דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

18 במארס 2019

בצלם לוועדת החקירה של האו״ם בנוגע להפגנות בעזה: ה"חקירות" הישראליות הן מערך טיוח, מטרתו לאפשר לישראל להמשיך ולהרוג

לקראת הדיון שיתחיל היום (שני, 18.3.19) במועצת זכויות האדם של האו"ם בדו״ח ועדת החקירה בנושא ההפגנות מול הגדר בעזה, פרסם בצלם נייר עמדה הקובע מדוע יש להתייחס להודעה הישראלית על ״חקירת״ 11 מקרי מוות של מפגינים כאל מהלך תעמולתי גרידא. במכתב ששיגר מנכ״ל בצלם ליו״ר ועדת החקירה של האו״ם, מר סנטיאגו קנטון, נאמר כי יש לדחות את מארג השקרים שטוותה ישראל בעודה ממשיכה להרוג: "אין בישראל ולו קמצוץ של נכונות לחקור את המדיניות עצמה, להוקיע אותה ולדרוש מהאחראים לה לתת על כך דין וחשבון". 

14 במארס 2019

יורים ומפקירים: ישראל מונעת מפצועי ההפגנות בעזה גישה לטיפול רפואי

מדיניות הפתיחה באש שישראל מובילה נגד הפגנות הגדר בעזה מתירה ירי חי, ממרחק, במפגינים שאינם מסכנים איש. מדיניות לא חוקית זו הביאה למספר בלתי נתפס כמעט של אלפי נפגעים. אלא שהפגיעה במפגינים רק מתחילה ברגע פציעתם: ישראל מסרבת לאפשר ללמעלה מ-80% מפצועי ההפגנות לצאת מעזה, לקבלת טיפול רפואי בגדה או בישראל. זאת על אף שישראל היא האחראית הן לעצם הפציעה, והן למציאות בה מערכת הבריאות ברצועה נמצאת על סף קריסה ואינה מסוגלת להעניק את הטיפול הרפואי הנדרש לפצועים – כתוצאה ממדיניות המצור שישראל מטילה זה למעלה מעשור על הרצועה. בהתחשב בכל אלו, מובן כי החובה לשנות מציאות זו, על כל היבטיה, מוטלת על ישראל.

3 במארס 2019

ארבע וחצי שנים אחרי שישראל הרסה אלפי בתים בהפצצות והפגזות "צוק איתן": 13,000 אנשים עדיין חסרי בית

במהלך "צוק איתן" כ-18,000 יחידות דיור ברצועת עזה נהרסו או ניזוקו קשות כתוצאה ממדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית של ישראל שכללה הפצצה והפגזה של בתי אזרחים. כ-100,000 בני אדם איבדו את ביתם. עם תום ההפגזות קיבלו משפחות סיוע בשכר דירה מארגונים בינלאומיים ובראשם אונר"א. אולם ביולי 2018 נאלצה אונר"א להפסיק את הסיוע בשל קיצוץ בכספים שהעבירה ארה"ב, על אף שכ-20% מיחידות הדיור טרם שוקמו וכ-13,000 בני אדם נותרו מחוסרי בית. ישראל ניערה חוצנה מהחורבן שהותירה ברצועה ולא נדרשה לשלם בגינו מחיר כלשהו, וכאילו אין בכך די, יש בה אף המתפארים בו.

11 בפברואר 2019

תלויים על הקרס: על מצוקת דייגי עזה בשנת 2018, בעקבות חיסולו ההדרגתי של הענף בידי ישראל

"מאז שחיל הים הישראלי החרים לי את החסקה אני מובטל, ולא יכול לפרנס את המשפחה שלי. המצב ברצועה קשה מאוד בגלל המצור ואין עוד אפשרויות עבודה. בדיג הרווחתי בערך עשרים שקלים ביום, וזה אפשר לי לקנות אוכל ושתייה למשפחה שלי. עכשיו החיים שלנו קשים מאוד". תאמר זאייד, בית לאהייא, 27.8.18

7 בפברואר 2019

כוחות הביטחון הרגו את אמל א-תראמסי בת ה-44 ועבד א-ראאוף סאלחה בן ה-13 ב"הפגנות השיבה" ב-11.1.19

"הפגנות השיבה" נמשכות כבר יותר מתשעה חודשים ומדיניות הירי הבלתי חוקי של הצבא במפגינים שאינם מסכנים איש ממשיכה לגבות קורבנות בנפש. 195 מפגינים נהרגו, בהם 35 קטינים ושתי נשים. מספר הפצועים מירי חי עולה על 6,000. הרג ופצעה של רבים כל כך הם תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש הנפשעת של ישראל באזור שליד גדר הרצועה ובמהלך ההפגנות. השלכותיה הקטלניות ידועות היטב אך הרשויות הישראליות – האדישות לחייהם, ולמותם, של פלסטינים – מסרבות לשנותה. להלן תיאור נסיבות הירי הקטלני בשני מפגינים, נער בן 13 ואישה בשנות הארבעים לחייה, שנפגעו במרחק ניכר מהגדר ומובן מאליו שלא סיכנו איש.

19 בדצמבר 2018

"אזהרה" קטלנית: שני נערים בני 14 נהרגו מטיל "הקש בגג" על בניין בעיר עזה

ב-14.7.18 תקף הצבא בניין בעזה ששימש לטענתו את חמאס לצורך אימונים. תחקיר משותף של בצלם ו-Forensic Architecture העלה כי התקיפה נפתחה בשיגור של ארבעה טילים, שהצבא מגדיר "טילי אזהרה". הראשון בהם הרג שני נערים בני 14 שישבו באותה עת על גג הבניין. התחקיר העלה גם שהצבא שיבש את תיעוד הווידיאו בסרטון התקיפה שפרסם והתקיפה שבה נהרגו שני הנערים לא הופיעה בו. במקומה, הופיע תיעוד כפול של התקיפה השלישית. ירי טילים קטלניים כאמצעי אזהרה אינו חוקי ומהווה התקפה לכל דבר. ככזה, עליו לעמוד בכללים הקבועים במשפט הבינלאומי בנוגע להתקפות – ובכלל זה שמירה על עקרון ההבחנה, עקרון המידתיות והחובה לנקוט באמצעי אזהרה אפקטיביים. כל אלה לא נעשו במקרה הנוכחי.

28 בנובמבר 2018

ההפגנות בעזה: תחקיר בצלם על הריגתם של ארבעה קטינים פלסטינים בידי ישראל

מאז התחילו "הפגנות השיבה" בסמוך לגדר המערכת ברצועת עזה הרגו כוחות הביטחון לפחות 31 קטינים. 21 מהם היו מתחת לגיל 16, בהם שלושה בני 11. בחודש אוקטובר פרסמנו תחקיר לגבי נסיבות הריגתם של ארבעה מהקטינים ולהלן תחקיר לגבי נסיבות ההרג של ארבעה קטינים נוספים. איש מהם לא היווה סכנה לכוחות הביטחון, והריגתם הייתה תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית שישראל מיישמת באזור.

22 בנובמבר 2018

שבעה חודשים של הפגנות ליד הגדר בעזה: למעלה מ-5,800 פצועים מירי חי

מאז תחילת ההפגנות ליד גדר המערכת ברצועת עזה ב-30.3.18 נהרגו יותר מ-180 מפגינים, בהם לפחות 31 קטינים מירי כוחות הביטחון ונפצעו יותר מ-5,800. רובם המכריע לא היו חמושים, ונורו למוות ממרחק, כשהיו בתוך שטח הרצועה. חלק מהמפגינים יידו אבנים, פגעו בגדר ומקצתם אף חצו אותה, ואולם לאנשי כוחות הביטחון הממוגנים שצלפו בהם מצידה השני של הגדר, לא נשקפה מהם סכנת חיים. לטענת הצבא אחדים אף השליכו רימוני יד, מטענים מאולתרים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון. ישראל היא האחראית למציאות זו: היא שהורתה על הירי הבלתי חוקי בעליל במפגינים, היא שהביאה לקריסת מערכת הבריאות ברצועה והיא שמונעת כעת מחלק גדול מהפצועים את השיקום הנחוץ להם – ברצועה או מחוץ לה. להלן ניתוח נתונים שאסף בצלם בחודשים האחרונים, מלווה בסיפוריהם של ארבעה מהפצועים בהפגנות.

23 באוקטובר 2018

אנשי כוחות הביטחון ירו למוות במוחמד שקורה, שלא סיכן איש, זמן קצר לאחר שמשך חוט תיל שקשר לגדר

ביום שישי, 14.9.18, השתתפו האחים מוחמד והיית'ם שקורה ב"הפגנות השיבה" מזרחית למחנה הפליטים אל-בוריג'. מוחמד שקורה, בן 20, הבעיר צמיג ליד הגדר ואז קשר אליה חוט תיל, משך בו ושמט אותו. לאחר שחזר לאחור ועמד ליד מפגינים אחרים, במרחק של כ-20 מטרים מהגדר, ירו בו אנשי כוחות הביטחון שעמדו מאחורי הגדר והרגו אותו, בעת שלא סיכן איש. הריגתו, כמו גם של 170 בני אדם נוספים, בהם 31 קטינים, היא תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש שישראל מיישמת מאז תחילת ההפגנות. השלכותיה הקטלניות, הידועות היטב, הן ביטוי נוסף לאדישותן של הרשויות הישראליות להרג ופציעת פלסטינים.

18 באוקטובר 2018

כוחות הביטחון הרגו שלושה פלסטינים , בהם פרמדיק, במהלך "הפגנות השיבה" מזרחית לעיר רפיח, 10.8.18

ביום שישי, 10.8.18 התקיימה אחת מ"הפגנות השיבה" בסמוך לגדר המערכת, מזרחית לעיר רפיח בהשתתפות אלפי אנשים. חלקם הבעירו צמיגים ויידו אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון שמצידה השני של הגדר. הכוחות ירו רימוני גז מדמיע ואש חיה והרגו שלושה בני אדם. מתחקיר בצלם לגבי נסיבות מותם של שניים מהם, אחמד אבו לולי, בן 30, והפרמדיק עבדאללה קוטטי, בן 22, עולה כי הם לא סיכנו את הכוחות בשום צורה. הרוגים ופצועים אלו הם תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש שישראל מיישמת מאז תחילת ההפגנות. השלכותיה הקטלניות, הידועות היטב, הן ביטוי נוסף לאדישותן של הרשויות הישראליות להרג ופציעת פלסטינים.