דיווחים

הבוקר, 16.10.17, בסביבות השעה 7:00, הגיעו פקידי המנהל האזרחי בליווי כוחות הביטחון וארבעה דחפורים לקהילת ג'בל אל-באבא הסמוכה לאל-עיזרייה, שמצפון מזרח לירושלים. הכוחות הרסו שלושה קרוונים ששימשו למגורי ארבע משפחות והותירו ללא קורת גג 27 בני אדם, בהם 18 ילדים ובני נוער. בנוסף הרסו הכוחות שני תאי שירותים שנתרמו על ידי ארגון סיוע הומניטרי. ההתנכלות האחרונה לקהילה זו הייתה ב-11.09.17, אז החרימו הכוחות ציוד ששימש לשיפוץ כביש הגישה לקהילה.

מרים אבו יוסף, בת 67 ואם לחמישה, נאלצת לנהל את חייה סביב המועדים המוגבלים של אספקת החשמל והמים לביתה. אלה מגיעים תמיד במשורה, רק אחת לכמה ימים והם אינם תמיד חופפים. בנוסף, אספקת המים אינה מספיקה למלא את כל צרכי המשפחה, ובנוסף הם אינם ראויים כלל לשתייה, נאלצת המשפחה לשלם סכומי כסף גבוהים כדי לקנות מים נוספים.

ב-11.8.17 נעל הצבא למשך ארבעים יום שער שהציב לפני כשש שנים בכניסה המרכזית לכפר כפר א-דיכ השוכן ממערב לעיר סלפית ומנע מעבר של כלי רכב. זאת, בתואנה שצעירי הכפר משליכים חפצים חשודים ובקבוקי תבערה על כביש 446 שבו נוסעים מתנחלים. במשך ארבעים יום שיבש הצבא – בקלות בלתי נסבלת – את חייהם של כ-6,000 תושבי הכפר, שלא נחשדו בדבר. ענישה קולקטיבית זו היא חלק ממדיניות הצבא שמנצל באופן ציני את כוחו בכדי להתעמר בתושבים, לפגיעה כזאת אין ולא יכולה להיות כל הצדקה מוסרית או משפטית.

נג'אח אל-כתנאני נולדה במחנה הפליטים אל-ג'לזון במחוז רמאללה שבגדה המערבית. ב-1975 התחתנה ועברה לגור עם בעלה בעיר עזה. באותה תקופה לא היו הגבלות על התנועה בין עזה לגדה המערבית, ונג'אח ומשפחתה יכלו להיפגש בקביעות. לאחר האינתיפאדה הראשונה, השתנתה המדיניות הישראלית, והוטלו הגבלות על תנועת פלסטינים בין רצועת עזה לגדה המערבית. ההגבלות הוחמרו אף יותר לאחר האינתיפאדה השנייה, והותר מעבר רק במקרים שישראל הגדירה כהומניטריים .הגבלות התנועה שללו מתושבי רצועת עזה יכולת לבקר קרובים החיים בגדה המערבית, במזרח ירושלים או בשטח ישראל.

ביום שלישי, ה-26.9.17, ביצע נימר מחמוד ג'מל, בן 37, תושב בית סוריכ, פיגוע בהתנחלות הר אדר והרג שוטר מג"ב ושני מאבטחים של ההתנחלות: סמל-ראשון סולומון גברייה, בן 20, יוסף עות'מאן, בן 25, ואור אריש, בן 25. שוטרי מג"ב ורכז הביטחון של היישוב, אשר לפי פרסום המשטרה נפצע באורח בינוני-קשה בתקרית, ירו בג'מל והרגו אותו. מיד לאחר מכן החל הצבא בנקיטת צעדים נגד תושבי תשעה כפרים באזור בית סוריכ שבצפון מערב ירושלים, שבהם גרים כ-40 אלף תושבים. בין השאר, חיילים נכנסו לכפרים – כולל לבתי תושבים, כאשר בחלק מהמקרים הם פגעו ברכוש בבית – עצרו עשרות תושבים, והטילו הגבלות תנועה.

מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, אמר בתגובה להודעה שהגישה היום המדינה לבג"ץ, כי המדינה מבקשת מהשופטים לאשר לה לבצע פשע מלחמה: "שום ניסוח מתחסד על חלופה 'תכנונית, קניינית וריאלית' או על 'תקופת התארגנות' לא יוכל למחות את החרפה או לטשטש את העובדות: הרס הכפר משמעו העברה בכפייה של תושבים מוגנים, והעברה בכפייה היא פשע מלחמה. האחראים לכך יישאו באחריות פלילית אישית. לפני שבועיים התרענו בדיוק על כך במכתב לראש הממשלה, שר הביטחון, שרת המשפטים, הרמטכ״ל וראש המנהל האזרחי."

ב-23.7.17 ירו חיילים ממארב בנ.ר., נער פלסטיני בן 13, לאחר שעבר בפרצה בגדר ההפרדה ליד הכפר ג'יוס. החיילים פינו את הנער לבית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם אושפז למשך כחודש ועבר שלושה ניתוחים. בשמונת הימים הראשונים לאשפוזו הצבא הציב בחדרו חיילים שאסרו על הוריו לשהות לידו, למעט לשניות ספורות ואזקו אותו למיטה לזמן קצר. בנוסף, הוא נחקר ללא נוכחות הוריו ומעצרו הוארך ללא נוכחותם. התנהלות חמורה זו של כוחות הביטחון, החל בירי המיותר וכלה באיסור על שהיית הוריו ליד מיטתו, אינה חדשה, והיא מהווה בחלקה מדיניות מוצהרת ובחלקה נתפסת כמקובלת וסבירה.

המנהל האזרחי מתכונן לבצע תכנית לגירושה של קהילה שלמה. לפני כשבועיים הצהיר שר הביטחון אביגדור ליברמן על כוונתו לקדם תכנית זו בפני כתבים. העברה בכפיה מהווה פשע מלחמה.

תושבי שכם סובלים ממצוקת מים קבועה - בעיקר בחודשי הקיץ - שהחמירה בשנים האחרונות בשל מיעוט הגשמים. ישראל מונעת מהפלסטינים לחפור בארות נוספות ואף מסרבת למכור להם מים נוספים כדי להקל על המצוקה. בשל מדיניות זו, בעונת הקיץ נאלצים התושבים לרכוש מים המובלים במכליות ובקבוקי מים מינרליים, בעלות גבוהה, ולהשתמש במים רק לצרכים חיוניים. ישראל נטלה לעצמה את השליטה בכל משאבי המים שבין הירדן לבין הים והיא מנצלת את שליטתה זו כדי לכפות על הפלסטינים מחסור קבוע במים.

אתמול, יום ב', 10.9.17, בסביבות השעה 13:00, הגיעו אנשי המנהל האזרחי בליווי כוחות הביטחון לקהילת ג'בל אל-באבא הסמוכה לאל-עיזרייה, מצפון מזרח לירושלים, והחרימו שתי משאיות שהובילו חומרי בניין שנתרמו על-ידי ארגון סיוע הומניטארי לצורך שיפוץ הדרך המובילה לקהילה. במהלך שהותם במקום חתכו הכוחות את צינור רשת המים הראשי של הקהילה והותירו את התושבים ללא חיבור למים וכן חיבלו ברשת החשמל של היישוב. זאת לאחר שבסוף אוגוסט פרקו כוחות הביטחון והחרימו מבנה ששימש כגן ילדים בקהילה.

ביום שישי, 8.9.17, בסביבות השעה 15:00, הגיעו כוחות צבא, מצוידים בדחפור, לדרך עפר המקשרת בין העיר יטא לכפרי מסאפר יטא שבדרום הר חברון, אשר שופצה יום קודם לכן במימון ארגון סיוע הומניטארי. הכוחות גרפו והשחיתו את הדרך באמצעות הדחפור ולאחר מכן חסמו אותה באמצעות ערמת עפר וסלעים. השחתת הדרך וחסימתה מאלצים את תושבי מסאפר יטא לעשות עיקוף ארוך. מסאפר יטא הוא אזור המשתרע מדרום מזרח לעיר יטא וחיים בו יותר מ-1,000 בני אדם. חלק ניכר מהאזור מוגדר על-ידי הצבע כ"שטח אש 918", והמדינה מנסה כבר שנים רבות לגרש את תושביו.

ב-13.8.17 הגיעו אנשי כוחות הביטחון לבית משפחת אל-מוחסתב במרכז העיר חברון, ריתכו את אחת מדלתות הכניסה לבניין והפעילו אלימות קשה כלפי בת משפחה שניסתה למנוע מהם את הדבר. טענתם שהדבר נועד לכאורה למנוע מעבר של "חשודים" היא מופרכת ומנותקת מהמציאות. ממילא, גם לו היה בה שמץ של אמת, לא היה בכך כדי להצדיק פגיעה כה קשה במשפחת אל-מוחתסב. מקרה זה הוא רק דוגמה נוספת למדיניות ההפרדה והגבלות התנועה שמיישמת ישראל במרכז העיר חברון, המלווה בהתנכלויות, מעשי אלימות והטרדות יומיומיות מצד אנשי כוחות הביטחון והמתנחלים.