דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

24 במארס 2020

ירי, פציעה וביזוי גופה – המחיר של החזקת גופות בידי ישראל

בבוקר ה-23.2.20 חיילים ירו בשני פעילים בזרוע הצבאית של הגי'האד האיסלאמי ליד גדר המערכת בדרום הרצועה, הרגו אחד מהם ופצעו את השני. לטענת הצבא הירי בוצע לאחר שהשניים ניסו להניח מטען בסמוך לגדר. הפצוע הצליח לזחול מהמקום וחיילים ירו בשני צעירים שניסו לפנות את גופת ההרוג ופצעו אותם, אף כי לא נשקפה מהם סכנה לאיש. דחפור צבאי שהגיע למקום העמיס את גופת ההרוג על כפו תוך השחתתה וחטף אותה מהמקום. התנהלות מופקרת וגרוטסקית זו מפרה כל עיקרון משפטי או מוסרי שניתן להעלות על הדעת.

22 במארס 2020

תרחיש הבלהות שיצרה ישראל: קורונה ברצועת עזה

התפשטות הקורונה ברצועה תהיה אסון בממדים מחרידים, שכל כולו תוצאה של התנאים הייחודיים הקיימים ברצועה כתוצאה מהמצור שישראל מטילה עליה מזה למעלה מעשור. השילוב בין צפיפות האוכלוסייה לבין תוצאות המצור – בהן קריסתה של מערכת הרפואה, העוני הקיצוני והתלות בסיוע ההומניטרי, קריסת התשתיות ותנאי החיים הקשים המשפיעים על מצבם הבריאותי של התושבים עוד טרם לחשיפתם לנגיף החדש – כל אלו חוברים יחדיו לתרחיש בלהות.
12 במארס 2020

עמדת היועמ"ש לפיה אין לבית הדין בהאג סמכות על המצב בשטחים – מנותקת מהמציאות

ניתוח בצלם של חוות דעת היועמ"ש בנוגע להעדרה, לכאורה, של סמכות שיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על המצב בשטחים, מעלה כי היא מסתמכת בעיקר על ציטוטים חלקיים ומגמתיים, על התעלמות מהוראות המשפט הבינלאומי ועל תיאור מופרך של המציאות. בניגוד לדבריו, לבית הדין יש סמכות לחקור – חקירה שהינה מתבקשת ונדרשת.

8 במארס 2020

ואף על פי כן: חמש נשים, חמישה סיפורים על יזמות ותושייה. עזה, 2020

מאות אלפי נשים ונערות מתמודדות ברגע זה עם אבטלה חונקת וחיים קשים מנשוא. לרגל יום האישה הבינלאומי החל השנה, אנחנו מביאות את קולותיהן של חמש מהן, המספרות על דרכן להתמודד עם המציאות הבלתי אפשרית שנכפתה עליהן.

בתמונה: סמר אל-בוע, דבוראית.

24 בפברואר 2020

לא רואים בעיניים: לפחות 21 משתתפים בהפגנות בעזה איבדו אחת מעיניהם מירי כוחות הביטחון, נער בן 16 התעוור לחלוטין

לפחות 21 מפגינים איבדו את הראייה בעין אחת במהלך השנתיים האחרונות, כשהפגינו ליד גדר המערכת של עזה. נער בן 16 איבד את הראייה בשתי עיניו. הטרגדיה האישית של כל אחד ואחד מהם מצטרפת לסיכום המבהיל של קורבנות ההפגנות: מעל 200 הרוגים, כ-8,000 פצועים מאש חיה, כ-2,400 פצועים מכדורי מתכת מצופים גומי וקרוב ל-3,000 פצועים מפגיעה של רימון גז. השימוש באמצעים לפיזור הפגנות ככלי נשק קטלני – העלול להרוג או לגרום לפציעות קשות – הוא אחד ההיבטים של מדיניות הפתיחה הבלתי חוקית ובלתי מוסרית באש שישראל מיישמת מזה קרוב לשנתיים בהפגנות אלה. להלן סיפוריהם של שלושה פצועים שאיבדו את הראייה באחת מעיניהם.

30 בינואר 2020

יורים ומפקירים: 155 קטועי גפיים ו-27 משותקים בשנתיים - כך מענישה ישראל את המעזים למחות על המצור על הרצועה

מאז החלו "הפגנות השיבה" ליד גדר המערכת ברצועת עזה, במחאה על המצור ובקריאה למימוש זכות השיבה, ישראל מיישמת נגדן הוראות בלתי חוקיות לפתיחה באש המתירות ירי חי במפגינים לא חמושים שאינם מסכנים איש, שהובילו לתוצאות מחרידות: יותר מ-200 הרוגים, כ-8,000 פצועים, בהם כ-1,500 קטינים וכ-150 נשים. רופאים נאלצו לקטוע את גפיהם של 155 מפגינים, בהם 30 קטינים. 27 מפגינים סובלים משיתוק כתוצאה מפגיעות בעמוד השדרה. להלן עדויותיהם של חמישה מהפצועים.

22 בדצמבר 2019

"הסתיים בהצלחה": חיל האוויר הרג ברצועת עזה 14 אזרחים, בהם שלוש נשים ושמונה ילדים

בסבב הלחימה האחרון הרגה ישראל 35 פלסטינים, 14 מהם אזרחים שלא השתתפו בלחימה. בין ההרוגים בני משפחת א-סווארכה שבתיהם הופצצו ושלפי פרסומים בכלי התקשורת, הכללתם ב"בנק המטרות" לא נבדקה כלל בחודשים שלפני התקיפה ולא נעשה כל ניסיון לוודא שאין במקום אזרחים. מידע זה מסביר גם את הפצצתן של מאות "מטרות" ברצועה במהלך השנים שבהן נהרגו אלפי אזרחים. מדיניות זו נקבעה על-ידי הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר, ומגובה בחוות דעת מופרכות שניפקה להם הפרקליטות הצבאית. בהתאם לכך, ממשיך הצבא ליישם אותה, סבב לחימה אחר סבב לחימה – על אף תוצאותיה המחרידות. בצלם תחקר שלוש מההפצצות שבהן נהרגו 13 אזרחים.

6 באוגוסט 2019

רצועת עזה: כוחות הביטחון הפכו אמצעי לפיזור הפגנות לכלי נשק קטלני

מתחילת "הפגנות השיבה" במארס 2018 ועד לסוף יוני 2019, נהרגו מירי כוחות הביטחון 216 פלסטינים, בהם 43 קטינים ואלפים נפצעו. רובם המכריע - מירי חי. אולם, כוחות הביטחון עושים שימוש קטלני גם באמצעים לפיזור הפגנות, ובהם רימוני גז, שלא נועדו כלל לפגוע בגופו של אדם. לפחות 7 מההרוגים, בהם 4 קטינים, מתו עקב פגיעה של רימון גז בגופם. ירי זה אינו עומד לבדו אלא מהווה חלק ממדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית ובלתי מוסרית שישראל מיישמת מזה למעלה משנה בסמוך לגדר שברצועת עזה, שמעליה מתנוסס דגל שחור.

24 ביולי 2019

לאחר שבג״ץ שיבח את מדיניות הפתיחה באש, הצבא מודה: הרגנו סתם

מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית שמיישמת ישראל בהפגנות ליד הגדר ברצועת עזה – אשר זכתה לאישור בג"ץ – גרמה עד עתה למותם של מאות ולפציעתם של אלפים. כעת מודים גורמים רשמיים כי ידעו היטב שבהפגנות נהרגים אנשים שאפילו לשיטת המדינה לא הייתה כל סיבה להורגם. למרות זאת, איש לא טרח לשנות את ההוראות והצבא המשיך לפעול בשיטת ניסוי וטעייה, כאילו אין מדובר בבני אדם אמיתיים, שהירי בהם עלול להרוג או לפצוע אותם – כפי שאכן קרה; בני אדם שחייהם וחיי משפחותיהם נהרסו לעד.

14 ביולי 2019

הנקמה הוכשרה: בג"ץ אישר את מניעת ביקורי המשפחות של אסירי חמאס מרצועת עזה

מאז 1.7.17 אוסרת המדינה על בני משפחות של אסירי חמאס מהרצועה, המונים כ-100 בני אדם וכלואים בישראל בניגוד למשפט הבינלאומי, לבקרם. באוגוסט 2017 עתרו ארבע מהאסירים לבג"ץ נגד האיסור וביוני 2019, כמעט שנתיים לאחר העתירה דחה השופט ניל הנדל, בהסכמת השופטים ענת ברון ויוסף אלרון, את העתירה. בפסק הדין מקבל השופט הנדל את העיקרון הפסול לפיו לגיטימי להשתמש בבני אדם ככלי להשגת מטרה חיצונית להם, במקרה זה, כדי ללחוץ על חמאס להשיב את האזרחים הישראליים ואת גופות החיילים בהם הוא מחזיק. וכאילו לא די בכך, בית המשפט מתעלם לחלוטין מהמניע האמיתי לביטול הביקורים - הרצון בנקמה.