דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

בעקבות כניסת מתנחלים לשכונת בטן אל-הווא קטינים נעצרים ומעוכבים על ידי כוחות הביטחון

בשכונת בטן אל-הווא שבמזרח ירושלים, מתוכנן מהלך הנישול הגדול ביותר במזרח העיר. כניסתם של המתנחלים לשכונה, בלווית כוחות משטרה, משמר הגבול ומאבטחים אזרחיים, גורמת לחיכוכים רבים בינם לבין תושבי השכונה הפלסטינים. נפגעים מרכזיים ממצב זה הם הילדים והנערים בשכונה, הסובלים מחיכוכים אלו, כמו גם מהתנכלויות מצד המתנחלים, השוטרים והמאבטחים האזרחיים, ממעצרים ומעיכובים של המשטרה ומשמר הגבול.


שוטרי משמר הגבול נכנסים לבית משפחה פלסטינית בסילואן, ספטמבר 2014. צילום: אקטיבסטילס, 30/9/2014

מנתונים שמסר שירות בתי הסוהר לבצלם, נכון ל-31.7.16 הוחזקו במשמורת השב"ס 110 קטינים תושבי מזרח ירושלים, 26 מהם בגילאי 16-14, ונכון ל-31.8.16 הוחזקו במשמרתו 93 קטינים תושבי מזרח ירושלים, 24 מהם בגילאי 16-14.

מעדויות שמסרו ילדים ונערים תושבי השכונה על אירועים שהתרחשו במהלך השנה האחרונה, עולה תמונה קשה של מעצר ועיכוב קטינים, שמלווים לא פעם בהשפלות ובאלימות מצד כוחות הביטחון.

לפני מספר שבועות, בסביבות השעה 12:30, חזר מ.ק., בן 13, יחד עם שניים מחבריו, ע. ר, בן 13, ומ.ז., בן 14, מבית הספר שבסילוואן. בדרכם חזרה הביתה, עצרו הנערים בצד הרחוב והשליכו אבנים בניסיון לקלוע אותן לתוך מיכל שהיה זרוק בצד. ג'יפ של משמר הגבול שעבר רחוק מהם, צילם אותם בזמן שזרקו את האבנים. מאוחר יותר המשיכו הילדים לרדת בחזרה לשכונה, וכשהגיעו לתחתית הדרך נחסמו ע"י הג'יפ ורכב משטרתי בצבעי כחול-לבן. מ.ק. ושני חבריו נלקחו בשני הרכבים אל תחנת המשטרה שברחוב סלאח א-דין, כשבזמן הנסיעה השוטרים קללו והכו אותם בראשם בכל פעם שניסו להרים את הראש. לאחר שהוכנסו לתחנת המשטרה, השוטרים ערכו חיפוש עליהם ובתיקיהם, ולאחר מכן לקחו אותם לתחנת המשטרה ב"מגרש הרוסים". מכיוון שב"מגרש הרוסים" לא הסכימו השוטרים לקבל אותם, ככל הנראה מכיוון שלא היה שם חוקר באותו הזמן, הם הוחזרו לתחנת המשטרה שברחוב סלאח א-דין, ושם נערך עליהם חיפוש נוסף.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם חוסאם עאבד תיאר מ.ק. את מעצרו:

שוטר בשם פארס העמיד אותנו עם הפנים לקיר ובעט בנו בכוח ברגליים עד שפיסקנו אותן. אחר כך הוא הכה אותנו ודיבר אלינו בצורה גסה מאוד. הוא אמר לי: "אתה רוצה שאני אזיין אותך?". כשאמרתי לו שלא, הוא שאל: "מישהו כבר זיין אותך?". עניתי לו שלא, והוא המשיך לשאול: "אתה רוצה שאני אזיין אותך בפעם אחרת?". הסתובבתי ואמרתי לו: "אם אתה רוצה בשבילך". הוא אמר לי: "עכשיו אני אתן לך אגרוף שישטח לך את הפרצוף". לאחר מכן הוא חיפש לנו בתיקים, וכשהוא בדק את התיק שלי הוא השליך אותו על הרצפה ואמר לי: "תאסוף את זה כמו כלב". אחרי החיפוש העמידו אותנו שוב עם הפנים לקיר ושאלו אותנו לשמות ההורים והאחים שלנו, הכתובת שלנו ופרטים אישיים נוספים.

אחר כך העבירו אותנו לחדר פתוח לרחוב, שיש בו כבלים וציוד אלקטרוני, ואז החזירו אותנו פנימה, והשאירו אותנו לעמוד כך למשך שלוש שעות, עד שהגיע עורך דין ואמר לנו שהוא ייצג אותנו ושאין לנו מה לדאוג. מיד לאחר מכן התחילו להכניס אותנו בזה אחר זה לחדר החקירות. אני הייתי האחרון שנכנס ונחקרתי במשך שעתיים בשני חדרים שונים, בפעם השנייה בעמידה במשך שעה שלמה.

במהלך החקירה, החוקר טען שזרקתי אבנים על השוטרים ושאם אודה בזה, הוא ישחרר אותי, אבל אני הכחשתי והסברתי לו שרק זרקנו אבנים לתוך המיכל. בחדר החקירות היה שוטר נוסף שאמר לחוקר: "מה דעתך, שנשנה את השם שלו לחמור?". צחקתי על השוטר והוא אמר לי "תצחק...". החוקר איים עלי שאלך לכלא אם לא אודה, והשוטר המשיך לשאול אותי: "מה דעתך? שניקח אותך לחדר 4 באל-מוסקובייה ובהצלפה אחת אתה תספר לנו על כל מה שעשית ואיך זרקת אבנים?".

לאחר שהחקירה הסתיימה שמו אותנו בחדר אחר ואמרו לנו לא לזוז, לא לסובב את הראש, לא לעשות כלום. נשארנו לעמוד עד ששוטר שעבר במקום הביא לנו כסאות.

ע. ר. תיאר בעדות שמסר ב-16.12.16 לתחקירן בצלם חוסאם עאבד את החיפוש והחקירה שעבר בתחנת המשטרה בסלאח א-דין, לאחר הנסיעה ל"מגרש הרוסים":

כשנכנסנו לתחנת המשטרה, אחד השוטרים ערך עלינו חיפוש בצורה אלימה וקילל אותנו תוך כדי. הוא ביקש מאתנו לפשק רגליים כמו סרגל, ואמר ביטויים גסים מאוד כמו "מניאק", "בן שרמוטה", ו"אני אזיין אותך". לאחר מכן הם העלו אותנו עוד פעם אל הקומה האחרונה לחקירה. אני הייתי השני שחקרו אותו. זה לקח בערך חצי שעה או שעה. לאחר שסיימו הם לקחו טביעות אצבעות וצילמו אותנו. הם ביקשו ממני להודות ואמרו לי שאחר כך הם יחזירו אותי הביתה, ושהחברים שלי העידו נגדי.

מנאר, אמו של אחד הנערים, בת 32, גרה בבטן אל-הווא מ-1991 ועובדת במרכז הנשים בסילוואן, תיארה ב-29.11.16 לתחקירן בצלם חוסאם עאבד מה קרה באותו הערב:

בשעה 17:00 התחלתי לדאוג לבן שלי, כי הוא לא חזר הביתה, והמשטרה לא הודיעה לנו שהם עצרו אותו. התקשרתי למורה של בני, והוא אמר לי שהמשטרה לקחו אותו יחד עם תלמידים אחרים. בעלי ואני הלכנו לתחנת המשטרה ברחוב סלאח א-דין לברר על הבן שלי, אבל במקום לעזור לנו הם התחילו לקלל אותנו. אחרי שהתווכחנו אתם, הם אמרו לנו שהוא מוחזק אצלם לחקירה באשמה של זריקת אבנים. השעה היתה מאוחרת, 20:00 או 21:00 בערב, ובחוץ היה קר מאוד. בקור כזה השאירו השוטרים את הילדים אצלם, כסוג של ענישה. מאוחר יותר בני סיפר לי שהם גם קיללו את הילדים במילים בוטות, ותקפו אותם, ללא סיבה, פתחו את התיקים של הילדים, השליכו את תכולתם על הרצפה, וציוו עליהם לאסוף את הדברים. בשעה 21:30, לאחר סבל רב והמתנה ארוכה בקור מחוץ לתחנת המשטרה, כשהשוטרים מקללים אותנו כל הזמן, ביקשה המשטרה שההורים יחתמו על ערבות ושחררו את הילדים הביתה.

תאר לך ילד שנלקח למעצר ללא ידיעת הוריו, עושים עליו חיפוש, מרביצים לו, מעליבים ומשפילים אותו, שמים אותו במרפסת קרה, כל זה כי הוא חשוד בזריקת אבנים.

לפני כארבעה חודשים, בשעות הצהריים, התווכחו מ. ושלושה מחבריו עם קבוצת מתנחלים שפינתה חפצים שהונחו במקום החניה שליד ביתו של זוהיר א-רג'בי, בכדי לפנות מקום לרכב שלהם. במהלך הויכוח נזרקו על הילדים והמתנחלים גולות, כפי הנראה בידי ילדים אחרים מהשכונה. המתנחלים קראו למשטרה, והילדים נבהלו וברחו לבתיהם. לאחר כחצי שעה נרגעו העימותים שהתפתחו בין המשטרה ומשמר הגבול ובין תושבי השכונה, ומ. יצא בחזרה לרחוב. כשעמד בפתח הבית עצרו לידו מספר שוטרי משמר הגבול, שהאשימו אותו בזריקת אבנים וביקשו לעצור אותו. מנאר, אמו של מ., יצאה מהבית וביקשה מהם להתלוות לבנה. אחרי שהשוטרים סירבו לבקשתה, ולאחר שהמשיכה להתווכח אתם ולהסביר שבנה היה בבית, לקחו השוטרים את מ. ואת אמו לרכב והחלו לנסוע במשך כ-45 דקות.

מ.ק. תיאר לתחקירן בצלם חוסאם עאבד את הנסיעה הזו:

השוטרים הושיבו אותי ואת אמא שלי על אותו מושב וכל הדרך קיללו אותנו, אמרו דברים גסים וקיללו את הערבים. כשהגענו לרחוב סלאח א-דין הם אמרו לנו: "יאללה, עכשיו תחזרו הביתה". הם פתחו לנו את הדלת אבל אמא שלי סרבה לרדת.

בעדות שמסרה ב-29.11.16 לתחקירן בצלם חוסאם עאבד תיארה מנאר את המשך הנסיעה:

אמרתי לשוטרים: "אתם לקחתם אותי לחקירה, לא לרחוב, ואתם חייבים להחזיר אותי לבית שלי, למקום שממנו לקחתם אותי". כאשר הם ראו שאני מסרבת לרדת, הם הביאו איש מבוגר שהיה ברחוב, כדי שישכנע אותי לרדת מרכב המשטרה. אנשים התאספו מסביב, וזה הביך אותי. בסופו של דבר, נאלצו השוטרים להחזיר אותי למקום שממנו הם לקחו אותי. במהלך כל האירוע הזה, הבן שלי היה מותקף חרדה ומבוהל מאוד.

א. ר, בן עשר, שנולד בשכונה, תיאר לתחקירן בצלם חוסאם עאבד את החיים בשכונה לצד המתנחלים והשוטרים שמאבטחים אותם:

לפני כשנה, בשעות הערב, שיחקתי ליד הדלת של הבית שלי עם בן דוד שלי, ח. ר., בן 14. בזמן ששיחקנו בגולות הגיעו כעשרה שוטרים לבושים בשחור. כשראיתי אותם נבהלתי והחבאתי את הגולות מתחת לכסא שהיה מתחת לחלון הבית של הדוד שלי, שצמוד לבית שלנו. אחד השוטרים בא לראות מה אני מחביא ודחף אותי בחזה. אני כמעט נפלתי אבל בן הדוד שלי תפס אותי. שוטר נוסף הגיע ותפס לי את הרגל כדי להבהיל אותי.

אחד השוטרים שאל אותי של מי הגולות, ואני עניתי לו שהן שלי. הוא המשיך לשאול אותי למה אני זורק עליהם גולות, ומי זה שזורק עליהם גולות. אני ובן הדוד שלי עמדנו שם לבד, עם כל השוטרים מסביבנו, ופחדנו מאוד. אבא שלי הגיע, ניגש לשוטרים והתחיל לדבר איתם. הוא לקח אותי משם אבל השוטרים לקחו איתם את הגולות שלי. אני קניתי אותן בעשרה שקלים מהכסף שלי והם לא החזירו לי אותן..

למחרת היום הסתגר א. בביתו כל היום מפחד השוטרים, ובשבוע שלאחר המקרה, מעיד בן דודו, כי בכל פעם שיצא לרחוב היה מבוהל ומפוחד מאוד.

חוק הנוער קובע כי מעצר קטין הוא אמצעי אחרון, כי הוא יבוצע לאחר זימונו בידיעת הוריו; לחילופין, במידה והובא לתחנת המשטרה כשאינו עצור, הקצין האחראי יודיע על מעצרו להוריו, לאחר הודעה לקטין עצמו. החוק קובע שאת החקירה יש לבצע בנוכחות הורה או קרוב משפחה אחר, אלא אם הקטין הביע את התנגדותו לכך. לתנאים אלו ישנם חריגים בחוק, המאפשרים מעצר וחקירה של קטינים ללא יידוע ונוכחות הורי הקטין, אולם השימוש בהם אמור להיות בדיוק כך – חריג.

מהעדויות שנמסרו לבצלם עולה כי השוטרים פועלים בניגוד להוראות אלה, שמטרתן להגן על קטינים – שהם אוכלוסייה פגיעה במיוחד. מהעדויות עולה שהשוטרים אינם מתייחסים אליהם ככזו, ובחלק מהמקרים דיווחו הקטינים על אלימות, השפלה והתעמרות. אמנם, זו המציאות גם בשכונות אחרות במזרח ירושלים, אך בבטן אל הווא, נוכחותם של המתנחלים בשכונה, שהביאה עמה נוכחות רבה של שוטרי מג"ב ושל מאבטחים אזרחיים, מגדילה את פוטנציאל החיכוך בין הילדים והנערים ובין המתנחלים ואנשי כוחות הביטחון וכתוצאה מכך את הפגיעה בזכויותיהם של הקטינים.