דילוג לתוכן העיקרי

חיילים השתמשו בעבד א-רחים ר'יית' כמגן אנושי במהלך עימותים עם פלסטינים ליד יריחו

ביום שישי, 9.3.18, בשעות הצהריים, התפתחו עימותים בין עשרות נערים פלסטינים לבין חיילים ליד הכניסה הדרומית לעיר יריחו, בסמוך להתנחלות ורד יריחו. הנערים יידו אבנים לעבר החיילים, שירו לעברם ר...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

חיילים השתמשו בעבד א-רחים ר'יית' כמגן אנושי במהלך עימותים עם פלסטינים ליד יריחו

ביום שישי, 9.3.18, בשעות הצהריים, התפתחו עימותים בין עשרות נערים פלסטינים לבין חיילים ליד הכניסה הדרומית לעיר יריחו, בסמוך להתנחלות ורד יריחו. הנערים יידו אבנים לעבר החיילים, שירו לעברם רימוני הלם, גז מדמיע וכדורי מתכת מצופי גומי.

בסביבות השעה 16:00 , סיים עבד א-רחים ר'יית', בן 34, תושב דאחיית אל-בריד שליד א-ראם, חשמלאי ואב לתינוק בן חודש וחצי, את עבודתו ביריחו ויצא בדרכו לביתו. כשהגיע לכניסה הדרומית לעיר, החיילים עיכבו אותו, לקחו ממנו את תעודת הזהות, הורו לו לצאת ממכוניתו וכבלו את ידיו. בסרטון הווידיאו שצילם העיתונאי העצמאי עאדל אבו ניעמה ניתן לראות שהחיילים הציבו את מכוניתו של ר'יית' כשהיא פונה אל המפגינים, פתחו את דלתותיה, והשתמשו בה כמחסה בעודם יורים לעבר המפגינים. את ר'יית' הושיבו החיילים על אי תנועה, במרחק של כשלושה מטרים מהם, כשהוא כפות וחסר כל הגנה. ר'יית' נפגע מאבנים שיידו פלסטינים לעבר החיילים ונפצע ברגליו, בגבו ובראשו. בנוסף פגעו אבנים במכוניתו והסבו לה נזק.

ר'יית' הוחזק על-ידי החיילים כשעתיים באופן זה, ורק אז העבירו אותו החיילים לאמבולנס צבאי לצורך קבלת טיפול רפואי ראשוני. באותו הזמן הסתיימו העימותים, ולאחר מכן הודיעו לו החיילים שהוא משוחרר והורו לו להגיע בכוחות עצמו לבית חולים. בעת שר'יית', שהיה חבול ושרוי בהלם, חיפש את חפציו ואת מפתחות מכוניתו כדי לנסוע לבית חולים, הגיע למקום בן דודתו, שאמר כי הסהר האדום יצר אתו קשר. בן דודתו הביא עמו את חפציו של ר'יית', שנמסרו על-ידי הצבא לסהר האדום בזמן שר'יית' קיבל את הטיפול הראשוני באמבולנס הצבאי, והוא נסע לבית החולים הממשלתי ביריחו. בדו"ח רפואי שנמסר לר'יית' עם שחרורו נכתב כי הוא סבל מחתכים במצחו, בצווארו, בגבו ובשתי ידיו.

התנהלותם של החיילים, שעשו שימוש אינסטרומנטאלי, מסכן ומבזה בעובר אורח תמים שנקלע למקום, תוך התעלמות מוחלטת מזכויותיו ומביטחונו, היא בלתי חוקית ופסולה לחלוטין מיסודה. העובדה שהחיילים הרשו לעצמם לנהוג כך לאור יום ולמשך פרק זמן ממושך רק חושפת עד כמה השימוש השרירותי שעושה הצבא בכוחו ובסמכויותיו נגד פלסטינים הפך לשגור בכל רחבי הגדה, מדי יום, מזה יותר מחמישים שנה.

בעדות שגבה תחקירן בצלם עאמר עארורי ב-14.3.18, סיפר עבד א-רחים ר'יית':

Thumbnail
עבד א-ריחים ר'יית'. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 14.3.18

ביום שישי סיימתי את יום העבודה בעיר יריחו ויצאתי באוטו שלי הביתה, לשכונת דאחיית אל-בריד ליד א-ראם. כשהגעתי ליציאה הדרומית מיריחו, בערך בשעה 16:00 אחר הצהריים, גיליתי שיש שם עימותים בין נערים פלסטינים לכוחות צבא. החיילים עמדו במרחק כ-200 מטרים מהנערים. מצאתי את עצמי ליד החיילים ואז אחד מהם דרש ממני את תעודת הזהות. הוא אמר שאסור לי לעבור, ושאני צריך לחזור ליריחו. הסברתי לו שאני לא יכול לחזור אחורה, כי זורקים אבנים. בשלב הזה הגיעה חיילת – אני חושב שהיא הייתה הקצינה האחראית, והורתה לי לצאת מהאוטו. חייל קשר לי את הידיים מאחורי הגב והושיב אותי על אי תנועה באמצע הכביש. אחד החיילים הזיז את האוטו כך שיפנה לעבר מיידי האבנים. אותי הושיבו במרחק של שלושה מטרים מהמכונית בערך. החיילים פתחו את דלתות הרכב והתחבאו מאחוריהן בזמן שהם יורים לעבר הנערים. נפגעתי מהאבנים, בעיקר ברגליים. הרגשתי שזה הולך להיות היום האחרון בחיים שלי, ושלא אראה יותר את בני ואשתי. אחרי שעה בערך, נפגעתי מאבן בגבה השמאלית. בשלב הזה החיילים הושיבו אותי על הרצפה מאחורי דלת המכונית. ירד לי דם מהראש ואף אחד לא עזר לי.

אחרי 10 דקות החיילים הרימו אותי מהרצפה, וכשנעמדתי, פגעה לי אבן בגב. הם לקחו אותי לאמבולנס צבאי שהיה שם, רחוק מהכביש. באמבולנס ניקו לי את הדם ושמו לי פלסטר על הגבה ואז שחררו אותי. אחד החיילים אמר לי: "תחזור לאוטו שלך ולך לבית החולים". הלכתי בחזרה למכונית ובינתיים העימותים הסתיימו. לא היה שם אף אחד.

לא הצלחתי למצוא את מפתחות הרכב, ולא את הארנק. השמשה הקדמית והפנסים של האוטו נשברו, והמרכב גם נפגע בצד השמאלי של חזית הרכב. אחרי זמן קצר הגיע למקום בן דודתי ואמר לי שצוות הסהר האדום קיבל מהצבא את מפתחות האוטו ואת שאר החפצים שלי. אנשי הסהר האדום השתמשו בטלפון שלי כדי להתקשר למספר האחרון ברשימת השיחות היוצאות, וכך הגיעו אליו.

לקחתי את האוטו ונסעתי לבית החולים הממשלתי ביריחו. עשו לי צילום CT וטיפלו בפצעים. תיקון השמשה הקדמית של המכונית עלה 700 שקלים, ועדיין לא תיקנתי את שאר הנזק שנגרם. אחרי האירוע הייתי בהלם, ולא הלכתי לעבודה במשך חמישה ימים. לא האמנתי שאני עדיין בחיים. כוחות הצבא סיכנו את חיי.

תיעוד וידיאו: עאדל אבו א-נעמה

סרטונים אחרונים