דילוג לתוכן העיקרי
אינאס וביאן אבו ח'מאש. התמונה באדיבות המשפחה
תפריט
נושאים

חיל האוויר הטיל פצצה על בית מגורים בדיר אל-בלח והרג אישה בהריון מתקדם ופעוטה בת פחות משנתיים

ביום חמישי, 9.8.18, בסביבות השעה 1:30 בלילה, הטיל חיל האוויר הישראלי פצצה מונחית לעבר בית בשכונת אל-ג'עפראווי שבפאתיה הדרום-מזרחיים של העיירה דיר אל-בלח. הפצצה שוגרה במסגרת חילופי ירי מסיביים בין ישראל לחמושים ברצועת עזה שירו רקטות לעבר יישובים ישראליים ופצעו 23 בני אדם, אחת מהם באורח קשה. הפצצה, שלא התפוצצה, חדרה דרך גג ביתם השכור של מוחמד ואינאס אבו ח'מאש לסלון הבית ומפגיעתה נהרגו אינאס אבו ח'מאש, בת 22, סטודנטית לחינוך שהייתה בחודש התשיעי להריונה, וביאן, בתם הפעוטה של בני הזוג, בת שנה ועשרה חודשים. מוחמד אבו ח'מאש, קצין במשטרה של ממשלת חמאס, נפצע מרסיסים בגופו ופונה לבית חולים שוהדאא אל-אקצה שבדיר אל-בלח, שם התגלה שהוא סובל גם משבר בקרסול השמאלי. חלקים מהפצצה עברו דרך הקיר המזרחי של בית המשפחה, פגעו בקיר מסגד הנמצא במרחק של כמה מטרים מהבית ויצאו דרך גג המסגד.

Thumbnail
החור שהותירה הפצצה בגג בית משפחת אבו ח'מאש. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 9.8.18

בעדות שמסר ב-13.8.18 לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה סיפר מוחמד אבו ח'מאש על מה שקרה באותו לילה:

Thumbnail
מוחמד אבו ח'מאש עם בתו הפעוטה ביאן. התמונה באדיבות המשפחה

בערב התפללתי את תפילת הערב המאוחרת במסגד א-תקווא ואל-אימאן, שנמצא בדיוק מול הבית שלי, ואז חזרתי הביתה. ישבתי עם אשתי ואז השכבנו את ביאן התינוקת לישון על המזרן שלה על הרצפה בסלון, שנמצא בכניסה לבית. בגלל החום וניתוק החשמל אנחנו רגילים לישון בסלון כי יש שם יותר אוויר. בגלל המתיחות הביטחונית הדלקתי את הרדיו לשמוע חדשות. אשתי ביקשה שאכבה את הרדיו אז כיביתי אותו. אחר-כך שכבתי ליד אשתי וביאן ונרדמנו.

התעוררתי בבית החולים שוהדאא אל-אקצה והתברר לי שבסביבות השעה 1:30 לפנות בוקר פצצה או טיל גדול ששוגר ממטוס קרב נחת על הבית שלי, חדר דרך התקרה ונפל ישר עלינו. השכנים סיפרו לי ששיננתי פסוקים מהקוראן ונשאתי תפילה כשהייתי כמעט מחוסר הכרה.

רק למחרת, בשבת בבוקר, 11.8.18, כשאחי כמאל הגיע לבקר אותי הוא סיפר לי על אינאס וביאן. הוא ניסה להכין אותי לזה, והזכיר לי שאח שלנו מוח'תאר נהרג ב"תהלוכות השיבה" (ב-14.5.18). ואז הוא סיפר לי שאשתי והבת שלי נפלו כשהידיות. אמרתי לו שזה לא נכון, אבל אז הגיע גם חמי ואמר לי אותו דבר. הייתי בהלם, בגלל שנרדמתי עם המשפחה שלי והתעוררתי רק בבית החולים, בלי להרגיש בכלל את ההפצצה, היה לי קשה להאמין שזה קרה.

אני עדיין שרוי בהלם ומרגיש שאני בתוך סיוט. אני לא מאמין שזה קרה. אשתי אינאס הייתה סטודנטית שנה ד' לחינוך יסודי באוניברסיטת אל-אזהר בעזה. נשארו לה רק שני סמסטרים כדי לסיים את הלימודים. ביאן הייתה נבונה, שובבה ומאוד קשורה אליי. היא הייתה מחכה לי מאחורי דלת הבית כשהייתי הולך לתפילה במסגד והייתה מציצה מתחת לדלת כדי להפתיע אותי כשאני חוזר. כשהיא הייתה מתעוררת בלילה היא הייתה קוראת לי בשמי: "יא מוחמד, יא מוחמד". היא אהבה ללכת אתי לבית של אחותי, שגרה קרוב אלינו, ולשחק עם בני הדודים שלה.

אני בוגר מכללה משטרתית בסודן. חזרתי מהלימודים שם אחרי מלחמת 2014. מעולם לא עלה בדעתי כי הכיבוש יפגע ככה בבית שלי. ישנתי עם המשפחה שלי ולא עלה בדעתי שנהיה מטרה של אף אחד. חיכיתי לתינוקת החדשה. עמדתי לקרוא לה רוזאן. אשתי כבר הכינה רשימת של דברים שצריך להשיג בשבילה לפני הלידה, בגדים ודברים נוספים. הכנתי הכול בשבילה ובשביל אשתי אבל הכול נעלם בשנייה - איבדתי את כל המשפחה שלי, בלי שום הצדקה.

Thumbnail
סלון בית משפחת ח'מאש לאחר ההפצצה. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 28.8.18

שכנם של בני משפחת אבו ח'מאש, בן 53, נשוי ואב לשמונה, סיפר בעדות שמסר ב-13.8.18 לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה:

ביום חמישי, 9.8.18, בשעה 1:30 התעוררתי לפנות בוקר מקולות חבטה והתרסקות מכיוון המסגד. יצאתי לרחוב וראיתי מים זורמים מהגג של המסגד לכיוון הכביש. כמה שכנים התאספו ליד המסגד. אחד מהם עלה וסגר את ברזי המים מעל המסגד. ביקשתי מהאנשים לחזור הביתה בגלל המצב הביטחוני המסוכן. באותו לילה היו חילופי ירי של רקטות וטילים בין ההתנגדות לבין צבא הכיבוש.

בזמן שחזרתי הביתה, כשעברתי מול שער המסגד והבית השכור של מוחמד אבו ח'מאש, שמעתי מישהו נאנק ומבקש עזרה מתוך הבית. צעקתי לשכנים ולבנים שלי והם הצטרפו אליי. בני א., בן 14, קפץ מעל דלת הבית ופתח לנו אותה. נכנסתי לבית ומצאתי את מוחמד אבו ח'מאש שוכב שותת דם בתוך בור בעומק של מטר ובאורך של שני מטרים בסלון הבית. ראיתי חלקי גוף על קירות הסלון. החשמל היה מנותק ולכן השתמשנו בפנסים של הטלפון. מנעתי מהאנשים להתקדם לתוך הבית וביקשתי שיזעיקו אמבולנס. אחרי עשר דקות הגיעו שני אמבולנסים של הסהר האדום. הפרמדיקים פינו את מוחמד לבית החולים שוהדאא אל-אקצה. המצב שלו היה קשה. האנשים ביקשו ממנו להגיד את השהאדתיין והוא שינן אותם. הוא היה חצי מעולף.

הגופות של אינאס וביאן היו מבותרות ומרוסקות. אשתי עזרה לפרמדיקים לאסוף את חלקי הגופות. גם הרהיטים היו מרוסקים. היה פתח בתקרה, בצד המערבי, בקוטר של 80-100 ס"מ בערך. הטיל לא היה שם. הסתבר לי אחר-כך שאחרי הפגיעה בבית המשפחה הוא יצא דרך הקיר המזרחי ופגע בגג המסגד.

Thumbnail
ביאן אבו ח'מאש. התמונות באדיבות המשפחה

ישראל כלל לא טרחה להבהיר מה היתה מטרתה של התקיפה ומדוע הוטלה הפצצה. לכן גם כלל לא ברור מה הייתה המטרה – האם היא הייתה בית משפחת אבו ח'מאש או אולי מקום אחר. רק התוצאות ברורות: אישה בחודש התשיעי להריונה ובתה בת פחות משנתיים נהרגו.

ירי טילים והטלת פצצות באזורים צפופים כמו רצועת עזה נושאים איתם, בהגדרה, סכנה לפגיעה באזרחים. אין מדובר בסכנה תיאורטית: ישראל, המתיימרת ביכולות טכנולוגיות ומודיעיניות מרחיקות לכת, כבר הרגה אלפי אזרחים ברצועת עזה בהפצצות מהאוויר, בהם מאות ילדים. רק במהלך הלחימה ב"צוק איתן" נהרגו כתוצאה מהפצצות מהאוויר לפחות 1,055 פלסטינים שלא השתתפו בלחימה – כמעט מחצית מכלל הפלסטינים שנהרגו במהלך הלחימה – מתוכם 405 ילדים ו-229 נשים. ישראל יישמה מדיניות זו במשך שבועות, בית אחר בית, משפחה אחר משפחה, על אף התוצאות הידועות מראש. 

ישראל מתעקשת שמדיניות זו חוקית וראוייה. בשל עמדה זו, איש לא נדרש מעולם לתת את הדין על תוצאות אלה והמדיניות ממשיכה לקבל גיבוי מכל דרגי הפיקוד בצבא ומהדרג המדיני. ואולם מעל מדיניות זו – שתוצאותיה צפויות ומחרידות – מתנוסס דגל שחור שפרשנויות משפטיות מופרכות אינן יכולות להסירו.