דילוג לתוכן העיקרי
טארק זביידי בביתו. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 25.8.21
תפריט
מהשטח
נושאים

דריסה, קשירה לרכב נוסע, מכות, קשירה לעץ, ריסוס גז פלפל בעיניים, בעיטות, כוויות בכפות רגליו: מתנחלים חטפו נער בן 15 והתעללו בו עד שאיבד את הכרתו

ב-17.8.21, בסביבות השעה 9:00, תכננו שישה נערים מהכפר סילת א-דהר שבמחוז ג'נין לערוך פיקניק באדמות שסביב הכפר. הם התיישבו במרחק של כ-350 מטרים מבתי הכפר וכ-350 מטרים מהמקום שבו הוקמה בעבר ההתנחלות חומש, שפונתה ב-2005. לאחר כחצי שעה, הבחינו הנערים בשישה מתנחלים שהתקדמו לעברם – חלקם במכונית וחלקם ברגל. הנערים נבהלו וברחו מהמקום. לפחות אחד מהמתנחלים יידה לעברם אבנים.

חמישה מהנערים הצליחו להימלט לכפר, אך טארק זביידי, בן 15, לא הצליח לרוץ מספיק מהר שכן הוא נחבל ברגלו שבועיים קודם לכן. המתנחלים פגעו בו עם מכוניתם והוא נפל. לפי עדותו, המתנחלים יצאו מהמכונית והחלו להכותו עם מקלות עץ. לאחר מכן הם כבלו את ידיו ואת רגליו של טארק ואז קשרו אותו על מכסה המנוע של המכונית בשרשראות מתכת, אותן החזיקו הנהג ומי שישב לידו. הם נסעו לכיוון המקום שבו הייתה ההתנחלות חומש.

טארק זביידי בבית החולים. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 18.8.21
טארק זביידי בבית החולים. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 18.8.21

אחד המתנחלים ריסס גז פלפל בפניו של טארק, ואז מתנחל אחר כיסה את עיניו בחתיכת בד. אז תלו אותו המתנחלים בחבלים על ענפי עץ, כשרגליו באוויר, ופצעו ושרפו אותו בכפות רגליו. לאחר כמה דקות הורידו אותו המתנחלים מהעץ ואחד מהם הכה אותו בראשו עם מקל. טארק איבד את ההכרה.

בשלב זה הגיע למקום ג'יפ צבאי והמתנחלים מסרו לידי החיילים את טארק, כשהם טוענים כי יידה לעברם אבנים. החיילים הכניסו את טארק מחוסר ההכרה לג'יפ והניחו אותו על רצפתו. בינתיים הגיעו למקום דודו ואחיו של טארק, לאחר שהנערים האחרים מסרו להם כי מתנחלים תפסו אותו. החיילים מסרו את טארק לדודו, שהעביר אותו לבית חולים בג'נין. בבית החולים נמצאו חבורות על גופו ופצעים בכפות רגליו. הוא שוחרר לביתו למחרת.

ההתנחלות חומש, שהוקמה על אדמות הכפר בורקה לאחר שהצבא השתלט עליהן, פונתה בשנת 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות. מאז, רשמית, נאסר על אזרחים ישראלים להיכנס לשטחה. למרות זאת, מתקיימת מאז הפינוי נוכחות רציפה של מתנחלים במקום, כשכוחות הביטחון מאפשרים להם לשהות שם ולפגוע בתושבים הפלסטינים באזור. זו התקיפה העשירית של פלסטינים בידי מתנחלים בסמוך לאתר ההתנחלות שתיעד בצלם מאז תחילת השנה 2020.

זהו מקרה חריג באכזריותו אך אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים - לא פעם בהשתתפות חיילים - כהא חלק מהמדיניות הישראלית בגדה והפכה כבר מזמן לחלק בלתי נפרד משגרת הכיבוש. התוצאה ארוכת הטווח של מעשי אלימות אלה היא נישולם של פלסטינים מאזורים גדלים והולכים בכל רחבי הגדה המערבית, דבר המקל על המדינה להשתלט על אדמות הגדה ועל משאביה.

יומיים לאחר האירוע גבה תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי עדויות מהנערים ומדודו של הנער שנחטף.

כפות רגליו של טארק זביידי לאחר ההתעללות. צילום: עיבד אל-כרים סעדי, בצלם, 18.8.21
כפות רגליו של טארק זביידי לאחר ההתעללות. צילום: עיבד אל-כרים סעדי, בצלם, 18.8.21

טארק זביידי, בן 15, תושב סילת א-דהר, תיאר בעדות את תקיפתו בידי המתנחלים:

ביום שלישי, 17.8.21, בערך בתשע בבוקר נפגשתי עם חמישה חברים מול בית הספר התיכון בכפר והחלטנו לקנות בשר ולחם ולצאת לפיקניק באזור אל-מיאדין שלמרגלות ההר שבאמצע בין בתי הכפר שלנו לאתר ההתנחלות חומש שפונתה. קנינו את האוכל ויצאנו לשם ברגל. דיברנו ושמחנו, כולנו חברים מאז שהיינו קטנים.

בערך חצי שעה אחר-כך, כשישבנו מתחת לעצים, שמענו קולות בעברית ואז ראינו מכונית פרטית עם מתנחלים מתקרבת אלינו. כשהמכונית הגיעה למרחק של 40-30 מטרים מאיתנו וראינו שאלה באמת מתנחלים, נבהלנו מאוד והתחלנו לברוח לכפר דרך השדות. כל החברים שלי הצליחו להימלט ולהגיע לבתים של הכפר, במרחק של בערך 300 מטרים.

אני נפלתי ונפגעתי ברגל לפני שבועיים אז היה לי קשה לרוץ. המתנחלים נסעו לכיוון שלי ופגעו בי עם המכונית שלהם, ונפלתי על הקרקע. המכונית נעצרה וארבעה מתנחלים יצאו ממנה. חלק מהם החזיקו מקלות. הם תקפו אותי והיכו אותי בכתפיים, ברגליים ובגב.

אחרי כמה שניות, אחד המתנחלים הוציא חבלים מהמכונית וקשר לי את הידיים והרגליים. הוא הרים אותי ושם אותי על מכסה המנוע של המכונית ואז הם קשרו אותי למכונית עם שרשראות. המתנחלים נכנסו בחזרה למכונית והיא נסעה כמה דקות לכיוון ההתנחלות המפונה חומש, כשאני קשור עליה.

כשהגענו למקום שיש בו מכלי מים של ההתנחלות המתנחל שישב ליד הנהג שחרר את שרשראות המתכת ובדיוק באותו רגע הנהג לחץ על הבלמים ונפלתי חזק על הקרקע. ראיתי שם שני אוטובוסים של מתנחלים, והיו שם בערך 50 מתנחלים בגילאים שונים, גברים ונשים.

כמה מהמתנחלים שהיו שם רצו אליי והתחילו לבעוט בי. מתנחל אחד התקרב אליי וריסס לי גז פלפל בפנים. כאב לי וצרב לי וצרחתי מרוב כאב ואז אחד המתנחלים הביא פיסת בד וקשר אותה על העיניים שלי.

בינתיים, מתנחלים אחרים התחילו לקלל אותי בעברית מעורבבת בערבית. שמעתי מילים בערבית כמו "אומכ" או "אוחתכ" או "אבן שרמוטה". העיניים שלי היו מכוסות ואבל שמעתי והרגשתי שכמה מהם ירקו לי על הגוף.

פחדתי מאוד. הם בעטו בי בידיים ובשלב מסוים הם גם הרימו אותי מהקרקע ותלו אותי על עץ. כפות הרגליים שלי לא נגעו בקרקע.

נשארתי תלוי ככה בערך חמש דקות, עם עיניים מכוסות. הרגשתי שהם חותכים ומשפשפים לי את העור של כף רגל שמאל עם חפץ חד. כאב לי כל כך, לא יכולתי לסבול את זה. פתאום הרגשתי צריבה חזקה ברגל ימין כמו ממצית או משהו דומה. זה נמשך כמה שניות. צרחתי ובכיתי מרוב כאב ופחד. רק אז הם הורידו אותי מהעץ. מישהו נתן לי מכה בראש ואז איבדתי את ההכרה.

כשהתעוררתי ראיתי שאני שוכב על רצפה של ג'יפ של הצבא הישראלי. בשלב מסוים אחד החיילים איים עליי ואמר שאם יהיה יידוי אבנים באזור הם יגיעו לבית שלי ויעצרו אותי.

פתאום אחד החיילים נתן לי את הטלפון הנייד שלו ומישהו שאני לא מכיר דיבר איתי בערבית. הוא שאל אותי איך קוראים לי, איפה אני גר ומי המשפחה שלי. הוא איים עלי שעכשיו הם יודעים עליי הכול ואם מישהו יידה אבנים על המתנחלים, הוא יבוא לבית שלי ויעצור אותי.

נשארתי בג'יפ עד שדוד שלי, מרווח אבו קיאס, ואחי הגדול, הישאם, הגיעו ולקחו אותי משם. ראיתי שאנחנו ליד הכניסה להתנחלות והיה שם אמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני. הכניסו אותי לאמבולנס שלקח אותי לבית החולים הממשלתי בג'נין, ודוד שלי ואחי נסעו לשם אחרי האמבולנס.

הכניסו אותי למיון ועשו לי בדיקות וצילומי רנטגן. מצאו חבורות וחבלות על הכתף שלי, על הגב ועל הרגליים, וגם פצעים וכוויות בכפות הרגליים שלי. נשארתי שם עד למחרת בצהריים, ואז שחררו אותי הביתה.

עכשיו אני שוכב בבית ועדיין כואב לי בכל הגוף. אני לא מסוגל ללכת לבד בגלל החתכים והכוויות בכפות הרגליים.

דודו של טארק זביידי, מרווח אבו קיאס, בעל מאפייה תושב סילת א-דהר, סיפר בעדותו:

ביום שלישי, 17.8.21, בסביבות 12:00 בצהריים, בזמן שחילקתי לחם לחנויות, האחיין שלי הישאם שעובד איתי במאפייה התקשר והודיע לי שמתנחלים דרסו ועיכבו את האח הקטן שלו טארק, בן 15, באזור חומש. חזרתי מיד למאפייה שבכניסה הדרומית לכפר, אספתי את הישאם ונסענו לכניסה להתנחלות המפונה, שנמצאת במרחק של בערך 500 מטרים מהמאפייה שלנו.

כשהגעתי לשם החניתי את המכונית בצד והישאם ואני יצאנו. לא העזתי להיכנס לתוך ההתנחלות. ראיתי ג'יפ צבאי חונה ליד הכביש בתוך ההתנחלות, במרחק של בערך 350 מטרים מהכניסה, והתחלתי לצרוח ולנופף בידיים. המשכתי ככה בערך רבע שעה עד שהחיילים שמו לב והג'יפ הצבאי התחיל להתקדם אלינו. לפני שהג'יפ הגיע לצומת שבה עמדנו ראיתי אמבולנס של הסהר האדום שעבר שם במקרה וסימנתי לו לעצור. האמבולנס עצר לידי בדיוק כשהג'יפ הצבאי הגיע ובינתיים התחילו להגיע לשם עוד אנשים מהמשפחה שלי במכוניות שלהם. קצין יצא מהג'יפ וביקש ממני להרחיק את שאר בני המשפחה, ושרק המכונית שלי והאמבולנס יישארו שם. עשינו כמו שהוא אמר.

לא ידעתי שהאחיין שלי, טארק, נמצא בתוך הג'יפ הצבאי הזה. התחלתי לדבר עם הקצין על מה שהילדים סיפרו לנו, שהמתנחלים דרסו את האחיין שלי, תקפו אותו ולקחו אותו לאתר של ההתנחלות המפונה חומש. הקצין אמר לי שהילד זרק אבנים על המתנחלים ואז המתנחלים תפסו אותו.

בינתיים, הקצין התקשר בטלפון הנייד שלו לאדם אחר שדיבר בערבית, אני חושב שזה היה קצין מודיעין. הוא נתן לי את הטלפון שלו והאיש הזה אמר שהוא יודע מי אני ועל המאפייה שלי. הרגשתי שיש לו הרבה מידע עליי. אמרתי לו מה שידוע לי על מה שקרה לטארק.

בסוף השיחה האיש בטלפון אמר לי שבגלל כל מה שהוא יודע עליי אישית הוא יגיד לקצין למסור לי את טארק. למרות זאת, הוא איים שאם יתברר שטארק זרק אבנים על מתנחלים או חיילים הם יגיעו לביתו ויעצרו אותו.

ואז, אחרי שיחת הטלפון, הופתעתי כשהקצין פתח את הדלת האחורית של הג'יפ וראיתי את טארק שוכב שם על הרצפה. הקצין ביקש ממני להוציא את טארק מהג'יפ יחד עם החובשים. העברנו אותו לאמבולנס הפלסטיני שעמד במרחק של 20 מטרים משם. ביקשתי מנהג האמבולנס והפרמדיק לקחת אותו לבית החולים הממשלתי ג'נין והישאם ואני נסענו לשם אחריו.