דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הגבלות תנועה חדשות בחברון וסביבתה משבשות את שגרת החיים ומהוות ענישה קולקטיבית אסורה

מזה כשבוע, מאז ה-29.10.15, סוגרים כוחות הביטחון  את שכונת תל רומיידה שבחברון ואינם מאפשרים מעבר חופשי של תושבי האזור אל השכונה ומחוצה לה. גם קודם לכן ערכו כוחות הביטחון בידוק של כל הנכנסים לשכונה והיוצאים ממנה, אולם מאז יום חמישי שעבר כוחות הביטחון מרשים רק לתושבי השכונה הרשומים להיכנס ולצאת ממנה, וגם זאת בכפוף לבידוק ולרשימות שמחזיקים כוחות הביטחון במחסום באב א-זאוויה (מחסום 56) -  מי ששמו אינו מופיע ברשימה אינו מורשה לעבור את המחסום ונאלץ לעשות סיבוב ארוך ומתיש על מנת להגיע לביתו. חלק מתושבי השכונה לא הוסיפו את שמם לרשימה כמחאה על כך שהם נדרשים לקבל אישור להיכנס לבתיהם, וישנם מקרים אחרים שבהם כוחות הביטחון שבמחסום שגו ולא כללו שמות של תושבים מסוימים, ולכן אינם מורשים לעבור. גם מתנדבים בינלאומיים ופעילים ישראליים נגד הכיבוש אינם מורשים להיכנס לשכונה, למרות שנוכחותם חיונית לתיעוד הפגיעה בתושבים.

בידוק שמות התושבים העוברים במחסום באב א-זאוויה, תל רומיידה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 5.11.15
בידוק שמות התושבים העוברים במחסום באב א-זאוויה, בכניסה לשכונת תל רומיידה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 5.11.15

בשכונת תל רומיידה גרות כ-50 משפחות ששגרת חייהן עד העת האחרונה כללה כבר הגבלות תנועה ותקיפות חוזרות ונשנות מצד מתנחלים. עתה, בעקבות הגבלות התנועה החדשות, התושבים יוצאים מביתם רק לעבודתם, ללימודים בבית הספר ולדברים דחופים, וקרובי משפחה אינם יכולים לבקר את משפחתם שגרה בשכונה. מבדיקה ראשונית של בצלם עולה כי שלוש משפחות שגרו בשכונה עזבו אותה לאחרונה בשל התנכלויות הרשויות. לדברי תחקירן השטח של בצלם מוסא אבו השהש, שניסה לבקר בשכונה מספר פעמים בשבוע האחרון, "השכונה ריקה מאדם, בזמן שחיכיתי במחסום לחייל שיראה לי את הצו הצבאי (שלפיו אסור לו להיכנס לשכונה משום שאינו תושב בה), לא ראיתי אף אחד בשכונה. היא נראית כמו אזור רפאים".

מבדיקת בצלם עולה גם כי כלל החנויות והעסקים הסמוכים למערת המכפלה, כעשרים בתי עסק, סגורים גם הם מאז ההגבלות החדשות על התנועה, משום שבעלי העסקים הללו מנועים מלהיכנס לאזור זה בעיר העתיקה. גם ביתר המחסומים בעיר, הבדיקות של תושבי המקום העוברים בהן הן קפדניות וממושכות מהרגיל, כך שרבים מתושבי העיר הפלסטינים נמנעים מלצאת שלא לצורך. באזור העיר העתיקה ותל רומיידה תנועת האנשים היא דלילה במיוחד ומורגשת ירידה גם בכמות המתפללים הפלסטינים במערת המכפלה, וגם חלק מהחנויות בשוק הסמוך, הפתוח לתנועת פלסטינים, נותרות סגורות משום שהקונים אינם מתקרבים לאזור זה.


מחסום באב א-זאוויה מצדו השני, תל רומיידה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 5.11.15

גם מסביב לעיר חברון יש הגבלות על תנועת הפלסטינים מהאזור שרוצים להיכנס לעיר ולצאת ממנה, ונאלצים לעמוד במחסומים או לנסוע בדרכים ארוכות ומשובשות יותר:

  • היציאה מהכפר דורא שממערב לחברון סגורה לחלוטין באמצעות שער, ולכן נאלצים תושבי דורא שברצונם להגיע לעיר חברון לנסוע בדרך פנימית, צרה ומשובשת.
  • גם תושבי יטא שמדרום לחברון נדרשים לעבור בדרכם לחברון במחסום המאויש על-ידי כוחות ביטחון שבודקים את כל העוברים בו, וכתוצאה מכך נוצר פקק ארוך.
  • כוחות ביטחון סגרו באמצעות שער גם את היציאות מהכפרים בית עינון ובני נעים שממזרח לחברון כך שהתושבים נאלצים לנסוע בדרכים חלופיות וארוכות יותר כדי להגיע לחברון.
  • מאז ה-1.11.15 ישנן הגבלות על מעבר תושבי סעיר במחסומים שמוצבים בשתי הכניסות לכפר, האחד הוצב בין סעיר למחסום א-נבי יונס/חלחול והשני מדרום לסעיר, בקרבת  אל-עודאייסה. כלל הגברים מתחת לגיל 25 אינם מורשים לעבור במחסומים אלו.

הגבלות התנועה שכוחות הביטחון מטילים על האוכלוסיה הפלסטינית של חברון משתנות מעת לעת, אולם בבסיסן עומד "עיקרון ההפרדה": משטר של סגרגציה פיזית ומשפטית בין המתנחלים הישראלים עליהם מגן הצבא לבין הרוב הפלסטיני, המשלם את מחיר ההגנה על המתנחלים. מדיניות זו הביאה לקריסה כלכלית של מרכז חברון ולעזיבה נרחבת של תושבים פלסטינים.

בתגובת דובר צה"ל בתקשורת, נמסר כי מטרתן של הגבלות התנועה האחרונות הינה למנוע פגיעה באזרחים, אך הצבא "ימשיך לאפשר קיום של מרקם חיים תקין ככל הניתן עבור כלל תושבי הגזרה תוך נקיטת צעדי הביטחון המחייבים לאור המצב". דברים אלה רחוקים מהמציאות: מזה ימים רבים לא מתקיים כל "מרקם חיים תקין" בחברון, וברור כי הצעדים הננקטים בשם הביטחון אינם מחוייבי המציאות והם דרקוניים, בין היתר גם משום שממילא אינם יכולים להשיג את מטרתם המוצהרת, כיוון שקיימות דרכים עוקפות שמאפשרות להיכנס לשכונה, המחייבות מאמץ פיסי ניכר.

צעדים אלה מהווים ענישה קולקטיבית של תושבי חברון, שאינם חשודים בדבר, ואשר נאלצים לסבול משיבוש קיצוני של שגרת חייהם רק בשל העובדה שאיתרע מזלם והם גרים או עובדים דווקא בשכונות בעיר שהצבא החליט לסגור. מדיניות כזו מהווה ענישה קולקטיבית וככזו היא בלתי מוסרית ובלתי חוקית.