דילוג לתוכן העיקרי

שוטרים בלבוש אזרחי תקפו את תושב חברון שנסע עם אימו, השחיתו את מכוניתו והכו אותו

ביום שלישי, 12.10.21, בסביבות השעה 13:00, נסעו מרוואן א-זיר (אל-חוסייני), בן 38, ואמו ראאיסה, בת 65, תושבי חברון, לביקור משפחתי בכפר אל-עיזרייה. בדרכם חזרה, כשעברו בסמוך לכפר א-זעיים, נתק...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

שוטרים בלבוש אזרחי תקפו את תושב חברון שנסע עם אימו, השחיתו את מכוניתו והכו אותו

ביום שלישי, 12.10.21, בסביבות השעה 13:00, נסעו מרוואן א-זיר (אל-חוסייני), בן 38, ואמו ראאיסה, בת 65, תושבי חברון, לביקור משפחתי בכפר אל-עיזרייה. בדרכם חזרה, כשעברו בסמוך לכפר א-זעיים, נתקלו השניים במחסום משטרתי ועצרו. מתחקיר בצלם ומתיעוד וידיאו של האירוע עולה כי שוטרים בלבוש אזרחי התנפלו על המכונית, ניפצו את חלונותיה והוציאו ממנה בכוח את מרוואן א-זיר ואת אמו. לאחר מכן הם הכו את מרוואן, אזקו את ידיו והעלו אותו למכונית. את אמו הם הכניסו למכונית אחרת. השניים נלקחו לתחנת המשטרה במעלה אדומים.

בתחנת המשטרה, שוטרות ערכו חיפוש בעירום על גופה של ראאיסה, שלאחריו הורו לה לשבת על כיסא ולא לדבר עם איש. את מרוואן הושיבו השוטרים בהמשך המסדרון. במהלך כשמונה שעות הוא ישב על הרצפה כשהוא גונח מכאבים ומקיא. איש מהנוכחים לא התייחס אליו ובקשותיו להזמין אמבולנס זכו להתעלמות בוטה. במהלך כל השעות האלה איש גם לא חקר אותו או את אימו.

מרוואן א-זיר לאחר תקיפתו בידי השוטרים. התמונות באדיבות העד
מרוואן א-זיר לאחר תקיפתו בידי השוטרים. התמונות באדיבות העד

בסביבות השעה 23:00 דרשו השוטרים מהשניים לעזוב את תחנת המשטרה. הם גם דרשו ממרוואן להוציא משטח תחנת המשטרה את מכוניתו – שהייתה הרוסה. מרוואן וראאיסה נאספו על ידי קרובי משפחה, שהסיעו אותם לבית החולים.

להלן עדויות שגבה תחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, ממרוואן ומאמו:

מרוואן א-זיר (אל-חוסייני) תיאר בעדותו את מה שאירע באותו יום:

ביום שלישי, 12.10.21, בסביבות השעה 13:00, נסעתי עם אמא שלי, ראאיסה, כדי לקחת ידידה שלי לאזור אל-עיזרייה וכדי לבקר את בני המשפחה שלנו באל-עזרייה. בהרבה נסיעות אני מפעיל צילום לייב בפייסבוק. בדרך חזרה עברנו דרך מחסום א-זעיים, ובסביבות השעה 17:00, כשהיינו במרחק של בערך 40 מטרים לפני הכיכר שבין אל-עיזרייה וההתנחלות מעלה אדומים, ראיתי שתי ניידות משטרה חונות לצד הכביש. מיד שמתי מסכה על הפנים, כדי שלא אקבל קנס. לפניי היו שתיים או שלוש מכוניות וכולנו נסענו לאט.

כשנשארה רק מכונית אחת לפניי, ראיתי פתאום אנשים בלבוש אזרחי, חמושים באקדחים, רצים אל האוטו שלי. הבנתי שהם הולכים לתקוף אותי. הם הקיפו אותי משני הצדדים ומלפנים. אחד מהם הכה על שמשת המכונית עם מוט. אדם אחר ניפץ את החלון שלידי, פתח את הדלת ומשך אותי החוצה. שלושה או ארבעה מהם התנפלו עליי, הכו אותי באגרופים ובעטו בי. אחד מהם אזק לי את הידיים באזיקים מברזל ואז הם גררו אותי אל מאחורי המכונית.

מרוב מכות והלם נפלתי, אני חושב שאיבדתי את ההכרה לכמה רגעים. כשהתעוררתי הם המשיכו להרביץ לי. אני זוכר שהיו שם גם שתיים או שלוש שוטרות והן נתנו לי מכות עם מוט חשמלי. נפלתי שוב. הייתי בהלם, לא הבנתי מה קורה ולמה כל האלימות הזו.

האנשים שתקפו אותי דחפו אותי למכונית. מישהו ישב לידי והם נסעו לתחנת המשטרה במעלה אדומים, מרחק של 100 מטרים בערך מהכיכר. בתחנה הם הוציאו אותי לחצר ושוב התנפלו עליי במכות. שוב נפלתי ואני חושב ששוב איבדתי את ההכרה לכמה רגעים. כשהתעוררתי מיד שאלתי על אמא שלי, כי לא ידעתי מה קרה איתה אחרי שתקפו אותי. אחד מאלה שהביאו אותי לתחנת המשטרה צעק עליי ואמר לי לשתוק. אז הגיע אמבולנס ישראלי ואחד הפרמדיקים בדק לי את לחץ הדם שלי ואז התרחק.

ראאיסה א-זיר (אל-חוסייני) סיפרה בעדותה:

פתאום ראיתי אנשים רצים ומתנפלים על האוטו. נבהלתי מאוד. אחד התוקפים ניפץ את השמשה הקדמית ואת החלון שליד הנהג, ואז הם גררו את מרוואן החוצה באלימות רבה והרביצו לו. ניסיתי לצאת מהמכונית, אבל בגלל ההלם והפחד לא הצלחתי לפתוח את חגורת הבטיחות. אחת מהשוטרות גררה אותי מהמכונית ואז נפלתי. השוטרות הרימו אותי ולקחו ממני את התיק שלי.

עמדתי ובכיתי, רעדתי וצעקתי, בגלל שפחדתי על הבן שלי. ראיתי אותם מרביצים לו, ואז הם גררו אותו על הכביש, מאחורי המכונית. ראיתי אותם מכניסים את מרוואן למכונית שלהם, ומיד אחר כך הם נסעו משם. אחר כך העלו אותי על אוטו אחר, שלקח אותי לתחנת המשטרה בהתנחלות מעלה אדומים. הכניסו אותי לאיזה חדר בתחנה ושלוש שוטרות עשו עליי חיפוש בעירום מלא. כל הזמן בכיתי ושאלתי על בני ומה קרה לו.

אחרי החיפוש התלבשתי, הורו לי לשבת על הכיסא, ובפתח הדלת ראיתי את מרוואן יושב על הרצפה במעבר ונשען על כיסא שהיה לידו. שמעתי אותו נאנק מכאבים ושמעתי שוטר אחד מזהיר אותו שלא ידבר איתי. אחת השוטרות הזהירה גם אותי שלא לדבר איתו. שמעתי אותו מבקש שוב ושוב שייקחו אותו לבית החולים. הוא הקיא כמה פעמים והרגשתי חוסר אונים נוראי, לא יכולתי לעשות כלום כדי לעזור לו.

הנזק שהסבו השוטרים למכוניתו של מרוואן א-זיר. התמונות באדיבות העד
הנזק שהסבו השוטרים למכוניתו של מרוואן א-זיר. התמונות באדיבות העד

מרוואן א-זיר (אל-חוסייני) המשיך וסיפר בעדותו על מה שהתרחש לאחר שהגיע לתחנת המשטרה:

הכניסו אותי למעלית שעלתה לקומות העליונות של תחנת המשטרה. שוטר אחד הביא לי כיסא והורה לי לשבת עליו, אבל לא יכולתי, כי כל הגוף שלי כאב. ישבתי על הרצפה ונשענתי על הכיסא. הגיע אחד מהשוטרים ושאלתי אותו על אמא שלי. הוא אמר לי שלא אדאג לה והצביע לכיוון החדר שמולי. ראיתי אותה יושבת על כיסא. השוטר אסר עליי לדבר איתה, אפילו מילה אחת.

בזמן שישבתי על הרצפה הקאתי פעמיים. השוטר איים עליי שאם אמשיך להקיא הוא יכריח אותי לנקות את כל המעבר. אמרתי לו שאני צריך אמבולנס ושייקחו אותי לבית החולים אבל הוא ענה שאם יעבירו אותי באמבולנס אצטרך לשלם 7,500 ש"ח. אמרתי לו שאני מוכן לשלם 10,000 ש"ח, אבל הוא הפסיק להתייחס אליי. נשארתי שם. היו לי כאבים חזקים וביקשתי שוב ושוב שייקחו אותי לבית חולים, אבל אף אחד לא התייחס אליי.

ראיתי את אמא שלי יושבת על הכיסא כואבת, רועדת ובוכה. הרבה זמן שכבתי שם על הרצפה ונאנקתי מכאבים אבל אף אחד לא ניגש לדבר איתי. בסוף ניגש אליי שוטר ושאל אותי למה לא עצרתי לשוטרים. אמרתי לו שהאוטו עמד במקום כשהשוטרים תקפו אותי. אחר כך הגיע שוטר אחר ושאל אותי: "איפה הנשק?". אמרתי לו: "הנה אני בתחנת המשטרה, והאוטו שלי בידיכם. אתם יכולים למצוא את הנשק, אם יש לי כזה".

אף אחד לא חקר אותי. רק בסביבות השעה 22:00 דיבר איתי אחד מהשוטרים ושאל אם יש לי קרוב משפחה שגר באזור מעלה אדומים. הטלפון שלי צילצל, זה היה אחי תלג'י שהיה ביריחו באותו זמן. דיברתי איתו וביקשתי שיגיע לתחנת המשטרה. כעבור חצי שעה בערך הורידו אותי לחצר. ראיתי שם את האוטו שלי מפורק לגמרי, בלי מושבים. השוטרים החזירו את המושבים למכונית. אחד מהם הורה לי לעלות למכונית ולהסתלק מהר מהתחנה. אמרתי לו שאני לא אנהג באוטו הרוס. שאלתי אותו: "בתור שוטר, איך אתה מבקש שאני אנהג באוטו במצב כזה? ועוד במצב הבריאותי שלי, כשאשאני צריך פינוי לבית חולים?". אבל הוא התעקש שאני אסע משם ושאוציא את המכונית משטח תחנת המשטרה.

נסעתי כמה מטרים בקושי רב, ואז הגיעה קרובת משפחה שלי שיש לה תעודת זהות של מזרח ירושלים. היא החליפה אותי בנהיגה והוציאה את האוטו אל מחוץ לתחנה. ראיתי שבחוץ מחכים לי האחים שלי – בדר, איבראהים ותלג'י – והבן של דוד שלי רסמי. אחי לקח אותי ואת אמא לבית החולים הממשלתי עאליה, בחברון. עשו לי בדיקות וצילומי רנטגן. ביום רביעי עברתי הליך כירורגי לבדיקת האשכים שלי ואתמול בערב, יום ראשון, 17.10.21, שוחררתי הביתה. עד עכשיו אני לא מסוגל לזוז בקלות ואני סובל מתשישות ומכאבים בכל מיני מקומות בגוף. במהלך ההתקפה, כשגררו אותי על הכביש גם נשרטתי בזרוע שמאל, ויש לי גם פצע ביד שמאל מהלחץ של האזיקים. השבוע אצטרך לחזור לבית החולים לבדיקות.

גם אמא שלי עברה בדיקות בבית החולים, ראיתי אותה רק כששוחררתי. היא סובלת מסוכרת ולחץ דם גבוה וגם עברה בעבר ארבעה ניתוחי לב.

אמרו לי גם שהאוטו שלי נגרר למוסך בחברון, ושעלות התיקונים תגיע לאלפי שקלים.

סרטונים אחרונים