דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חוסר אחריות: מדיניות הצבא שלא לחקור הרג פלסטינים בידי חיילים

תקציר דו"ח מקיף, ספטמבר 2010

מתחילת האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987 ועד לפרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000 חקרה המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) כמעט כל מקרה שבו נהרג פלסטיני שלא השתתף בפעולות לחימה. אולם, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה הודיעה הפרקליטות הצבאית כי היא מגדירה את המצב השורר בשטחים כ"סכסוך מזוין", וכי מעתה מדיניותה היא להורות על חקירת במקרים חריגים בלבד, שבהם עולה חשד לעבירה פלילית. מדיניות חדשה זו הביאה לירידה משמעותית במספר חקירות המצ"ח שנפתחו בגין גרימת מותו של אדם. המדיניות מתעלמת מהאופי המשתנה של פעולות הצבא בשטחים, ומתייחסת לכל פעילות של החיילים כפעילות לחימתית, גם במקרים שבהם פעילות זו היא למעשה בעלת מאפיינים מובהקים של פעילות שיטורית.

הכלי המרכזי שבו נעשה שימוש על-מנת לקבוע אם יש מקום לפתוח בחקירת מצ"ח הינו התחקיר המבצעי, כלי שייעודו העיקרי הינו הפקת לקחים לצורך תפקוד מבצעי טוב יותר בעתיד, ולא איתור האחראים לכשלים שאירעו בעבר. בנובמבר 2005, במסגרת דיון בעתירה לבג"ץ שהגישו בצלם והאגודה לזכויות האזרח נגד המדיניות של אי-פתיחה בחקירות, נקבע נוהל המגדיר מסגרת זמן מצומצמת לתחקור הראשוני של מקרי הרג של פלסטינים שלא השתתפו בפעולות לחימה. אולם, נוהל זה אינו קובע מסגרת זמן עבור קבלת ההחלטה האם לפתוח בחקירת מצ"ח או עבור ההחלטה על העמדה לדין. לפיכך, החלטות כאלה עשויות להתעכב חודשים ואף שנים דבר שמונע טיפול יעיל בחשדות לפלילים בתוך זמן סביר ממועד האירוע. גם הקמתה של הפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים בשנת 2007, שנועדה לייעל את הטיפול בפניות ואת משכו, לא שינתה באופן משמעותי את אופן הטיפול של המערכת בתלונות.

תרשים: אירועים לגביהם פנה בצלם בדרישה לפתוח בחקירה.

 

בתקופה שבה עוסק הדו"ח (2009-2006) פנה בצלם לפרקליטות בדרישה לחקור 148 מקרים. מן הדו"ח עולה כי רק ב-22 מהם נפתחה חקירת מצ"ח.' ב- 36.3% מהמקרים שבהם נפתחה חקירה, היא נפתחה רק כעבור שנה או יותר ממועד האירוע. מתוך המקרים שבהם נפתחה חקירה, שניים הסתיימו בהחלטת הפרקליטות לסגור את התיק ללא העמדה לדין, וכל היתר עדיין ממתינים להחלטה. ב-95 מקרים, בהם 16 מקרים משנת 2006, טרם הסתיים הטיפול הראשוני של הפרקליטות וטרם נמסר אם עתידה להיפתח חקירת מצ"ח בעניינם. העובדה שברובן המכריע של הפניות טרם התקבלה החלטה מונעת הסקת מסקנות בנוגע לשיקולים המנחים את הפרקליטות הצבאית בבואה לקבוע אם להורות על חקירת מצ"ח או לסגור את התיק. הדו"ח מנתח מספר מקרים שבהם התקבלה החלטה שלא לפתוח בחקירה על-מנת להתחקות אחר שיקולים אלה, ומצביע על כך שחקירות לא נפתחו גם במקרים שבהם ישנו חשד כבד להפרה מפורשת של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. כמו כן, נראה כי הפרשנות של נסיבות האירוע נשענת אך ורק על תוצאות התחקיר המבצעי ותיאור החיילים, מבלי להסתמך על עדי ראייה אחרים ועל ראיות נוספות הסותרות את עמדת החיילים.

בצלם מתריע כי הגדרתו הגורפת של המצב בשטחים כ"סכסוך מזויין" מעניקה לחיילים ולקצינים חסינות בפועל, ומי מהם שהרגו פלסטינים שלא השתתפו בלחימה אינם נדרשים כמעט לתת על כך את הדין. בכך מועל הצבא בחובתו לנקוט בכל הצעדים האפשריים כדי לצמצם את הפגיעה באזרחים, מאפשר לחיילים ולקצינים לפעול בניגוד לחוק, מעודד יד קלה על ההדק ומפגין זלזול בוטה בחיי אדם.