריותו אך אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים היא חלק מהמדיניות הישראלית בגדה והפכה כבר מזמן לחלק בלתי נפרד משגרת הכיבוש.