דילוג לתוכן העיקרי
ראאיד ג'דאללה. התמונה באדיבות המשפחה
תפריט
מהשטח
נושאים

ראאיד ג'דאללה רצה לחזור הביתה מהעבודה אך חיילים ירו בו למוות ממארב

ראאיד ג'דאללה ובנו אמיר. התמונה באדיבות המשפחה
ראאיד ג'דאללה ובנו אמיר. התמונה באדיבות המשפחה

ראאיד ג'דאללה, תושב הכפר בית עור א-תחתא בן 39, עבד בישראל כגנן. ביום שלישי, 31.8.21, חזר ג'דאללה מעבודתו בסביבות השעה 22:00. עם הגיעו לשער הנעול שהציב הצבא ביציאה מכביש 443 לכפרו התקשר ג'דאללה לחברו, מהדי סולימאן, בן 29, וביקש שיבוא לאסוף אותו. כדי להגיע לנקודת האיסוף, היה על ג'דאללה להתקדם ברגל כמאתיים מטרים ולעבור חסימת בטון ושתי חסימות עפר שהציב הצבא. כשהחל ללכת בדרך אל הכפר, ירו בו חיילים ממארב ופגעו בו במותן. ג'דאללה התקדם כמה עשרות מטרים נוספים, ואז נפל, במרחק של כמאה מטרים מהשער וכארבעים מטרים לפני החסימה השנייה.

אחמד בדראן, תושב הכפר, בן 30, שמע כמה יריות כשהגיע למקום במכוניתו כדי לאסוף אדם אחר, והחליט לחזור לכפר. כאשר הסתובב, הבחין כי אש בוערת באזור השער.

 

בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר בדראן:

נסעתי במכונית עם חלון פתוח ובערך עשר דקות אחרי שהגעתי לחסימה בדרך הסגורה שמחברת בין הכפר לכביש 443, שמעתי שלוש-ארבע יריות אחת אחרי השנייה. הערכתי שהן נורו ממרחק של בערך מאתיים מטרים ממני – או מכיוון השער שחוסם את הדרך או מגבעה שמצפון לשער. לא ראיתי את היורים. חשבתי שאולי הירי כוון אל מיידי אבנים או שזה ירי של שוטרים שרודפים אחרי עבריין. העדפתי להימנע מבעיות והסתובבתי כדי לחזור לכפר. בזמן שהסתובבתי ראיתי אש קרוב לשער. אני לא יודע מי הבעיר אותה, היה חשוך ולא ראיתי אף אחד באזור.

ראיתי את מהדי סולימאן מגיע במכונית מכיוון הכפר. שאלתי אותו מה הוא עושה שם והוא ענה שבא לאסוף את ראאיד ג'דאללה שחזר מהעבודה. הזהרתי אותו שלפני זמן קצר שמעתי יריות. הוא אמר שלא שמע אותן, כנראה בגלל שהחלונות של המכונית שלו היו סגורים או שהוא היה רחוק. נסעתי משם וראיתי שגם מהדי מסתובב ועוזב את המקום כמה רגעים אחרי.

השער הנעול שהציב הצבא ביציאה מכביש 444 לכיוון בית עור א-תחתא. צילום: איאד חדאד, בצלם, 5.9.21
השער הנעול שהציב הצבא ביציאה מכביש 444 לכיוון בית עור א-תחתא. צילום: איאד חדאד, בצלם, 5.9.21

סולימאן חזר לביתו משם התקשר כמה פעמים לג'דאללה. משהתברר לו שחברו לא שב הביתה, הוא נסע עם יוסף, בנו בן ה-15 של ג'דאללה, לחפש אחריו בדרך הסגורה. שם, מצאו אותו השניים שוכב לצד הדרך, כשעה לאחר הירי.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר סולימאן מה אירע לאחר שחזר לביתו:

בשעה 23:00 כבר חששתי שמשהו קרה לראאיד. נסעתי אליו הביתה ופגשתי שם את הבן שלו יוסף, שאמר לי שאבא שלו לא חזר הביתה. ביקשתי ממנו לבוא איתי לכניסה לכפר. החניתי את האוטו ליד מכשול העפר הקרוב לכפר והלכנו בדרך הסגורה. הארנו את הדרך בפנסים של הטלפונים. באמצע הדרך בין המכשול השני לשלישי, יוסף הבחין בטיפות דם על הכביש. עקבנו אחריהן. התקשרתי לטלפון הנייד של ראאיד ושמעתי אותו מצלצל בקרבת מקום, במרחק של בערך עשרה מטרים מאתנו. ואז ראינו את ראאיד. הוא שכב עם הפנים לקרקע בצד הדרך, בתוך שלולית דם גדולה. מיששתי את הדופק שלו, אבל לא מצאתי דופק והוא לא נשם ולא זז. הייתי די בטוח שהוא מת. למרות זאת לא איבדתי תקווה. התקשרתי מהטלפון הישראלי שלי למד"א והודעתי להם שיש פצוע. ציינתי את העובדה שיש לו תעודת זהות ישראלית (ג'דאללה היה תושב מזרח ירושלים), כדי שיתייחסו אליי. מסרתי להם את המיקום שלי. יוסף הניח את הראש שלו בחיק אביו וצעק ובכה. ניסיתי להרגיע אותו.

לאחר כעשר דקות הלך סולימאן לשער הסמוך לכביש 443 וליווה את הפרמדיקים שהגיעו למקום אל ג'דאללה. בעדותו המשיך וסיפר:

כשהגעתי לשער היו שם בערך חמישה חיילים. הם כיוונו אליי את כלי הנשק שלהם ואחד מהם שאל אותי בעברית מה אני עושה שם ולאן אני הולך. עניתי לו שיש פצוע עם תעודת זהות ישראלית ושאני רוצה ללוות את הפרמדיקים. הם שאלו אותי איפה הוא והצבעתי להם על המקום שבו ראאיד שכב.

סימנתי לפרמדיקים עם הפנס של הטלפון. הגיעו בערך שבעה פרמדיקים והחיילים ליוו אותם. לקחתי אותם למקום שבו ראאיד שכב. הרחקתי את יוסף, שהיה בהלם ורעד ובכה, כדי שהם יוכלו לבצע את עבודתם. אחרי עשר דקות, כשהם היו בטוחים שהוא מת, הפרמדיקים כיסו את ראאיד בשמיכת אלומיניום. אבא ובן מהכפר שהיו באזור הגיעו והתחילו להתקשר לתושבים מהכפר ולספר להם מה קרה. אני חששתי שיוסף יתמוטט ולכן הרחקתי אותו ולקחתי אותו בחזרה לכפר.

לאחר שנקבע מותו של ג'דאללה רצו תושבי הכפר לפנות את גופתו לבית חולים ברמאללה. לאחר ויכוח עם החיילים שהתנגדו, הצליחו התושבים לקחת את הגופה ואז השליכו לעברם החיילים רימון הלם.

מתחקיר בצלם עולה כי חיילים ירו, כך סתם, בג'דאללה שהיה בדרכו חזרה הביתה מעבודתו.

אחת מחסימות העפר שהציב הצבא על כביש הגישה לבית עור א-תחתא מכביש 443. צילום: איאד חדאד, בצלם, 5.9.21
אחת מחסימות העפר שהציב הצבא על כביש הגישה לבית עור א-תחתא מכביש 443. צילום: איאד חדאד, בצלם, 5.9.21

הצבא פרסם שתי גרסאות שונות למה שהתרחש באותו הלילה. בגרסה הראשונה נטען כי חיילים שהיו במארב "באזור שנזרקו בו בקבוקי תבערה בתחילת השבוע", ירו בג'דאללה לאחר שהבחינו בחשוד "שהולך לבד ומצית משהו, ונוצרה שריפה קטנה". לפי הטענה, החיילים לא מצאו במקום כתמי דם או בקבוק תבערה ו"החשוד" נמלט מהמקום. בגרסה מאוחרת יותר נטען רק ש"תצפיות צה"ל והלוחמים בשטח הבחינו בחשוד בנקודה. הכוח הגיב בירי לעבר החשוד, שנמלט מהנקודה".

גרסאות אלה אינן אלא ניסיונות כושלים לתרץ את הריגתו של ג'דאללה. מעבר לכך, בדבריו מודה דובר צה"ל שהצבא מיישם מדיניות פתיחה באש מתירנית, המתירה ירי קטלני באנשים שאינם מסכנים איש ובעצם ללא כל סיבה. הרי לפי הגרסה הרשמית, החיילים – שהסתתרו במארב – ירו לעבר "חשוד", שהצית או לא הצית אש, ואשר בכלל נמלט מהמקום מבלי שהחיילים ינסו אפילו לעצור אותו, מה שמבהיר שמלכתחילה לא היתה כל הצדקה לירי.

הצבא מיהר להודיע כי פתח בחקירת מצ"ח של המקרה, ואולם ניסיון של שנים מלמד כי כמו מאות מקרים בעבר גם חקירה זו תסתיים בלא כלום. מערכת אכיפת החוק הצבאית משמשת בעיקר כעלה תאנה המצדיק את מדיניות הפתיחה באש המתירנית של הצבא ומאפשר לה להמשיך וליישמה ללא כל דין וחשבון. בנסיבות אלה, המקרה הבא הוא, למרבה הזוועה, רק שאלה של זמן.