דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

מאות "חקירות" בעשור, טיוח מקיר לקיר וענישה מגוכחת

 

מאות "חקירות" בעשור, טיוח מקיר לקיר וענישה מגוכחת
שלום לכם,

ב-30.5.20 ירו שוטרי מג"ב למוות באיאד אל-חלאק, בן 31 ותושב שכונת ואדי אל-ג'וז שבמזרח ירושלים, כשהיה בדרכו למוסד אלווין, אותו נהג לפקוד. אל-חלאק, צעיר על הרצף האוטיסטי, ברח מהשוטרים, נכנס לחדר אשפה ברחוב, ושם, כשהוא שוכב על הקרקע, נורה למוות. ורדה אבו חדיד, המדריכה שלו באלווין, חזרה וצעקה לעבר השוטרים - "נכה! נכה!" – בניסיון להסביר להם שאיאד אינו מבין את הסיטואציה, שאינו מחזיק אקדח, ושלמען השם – לא יירו בו.

נראה שהכל כבר נכתב אודות הירי באל-חלאק. באופן יוצא דופן, הריגתו הרעישה את הציבור והתקשורת הישראליים, ואפילו סחטה תגובות של השתתפות בצער מצד ראשי הממשלה. חקירת מח"ש נפתחה מיד, לכאורה לצורך בחינת התנהלות השוטרים שירו בו.

הריגתו של אל-חלאק אמנם חריגה, אבל אינה יוצאת דופן. בשל חריגותו, כאוטיסט, הוא לא "הורשע" אוטומטית, לאחר מותו, כ"מחבל": הגדרה המוצמדת כמעט לכל פלסטיני שנהרג בידי כוחות הביטחון, ומטרתה הצדקה בדיעבד של ההרג, גם אם לא נשקף סיכון המצדיק שימוש בכוח קטלני.

תמונתו של אל-חלאק אוחז עציץ ומפנה את מבטו הצידה פורסמה בכל מקום, והפכה אותו להרוג מהסוג הלא נכון.

אבל כל מה שקדם לזה, ובוודאי יימשך גם אחר כך – מדיניות פתיחה באש מתירנית, גיבוי גורף מצד הרשויות, התבטאויות בכירים שמטרתן ללבות את האש, אי-פתיחה בחקירה או מסמוס החקירות שכן נפתחו, ענישה נדירה ומגוחכת – הם הכלל והם שהובילו לעוד מוות נפשע.

משטר הכיבוש מזלזל בחייהם, בכבודם ובעצם אנושיותם של פלסטינים והמסר הזה מחלחל מראשי הממשלה והשרים עד לחיילים ולשוטרים המוצבים בשטח. מדי פעם מתרחש מקרה שמצליח לעמת את כל אלה שמגבים שוב ושוב מדיניות זו עם תוצאותיה, או אז נחלצות מהם התבטאויות רפות של צער. אך עד מהרה הם חוזרים לשגרה, להסתה ולאדישות לחייהם של פלסטינים.

שלכם,
איל שגיב, רכז מידע בבצלם

 מאות "חקירות" בעשור, טיוח מקיר לקיר וענישה מגוחכת

עוד על פעילותנו בחודשיים האחרונים:
  1. שם נוסף ברשימת ההרוגים הארוכה הוא שמו של זייד קייסיה, תושב אל-פוואר, בן 17 במותו. קייסיה נהרג מירי צלף במהלך כניסה של חיילים למחנה הפליטים בו גר, כאשר שמע את המהומה ועלה על גג ביתו כדי לצפות במתרחש. כשהתקרב לקצה פגע בפניו כדור "טוטו" שירה צלף, הוא התמוטט ומותו נקבע זמן קצר אחר כך. הנער המוכשר והיצירתי, שנהג לשיר בכל אירוע אליו הוזמן וחלם להיות זמר מפורסם, לא ישיר יותר. דובר צה"ל אמנם הודיע כי נפתחה חקירת מצ"ח סביב ההרג הנפשע, אולם כפי שכתבנו בפתיח לעיל חקירות אלו הן חלק ממנגנון הטיוח הישראלי – במקרה זה, בגרסת הפרקליטות הצבאית. כך נמשך הירי הקטלני, הבלתי חוקי והבלתי מוסרי בפלסטינים, מבלי שאיש ייתן את הדין – לא החיילים, לא מפקדיהם, לא אלה שניסחו את ההוראות ולא אלו המטייחים את המעשים.
  2. מדוע ירו החיילים, המדכאים את ההפגנות השבועיות בכפר קדום במכלי מים שהציבו התושבים על הגגות? הירי, שנעשה ללא ספק באישור המפקדים בשטח, מבטא זלזול עמוק של הצבא כלפי רכוש פלסטיני חיוני (במיוחד בתקופת משבר עולמי, הדורש הקפדת יתר על היגיינה ושטיפת ידיים). מתחילת חודש אפריל תיעדנו ירי חיילים על 24 מכלים, פעולה שגזרה על התושבים, הסובלים גם ככה ממצוקת מים שכופה ישראל, אבדן כואב של רזרבות מים חיוניות והסבה להם נזק כלכלי משמעותי – מחירו של כל מיכל נאמד בכ-500 שקלים.
  3. את ה"יוזמה" הבאה יכול להעלות על דעתו רק צבא הכובש ומדכא אוכלוסייה אזרחית נטולת זכויות במשך עשרות שנים: אימונים צבאיים, המתקיימים חודש בחודשו, נערכים בשכונת מגורים שנמצאת בשלבי איכלוס ראשוניים. במסגרת האימונים החיילים מתרוצצים ברחבי השכונה, יורים ומשליכים אמצעים לפיזור הפגנות (על אף שאין כאלו בשכונה) ומבצעים חיפושים בדירות מאוכלסות או ריקות כדי "להתאמן". החיילים משאירים אחריהם זוהמה ותחמושת, מטילים אימה על המשפחות המעטות שגרות במקום ומסבים נזק לרכוש פרטי. לא מאמינים? הנה הצצה למתרחש ללא הפרעה בשכונת אל-אופוק שבגזרת שכם.
  4. בכל יום נכנסים לישראל אלפי פועלים פלסטינים ללא היתר, כי אין להם ברירה אחרת. עבור רבים מהפועלים השגת היתרים היא משימה בלתי אפשרית, כתוצאה ממדיניות הנפקת ההיתרים של ישראל. במקביל מונעת ישראל פיתוח כלכלה עצמאית במחוזות אלו, מה שמצמצם מאוד את אפשרויות התעסוקה בתוך הגדה. כל הגורמים הרשמיים בישראל מודעים היטב למציאות הזו, וישראל היא הנהנית העיקרית ממנה בשל כוח העבודה הזול והמוחלש הזורם אליה. מתחילת מאי 2020 תיעדנו ארבעה אירועים בהם ירו חיילים, ממארב, ברגלי פלסטינים שניסו להיכנס לישראל. במקרה נוסף חיילים היכו קשות נער בן  15, שברו את ידו וגרמו לו לדימום פנימי. זו לא טעות – זו מדיניות.
  5. זה קרה בשניים במאי, בחמישה במאי, ב-19 במאי, ב-20 במאי, באחד ביוני, בשלושה ביוני, בתשעה ביוני... בשעה בה תכנית הסיפוח הפכה למטבע פוליטי, באמצעותו ישראל קונה ומוכרת השפעה פוליטית מול האמריקאים, בבקעת הירדן, באזור מעלה אדומים ובדרום הר חברון - שגרת ההרס וההחרמות נמשכת באין מפריע. במהלך חודש יוני הרסה ישראל 30 יחידות דיור של פלסטינים ברחבי הגדה המערבית (לא כולל מזרח ירושלים) – מספר זהה לסך יחידות הדיור שהרסה בגדה מאז תחילת השנה ועד לסוף חודש מאי. בחודשים מאי-יוני תיעדנו הריסות והחרמות של 18 מבנים למגורים: 84 בני אדם, מתוכם  43 קטינים, איבדו את ביתם.  במזרח ירושלים הרסה העירייה 17 מבנים בחודשיים - 12 מהם נהרסו על ידי בעליהם – כאשר בהריסות אלו איבדו 67 בני אדם, מתוכם 40 קטינים, את ביתם. גל ההריסות והחרמות ששטף את המחוזות הללו אמנם לא פתח את מהדורות החדשות וגם לא סגר אותן, אך ידיעה על המתרחש פורסמה בעיתון הארץ.  
  6. החודש סיפרנו את סיפורו של מפעל עזתי אחד – מפעל שרף לצינורות גז ועיצוב מתכות - ואת סיפורו של הבעלים שלו, המביט בייאוש על מפעל חייו המתרסק. הבאנו גם את קולם של שניים מעובדי המפעל, הממתינים לטלפון שיקרא להם לשוב לעבודה ושכחו מזמן איך נראית משכורת חודשית. מפעל שרף הוא אחד משורה של מפעלים שהתמוטטו כתוצאה ממדיניות המצור של ישראל ברצועה - מדיניות שגדעה פרנסה של רבים והובילה אותם לתלות מוחלטת בארגוני סיוע הומניטארי.
  7. במהלך מאי הצטרפנו לשורה של ארגונים שהביעו סולידאריות עם עמיתנו מאמנסטי אינטרנשיונל, ליית׳ אבו זיאד, ודרשנו מישראל לבטל את האיסור שהטילה עליו לצאת מהשטחים. ההחלטה למנוע  את כניסתו של אבו זיאד לישראל היא בבחינת יראו וייראו, ומאחוריה עומדים רדיפת ארגוני זכויות אדם, גיבוש רשימות שחורות וצנזורה. הגבלות תנועה דרקוניות ושלילת חופש תנועה ממיליוני פלסטינים הן לחם חוקו של הכיבוש מזה 53 שנים, וההתעמרות בליית' אבו זיאד היא חלק אינטגראלי מהסיפור הזה.
בצלם בתקשורת:

המדריכה צעקה "הוא נכה", איאד צעק: "אני איתה". אך השוטרים שאלו "איפה הרובה" - וירו בו, גדעון לוי בהארץ.

עד לירי באל־חלאק: השוטרים ירו בו כשהוא על הרצפה, המדריכה אמרה להם שהוא נכה, ניר חסון בהארץ.

"עיסאוויה היא מגרש המשחקים של המשטרה", כולל ראיון עם חוקר בצלם אייל הראובני, וחלק שני שכולל את ממצאי הדו"ח "זאת ירושלים: גזל ואלימות באל-עיסאוויה".

חוק ההסדרה: גם יד השופטים במעל, יעל שטיין, מנהלת מחלקת המחקר של בצלם, ב"הארץ".

מוכר ומתוחקר, אורן פרסיקו בעין השביעית.

לוחם גולני חילץ פלסטיני שהותקף על ידי מתנחלים, אור הלר בחדשות 13.

ביטול חוק ההסדרה: חיות מעמידה פנים, סולברג משתין מהמקפצה, חגי אלעד בשיחה מקומית.

המדינה הרסה בתים של עשרות פלסטינים בגדה, לראשונה מתחילת הקורונה, הגר שיזף בהארץ.

תיעוד של "בצלם": חיילים משחיתים רכב פלסטיני ומיידים רימוני גז על בתים, באתר mako.

תיעוד: חיילים מנקבים צמיגים ומשליכים רימון גז לבית ליד שכם, מאיה הורודניצ'אנו בוואלה!

ישראל מתקשה להפנים, אבל גם לפלסטינים יש אימהות, חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, בשיחה מקומית.

ירושלים של מטה: אלימות, גזל קרקעות ומעצרים המוניים בעיסאווייה, מאמר דעה של חוקר בצלם אייל הראובני במקום הכי חם בגיהינום.