דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

כ-180 אלף תושבי שכם סובלים מאז חודש יוני ממחסור חמור במיוחד במים

תושבי שכם סובלים ממצוקת מים קבועה - בעיקר בחודשי הקיץ - שהחמירה בשנים האחרונות בשל מיעוט הגשמים. ישראל מונעת מהפלסטינים לחפור בארות נוספות ואף מסרבת למכור להם מים נוספים כדי להקל על המצוקה. בשל מדיניות זו, בעונת הקיץ נאלצים התושבים לרכוש מים המובלים במכליות ובקבוקי מים מינרליים, בעלות גבוהה, ולהשתמש במים רק לצרכים חיוניים. ישראל נטלה לעצמה את השליטה בכל משאבי המים שבין הירדן לבין הים והיא מנצלת את שליטתה זו כדי לכפות על הפלסטינים מחסור קבוע במים.

מכלי מים על גגות בתים בשכם. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 13.9.17.
מכלי מים על גגות בתים בשכם. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 13.9.17. 

אספקת המים של תושבי שכם מגיעה מחמש בארות קידוח מיושנות – אל-פרעה, אל-באזאן, סבסטיה, אודלא ודיר שרף – המניבות יחד כאלף מ"ק בשעה בממוצע. בנוסף, מקבלים התושבים כמאתיים מ"ק לשעה ממעיינות האזור. להערכת העיריה, כדי לענות על הצרכים השוטפים של התושבים יש צורך בכ-400 מ"ק לשעה נוספים, כלומר סך כל המים הנדרשים לתושבים הם 1,600 מ"ק לשעה.

הלכלוך בבית, במיוחד בשירותים ובמטבח, מדכא אותי. בכל פעם שהסתכלתי עליהם החודש רציתי לבכות. הכול מצריך ניקוי ואין טיפה של מים לשתות. נאלצנו לקנות בקבוקי מים מינרליים מהסופר. במשך 15 יום בערך הכנתי רק אוכל פשוט כמו תפוחי אדמה וביצים לארוחת הצהריים, אבל הילדים שלי קיטרו מאוד ובמיוחד הבן הקטן שלי, אדם, בן התשע. בנוסף הצטברו ערימות של כביסה מלוכלכת ואין בגדים נקיים בשביל הילדים. אני לא יודעת מה לעשות. 

מתוך עדותה של ספאא כוסבה, בת 30

אגירת מים בבקבוקים בעיר שכם. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 7.9.17המחסור במים למעשה גדול יותר שכן כשליש מכמות המים שמוזרמת לעיר אובדת כתוצאה מדליפות בצנרת המיושנת וכשלים טכניים אחרים ולכן התושבים מקבלים רק 800 מ"ק לשעה בממוצע. בנוסף, עיריית שכם מעבירה חלק מהמים המגיעים לעיר לכפרי האזור הסובלים גם הם ממצוקת מים חמורה. כתוצאה מכך, נאלצים תושבי העיר להסתפק בפועל בכ-65 ליטר לנפש ליום בממוצע (בשנת 2016).

עיריית שכם ניסתה להגדיל את כמויות המים המוזרמות לעיר באמצעות רכישת מים מחברת מקורות. בשנת 1996 התחייבו הרשויות הישראליות למכור לעיריית שכם בין 100 ל-150 מ"ק לשעה משתי בארות הנמצאות במחוז שכם – באר חווארה ובאר קוזא. בעשור הראשון לאחר ההסכם העבירה ישראל את המים באופן בלתי סדיר עד שבשנת 2006 היא הפסיקה את האספקה לחלוטין, בתואנה של סלילת כביש ועבודות תחזוקה במחסום חווארה. על אף שהעבודות הסתיימו מזמן, אספקת המים לא חודשה. פניות חוזרות ונשנות של עיריית שכם בנושא זה למנהלת הקישור הישראלית ולרשות המים, האחרונה בהן בקיץ הנוכחי, נותרו עד כה ללא מענה.

על אף שכל בתי העיר מחוברים לרשת המים, האספקה לשכונות השונות אינה אחידה. כ-20% מתושבי העיר סובלים ממחסור גדול יותר במים משאר התושבים, בעיקר אלה החיים במחנות הפליטים – עסכר, בלאטה ועין בית אל-מאא – ובכעשר שכונות הבנויות באזורים גבוהים, שם לחץ המים נמוך יותר. על פי הערכת יו"ר מחלקת המים בעירייה, ממוצע צריכת המים באזורים אלה הינו 50 ליטר לנפש ליום.

הילדים משחקים בחוץ ורגילים להתקלח בסוף היום. הבן שלי, בן 11, אומר לי שהוא רוצה כבר להסתפר כי הוא לא סובל את השיער שלו ומרגיש שהוא שמנוני. אני רוצה לחבק את הילדים שלי וקשה לי עם ריחות הגוף שלי ושלהם, וגם של בעלי, שעובד כמסגר ומזיע מאוד. אין מספיק מים אפילו להיגיינה בסיסית שלי כאישה. אני לא יכולה לסבול את עצמי ככה ונהיית עצבנית מאוד.

מתוך עדותה של ספא כוסבה

מצוקת המים בשכם הולכת ומחמירה מקיץ לקיץ והשנה, עקב מיעוט הגשמים, פחתה תפוקת הבארות באזור שכם בכ-20%-30%. בשנים קודמות קיבלו התושבים בעונת הקיץ מים אחת לחמישה עד שמונה ימים, והשנה הגיעה האספקה רק אחת לעשרה עד 14 יום, למשך יום או יממה בכל פעם. התושבים נאלצים לרכוש בעלות גבוהה מים המובלים במכליות ובקבוקי מים מינרליים, ולהשתמש במים רק לצרכים חיוניים.

עשיתי מה שיכולתי כדי לצמצם את צריכת המים שלנו. הורדתי את לחץ המים בברזים וגם בשירותים והבאתי מכלים כדי לשמור בהם מים. התחלתי להתחשבן על כל טיפה של מים. אני ממש מקנאה באנשים שגרים בהתנחלויות ושוחים בבריכות. הם משתמשים במים כמה שהם רוצים ויש להם מים בשפע 24 שעות ביממה. 

מתוך עדותה של למא אר'בר, בת 38

רקע

הפלסטינים בגדה סובלים ממחסור במים במשך כל השנה וכמויות המים המועברות אליהם נמוכות משמעותית מאלה העומדות לרשות אזרחים ישראלים. בשנת 2014 עמדה צריכת המים הממוצעת של פלסטינים בגדה על כ-80 ליטר ליום לנפש, צריכה הנמוכה אף מהצריכה המינימלית המומלצת על-ידי ארגון הבריאות העולמי של האו"ם שנקבעה ל-100 ליטר לנפש ליום. לפי נתוני רשות המים הישראלית, צריכת המים הממוצעת בישראל לשימושים ביתיים, מסחריים ותעשייתיים עמדה בשנת 2014 על כ-287 ליטר ליום לנפש – כמעט פי ארבעה מהצריכה הפלסטינית.

כמויות המים שמקבלים הפלסטינים אנכרוניסטיות ואינן מותאמות מהותית לצרכי האוכלוסייה. מדובר בכמויות שנקבעו לפני יותר מעשרים שנה, בהסכמי אוסלו, ושממילא היו אמורות להיות בתוקף למשך חמש שנים בלבד – כלומר עד לפני למעלה מ-15 שנה. ואולם מבחינת ישראל הסדרים אלו, הרחוקים מלשקף את הצרכים הנוכחיים של הפלסטינים ומתעלמים מהגידול הטבעי באוכלוסייה, נותרו בתוקף עד היום.

בנוסף לכך, מערימה ישראל קשיים על פיתוח תשתיות מים פלסטיניות חדשות, הורסת תשתיות קיימות ומחרימה אותן וכן מגבילה ומונעת גישה למקורות מים מקומיים כמו מעיינות, בארות קידוח ובורות לאיסוף מי גשם. כל אלו  עומדים בבסיס מצוקת המים הקבועה ממנה סובלים התושבים הפלסטינים בגדה.

ישראל נטלה לידיה את השליטה בכל משאבי המים בגדה המערבית מיד לאחר שכבשה אותה ב-1967. עד היום נמצאים כל משאבי המים בכל השטח שבין נהר הירדן לבין הים בשליטה ישראלית מלאה. ישראל משתמשת במים כאוות נפשה, תוך התעלמות מצרכיה של האוכלוסייה הפלסטינית. כתוצאה מכך, נאלצים הפלסטינים להתמודד עם מחסור קבוע במים, שברובו הוא מעשה ידי אדם. מציאות זו ממחישה היטב כיצד ישראל רואה גם את משאב המים – כמו את שאר משאבי הגדה המערבית – כשייך לה באופן בלעדי, והיא עושה בו שימוש לצרכיה שלה, על חשבון התושבים הפלסטינים.

תושבת שכם שוטפת כלים בעזרת בקבוק, בהיעדר מים זורמים. צילום: סלמא א-דיבעי, שכם, 7.9.17
תושבת שכם שוטפת כלים בעזרת בקבוק, בהיעדר מים זורמים. צילום: סלמא א-דיבעי, שכם, 7.9.17

בעדויות שגבתה תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי סיפרו תושבים בשכם כיצד נאלצו להתמודד הקיץ עם ניתוק אספקת המים, לעיתים למשך שבועיים רצופים. משפחות שנאלצו להסתמך על רכישת מים מובלים דיווחו כי בחום הכבד של הקיץ האחרון אלה לא הספיקו אפילו לצורכי היגיינה בסיסיים, וודאי וודאי שלא לכביסה, ניקוי הבית ושטיפת כלים וכי הם הן נאלצו לחיות בסביבה מלוכלכת ולסבול ממפגעי ריח. במצוקת המים בעיר. 

ספאא כוסבה, תושבת שכונת אל-מח'פייה בשכם, בת 30 ואם לשלושה, סיפרה בעדות שמסרה ב-30.7.17:

אנחנו שש נפשות בבית, יחד עם אמא של בעלי, בת 75. מתחילת יולי השנה אנחנו ממש סובלים מניתוק המים. במהלך החודש האחרון קיבלנו אספקת מים רק פעמיים, כלומר פעם ב- 14 יום. יש לנו שלושה מכלי מים, בנפח של 4 מ"ק סה"כ, אבל הכמות הזאת לא מספיקה לבית ולצרכים היומיים שלנו לכל תקופת הניתוק. לא הגיוני שמשפחה של שש נפשות תחיה מארבעה מ"ק מים במשך 14 ימים.

הלכלוך בבית, במיוחד בשירותים ובמטבח, מדכא אותי. בכל פעם שהסתכלתי עליהם החודש רציתי לבכות. הכול מצריך ניקוי ואין טיפה של מים לשתות. נאלצנו לקנות בקבוקי מים מינרליים מהסופר. אנחנו זקוקים לשמונה בקבוקים ביום וזו הוצאה נוספת של עשרה שקלים ביום. אפילו הפסקתי להכין תבשילים כי זה מצריך מים גם לשטיפת ירקות וגם לרחיצת סירים וכלים אחר-כך. במשך 15 יום בערך הכנתי רק אוכל פשוט כמו תפוחי אדמה וביצים לארוחת הצהריים, אבל הילדים שלי קיטרו מאוד ובמיוחד הבן הקטן שלי, אדם, בן התשע. בנוסף הצטברו ערימות של כביסה מלוכלכת ואין בגדים נקיים בשביל הילדים. אני לא יודעת מה לעשות.

גם עניין המקלחות מקשה מאוד. הילדים משחקים בחוץ ורגילים להתקלח בסוף היום. הבן שלי, בן 11, אומר לי שהוא רוצה כבר להסתפר כי הוא לא סובל את השיער שלו ומרגיש שהוא שמנוני. אני רוצה לחבק את הילדים שלי וקשה לי עם ריחות הגוף שלי ושלהם, וגם של בעלי, שעובד כמסגר ומזיע מאוד. אין מספיק מים אפילו להיגיינה בסיסית שלי כאישה. אני לא יכולה לסבול את עצמי ככה ונהיית עצבנית מאוד.

אגירת מים בבקבוקים ובסירים בעיר שכם. צילום: סלמא א-דיבעי, שכם, 7.9.17
אגירת מים בבקבוקים ובסירים בעיר שכם. צילום: סלמא א-דיבעי, שכם, 7.9.17

רבתי עם בעלי כי לא היו לו יותר גרביים נקיות. הוא התעצבן כשרצה ללכת לעבודה בבוקר ולא מצא גרב אחת נקייה. מה אני אמורה לעשות? במה אני אשמה? גם עם בני סאמי רבתי על שטויות. המצב שלנו ממש מגעיל, הכול מלוכלך והריח בבית לא נעים. אי אפשר לבקש מים מהשכנים – גם להם אין. כל השכונה סובלת מאותה בעיה. כולם מדברים רק על מצוקת המים והיום שבו נקבל שוב אספקה. אנשים כבר לא שואלים מה שלום אנשים אחרים אלא אם יש להם מים, ומה הם עושים בלי מים ומתי יהיו שוב מים.

זה הגיע למצב שאני נמנעת מלקבל אורחים. אחיו של בעלי הגיע לבקר אותנו וכשהוא נכנס לבית, בזמן שאכלנו, הוא שאל איך אנחנו מסוגלים לאכול בבית כשיש בו כזה סירחון נוראי. אמרתי לו שהתרגלנו לריח ואנחנו כבר לא מריחים אותו. הודעתי לאבא שלי ולאחים ולאחיות שלי שאני לא אקבל אותם בבית שלי כי אין לנו אפילו טיפת מים לתת להם לשתות. האמת היא שאני מתביישת בריח של הבית, במיוחד מהשירותים שהריח שלהם נוראי. כשהגיעה בפעם האחרונה אספקת המים הייתי מאושרת רק לגעת בזרם שיצא מהברז. התחלתי מיד לנקות את הבית, שטפתי את ערימת הכלים שהייתה בכיור ועשיתי עשר כביסות. כיבסתי מהשעה 13:00 עד השעה 24:00 בלילה. התקלחתי והרגשתי כמו אדם חדש. כשבעלי יצא מהמקלחת הוא אמר לי שהוא מרגיש שהוא הוריד מעצמו בגדים שעשויים ממלח. מילאתי 50 בקבוקי מים ואספתי את כל כלי המטבח עם המכסים ומילאתי גם אותם, כדי שיהיו לנו לפחות מים לשטיפת כלים וכדי לשפוך בשירותים. אני משגיחה על הילדים כשהם משתמשים במים לכל צורך שהוא, אפילו כדי לשטוף ידיים, כדי שלא יבזבזו. אני מכבסת בגדים רק כשיש אספקת מים כי אני מפחדת שנתקע בלי מים לשתייה ולבישול.

למא אר'בר, בת 38, נשואה ואם לארבעה, תושבת שכונת אל-מח'פייה, תיארה את המאמץ הכרוך בהשגת מים בעדות שמסרה ב-31.7.17:

אגירת מים בבקבוקים בעיר שכם. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 7.9.17

כשמזמינים מכל מים לוקח כמה ימים עד שהוא מגיע, ולא הצלחנו למצוא מישהו שיסכים להעלות את המכל שבע קומות עד לגג הבניין שלנו, ולחבר אותו למכלים הקבועים על הגג. כל מה שהפועלים יכלו לעשות זה להציב מכל למטה, לחבר צינור ממנו לגג, ואז לשאוב את המים למעלה עם משאבה. גם הפעולה הזאת מסוכנת בגלל שתזוזה של הצינור כתוצאה מלחץ המים יכולה להפיל פועל מהגג. בזמן שהם שאבו את המים למיכל שעל גג הבניין התפללתי לאלוהים שזה יעבור בשלום ואף אחד לא ייפגע.

כשזה נגמר וסוף סוף היו לנו קצת מים בבית הילדים שלי חגגו. הבת שלי מג'ד, בת 19, מילאה בקבוקים ושמרה עליהם כאילו הם זהב. היא אמרה לי שהיא שנאה את עצמה בימים האחרונים, כשלא יכלה להתקלח, ושבלי מים אנשים יהפכו למפלצות.

עשיתי מה שיכולתי כדי לצמצם את צריכת המים שלנו. הורדתי את לחץ המים בברזים וגם בשירותים והבאתי מכלים כדי לשמור בהם מים. התחלתי להתחשבן על כל טיפה של מים. אני ממש מקנאה באנשים שגרים בהתנחלויות ושוחים בבריכות. הם משתמשים במים כמה שהם רוצים ויש להם מים בשפע 24 שעות ביממה.

ג'עפר עבייד, בן 60, נשוי ואב לשמונה,  תושב שכונת אל-מח'פייה וובעל חנות ירקות בשכונה, סיפר גם הוא על מצוקת המים בעדות שמסר ב-6.8.17:

כל החיים שלי לא חוויתי משבר מים כמו זה שחונק את שכם עכשיו. המצב החמיר מאוד בגלל המחסור בגשם והגידול באוכלוסייה ולפי הנתונים של העירייה וזה צפוי להחמיר עוד יותר בשנים הבאות. בנוסף, למרות שיש הרבה מי תהום באזור, הישראלים לא מאפשרים לנו לקדוח בארות חדשות. אף פעם לא העליתי על דעתי שאנחנו, המשפחה שלי והשכנים שלנו, נגיע למצב של ניתוק ממים למשך שבועיים רצופים ושאני אהפוך לספק מים. למזלי, יש לי כמה מכלי מים. רוב הבניינים בשכם גבוהים ולכן אנשים לא יכולים להציב על הגג מכלים של יותר משני מ”ק. בגלל שאני גר בקומת קרקע בבניין של 8 קומות הצבתי בחצר כמה מכלי מים, ולכן לא נגמרו לנו המים.

הייתי עד לסבל של שכנים מסביבי וגם של הבנים והבנות שלי שגרים בשכונות שונות בעיר. הם נעזרו בנו כשלא היו להם מים. הבנות הנשואות שלי הגיעו אלינו עם הילדים והבעלים כדי לעשות כביסה ולהתקלח. חלק מהן נשארו אצלנו כמה ימים. לבת שלי ראאידה יש שישה ילדים קטנים, ובכל פעם שהמים אוזלים אצלה בבית היא מגיעה אלינו כי אין לה שום ברירה אחרת.

זה קשה מכל הבחינות וחייבים לעזור. גם לשכנים שלי מילאתי מכלי מים ושמתי להם במעלית. לא אמנע מים מאף אדם, גם אם לא תישאר לי אף טיפה.

במסגד שליד הבית שלי, מסגד אל-מח'פייה, התנתקו המים למשך חמישה ימים ברציפות. המתפללים הגיעו ולא מצאו טיפת מים בשביל רחצה לתפילה ואי אפשר היה גם להשתמש בשירותים. אני חבר ועד במסגד, ונאלצתי לסגור את השירותים בגלל שהמצב היה בלתי נסבל והפך למטרד ריח. מילאתי כחמישים בקבוקי מים, שאני מחזיק בחנות הירקות שלי, קרוב למסגד, כדי שהמתפללים יוכלו לבוא ולהתרחץ לפני התפילה. התקשרתי למחלקת המים בעירייה והתחננתי שיגבירו את זרם המים. הם אמרו שיש תורים קבועים לכל שכונה והם לא יכולים לנתק שכונה אחת לטובת שכונה אחרת, ולא יכולים להרשות לעצמם לחרוג מהתור.

שמעתי ברדיו את הממונה על מחלקת המים ומנכ"ל העירייה שאמרו שהמחסור נובע מהעברת מים לכפרים סמוכים שאין להם מים, בגלל שרשות המים הישראלית הפחיתה את כמויות המים שהיא מספקת להם. כולם סובלים, לא רק אנחנו. גם כל הכפרים באזור סובלים.

שטיפת מכונית בשכם, ינואר 2017. למצולמים אין קשר לעדות. צילום: גיאנקולה ססרה
שטיפת מכונית בשכם, ינואר 2017. למצולמים אין קשר לעדות. צילום: גיאנקולה ססרה

עבד א-רחמאן עכובה, רווק בן 26, בעל עסק לשטיפת מכוניות וניקוי שטיחים בשכם, סיפר על הקושי לנהל את העסק שלו בצל מצוקת המים בעדותו מה-13.8.17:

הקיץ, כבר מתחילת העונה, התחלתי לסבול ממחסור במים, שהם מצרך חיוני לעסק שלי. בעבר קיבלנו מים בקיץ כל חמישה ימים, ועכשיו הם מגיעים רק פעם ב-15-12 יום. זה גורם למחסור חמור, ולפעמים אין לי בעסק אפילו טיפה אחת של מים.

בימים רגילים אנחנו משרתים 30-25 מכוניות ביום, ואני גובה 15 ש"ח עבור כל רחיצה. בנוסף, יש לי הכנסה טובה גם מניקוי שטיחים, בעונה היבשה, ממאי ועד נובמבר. העסק שלי זקוק לכמויות גדולות של מים – כשלושה מ"ק ליום. אני מחזיק חמישה מכלי מים, כל אחד בנפח של חמישה מ"ק. בגלל המצב, קניתי לפני כמה ימים עוד שלושה מכלים חדשים, וזה עלה לי 1,600 שקלים. נשארתי בלי כסף לשכר הדירה ונאלצתי ללוות את הסכום הדרוש מחבר שלי. עכשיו אני בבעיה גדולה, כי אצטרך בקרוב להחזיר לו את הכסף ואין לי מאיפה.

לאחרונה התקשרתי להזמין מים מסוחר שמספק מים במכלית, והוא אמר שהם לא מספקים מים לעסקי רחיצת מכוניות, כי בקושי יש להם מספיק מים בשביל משקי הבית והמסעדות.

במהלך חודש יולי נאלצתי לסגור את העסק לשלושה ימים רצופים, בגלל שלא היו לי מים. המחסור גורם לי להפסדים גדולים ויש לי הרבה התחייבויות כמו שכר דירה, הלוואה ועוד.

בגלל המצב כשלקוחות מגיעים עכשיו, במקום לשאול אם יש תור פנוי הם שואלים אם יש מים. מאז תחילת יולי אני לא מקבל שטיחים לשטיפה, כי זה מצריך הרבה מים ואין לי מספיק. היו לקוחות שכעסו עליי כי הבטחתי לשטוף את השטיחים שלהם ולא עמדתי במילה שלי. אבל כשהסברתי להם את הסיבות הם הבינו, כי גם הם סובלים מהמחסור. הם סיפרו לי שהם מתקשים עכשיו למצוא מים אפילו לשתייה. כנראה שזו מציאות חדשה שנאלץ להתרגל אליה.

תגיות