דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

12 ביוני 2019

ישראל תקפה במכוון בתי מגורים ברצועה והרגה 13 אזרחים בהם שני קטינים

בצלם מפרסם היום תחקיר על סבב הלחימה האחרון. במהלך סבב זה הרגו הזרועות הצבאיות הפלסטיניות 4 אזרחים ישראלים. ירי על אוכלוסייה אזרחית בתוך ישראל הוא בלתי חוקי ובלתי מוסרי. במהלך אותה תקופה הרגה ישראל 25 פלסטינים, בהם 13 שלא השתתפו בלחימה – שניים מהם קטינים. זאת במסגרת מדיניות בלתי חוקית ובלתי מוסרית של תקיפת בתי מגורים שמיישמת ישראל ברצועת עזה מזה שנים ארוכות ושכתוצאה ממנה נהרגו כבר אלפי אזרחים, מאות מהם קטינים.

6 ביוני 2019

אבטלה כפויה: פלסטינים תושבי הרצועה שעבדו בישראל עד שנת 2000 מספרים כיצד קרסו חייהם בשל האבטלה שנכפתה עליהם

סגירת הרצועה וניתוקה משאר העולם כולאים את תושביה בתוך שוק עבודה סגור, קטן, ללא כל אפשרות פיתוח וללא כל עתיד. כלכלת עזה נמצאת בשפל חסר תקדים, לאחר 12 שנות מצור, ו-19 שנים שבמהלכן פועלת ישראל לניתוקה מהגדה המערבית ומאז ביטלה את היתרי העבודה של תושביה בישראל. בשנת 2018 עמד שיעור האבטלה ברצועה על %52. ישראל יכולה, אם רק תרצה, להביא לשינוי מיידי במציאות זו, אך היא בוחרת לכפות על תושבי הרצועה קיום חסר תקווה זה.

21 במאי 2019

"התחלתי לשכוח איך אחי נראה": ישראל ממשיכה להחיל הגבלות קיצוניות על ביקורי תושבי הרצועה אצל קרוביהם הכלואים בישראל

נכון לסוף חודש אפריל 2019, ישראל מחזיקה 5,152 אסירים ועצירים (להלן אסירים) המוגדרים כ"ביטחוניים". רובם המכריע מוחזק במתקני כליאה הנמצאים בתוך שטחה הריבוני של ישראל והמדינה מנצלת עובדה זו כדי להטיל הגבלות קיצוניות על ביקורי משפחות האסירים הפלסטינים, ובמיוחד על משפחות האסירים מרצועת עזה. בין היתר, נאסרו ביקורים של אחים ואחיות של אסירים מהרצועה, אלא אם כן הוריהם נפטרו או חלו במחלה קשה וגם אז רק פעם בשישה חודשים, בכפוף לתיאום מיוחד. בעדויות שמסרו לתחקירני בצלם סיפרו תושבי הרצועה שאחיהם כלואים בישראל על העומס הנפשי הקשה שמטיל איסור זה.

5 במאי 2019

יש להפסיק לירות על אזרחים בשני הצדדים, יש להסיר את המצור על עזה

מלחמה נוספת ברצועת עזה היא איוולת שלא תשפר את ביטחונו ורווחתו של איש ורק תחריף את סבלם של אזרחים בשני הצדדים. על ממשלת ישראל להסיר את המצור שחונק את תושבי רצועת עזה; על החמאס לחדול לירות על אזרחים.

18 במארס 2019

בצלם לוועדת החקירה של האו״ם בנוגע להפגנות בעזה: ה"חקירות" הישראליות הן מערך טיוח, מטרתו לאפשר לישראל להמשיך ולהרוג

לקראת הדיון שיתחיל היום (שני, 18.3.19) במועצת זכויות האדם של האו"ם בדו״ח ועדת החקירה בנושא ההפגנות מול הגדר בעזה, פרסם בצלם נייר עמדה הקובע מדוע יש להתייחס להודעה הישראלית על ״חקירת״ 11 מקרי מוות של מפגינים כאל מהלך תעמולתי גרידא. במכתב ששיגר מנכ״ל בצלם ליו״ר ועדת החקירה של האו״ם, מר סנטיאגו קנטון, נאמר כי יש לדחות את מארג השקרים שטוותה ישראל בעודה ממשיכה להרוג: "אין בישראל ולו קמצוץ של נכונות לחקור את המדיניות עצמה, להוקיע אותה ולדרוש מהאחראים לה לתת על כך דין וחשבון". 

14 במארס 2019

יורים ומפקירים: ישראל מונעת מפצועי ההפגנות בעזה גישה לטיפול רפואי

מדיניות הפתיחה באש שישראל מובילה נגד הפגנות הגדר בעזה מתירה ירי חי, ממרחק, במפגינים שאינם מסכנים איש. מדיניות לא חוקית זו הביאה למספר בלתי נתפס כמעט של אלפי נפגעים. אלא שהפגיעה במפגינים רק מתחילה ברגע פציעתם: ישראל מסרבת לאפשר ללמעלה מ-80% מפצועי ההפגנות לצאת מעזה, לקבלת טיפול רפואי בגדה או בישראל. זאת על אף שישראל היא האחראית הן לעצם הפציעה, והן למציאות בה מערכת הבריאות ברצועה נמצאת על סף קריסה ואינה מסוגלת להעניק את הטיפול הרפואי הנדרש לפצועים – כתוצאה ממדיניות המצור שישראל מטילה זה למעלה מעשור על הרצועה. בהתחשב בכל אלו, מובן כי החובה לשנות מציאות זו, על כל היבטיה, מוטלת על ישראל.

3 במארס 2019

ארבע וחצי שנים אחרי שישראל הרסה אלפי בתים בהפצצות והפגזות "צוק איתן": 13,000 אנשים עדיין חסרי בית

במהלך "צוק איתן" כ-18,000 יחידות דיור ברצועת עזה נהרסו או ניזוקו קשות כתוצאה ממדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית של ישראל שכללה הפצצה והפגזה של בתי אזרחים. כ-100,000 בני אדם איבדו את ביתם. עם תום ההפגזות קיבלו משפחות סיוע בשכר דירה מארגונים בינלאומיים ובראשם אונר"א. אולם ביולי 2018 נאלצה אונר"א להפסיק את הסיוע בשל קיצוץ בכספים שהעבירה ארה"ב, על אף שכ-20% מיחידות הדיור טרם שוקמו וכ-13,000 בני אדם נותרו מחוסרי בית. ישראל ניערה חוצנה מהחורבן שהותירה ברצועה ולא נדרשה לשלם בגינו מחיר כלשהו, וכאילו אין בכך די, יש בה אף המתפארים בו.

11 בפברואר 2019

תלויים על הקרס: על מצוקת דייגי עזה בשנת 2018, בעקבות חיסולו ההדרגתי של הענף בידי ישראל

"מאז שחיל הים הישראלי החרים לי את החסקה אני מובטל, ולא יכול לפרנס את המשפחה שלי. המצב ברצועה קשה מאוד בגלל המצור ואין עוד אפשרויות עבודה. בדיג הרווחתי בערך עשרים שקלים ביום, וזה אפשר לי לקנות אוכל ושתייה למשפחה שלי. עכשיו החיים שלנו קשים מאוד". תאמר זאייד, בית לאהייא, 27.8.18

7 בפברואר 2019

כוחות הביטחון הרגו את אמל א-תראמסי בת ה-44 ועבד א-ראאוף סאלחה בן ה-13 ב"הפגנות השיבה" ב-11.1.19

"הפגנות השיבה" נמשכות כבר יותר מתשעה חודשים ומדיניות הירי הבלתי חוקי של הצבא במפגינים שאינם מסכנים איש ממשיכה לגבות קורבנות בנפש. 195 מפגינים נהרגו, בהם 35 קטינים ושתי נשים. מספר הפצועים מירי חי עולה על 6,000. הרג ופצעה של רבים כל כך הם תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש הנפשעת של ישראל באזור שליד גדר הרצועה ובמהלך ההפגנות. השלכותיה הקטלניות ידועות היטב אך הרשויות הישראליות – האדישות לחייהם, ולמותם, של פלסטינים – מסרבות לשנותה. להלן תיאור נסיבות הירי הקטלני בשני מפגינים, נער בן 13 ואישה בשנות הארבעים לחייה, שנפגעו במרחק ניכר מהגדר ומובן מאליו שלא סיכנו איש.

19 בדצמבר 2018

"אזהרה" קטלנית: שני נערים בני 14 נהרגו מטיל "הקש בגג" על בניין בעיר עזה

ב-14.7.18 תקף הצבא בניין בעזה ששימש לטענתו את חמאס לצורך אימונים. תחקיר משותף של בצלם ו-Forensic Architecture העלה כי התקיפה נפתחה בשיגור של ארבעה טילים, שהצבא מגדיר "טילי אזהרה". הראשון בהם הרג שני נערים בני 14 שישבו באותה עת על גג הבניין. התחקיר העלה גם שהצבא שיבש את תיעוד הווידיאו בסרטון התקיפה שפרסם והתקיפה שבה נהרגו שני הנערים לא הופיעה בו. במקומה, הופיע תיעוד כפול של התקיפה השלישית. ירי טילים קטלניים כאמצעי אזהרה אינו חוקי ומהווה התקפה לכל דבר. ככזה, עליו לעמוד בכללים הקבועים במשפט הבינלאומי בנוגע להתקפות – ובכלל זה שמירה על עקרון ההבחנה, עקרון המידתיות והחובה לנקוט באמצעי אזהרה אפקטיביים. כל אלה לא נעשו במקרה הנוכחי.