דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

גן לאומי נחל רפאים

ממשלת ישראל מציגה: גן לאומי מעלה הכזבים

הכפר אל-ולג'ה שוכן על רכס המתנשא מדרום לנחל רפאים, בסמוך לבית ג'אלא. עד לשנת 1949 שכן הכפר מעברו השני של הנחל, בסמוך למיקומם הנוכחי של המושבים אורה ועמינדב, ולרשותו עמדו קרקעות בהיקף של קרוב ל-18,000 דונם. עם תום מלחמת 1948 נמסר הכפר לישראל במסגרת הסכמי שביתת הנשק עם ירדן, ותושביו עזבו מזרחה. קבוצה מצומצמת של התושבים הקימה את אל-ולג'ה ה"חדשה", על שטח של כ-6,000 דונם מאדמות הכפר שנותרו מעבר לקו הירוק. עם כיבוש הגדה ב-1967 סופח כשליש משטח הכפר הנוכחי לתחום המוניציפלי של ירושלים, אולם שלא כמו תושבי כפרים אחרים שסופחו לעיר, תושבי אל-ולג'ה שגרו באזור המסופח לא קיבלו תושבות ישראלית. כמחצית מאדמות הכפר הופקעו על ידי ישראל לטובת הקמת ההתנחלות גילה – שבתחום המוניציפלי של ירושלים – או שנתפסו בצו תפיסה צבאית לטובת הקמת ההתנחלות הר גילה.

הגידול הטבעי בכפר הביא לגידול בצרכי הבנייה של התושבים. אולם הרשויות מעולם לא הכינו תכנית מתאר לכפר, ועיריית ירושלים אף דחתה תכנית עליה עמלו התושבים במשך מספר שנים, בטענה שהיא כוללת בנייה בשטח שנועד להישאר פתוח. בהעדר כל ברירה אחרת, בנו התושבים ללא היתר. העירייה והמנהל האזרחי, שאינם מאפשרים לתושבים לבנות כחוק, אוכפים בכפר את חוקי הבנייה. מאז 1982 הוצאו כ-100 צווי עצירת בנייה והריסה לבתים באל-ולג'ה, רובם בחלקו של הכפר המצוי בשטח המוניציפלי של ירושלים, וניתנו קנסות בסך כ-1,500,000 ש"ח. עשרות בתים אף נהרסו בפועל בכפר בידי עיריית ירושלים והמנהל האזרחי.

תוואי גדר ההפרדה שנסלל מסביב לאל-ולג'ה והטרסות של הכפר מתחתיו. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 13.4.12
תוואי גדר ההפרדה שנסלל מסביב לאל-ולג'ה והטרסות של הכפר מתחתיו. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 13.4.12

מצפון לבתי אל-ולג'ה, בשטח שבו נאסר על התושבים לבנות, מוקם בימים אלה פארק נחל רפאים, שמשתרע על-פני כ-5,700 דונם משני צדיו של נחל רפאים (ושל הקו הירוק) שבדרום ירושלים, ואמור להשתלב בפארק מטרופוליני שיקיף את העיר. תכנית פארק נחל רפאים אושרה ביולי 2013 בידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במשרד הפנים.

כמחצית מפארק נחל רפאים הוגדר כגן לאומי: חלקו – בתחומי הקו הירוק – הוכרז כבר בעבר, וכ-1,400 דונם נוספים הוכרזו לצורך הקמת הפארק בשטח הגדה המערבית שסופח לתחום המוניציפלי של ירושלים. כאלף דונם משטח זה שייכים לכפר אל-ולג'ה ויתרתם לבית ג'אלא ולבתיר. באדמות אלה מגדלים התושבים על גבי טרסות זיתים, עצי פרי אחרים, ירקות ודגנים, ורועים את עדרי הצאן שלהם. מעיין עין חניה, שבצפון השטח, משמש את התושבים להשקיית העדרים.

הפארק אמור לכלול מתקני נופש וספורט ומסלולי טיולים ואופניים. בעין חניה אמורים לקום מוקד חינוכי לחקלאות מסורתית ואורגנית, לצד מסעדה וחניון. עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים כבר החלו בהכשרת שבילי ההליכה ושבילי האופניים בפארק. הפארק נועד לשרת בראש וראשונה את תושבי ירושלים ובהודעת משרד הפנים על הפקדת תכנית הפארק תוארו מטרותיו כהקמת "פארק לשימושי פנאי ונופש לטובת מדינת ישראל ותושבי מטרופולין ירושלים", ושמירה על "מרחבים פתוחים המקיימים מערכות טבעיות, וכאלה המייצגים את רוח המקום". לפי פרוטוקול הוועדה המחוזית, שאישרה את תכנית הפארק, "נושקת התכנית לפארק גילה ומאפשרת הגעה רגלית או באופניים של תושבי השכונות הנושקות לפארק: גילה, מלחה, גוננים, בית צפפה, שרפאת, גבעת משואה וקרית מנחם". תושבי אל-ולג'ה, שחלק מהפארק שוכן על אדמותיהם, אינם מוזכרים כנהנים עתידיים מהפארק, והשפעת הקמתו של הגן הלאומי על אדמות הכפר ועל התפתחותו העתידית כלל לא נשקלה. רק בעקבות התנגדויות שהוגשו נגד תכנית הפארק הובהר שהוא מוכרז "לטובת תושבי מטרופולין ירושלים וכלל הציבור".

בעקבות התנגדויות שהגישו נגד תכנית הגן הן תושבי הכפר ותומכיהם והן החברה להגנת הטבע, הודגש בדברי ההסבר לתכנית כי היא נועדה במהותה ל"שימור הנוף והמורשת החקלאית". להוראות התכנית ומטרותיה נוספו "עידוד החקלאות המסורתית [...] והגנה על הטראסות החקלאיות". לדברי זאב הכהן, נציג רשות הטבע והגנים, הרשות "תעודד את החקלאים להמשיך לבצע את עבודות החקלאות המסורתיות ולעבד את אדמותיהם", ו"שטחי הרעייה יוגדרו בתיאום עם הרועים במקום". אולם, הוראות התכנית מגבילות את החקלאות במקום וכופות עליה לקפוא על שמריה, בכך שאינן מתירות הקמת מבנים חקלאיים, גידור שטחים מעובדים ופיתוח חקלאות תעשייתית. בנוסף, כניסת המטיילים למקום חושפת את השטחים החקלאיים לפגיעה.

בשטח שבו מתוכנן הפארק חיות ב-15 השנה האחרונות בארבעה מתחמים כעשרה בני אדם, בהם ילדים, במערות ובפחונים. התכנית אוסרת על מגורים בשטח הפארק ובכך חושפת תושבים אלה לסכנת פינוי, מבלי שמוצע להם פתרון מגורים חלופי. באוגוסט 2014 הרסה עיריית ירושלים מערה וסככה ששמשו למגוריו של עבד אל-פתאח עבד רבו, בסמוך לאל-ולג'ה, בתחומי הגן הלאומי.

המעיין עין חניה באדמות אל-וג'ה, שינותק מהכפר. צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס, 15.5.14
המעיין עין חניה באדמות אל-וג'ה, שינותק מהכפר. צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס, 15.5.14

איום נוסף על גישתם של תושבי הכפר לאדמותיהם נשקף מגדר ההפרדה, שהתוואי המתוכנן שלה מקיף את חלקו הבנוי של הכפר כמעט מכל עבריו ומנתק את תושביו מרוב אדמותיהם החקלאיות – לרבות אלה שנכללו בשטח הפארק. תוואי הגדר אף ינתק את חלקו של אל-ולג'ה ששייך מוניציפלית לירושלים משאר חלקי העיר. עד כה, נבנה רק קטע מהגדר סביב אל-ולג'ה, שמפריד בין הכפר לבין ההתנחלות הר גילה; כשתושלם הגדר תיחסם הגישה החופשית של תושבי אל-ולג'ה לאדמותיהם, והם לא יוכלו לעבדן כראוי, לרעות בהן את עדריהם, להרחיב את כפרם עליהן או אפילו ליהנות מהפארק שהוכרז במקום.

לכאורה, אין קשר בין תכנון הגן הלאומי לבין בניית הגדר, ועמדת נציג רשות הטבע והגנים בדיון על הפארק היתה כי "ישנה הסכמה מלאה כי הגדר היא זו שפוגעת באזור ובתושבים". בפועל, רשות הטבע והגנים היתה שותפה לתכנון תוואי הגדר – שאמור היה להיות מוכתב משיקולי ביטחון – והיא תמכה במיקומה בצמוד לבתי הכפר, על מנת להשאיר את שטח הגן הלאומי העתידי נגיש לישראלים ומוגן מפני בנייה ופגיעה. עמדה זו הוגשה על ידי הרשות לבג"ץ, במסגרת עתירה שהגישו תושבי אל-ולג'ה בדצמבר 2010 נגד תוואי הגדר, שבמסגרתה הוצע תוואי חלופי שיעבור בסמוך לקו הירוק (נחל רפאים). בית המשפט דחה את העתירה באוגוסט 2011, באמצו את עמדת הצבא כי התוואי שאנשי הכפר מציעים אינו עונה על הצורך הבטחוני שנועדה הגדר לשרת, בין היתר משום שהוא עובר במרחק של 120 מטרים ממסילת הרכבת ומסכן את נוסעיה. בפסק הדין לא הוזכרו השיקולים שהעלתה רשות הטבע והגנים בדבר הגן הלאומי. כמה חודשים לאחר מכן הודיעה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה על הפקדת התכנית לגן הלאומי, שגבולו הדרומי נושק לגדר ההפרדה המתוכננת. במסגרת הדיונים בעתירה התחייבה המדינה לאפשר לחקלאי אל-ולג'ה גישה לשטחים החקלאיים שבתחום הפארק לשם המשך עיבודם החקלאי גם לאחר השלמת הגדר. אולם, הניסיון שנצבר בחלקים אחרים של הגדה המערבית מלמד כי הסדרים אלה מאפשרים בדרך כלל רק גישה חלקית לשטח החקלאי, אם בכלל. הסדרים אלה גם לא יכללו את כל תושבי הכפר אלא רק את החקלאים, ולכן לא יתאפשר להם לנפוש באדמותיו וליהנות מהפארק שהוכרז בהן, לכאורה "לטובת כלל הציבור".

הפגיעה הכפולה בגישתם של תושבי אל-ולג'ה לאדמותיהם – הפיכתן לגן לאומי וניתוקן באמצעות בניית הגדר – פוגעת פגיעה קשה בזכות הקניין של בעלי הקרקע וביכולתו של הכפר להתפתח וליהנות ממשאביו. הגן והגדר פוגעים בקשר בין חקלאי אל-ולג'ה לבין נוף הטרסות החקלאיות אותו טיפחו במשך דורות. נוף זה, פרי עמלם ועמל אבותיהם, הוא אחת הסיבות להכללת אדמותיהם בשטח הגן הלאומי, ממנו יודרו הם עצמם באמצעות הגדר, באופן שימנע מהם לעבד את אדמתם על-פי צורכיהם ויפגע בפרנסתם.

המהלך המשולב של ניתוק הכפר מאדמותיו על ידי גדר ההפרדה ומשיכת מטיילים ישראלים לאזור באמצעות הגן הלאומי יהפוך את אל-ולג'ה למובלעת פלסטינית מוקפת שטחים ישראליים, ייצור רצף בין ההתנחלויות גילה והר גילה, ויעמיק את ניתוק האזורים הפלסטיניים בדרום ירושלים מבית לחם.

מקורות לקריאה נוספת:

ידידי אל-ולג'ה, http://friendsofwalaja.wordpress.com.

עיר עמים: תתמונת מצב: ירושלים 2012, התפתחויות בירושלים המזרחית והשלכותיהן המדיניות יוני 2013