דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

המנהל האזרחי הרס את כל המבנים בקהילת אום אל-ג'מאל שבצפון הבקעה

תושב אום אל-ג'מאל בבקעת הירדן על רקע חורבות בתי הקהילה. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 9.2.14
תושב אום אל-ג'מאל בבקעת הירדן על רקע חורבות בתי הקהילה. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 9.2.14

ב-30.01.14 הגיעו נציגי המנהל האזרחי, בליווי חיילים, לקהילת הרועים ח'רבת אום אל-ג'מאל שבצפון הבקעה והרסו את כל המבנים בקהילה: 16 אוהלי מגורים ו-12 מכלאות צאן. הקהילה מורכבת מ-12 משפחות, המונות 61 נפשות, בהן 31 קטינים. המבנים נהרסו בעילה של בנייה ללא היתר. בניגוד למקרים קודמים שבהם הרס הצבא בתים, הפעם הודיע הצלב האדום הבינלאומי כי לא יספק לתושבי ח'רבת אום אל-ג'מאל אוהלים חלופיים וציוד הומאניטרי, שכן אלה הוחרמו בעבר על-ידי הצבא.

מיד לאחר ההריסה ניסו התושבים להקים מחדש את מה שנותר מהאוהלים וממכלאות הצאן, אך חיילים שנכחו במקום מנעו זאת. בנוסף, מנע הצבא מנציגי מחוז טובאס של הרשות להעביר לבני הקהילה סיוע הומניטארי ואוהלים, למעט יריעות ניילון עבה לכיסוי הרכוש. בסופו של דבר עזבו החיילים את המקום. לאחר שהתושבים נאלצו ללון שני לילות מתחת לכיפת השמיים, עלה בידיהם להציב עשרה אוהלים ארעיים מתוך הריסות רכושם.

תושבת אום אל-ג'מאל והתינוק שלה. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 9.2.14
תושבת אום אל-ג'מאל ונכדה התינוק. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 9.2.14

ברשות הקהילה ישנם למעלה מאלף ראשי צאן, 21 גמלים ופרה אחת. התושבים הצליחו להקים מחדש כ-20 מכלאות זמניות לבני הצאן, וכיסו כמה מהן בבדים עבור הטלאים הרכים.

מאז ההריסה חיים בני הקהילה בפחד מפני שובם של דחפורי המנהל האזרחי. לבני הקהילה אין מקום מגורים חלופי, ופרנסתם מסתמכת על שטחי המרעה במקום.

בני הקהילה מתגוררים בשטח שהצבא הכריז עליו כעל "שטח אש". אולם, זהו רק חלק קטן מהסיפור: הריסות אלה הן חלק ממדיניות ארוכת שנים של ישראל כלפי קהילות הרועים שחיים בבקעת הירדן והמנהל האזרחי פועל בדרכים שונות על מנת למנוע מהן להישאר במקומן ולהשתמש באדמות. רוב שטח בקעת הירדן נסגר בפני פלסטינים בעילות שונות. בשטחים המצומצמים שנותרו לפלסטינים, נמנע המנהל האזרחי מלהכין תכניות מתאר עבור הקהילות שגרות בהם. כאשר פלסטינים בונים ללא היתר – בהעדר כל ברירה אחרת – מוציא המנהל האזרחי צווי הריסה לבתים ומיישם את חלקם.

ילדים בין חורבות אום אל-ג'מאל. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 9.2.14
ילדים בין חורבות אום אל-ג'מאל. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 9.2.14

מדיניות זו נועדה להרחיק מהבקעה את האוכלוסייה הפלסטינית בין השאר במטרה לייצר מציאות של שליטה ישראלית באזור וסיפוחו דה-פקטו לישראל, תוך ניצול משאביו והפיכת הנוכחות הפלסטינית בו למינימלית. זאת, על מנת לסלול את הדרך להנצחת הנוכחות הישראלית בו לטווח ארוך, גם במסגרת של הסדר מדיני. ישראל, ככוח הכובש בגדה המערבית, חייבת לאפשר לתושבים להמשיך לנהל את חייהם ובכלל זה עליה לאפשר להם לבנות את בתיהם באופן חוקי ולהשתמש במקורות המים. בנוסף, באום אל-ג'מאל הצבא אף סירב לאפשר לתושבים להקים מחדש את בתיהם ומנע כל הגשת סיוע על ידי ארגונים הומניטאריים. בכך, גוזר עליהם הצבא גירוש מבתיהם.

אולם, גירוש תושבים מבתיהם בשטח כבוש מותר על פי המשפט הבינלאומי רק בנסיבות חריגות, כאשר הדבר נחוץ לצורך צבאי דחוף או לצורך שמירה על בטחון האוכלוסייה המקומית. גם אז – על הגירוש להיות זמני, במהלכו יש לספק להם, ככל שאפשר, דיור חלופי בתנאים סבירים. בכל מקרה, יש לאפשר לתושבים לשוב לבתיהם ברגע שהדבר מתאפשר. ברור שגירוש התושבים מבתיהם במקרה זה אינו עונה לאף אחד מתנאים אלה ובכל מקרה – אף גורם לא טרח לספק להם פתרון חלופי. גם בכך מפרה ישראל את חובתה על פיה משפט ההומניטארי הבינלאומי.

בצלם קורא לרשויות האחראיות לאפשר לתושבים לבנות מחדש את בתיהם ולרעות את צאנם בשטח ממנו מבקש הצבא לגרשם.